יחימוביץ' ושטייניץ נגד העוּבדות

שר האוצר ויו"ר מפלגת העבודה מתעמתים על יצירת מקומות עבודה. מי המנצח?

שר האוצר יובל שטייניץ ויו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' התעמתו בתוכנית "שש עם עודד בן עמי" בערוץ השני, אשר שודרה ב-14 באוקטובר. במקום עימות בין שתי גישות ותפישות-עולם מנוגדות, כפי שהבטיח בן עמי, זכו הצופים לראות ויכוח על העובדות, כאשר כל צד מאשים את השני בהטעיה או אי-ידיעת הנתונים. בדיקת 'מכון ירושלים לחקר שווקים' מגלה כי שני הצדדים צדקו.

שטייניץ טען כי "יצרנו פה 340 אלף מקומות עבודה חדשים" בשלוש השנים האחרונות, וכי מדובר ב"שיא של כל הזמנים במדינת ישראל". נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מראים כי ברבעון האחרון של שנת 2008, הרבעון המלא האחרון שקדם להשבעת הממשלה הנוכחית, סך המועסקים בישראל היה 2,799,800 (הנתונים מנוכי עונתיות). שלוש שנים אחר-כך, ברבעון האחרון של 2011 (הרבעון המלא האחרון שלגביו פורסמו נתונים), היה סך המועסקים 3,050,000. זוהי תוספת של 250,200 מועסקים. סביר בהחלט כי נתוני 2012 יצביעו על תוספת מועסקים על פני ארבע שנים בסדר גודל דומה לזה שציין שטייניץ.

עד כאן טוב ויפה. אולם, בניגוד לטענתו של שטייניץ, לא מדובר בשיא של כל הזמנים, ואף לא של העשור האחרון. בשלוש השנים שבין הרבעון הראשון של 2005 לרבעון הראשון של 2008, למשל, נוספו 308,000 מועסקים למשק (אם לוקחים בחשבון גם את שנת 2008, המספר עולה לכ-400,000 מועסקים חדשים בארבע שנים).

שלי יחימוביץ' טענה מנגד כי "המשק בעשור האחרון, גם בתקופות שפל, מייצר מעצמו 80 אלף מקומות עבודה בשנה. כל תלמיד תואר ראשון בכלכלה יודע את זה". ובכן, נתוני הלמ"ס אינם מתיישרים עם טיעונה של יחימוביץ'. בשנת 2003, למשל, נוספו רק 54,700 מועסקים. ב-2004 נוספו 62,000. ב-2006 נוספו 73,000. בין הרבעון הראשון של 2009 לרבעון הראשון של 2010 נוספו 45,100 מועסקים בלבד.

יחימוביץ' המשיכה וטענה כי הבעיה המרכזית של הכלכלה הישראלית אינה התעסוקה אלא העובדה כי "חצי מהעובדים במדינת ישראל קמים בבוקר לעמל יומם וחוזרים בערב ועובדים מאוד מאוד קשה ונשארים עניים מאוד". גם כאן העובדות אינן מתיישרות לפי רצונה של יחימוביץ'. ע"פ דוח האחרון על ממדי העוני והפערים החברתיים של המוסד לביטוח לאומי (המתייחס לשנת 2010), תחולת העוני בקרב משפחות עובדות עמדה על 13.2%, רחוק מאוד מהשיעור שציינה יחימוביץ'.

כדאי לדעת גם כי ישנו הבדל משמעותי בתחולת העוני בין משקי-בית עם מפרנס אחד, ש-25.6% מהם מצויים מתחת לקו העוני היחסי, לעומת משפחות עם שני מפרנסים ויותר, שרק 3.5% מהם מתחת לקו העוני. חשוב לציין גם כי הנתונים מתייחסים לכל מי שעבדו במשך שעה אחת לפחות במהלך שלושת החודשים שקדמו לסקר, ולא רק לבעלי משרה מלאה. אמנם שיעורן של המשפחות העובדות מבין כלל המשפחות העניות מגיע ל-50.6%, אולם הטענה כי חצי מהעניים עובדים שונה מאוד מן הטענה כי חצי מהעובדים עניים.

בניגוד לרצונם של פוליטיקאים, עוּבדות הן עיקשות. על הבוחרים והתקשורת לדרוש מהמועמדים להנהגה להכיר במציאות ולהתייחס לעובדות כפי שהן – ולא כפי שהפוליטיקאים היו רוצים שתהיינה – בטרם ידונו על תפישות עולם ועל מדיניות.

הכותב הוא עמית מחקר ב'מכון ירושלים לחקר שווקים'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. אני לא מבין גדול בכלכלה, אבל אני מניח, בנוסף לנאמר, שבמצב כלכלי כמו זה שבו העולם נמצא היום, יצירת 340, 000 מקומות עבודה היא אכן שיא.