המנצח במערכה על הגדרת הדמוקרטיה

סקר חדש ומפתיע של מציג את עמידתו האינטלקטואלית של עם ישראל בכל הנוגע להבנת המשטר הדמוקרטי

צילום: יצחק הררי /פלאש90

קרב עז מתחולל בישראל בשנים האחרונות סביב השאלה, הפשוטה לכאורה: מהי דמוקרטיה?

שתי משמעויות בסיסיות לדמוקרטיה מקובלות זה מכבר. האחת היא הגדרה מדע-מדינתית, המתמקדת במוסדות המשטר המעניקים לו חירות, כבתי-נבחרים ובחירות, וזכויות פוליטיות כחופש התאגדות, ביטוי והצבעה.

השנייה היסטורית יותר, ומתמקדת בזיקה הברורה שבין התפתחות המשטרים הדמוקרטיים (או המדינות המודרניות), ועליית הלאומיות במערב.

הליברליזם הקלאסי

ברק
אדמונד ברק, פסל בוושינגטון; צילום: מתיו ביסנץ

תפיסת-העולם הליברלית-קלאסית איחדה באופן מסוים את שני המובנים. אהבת החירות, אומר הליברל, היא רצויה מצד עצמה, אך אין בה די. באופן מעשי איננו יכולים לתת חירות שווה לכל באי-עולם במסגרת כוללת אחת, מפני ש"חירות" – אם לצטט את ההוגה החשוב בן המאה ה-18 אדמונד ברק – "היא כוח". גם אם ברצוננו להרחיב את החירות האנושית, איננו רוצים שחופש זה ינוצל כנגדנו. משום כך, הגדלת החירות דורשת מסגרת מוסדית שבה תועלתה תגבר על סכנתה. דרישה זו מתורגמת למימוש שיטת המשטר בקהילה פוליטית שבה מתקיים אמון בסיסי בין החברים החופשיים, ואין מתאימה לזו מן הדמוקרטיה הלאומית, שלחבריה תחושת שותפות היסטורית וערכית. כך מרבים את חירות הפרט, מבלי להסתכן יתר-על-המידה באנרכיה או הפקרות.

במילים אחרות, על-פי רעיון זה, החירות היא הערך העומד ביסוד הדמוקרטיה, אך כדי שתתהווה באופן בר-קיימא, יש להשיגה במסגרות ונסיבות מתאימות, ולא באופן שיוביל לאנרכיה או מלחמת הכול בכול (כמו, למשל, מהפכה אלימה), שכן כך יתמוטטו אותם מוסדות האחראים על שימור החירות.

רעיון זה אינו חדש למי שאמון על ההיסטוריה האינטלקטואלית של המערב (וכנראה לא למד אותה באוניברסיטה ישראלית). הגישה הליברלית-לאומית רווחה במערב, וגם בתולדות הציונות יש לה נציגים מכובדים. יתרונה בשילוב תפיסה ריאלית של טבע האדם, חשש מאוטופיזם, ורצון לטפח את חירות הפרט דרך בנייה זהירה של מוסדות פוליטיים מתאימים. אמרת דמוקרטיה, אמרת חירות אישית במסגרת לאומית.

הדמוקרטיה החדשה

מזה קרוב לעשרים שנה משתדל השמאל החדש בישראל להנחיל לציבור תפיסה חדשה של דמוקרטיה, כמשטר שבבסיסו עומדות "זכויות האדם". מאמצי השכנוע רב-חזיתיים: אהרון ברק בבית-המשפט העליון, משפטנים בשירות המדינה, מרצים למדעי-הרוח והחברה באוניברסיטה, פוליטיקאים ואנשי-תקשורת, ומזה יותר מעשור גם רוב הוראת האזרחות בבתי-הספר. דמוקרטיה, לפי ההגות החדשה, היא במהותה משטר של זכויות אדם (באשר הוא אדם), וכל השאר, הלאומי והמקומי, מותר רק אם אינו מתנגש עם אידאת הזכות האוניברסלית. אם אי-אפשר להחליף את העם, החליט השמאל, נחליף את משמעות הדמוקרטיה כך שתעקר את כוחו הפוליטי.

הרעיון של זכויות אדם כבעל השלכות גלובליות התפתח במערב מאז שנות ה-70. הוא השתלב יפה בשינויים שעברו על המערב, וירש את האידאה הקומוניסטית לאחר התמוטטות ברה"מ. ובכל זאת, ישראל מובילה את החזית הגלובלית בעוצמה הפוליטית שהוקנה לרעיון (דרך "המהפכה החוקתית" של בית-המשפט העליון), ומאמץ האדירים לשכנע את אזרחי ישראל שכוחם הפוליטי צריך להתבטל בפני מומחי זכויות האדם.

כפי שאמר ג'ורג' אורוול, יש רעיונות שהם כל כך מופרכים – במקרה דנן שדמוקרטיה היא משטר שבו זכויות אדם גוברות על הכרעת רוב, דרך עליונות בית-משפט הקובע מהם הערכים הראויים – עד שנדרש אינטלקטואל כדי להאמין בהם.

דרך אזרחית
הספר שנפסל

העובדה שהתפיסה החדשה, שהוצגה כמובנת מאליה, הייתה ייחודית לישראל, הובילה למצבים מגוחכים למדי. למשל, באתר "המכון הישראלי לדמוקרטיה", ראש וראשון למקדמי אג'נדת הדמוקרטיה כמשטר זכויות אדם, היה מצוי מסמך שריכז עשרות הגדרות של דמוקרטיה ממיטב המומחים בעולם, אך למרבה הצער (של המכון), לא נמצא ולו איש מדע מדינה אחד בעל שם שהגדיר דמוקרטיה כמשטר של זכויות אדם. האבסורד הגיע לשיא כאשר כותבי ספר האזרחות שנפסל השנה לשימוש (יוצאים לדרך אזרחית), שהפנו לאותו קובץ, נאלצו להמציא הגדרה משל עצמם – "הדמוקרטיה היא השקפת עולם בעלת מערכת ערכים המדגישה את זכויות האדם" – ולייחס אותה לא-פחות מאשר לפילוסוף האנגלי החשוב מן המאה ה-17 ג'ון לוק, שמרוב תדהמה אנכרוניסטית שכח אפילו להתהפך בקברו.

אז מהי דמוקרטיה?

מדוע לספר כל זאת? אל דאגה, הסקופ בדרך. אחרי שנים של אינדוקטרינציה, הטפה בלתי-פוסקת, התקפה קוגניטיבית חזיתית בכל שדות הקטל של לימודי הדמוקרטיה, ערכה בשנה שחלפה פרופסור תמר הרמן, אשת המכון הישראלי לדמוקרטיה והאוניברסיטה הפתוחה, סקר ייחודי שבא לבחון את דעתם של אזרחי ישראל על מהות המשטר שבו הם חיים. הנסקרים נשאלו באופן פתוח מהי דמוקרטיה, ולא התבקשו לבחור מתוך תשובות מוכנות. את התשובות ריכזה הרמן בקטגוריות הבאות: "זכויות אדם ואזרח", "ריבונות העם והענות השלטון", "פלורליזם ודאגה למיעוטים", "שוויון", "מנגנונים ומוסדות", "חופש", "צדק", ו"תפיסות אנטי-דמוקרטיות".

לאור הנלמד בבתי-הספר וההשקפות הרווחות בתקשורת ובאוניברסיטאות, הציפיה הטבעית היא ששתי קטגוריות ישלטו בכיפה: "זכויות אדם ואזרח" מחד גיסא, ו"ריבונות העם והענות השלטון" מאידך גיסא. זהו הרי הניגוד-לכאורה המפורסם בין הגדרתה של מדינת ישראל כיהודית וכדמוקרטית. כך בנויים ספרי האזרחות, כך לומדים בכל מקום, כך מטיפים השכם וערב לאזרחי ישראל.

כאשר הגיעו הממצאים, נשמטו לסתות הסוקרים בתדהמה. הקטגוריה של "ריבונות העם והענות השלטון" כללה רק 10.8% מהתשובות. האם מהפך היסטורי לפנינו? האם התפיסה החדשה, של הדמוקרטיה כזכויות אדם, גברה סוף סוף על שלטון הרוב הלאומי החשוך, והפשיזם הובס על-ידי הנאורות החדשה? כאן ציפתה לאינדוקטרינרים אכזבה מרה: רק 1.5% מהנסקרים ענו תשובות שהתאימו לקטגוריית "זכויות אדם ואזרח". נחזור על הנתון: רק 1.5%. גם אם נאחד את הקטגוריה עם "פלורליזם ודאגה למיעוטים", שזכה ל-6.4% מהתשובות, עדיין מדובר באחוז קטן מאוד ביחס לגודל ההשקעה בחינוך-מחדש.

נשלים את התמונה. "תפיסות אנטי-דמוקרטיות" קיבלו רק 3.4%, והדבר מעיד על תפיסה חיובית בהחלט של הדמוקרטיה בישראל. "צדק" זכה ל-0.6%, ו"שוויון" ל-10.6% (ברוח מחאות הקיץ). במקום השני והמכובד עומדת הקטגוריה "מנגנונים ומוסדות" עם 17%; מסתבר שהאינטואיציה המושכלת של אזרחי-ישראל מתאימה למדי להגדרות המקובלות במדע-המדינה.

ובמקום הראשון?

הגענו ל-50.3% מהתשובות. תשובה אחת נותרה, שגרפה את המקום הראשון בקלות עם 49.7%. מי מלכת הדמוקרטיה? מה משמעותה העיקרית בעיני הציבור?

התשובה שנתן עמך ישראל: חירות. חופש אישי.

צדק

0.6%

זכויות אדם ואזרח

1.5%

תפיסות אנטי-דמוקרטיות

3.4%

פלורליזם ודאגה למיעוטים

6.4%

שוויון

10.6%

ריבונות העם והענות השלטון

10.8%

מנגנונים ומוסדות

17.0%

חופש

49.7%

מה אנו למדים? שני לקחים עיקריים. ראשית, לאזרחי ישראל מגיע קרדיט עצום. במקום הראשון והשני הם נותנים שתי הגדרות עצמאיות, שכמעט אינן נלמדות, אך הן קולעות ללב השיטה הדמוקרטית יותר מכל הגדרות הפרופסורים (או, לחילופין, הרבנים) המלעיטים אותם רעיונות מקוריים ומוטים פוליטית. האינטואיציה האזרחית, מסתבר, חזקה מכל התיאוריות החדשניות והמופרכות. האזרח בר-הדעת מסתכל סביבו בעולם ובמזרח-התיכון, ויודע שהיתרון הגדול של המשטר שהוא חי בו הוא החופש שהוא נותן לו.

שנית, לקראת הבחירות הקרובות, טוב יעשו הפוליטיקאים אם ילמדו היטב את הממצאים. אזרחי ישראל אוהבים דמוקרטיה, וחושבים, בצדק רב, שעיקרה החירות שהיא נותנת להם. במקום להבטיח שוויון, לאומיות, זכויות אדם, או צדק חברתי, יעשה בחכמה מי שיתמודד על לב הציבור בהבטיחו חירות. פחות חוקים, פחות רגולציה, פחות מיסים, יותר חופש. הציעו לאנשים את הזכות לבחור לעצמם כרצונם, והשאירו בידיהם את האחריות על בחירותיהם, הם יעריכו זאת בקלפי. זו הדמוקרטיה במיטבה, וזה מה שהעם מבין בה.

בסרטון למטה מפורטים, החל מן הדקה ה-13:18, ממצאי הסקר של פרופ' תמר הרמן, כולל פילוחים נוספים. האווירה הכללית של אכזבה משקיעת "הדמוקרטיה המהותית" (קרי, דמוקרטיה כמשטר זכויות אדם) ניכרת היטב בהרצאתה; כדאי לשים לב לשאלה המופנית אליה בערך בדקה ה-15: מה אם האזרח מבלבל בין חופש וזכויות אדם? תשובתה אלמותית ממש: "אם הוא מבלבל, הוא גם מצביע מתוך בלבול!", דהיינו, לא למפלגת "זכויות האדם". מעניין מיהי מפלגה זו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

24 תגובות למאמר

  1. קשה למצוא טקסט יותר מבולבל ואבוד ממה שנכתב פה. זכויות האדם, ״הזכויות הטבעיות״ לכאורה, הן שעמדו בבסיס המהפכה הלאומית והדמוקרטית, הן באירופה והן בארה״ב בסוף המאה ה-18. חירות אינה מנוגדת לזכויות אדם והבחירה היא לא בין האחד לשני, שכן החירות היא היא הזכות האנושית הבסיסית. הוויכוח הפוליטי העיקרי בין הימין לשמאל הדמוקרטיים (וזאת בניגוד לוויכוח ביניהם לבין הימין והשמאל האנטי דמוקרטים) היא על השאלה מהם התנאים הדרושים להבטיח חירות זו וכיצד עלינו להבין אותה.
    הטענה כאילו הבחירה היא בין חירות לבין זכויות אדם והניסיון להדביק את הראשון לימין והשני לשמאל היא קודם כל בורות, אבל יותר מזה – היא דמגוגיה. האם זכות האדם על גופו (שממנה נגזרת זכותו של אדם על רכושו) היא ימנית או שמאלנית? ומה לגבי זכות ההגדרה העצמית, שממנה נובע עיקרון ריבונות העם? הרי זה היה יסוד המהפכה הלאומית.
    הוויכוח בין הימין לשמאל עוסק בשאלות מורכבות יותר של חירויות שליליות מול חיוביות והדרך הטובה ביותר להבטיח את החופש למרב האזרחים (או בתפישות דמוקרטיות אל-לאומיות, למרב בני האדם). תודה לאל, הציבור הישראלי מבין שדמוקרטיה היא חירות, בין אם אתה ימני או שמאלני. חבל רק שכותבי האתר לא מבינים את זה.

    1. הערה קטנה: כדי להשתחרר מאינדוקטרינציה ארוכת שנים וטקסטים משניים, נדרשת עבודה אינטלקטואלית רצינית. אשמח להפנות אותך למקומות שטוב להתחיל בהם, אבל ברור לך שזה לא עניין לטוקבק. תראה רק איך התחלת: "זכויות האדם, ״הזכויות הטבעיות״ לכאורה". זכויות אדם וזכויות טבעיות הן שני מושגים שונים מאוד. לא שאין ביניהן שום דבר דומה, אבל יש גם הבדלים מהותיים. לכן הכל עומד על ה"לכאורה" הקטן שלך, שמעיד על זה שאתה יודע שיש כאן איזו בעיה. ובעיה זו נקודת פתיחה טובה למחקר.

    2. כל בר דעת , שאינו אינטלקטואל , מבין שעדיין לא נולד תינוק עם דף זכויות טבעיות שאותם חובה למלא . זכויות הם תוצאה של טוב לב של אנשים ולא שום דבר אחר . אבל זכויות ניתנות ע"י אנשים למי שמגיע לו , וכאן ההבדל הגדול בין מחנה האנשים ההגיוניים ומחנה הפתאים .
      מחנה הפתאים שש להעניק זכויות בעיקר למי שכוונתו היא הרס המחנה , כמו פושעים. הוא שש לתת זכויות למי שרוצה לחסל את המחנה – אויבים.
      לתת כסף למי שלא עובד – אוכלי חינם
      ועוד דוגמאות אינספור שמהם ניכרות כמה פגיעות משמעותיות בחיי החופש של האזרחים הרגילים – אלה שלא נולדו עם דף הזכויות .

  2. רן ברץ הנחמד,

    אודה לך אם תסביר לנו, הבורים והמטומטמים שכמונו, מה ההבדל הגדול שבין חירויות הפרט לזכויות אדם?

    ולא, אני לא מדבר על הבדלים כמו- זה כתוב אצל מיל ולוק וזה לא, או הבדלים של מחשבה מדינית ופילוסופיה.

    אני מדבר תכלס. הרי אתה בעצמך כותב במקומות אחרים שחירות עשויה לגבור על החלטות רוב (ראה מאמרך על חנין זועבי- שם כתבת שחירותה להיבחר גובר על חוק מפורש בעניין הזה וטענת נגד פסילתה, ועוד הרבה) בדיוק כמו גישת זכויות האדם.

    בכלל, כל התורה שלך על ליברליזם וניאו-ליברליזם נראית כמו קטנוניות של אדם שאובססיבי למילה "חירות" ולא באמת מצליח להסביר את ההבדל בין השניים. במיוחד כשאתה בעצמך נוקט בגישה של ניאו-ליברליזם מדי פעם.

    תודה.

    1. מייק החביב, יש במסורת הליברלית דבר שנקרא תרבות דיון. כשתשאל כמו בן אדם תרבותי, גם תקבל תשובה. עד אז, אתה בהחלט יכול, רשאי וחופשי להישאר במצב הטבעי בו פתחת.

    2. זכויות אדם הם לכל אדם באשר הוא אדם. זכויות אדם הן ערכים אוביקטיביים הנקבעים ע"י מומחים לזכויות אלו (אהרון ברק).
      זכויות מיעוט הן זכויות פוליטיות, דהיינו היכולת להפוך לרוב.
      חירות אייננה (רק) זכות אדם "טבעית", אלא בעיקר הכלי המשמעותי ביותר לאפשר זכויות מיעוטים.

      אני לא הדובר של רן. זו הבנתי שלי בנושא, אבנר.

    3. "זכויות אדם" הן האיצטלה הפוליטית שבה משתמש השמאל כדי לרמוס את חירות הפרט.
      קפיש?

  3. מאמר מרתק
    ולמבקרים החריפים – ידוע כי שככל שההתנגדות חריפה והתגובות קיצוניות , הרי שהמאמר פוגע בול
    יפה

  4. מעניין. בלי לחשוב יותר מדי אני הייתי נותן את המקום הראשון לצמד המילים הפשטני "שלטון הרוב", או "שלטון העם", ורק אח"כ מכניס כל מני דברים אחרים, כגון זכויות אדם, חופש ועקרונות ליבראליים, על מנת שנוכל להגדיר נכון את המשטרים בטורקיה ומצרים כסוג של דמוקרטיות.

    1. אתה בהחלט צודק. אם הרוב החליט על ( למשל) שלילת זכות מסוימת, אי קיומה בטענה כי היא מנוגדת ל" זכויות אזרח" למשל פירושה שלילת הזכות מרוב הציבור.
      כל זאת על בסיס חוקה או מגילת זכויות שמהוה את הגושפנקה ל"שלטון הרוב".
      הזעקה על קיפוח באה תמיד מכיוון אלו שלא זכו בשלטון. פעם זה היה הימין, היום זה השמאל ומחר זה עשוי להתהפך.

  5. הייתכן חופש ללא זכויות אדם ואזרח? יכול להיות חופש ללא פלורליזם ודאגה למיעוטים? האם חופש לרוב האוכלוסייה ומשטר אימים של דיכוי למיעוט יכולים לחיות יחדיו במדינה דמוקרטית? נדמה שמתכנני הסקר היו צריכים לבנות את השאלות כך שלא תהיה תלות גדולה בינהם, וכך שיהיה יותר פשוט לבחור בינהם. נראה על פניו שלא כך נעשה בסקר זה.

    1. אם תראה את ההרצאה, תבין את הסקר. אתה בונה את התשובות ככה שיתאימו לתפיסת עולמך. הסקר הזה היה פתוח. ולכן הממצאים האלה מממדדדהההיייימממיייםםם!!!!

    2. זכויות האדם אמורות להתבסס על חופש ואם הן לא אז הן די מטופשות.
      פלורליזם – עצם זה שאתה מפריד את המונח הזה מחופש הוא מסוכן מאוד. שכן, הדרך ה"קלאסית" שבה הערך הזה מתנגש עם חופש היא הדרך השמלאנית הטיפוסית, כלומר פלורליזם רק לחלק ה"נכון" באוכלוסיה (אחרת איך זה סותר את החופש).
      "דאגה למיעוטים" – שוב, מונח מעורפל שלא ברור מה משמעותו, אבל בכל מקרה – הדאגה הטובה ביותר היא פשוט חופש.

  6. הדמוקרטיה הליברלית, זו שקמה בארה"ב, חרטה על דגלה למן תחילתה שמירה על הזכויות הטבעיות של כל פרט, גם אם במקרה הרוב לא חושב שמגיע לו. כן, אלה אותן זכויות אדם שעומדות בבסיס השיטה הדמוקרטית-ליברלית. זה בדיוק ההבדל בינה ובין הדמוקרטיה היעקובינית שקמה בצרפת קצת אחריה, ושהזוועות שהיא עוללה ידועות. קשה לי להבין למה הכותב כאן בוחר להתעלם מההיסטוריה, אשר מאורעותיה הללו ומשמעויותיהם נידונו ונותחו על ידי חוקרי מדעי-המדינה בלי סוף, ולהציג תמונה חד-צדדית. הוא רשאי כמובן לקרוא להנהגת דמוקרטיה יעקובינית, או דמוקרטיה עממית בסגנון הגוש הקומוניסטי ולהחלפת הדמוקרטיה הליברלית, אבל כדאי שיבהיר זאת לקוראיו בצורה מפורשת.

    1. ושוב, אותה טענה, שכבר התייחסתי אליה למעלה. מי שחושב שזכויות אדם וזכויות טבעיות הן אותו דבר, לא מתחיל להבין דבר וחצי דבר בהיסטוריה האינטלקטואלית של מושג הזכות, אלא הוא מדקלם מדרשים אנכרוניסטיים שהמציאו בשבילו מרציו באוניברסיטה. באותה מידה הוא יכול להגיד שכבר במקרא קוראים לשמירה על זכויות האדם (וכמובן, יש מי שעושה כן).
      אז יש לנו זכויות אדם, שהן זכויות טבעיות, וכל השאר יעקוביזם ודמוקרטיה עממית בסגנון קומוניסטי. למראה הפלא, מי שקורא לשלטון מעטים לא נבחר הוא דווקא המגיב, שמשתמעת מחוסר הבנתו הטיפוסית השתייכותו לגישה הקובעת שהמשפט הבינלאומי ובית המשפט העליון שומרים על מקור הסמכות הנורמטיבי של הדמוקרטיה, שהיא, כמובן, משטר זכויות אדם, או זכויות טבעיות, או מה שכתוב במקרא, לא משנה, זה הכל אותו דבר, ותמיד כולם אמרו בדיוק את זה.
      ואידך זיל גמור. הבעיה שלא רוצים ללמוד, רוצים רק לדעת.

    2. רן, זכויות טבעיות וזכויות אדם הן לא אותו דבר, אבל ההתעלמות מהקשר ההדוק ביניהן היא טעות היסטורית והגותית גסה. אני לא יודע מי היו המרצים שלך לעניין, אבל אם למדת את זה מהם אז הטעו אותך. לצערי אתה בתורך מטעה אחרים.

    3. האמירה הזאת ריקה; יש קשר גם בין חצילים ויגוארים. איני יכול להתווכח על היסטוריה אינטלקטואלית של המערב בטוק-בק, אך מצד שני נמנעת ממני האפשרות לקבוע שיש כאן מחלוקת מלומדים. נשאיר אם כן את הדברים במחלוקת.

    4. אוי, רן, כמה שאתה שנון. כל הכבוד. לענייננו: הקשר בין זכויות טבעיות לזכויות אדם הדוק הרבה יותר מזה שבין חצילים ליגואר. זה בעצם העניין, וזה עניין גדול. זה גם עניין שאתה משום מה מתעקש להתעלם ממנו.

  7. קשה להחליט מה מצחיק יותר, הרעש שאתה בוחר לעשות מסקר, או העובדה שאין לך שום דרך להבין מה זו החירות עליה הם דיברו בלי להתחיל לפרט אותה לזכויות, ובכל זאת – זה מה שאתה עושה.

    מה זו "הזכות לבחור לעצמם כרצונם, והשאירו בידיהם את האחריות על בחירותיהם" ? באיזה מישור אתה מפרש אותה ? הפוליטי ? החברתי ?

    ועם כל ההתלהמות שלך על זכויות-אדם כדרך להגדיר משטר דמוקרטי, על גרמניה הנאצית שמעת ? על נפילתה של ויימאר קראת ? דרך להגביל את הריסתה של דמוקרטיה מבפנים באופן יעיל יותר מזכויות-אדם אתה מכיר ?

  8. אני לא למדתי מדעי המדינה לא יודע מה זה דמוקרטיה יעקובינית. ההבנה של ההגיון הבריא והפשוט היא שדמוקרטיה היא שילטון העם. מה זה אומר שילטון העם? א. יש שילטון זאת אומרת לא אנארכיה. ב. השולט הגיע ונמצא בעמדת השילטון מדעת העם. איך מביע העם את דעתו? בחירות. הדבר המרכזי בדמוקרטיה הוא חופש העם (לא חופש הפרט) – אין השילטון שולט על העם בניגוד לרצונו. בדמוקרטיה לא כלול שום דבר מעבר לזה. כמו בהגדרה אדם גבוה כלול רק אדם שגובהו מעל הממוצע לא שום דבר מעבר לזה. יכול להיות אדם גבוה נחמד ויכול להיות אדם גבוה מרושע כך יכול להיות דמוקרטיה ליברלית אבל ה'ליברלית' או כל תוספת אחרת אינו חלק מהגדרת הדמוקרטיה.
    כל הפטפוטים על ערכי הדמוקרטיה של הפרופסורים למדעי המדינה נתפסים אצל אלו שלא איבדו את ההגיון הבריא כקישקוש מוחלט. יכול להיות שכל מיני ערכים כמו שוויון צדק דאגה למיעוט הם דברי שכדאי לחברה לאמץ כמו שכדאי לאנשים גבוהים לאמץ יכול להיות שזו חובה מוסרית ויכול להיות שבאופן מעשי שמשטר דמוקרטי נוטה לאמץ ערכים אלו יותר ממשטר מלוכני. אבל כל זה לא קשור להגדרת דמוקרטיה. בעיני האדם הסביר הפרופסורים למדעי המדינה הם אנשים שמקבלים משכורת על חשבון משלם המיסים ומקשקשים שטויות עם מילים גבוהות ע'מ להצדיק את עצמם ולא מביאים שום תועלת. מבחינת החברה הם כמו עובדי הנמלים שמקבלים משכורות גבוהות בלי שום הצדקה. אבל הבעיה יותר חמורה לא רק שאין בהם תועלת הם מביאים נזק עצום לחברה.
    לפני שנים כשהייתי בתיכון היה לי מורה לאזרחות שאין לי ספק (ולכל מי שהיה לו קשר איתו מחוץ לשיעור) שהוא אדם חכם אבל בכל זאת הוא פלט שטויות בשיעור – זו היתה תופעה מפליאה. לאחר זמן תבררה לי פשר התופעה – מומחים למדעי החברה חיברו תוכנית לימודים והוא צריך להעביר את הקישקוש הזה של 'ערכי הדמוקרטיה' כל נער עם הגיון בריא מבין שזה קישקוש מוחלט. התוצאה של תלמיד הגיוני ששומע מורה מקשקש הוא ירידת ערך המורה.
    (אותם מומחים גם צריכים מידי פעם להוציא תוכניות לימוד חדשות אחרת למה הם מקבלים משכורת – אז הם מוציאים תוכנית לימוד מדהימה וחדשה ללימוד קריאה – השפה כמכלול. כל אדם סביר נדהם לנוכח הטיפשות שבתוכנית הזאת והתוצאות לא מאחרות לבוא – מחזורים שלמים המתקשים בקריאה. וכך גם שיטות בלימוד מתמטיקה וכו'.)
    כשאחד הכותבים כאן מביא דוגמא לדמוקרטיה את הדמוקרטיה עממית של סין – איך הוא חושב שקורא יתייחס לדבר כזה?! זה סוג דמוקרטיה כי השליט קורא לעצמו דמוקרט? זה או בדיחה גרועה או שאין גבול להתפלספות המנותקת מההגיון ומהמציאות.
    תוצאות המשאל שכותב המאמר נפעם מהערכת העם שעמד בשטיפת מוח. בעיני הם כשלון חרוץ האם יעלה על הדעת שקבוצת פרופסורים עם שטיפת מח תצליח לגרום שחלקים נרחבים מהעם יקבלו ש1+1=3 ? אני נדהם איך לא מעל 90% לא נשארו עם ההגיון הבריא והפשוט וענו שדמוקרטיה היא דבר אחד בלבד 'שילטון העם' ויש לזה משמעות אחת של חופש לעם (לבגרות או לאיזה מבחן כמובן כותבים דברים אחרים). השאר זה דברים מאוד חשובים אבל אינם שייכים לשאלה מהי דמוקרטיה.
    יתכן שהמלומדים כאן יטענו שמי שלא למד מדעי המדינה\החברה מדבר מתוך חוסר הבנה אבל בעיני שני הצדדים בויכוח יש להם בסיס עקום שכנראה קיבלו מהמרצים שלהם.
    לפני שאתם מתחילים להתווכח (על חופש הפרט וזכויות אדם) תעמדו במשימה פשוטה הסבירו באופן הגיוני איך המושג דמוקרטיה כולל משהו מעבר ל"שילטון העם".

  9. ראשית -רן מאמר נהדר. כדאי לשקול חידוד מושגים מסוים על המושגם 'זכות' ו'חופש' בשביל שהקורא יבין לעומק את הפער העמוק בין השניים.
    באופן תמוהה ישנו חיבור של סיבה ותוצאה בין 'זכויות אדם' ו'זכויות טבעיות' בכך שיוצרי הכלי המילולי 'זכויות אדם' רצו לינוק את התוקף הלכאורה אובייקטיבי של 'הזכויות הטבעיות' כפי שטבע אותן לוק[שם תלה את הסמכות של חלקן גם בתנ"ך כמקור מסר אובייקטיבי -שזה כשלעצמו טעון ביקורת ודיון]

    יש מקום לדון על משמעות המסורת המוסרית הן היהודית-נוצרית והן האריסטוטלית במינגלינג הזה. יש מקום לאתגר את המושג חופש ויש מקום לתהות אבל אני אקצר ואצטט ציטוט פשוט וקל:

    "זכויות אלא אינן קיימות כלל, והאמונה בהן כמוה כאמונה במכשפות וחדי קרן…הפילוסופים מגני הזכויות הטבעיות בני המאה -18 טוענים לפ]עמים שהקביעות שאומרות שבני אדם מחזיקים בזכויות אלו; מובנות מאליהן[רק חשוב מה יקרה אם אדם דתי יטען זאת על אלוהים]; אך אנו יודעים שאין אמיתות ברורות מאליהן…מגינן האחרון של זכויות אלו, רונלד דבורקין,[סמכות שאהרון ברק השתמש בה לא אחת], מודה שאמנם אי-אפשר להוכיח את קיומן של הזכויות , אך אומר על כך בפשטות שמהעובדה שאי-אפשר להוכיח טענה אין משתמע שאינה נכונה. מה שנכון, אבל באותה מידה יכול לשמש כדי להגן על טענות בדבר קיומם של חדי קרן ומכשפות."

    "זכויות טבעיות או זכיות אדם הן, אם כן, בדותות – בדיוק כמו התועלת[מלשון תועלתנות]"
    *הסוגריים שלי
    מתוך "מעבר למידה הטובה" עמ' 78, אלסדייר מקינטאייר

  10. כמה אוננות חסרת פואנטה (הכוונה לדיון הריק על זכויות X וזכויות Y)
    כל זכות באשר היא, בין בקטגוריה א' או קטסוריה ב', בסופו של דבר היא זכות.
    צעד אחורה. בטבע וביקום בכלל, היכן שהכל אובייקטיבי ואוניברסאלי בצורה מושלמת הרבה יותר מאשר בחברה האנושית, אין זכויות. יש סיבה ותוצאה. בחברה האנושית יש גם כן סיבה ותוצאה. אתה חזק, אתה לוקח. אתה נדיב, אתה נותן. אתה חכם, אתה משתף פעולה, אתם זוכים יחד.
    נדלג לעיקר. זכויות הן המצאה אנושית, בדיוק כמו צדק, וככאלו הם דבר סובייקטיבי שתלוי בהסכמת המעורבים על הגדרתם.
    בשורה התחתונה אנו חוזרים לחוק הבסיסי של "מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך". בין אם אותה דבר ששנוא עליך מתנגש עם זכות בסיסית, טבעית, אישית, אזרחית, או כל שטות אחרת זה כבר ויכוח עקר ומיותר. כל שעליכם לזכור הוא שזכות זה דבר בעל הגדרה משתנה וכל מילה נוספת מיותרת, מטעה ומעידה על חוסר הבנה.