הגמוניה עם פנים יפות? הויכוח המוגבל על דת ומדינה

הדת והמדינה בישראל אחוזות זה בזה בקשר גורדי של אינטרסים, השקפות עולם ומשאבים ציבוריים

משתתפי הפאנל. צילום: אמיר שיפרמן

"את מיואשת, מרב?" נשאלה מרב מיכאלי בפאנל "נישואים, גירושים, משפחה, דת ומדינה", שנערך באוניברסיטת תל אביב ביום שני שעבר (7.1), "בכל פעם אני סופרת בלב עד מאה ומתחילה מחדש", ענתה.

על הכיסאות ישבו חבר הכנסת שלמה מולה מהתנועה, אורי – "אני מימדניק" –  באנק, מהבית היהודי, ד"ר עליזה לביא ממפלגת יש עתיד, מוסי רז ממרצ, והמנחות, עו"ד בתיה כהנא דרור, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" ושרה ב"ק, כתבת ערוץ 2.

ככל שהתארכו הוויכוחים בין לביא לבאנק נראה היה כי הייאוש של מיכאלי גבר. השניים שהתנצחו על השינוי בשירותי הרבנות בישראל, והאם הבית היהודי, "מפלגת ימין קיצוני שרבה הוא הרב דב ליאור", כדברי לביא, הוא זה שיוכל לעשות זאת. בעיני מיכאלי, כפי שטענה כשקיבלה סוף סוף את זכות הדיבור, זהו דיון פנימי על מוקדי כוח.

האפיזודה הקטנה הזו מהפאנל משקפת את הפערים הממשיים והקיצוניים בחברה ובפוליטיקה הישראלית ביחס לסוגיות הליבה של יהדות ומדינה, שאפילו פאנל בימי בחירות, עמוס סיסמאות ופופוליזם הצליח להעלות על פני השטח. "אנחנו מדברים כאילו מדינת ישראל הוקמה היום בשתיים בצהריים", העיר מוסי רז ובצדק – כיצד ניתן לדון בנושאים אלה מבלי להידרש לסוגיות היסוד של החיים במדינת ישראל?

 בין יהדות לזכויות הפרט

הפאנל התחיל בהצגת סעיף מההסכמים הקואליציוניים של הליכוד עם המפלגות החרדיות, הקובע כי לא ייערכו שינויים בנושאי דת ומדינה. הקיפאון שמושג במחיר של יציבות קואליציונית הקפיץ את הנוכחים כולם לתגובה, אך תגובותיהם – הן בהצגת הבעיות והן בהצגת הפתרונות – שיקפו את הפער הגדול בין כולם.

באנק, כמו הציונות הדתית כולה, התמקד בבעייתיות שנגזרת מהקבוצה (החרדית) השולטת במוקדי הכוח. לביא הסכימה עמו בנקודה זו, אך הוסיפה את הטענה המוכרת כי דווקא "הפרדת הדת מהמדינה תועיל לדת". לעומתם, החילונים הליברליים נמנעו מלהתייחס ליהדות כגורם בעל משמעות, והתמקדו דווקא בזכויות הפרט לבחור את דרכו כראות עיניו. הבעייתיות, לשיטתם, איננה בזהותם של אלו היושבים במוקדי הכוח אלא בעצם קיומם של מוקדים אלו. את ההגמוניה צריך לפרק, לא לשנות.

האם ישנה נאיביות בטענה כי ממסד מאיר פנים יותר יפתור את הבעיות? ייתכן מאוד שכן. אחוז הישראלים הנישאים בחו"ל, בנוסף לביקורת החריפה על מוסדות הדת, מעיד כי עצם הכפייה בנושאי נישואין וגירושין נתפסת כלא לגיטימית בעיני חלק ניכר מהציבור. אולם, מעבר לכך שרבים בישראל עדיין מעוניינים בצביון יהודי-הלכתי המגובה על ידי המדינה, מסתבר שגם הזרמים הליבראליים ביהדות מעדיפים לשמר את המבנה הקיים. בתנאי כמובן שגם הם יוכלו לזכות בנתח מהעוגה הציבורית ותקציבי הדת. במצב עניינים שכזה, לוחמים גדולים בעד שחרור הדת מהמדינה לא יצמחו פה.

על יושרה ואג'נדה

העובדה שהפאנל התנהל תחת חסותו של ארגון שפועל למען זכויות נשים בסוגיית מסורבות הגט, יצר בעיה קשה של הטיה מגדרית. אבות גרושים שהגיעו לכנס לדבר על מצוקותיהם הנובעות מכפיפות המדינה להלכה בנושאי אישות, הושתקו בטענה כי "זה נושא מורכב", "זה לא הנושא" וכי "רוב הסובלות הן נשים". אצל גברים, כנראה, האישי נשאר אישי. נושא החינוך, הגיור ושאלות כלליות יותר, לעומת זאת, נידונו באורח רחב יותר.

ניסיון לקדם דיון רציני בנושא ליבה תחת חסותה של אג'נדה פמיניסטית יצר הטיה מובנית, שבאה על חשבון הרצינות והיסודיות. כך, לדוגמא, קריאתה של כהנא-דרור, כי אין חולק על עמדת הרב משה פיינשטיין מארה"ב, שקבע שאין צורך בגט בנישואים אזרחיים (בישראל יש צורך).  הדברים אינם נכונים לא ביחס לעמדת הרב פיינשטיין, שלא היה כה נחרץ, ולא ביחס לכך שאין חולק, שכן רבנים חשובים תמכו בעמדת המדינה, אף לפני הקמתה.

השילוב בין דת והלכה לבין חוק ומדינה יוצר מאבקי כוח גדולים, בהם פוגעת המדינה בהלכה, ההלכה בדמוקרטיה, ובאופן כללי הכל בכל. האם הרווח – צביון יהודי ואחדות לאומית יחסית – שווה את המחיר שהוא גובה, הן מהמדינה, הן מההלכה והן מהקרבנות מכל הצדדים? ספק. אך היות והמדינה לא הוקמה "היום בשתיים בצהריים", ובעיות לא נפתרות על ידי פאנלים, סביר להניח שהייאוש של מרב מיכאלי לא במהרה יתחלף במצהלות שמחה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. "אחוז הישראלים הנישאים בחו"ל, בנוסף לביקורת החריפה על מוסדות הדת, מעיד כי עצם הכפייה בנושאי נישואין וגירושין נתפסת כלא לגיטימית בעיני חלק ניכר מהציבור"…

    כן…

    אהבתי כיצד פרומיל האחוז שמתחתן בחו"ל כהצהרה אידיאולוגית נגד הרבנות פתאום מעיד על חוסר לגיטימות בעיני חלק נרחב מהציבור…

    אני יכול להבין טיעונים כמו 'חוסר צדק' או עקרונות מופרים, אבל תכסיסים רטוריים של גיוס לגיטימיות לנושא שלך ע"י הצגה של כוח קבוצתי מאחוריו, ואגב גם כוח קבוצתי לא בהכרח מעיד על צדק, אבל בייחוד כשאתה משתמש בנתונים לא נכונים- זה לא בסדר.

    "האם הרווח – צביון יהודי ואחדות לאומית יחסית – שווה את המחיר שהוא גובה, הן מהמדינה, הן מההלכה והן מהקרבנות מכל הצדדים? ספק."

    הא?
    תן לי להבין – 'האם הישארות ישראל כמדינה יהודית שווה את המחיר? ספק'

    רק עוד הערה אחת…
    קטונתי מלדעת או להבין לעומק הרבה מהנושאים שאתה לבטח חושב עליהם או נתקלת בהם באופן אישי, אבל לגבי נישואין שנראה שאתה מתלונן עליהם- אהה…
    המחיר: כפי שציינת, מדובר בבלוף. מי שלא מתאים לנישואים דתיים כגון יהודים ולא יהודים- קונה כרטיס לקפריסין וחוזר משם נשוי. אני לא בטוח שזה דבר רע כי זה יוצר איזון. המדינה לא רוצה שתפעל בצורה מסויימת ולא מעודדת אותך, אבל מי שבאמת רוצה-יכול.

    הרווח: מדינת היהודים נשארת יהודית.
    Really?

    כאמור, בלוף, אבל כולי תקווה שבכל זאת הבלוף הזה שם לפחות מעצור מסויים על הנושא. כי כמו שכולנו יודעים, בשוק פתוח, מתחיל העידוד לקראת המוצר המוצע. ומה יקרה ברגע שנתח השוק יגדל? פשוט מאוד- יש לנו בארץ ערבים,יהודים, דרוזים, אפריקאים,אסייתיים- עכשיו יהיו לנו גם צישנל"ע (צאצאי יהודים שלא ניתן להתחתן עמם). אחלה, עוד עם יגור פה והפעם בכמויות הרבה יותר משמעותיות אפילו מהמוזכרים לעיל. אם ליהודים אין מדינה, עדיף לעבור לאמריקה. שם לפחות המצב הכלכלי יותר טוב, והפוגרומים שיגיעו יהיו בעתיד היותר רחוק מהפוגרומים באירופה. מה גם ששם מותר לשאת נשק ויהיה יותר קל להגן על עצמך…

    1. אופס, בטעות שלחתי את הקופי-פסטה מהnotepad לפני שערכתי את ההודעה, ובנוסף המערכת שלכם משום מה קיצרה את המרחק בין הפסקאות שלי.

      בכל מקרה, אמנם לא ברהיטות יתר, אך אני חושב שהעברתי את הנקודה שלי. P: