רפורמת החלב: צעד אחד קדימה ושניים אחורה

המחלבות הגדולות בישראל נהנות מהגנות ממשלתיות שחוסכות מהן תחרות עם המחלבות האירופאיות. מתווה לוקר שאושר השבוע בממשלה רק יחמיר את המצב

מתווה לוקר למשק החלב, שאושר בתחילת השבוע בממשלה, מתגלה כצעד פופוליסטי וחסר הגיון כלכלי • על-אף שבאירופה מחירי החלב ומוצריו נמוכים ב-30%-40% מאלה שבארץ, מסרבת הממשלה לפתוח את המשק המקומי לתחרות בינלאומית, ובמקום זאת מטילה מכסי מגן שערורייתיים על ייבוא מוצרי חלב מחו"ל: 100% מס עבור חלב וגבינות רכות, 220% עבור שמנת ו140% עבור חמאה • מתווה לוקר רק מחריף את הריכוזיות שקיימת במשק, ומשחק לידיהן של המחלבות הגדולות 

חולבים את הצרכן הישראלי; רפת בדרום הארץ

משק החלב הישראלי מזכיר את ימיה האפלים של בריה"מ הקומוניסטית: גוף ממשלתי המכונה 'מועצת החלב הלאומית' קובע לכל בעל רפת פרטית מכסת חלב שאותה עליו לייצר וממנה כמובן אינו רשאי לחרוג; קובע את מחיר החלב לצרכנים באמתלת 'פיקוח על מוצרי יסוד'; וקובע ליצרן את הרווח שלו. המועצה מגדירה לכלל היצרנים 'מחיר מטרה', שהוא חישוב של עלויות ייצור החלב הממוצעות: עלות המזון לפרות, עלות מוצרי בריאות, אחזקת רפת וכדומה, בתוספת אחוז מסויים שהמדינה מייעדת לרווחי היצרן. זהו למעשה התשלום שמקבל בעל הרפת עבור כל ליטר חלב שהוא מייצר.

חולבים את הצרכן

שיטה זו מעגנת בתוכה שני כשלים. הראשון: פגיעה ביצרנים הקטנים. עקרון בסיסי בכלכלה – ה'יתרון לגודל' – מלמד שככל שעסק גדול יותר, כך עלויות הייצור הממוצעות שלו קטנות. לחברת מרצדס למשל, זול הרבה יותר לייצר רכב מאשר למוסך מורשה קטן מטעמה (בגלל מכונות הענק, בגלל מספר העובדים ועוד). בהתאם לכך, בעלי רפתות גדולות, לרוב קיבוצים, נהנים מעלות ייצור חלב נמוכה ובעלי רפתות משפחתיות קטנות סופגים עלויות ייצור גבוהות.

כעת, כיוון ש'מחיר המטרה' משקלל את עלויות הייצור כממוצע של רפתות גדולות וקטנות גם יחד – ועל גביהן מכתיב לכלל הרפתות באופן אחיד את המחיר שניתן לגבות מהצרכנים עבור החלב – גוזרים הקיבוצים, בעלי רפתות הענק, קופון של 30% רווח שולי, ואילו רפתנים ביתיים מכניסים בקושי 6,000 ₪ בחודש הביתה. במשל של מרצדס, לו היתה הממשלה קובעת שלא ניתן למכור מכונית ביותר מ-100,000 ש"ח, ברור שהחברה היתה מפיקה רווח גדול יותר מזה שמפיק המוסך הקטן. מתוך 100,000 ש"ח שנגבו מהצרכן, עלויות הייצור שלה היו, לשם ההמחשה, 50,000 ש"ח, ושל המוסך הקטן 90,000 ש"ח.

הכשל השני: חוסר יעילות הגורר מחיר מקומי גבוה. לבעלי הרפתות אין אינטרס להתייעל ולהוזיל עלויות ייצור, שכן במקרה כזה הממשלה תפחית את מחיר המטרה, והמרוויח היחיד יהיה הצרכן. היעדר התמריץ הכלכלי להתייעלות, הוא הסיבה לכך שמחיר החלב בישראל גבוה בכ-30%-40% ממחיר החלב באירופה. על-מנת למנוע ייבוא חלב זול מחו"ל שיתחרה ברפתות המקומיות, מטילה ממשלת ישראל מיסוי אסטרונומי על ייבוא מוצרי החלב: 100% מס עבור חלב וגבינות רכות, 220% עבור שמנת ו140% עבור חמאה. מכסי מגן אלו הופכים את הייבוא לחסר כדאיות כלכלית, ומותירים את המשק בידי המחלבות המקומיות.

לוקר נועל את המחיר

מחאת קיץ 2011 העלתה על נס, בין היתר, את הורדת מחיר הקוטג' ומוצרי החלב. משרד החקלאות עמד על סיפה של מהפכה לייעול ופיתוח משק החלב, על-ידי הפחתת מכסי המגן ופתיחתו לתחרות בינלאומית – שתאלצו להתייעל ולהוזיל מחירים. תחרות כזו היתה משווה את מחירי החלב בישראל ובאירופה, מכניסה ספקי חלב חדשים לארץ ונותנת דריסת רגל ליצרנים הישראלים בחו"ל.

במקום מהלך זה, בחר לבסוף משרד החקלאות להוזיל את מחיר החלב באופן מלאכותי. 'מתווה לוקר', שהוצע על-ידי מנכ"ל משרד רה"מ הראל לוקר ואושר בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון האחרון, יגזול מהציבור 200 מיליון שקלים תמורת התייעלות חד-פעמית במשק החלב. לפי מתווה לוקר, מכסות החלב לא יחולקו יותר בין כלל הרפתנים, כי-אם יעניקו לרפתות גדולות את הזכות הבלעדית לייצר חלב. על-פי המתווה, רק רפתות שבהן לפחות 70 פרות וטכנולוגיה המאפשרת ייצור מינימלי של 700,000 ליטר חלב בשנה, יזכו בזכות לייצר חלב. בכך מעריכים במשרד החקלאות, יתרון הגודל של הרפתות יגרור הוזלה של כ-300 מיליון שקלים בייצור החלב השנתי, וממילא בעלות צריכת החלב השנתית.

ביצוע הרפורמה עובר דרך מכירת מכסות החלב של היצרנים הקטנים ליצרנים הגדולים והבינוניים, כאשר הממשלה קובעת את מחיר המכסה על-גבי מחיר המטרה – 2.8 ₪ לליטר. על-מנת להפוך את רכישת המכסות לאטרקטיבית, בעל רפת גדולה או בינונית ישלם 20 אגורות עבור כל מכסה, ואת היתר, 2.6 ₪ למכסה, תספוג הממשלה. על-מנת להבטיח התייעלות טכנולוגית ברפתות, משרד החקלאות יעניק הדרכה מקצועית לרפתנים. עלות המכסות וההדרכות, מסתכמת כאמור בכ-200 מיליון שקלים מקופת המדינה.

מוצרי החלב יישארו יקרים; מחאת קיץ 2011. צילום: אביבי

עוד ישובו לרחובות

ככלות הכל מדובר בצעד פופוליסטי, שלא לומר שערורייתי, הנעדר הגיון כלכלי אמיתי. תרומתו של המהלך למשק בטווח הקצר יוצאת בהפסד המשק בטווח הארוך. מחירי החלב אכן ירדו בטווח הקצר, אך לעולם לא ידביקו את מחיר השוק התחרותי. התייעלות חד-פעמית אינה תחליף לתחרות המעודדת התייעלות מתמדת בחיי העסק, ודאי כאשר הגורם הממונה על יישום היעילות הוא הגורם הכי לא-יעיל במשק – הממשלה. שיטת המכסות מנציחה את חוסר המוטיבציה להתייעל, וממילא מקבעת מחיר שוק יקר.

יתר על-כן, בצעד זה פוגעת הממשלה בזכות קיומם של בעלי רפתות קטנות, ומונעת את כניסתם של יצרנים חדשים. במהלך החדש הממשלה רק מגדילה את הריכוזיות במשק, ומותירה את ייצור החלב בידי בעלי רפתות ספורים. כך, במקום לנצל את מחאת 2011 להגברת התחרותיות ולהורדת יוקר המחיה בטווח הארוך, פועלת הממשלה להעמיק את התערבותה במשק ולהכריח את השוק להתייעל לפי מדדי יעילות ממשלתיים לא מוצלחים. בעוד מספר שנים, כך נראה, נדרש כולנו שוב לסוגיית החלב והקוטג'. את חברי הממשלה הנוכחית, זה מן הסתם כבר לא יעניין.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. לא הבנתי מה הרלוונטיות של טיעון 'הרפתות הקטנות'. גם בשוק חופשי לגמרי הרפתות הגדולות ירוויחו יותר, בגלל אותו כלל בדיוק, ובניגוד לדוגמה של מרצדס – אין ממש הבדל בין חלב רפת א' לחלב רפת ב'. כלומר, יישארו בשוק רק הרפתות הגדולות שיכולות למכור במחיר נמוך יותר ממה שהקטנות מסוגלות אליו. זה לא פוגע בטיעון על המחיר שהצרכן משלם, אבל בבירור, אלא אם חסר פה משהו, זה אומר שבמקביל להורדת המחיר הרפתות הקטנות ייעלמו. יכול להיות שמבחינת כותב המאמר זו התוצאה הרצויה, אבל אם כן, למה להעלות את ה"כשל" של "פגיעה ביצרנים הקטנים"? הרי שוק חופשי, לפי זה, לא רק 'יפגע' בהם אלא יעלים אותם לגמרי.

  2. אתה בעצם מטיף לפגיעה בחקלאים, שלא יכולים להחזיר מלחמה.
    מחירי החלב ומוצריו בארץ לא נקבעים לפי כוחות השוק, אלא לפי מועצת החלב שמגבילה את הייצור.
    לכל רפת יש מכסת ייצור.
    אם רוצים להוזיל מחירים לא יהיה יותר פשוט להגדיל מכסות? בצורה כזו גם המחיר ירד וגם לא נפגע בחקלאים שלנו.