החוק להגנת הטייקונים הספרותיים

החוק להגנת הספרות יצמצם את מכירות הספרים ואת פרסומם של ספרים חדשים. המרוויחים היחידים מהחוק יהיו ועד העובדים של הספרות: "הסופרים הקאנוניים"

החוק להגנת הספרות והסופרים שאושר ביום ראשון בועדת השרים לחקיקה ישיג את התוצאה ההפוכה מזו שהוא מתיימר להשיג. האיסור על מבצעים וההגבלות הדרקוניות על כוחות השוק יקטינו את מכירות הספרים ויצמצמו את הוצאתם של ספרים חדשים. המרוויחים היחידים מהחוק יהיו ועדי העובדים של הספרות: "הסופרים הקאנוניים", שלא רק שנהנים מנקודת פתיחה טובה יותר, כעת גם תקטן משמעותית התחרות שהציבו בפניהם הסופרים הצעירים

עמוס עוז. צילום: מריוס קוביק

כתב: רותם סלע

תעשיית ההוצאה לאור דומה לתעשיית הון סיכון. הן המוציא לאור והן המשקיע מהמרים על שרבוט שנרשם על מפית מסעדה, מחברת או קובץ וורד, אשר כולל חזון\נרטיב\סיפור של יזם\סופר מהורהר\מעורער המבקש לכבוש את העולם. תפקידם של שני המשקיעים הוא לעזור למהורהרים להוציא את השרבוט מהכוח לפועל ולהפוך אותו למוצר או חברה שיצליחו להלהיב, לרגש ולהועיל לאנשים, לאחר דרך חתחתים הכוללת תרגום, עריכה, שיווק והנעת אנשים.

יש לי רעיון גאוני! נאסור על קרן הון סיכון למכור נתח מהעסק בשווי שונה משווי העסקה האחרונה שנערכה בחברה למשך 18 חודשים. המטרה המוצהרת של החוק שהמצאתי ברגע זה (אותו אני מכנה "החוק להגנת הון הסיכון מסיכון") היא לא לבאס את היזם או המשקיעים, העשויים להרגיש כי מכרו או קנו נתח מהחברה בעבור נזיד עדשים.

"איזה נעל", אתם בוודאי חושבים לעצמכם (וחלקכם תופס את הראש). "הרי זה בדיוק העניין בתעשיית הון הסיכון והסטארט-אפים, שבתמורה לתנאי חוסר-ודאות הן מעניקות סיכוי לרווח פנומנאלי". "מטורף" (אתם מוסיפים נענוע מצד לצד), "הרי מדובר בהרס עולם ההיי-טק הישראלי. מי ישקיע בחברת סטארט-אפ שאי-אפשר לצאת ממנה? מי יזרוק כסף לבור של חוסר-ודאות שנאטם מיד לאחר העסקה בבטון-רגולציה?" ועוד תאמרו: "מוטב שכף רגלו של אדם שכזה (כלומר, אני) לא תדרוך לעולם בבית-המחוקקים".

אולי גם אני הייתי חושב שאתם צודקים, אם שורה של חברי-כנסת ואנשי-ציבור ידועים לא היו מציעים בדיוק את אותה הצעה, ונשארים בחיים.

החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל

שרת התרבות לימור לבנת, בליווי להקת מחוקקים הכוללת את שלי יחימוביץ, זבולון אורלב ועוד כמה ענקי-רוח, מבקשת לעשות לעולם הספרות מה שבסרט האימה הכלכלי המופרע ביותר איש לא יחלום לעשות לתעשיית הסטארט-אפ.

ביום ראשון השבוע אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה כי החוק "להגנת הספרות והסופרים בישראל" יועבר לעיון ועדת החינוך והתרבות לקראת קריאה שנייה ושלישית. הסעיף החשוב ביותר בחוק קובע כי מלבד הנחות מוגבלות של 10% על ספרים בשבוע הספר ובעוד כמה מועדים קבועים, לא יינתנו הנחות במשך 18 חודשים על ספרים חדשים.

הנגזרת הראשונה, הברורה והלעוסה של החוק היא פגיעה קשה בצרכן הספרות הישראלי, שייפרד ממבצעים ומטבעות לשון כדוגמת ארבע במאה, שניים והשלישי חינם, ספר בשקל, ואחד פלוס אחד, לטובת מדפי הספרים חמורי הסבר וכבדי הכיס של פעם. במציאות התרבותית החדשה יחליפו העציצים את הספרים כתחליף זול ואסתטי על מדפי הסלונים והטרקלינים, כמות הספרים הנמכרים בכל שנה תצנח, ואיתה יצנחו גם המחזורים של חנויות הספרים, ההוצאות ותעשייה שלמה שתצטמק ותתאבק.

הנגזרת השנייה, המטרידה לא פחות, היא כל הסופרים והספרות שלעולם לא נכיר בעקבות החוק החדש. אחרי הכל, הוצאת ספרים, כמו קרן הון סיכון, יודעת לקחת סיכונים כל זמן שהיא מסוגלת לחתוך הפסדים. אף הוצאת ספרים לא תהמר על ספרו הראשון והמשונה של סופר צעיר, כיוון שבמידה והוא לא יהפוך להצלחה פנומנאלית, היא לא תוכל להיפטר מכמה מאות ספרים במחירי סוף עונה שיכסו לפחות את עלויות ההפקה וההדפסה.

החוק החדש יעשה לשוק הספרים מה שעשה הפיקוח לשוק הלחם, החלב, הביצים, החשמל והנמל. למעשה הסופרים הותיקים שתמכו בחוק בכל הכוח – עמוס עוז, דוד גרוסמן, א.ב יהושע ומאיר שלו – לא חוששים לספרות הישראלית, אלא לספריהם שלהם. הם ועד העובדים של הספרות, שומרי הסף; הכניסה מעתה תהיה למקורבים בלבד, לבאנקרים ידועים כמותם.

כואב לסופרינו שסופרים צעירים, לא מוכרים, שמביאים איתם רוח חדשה ומוכנים למכור את סחורתם בשולחנות ובמבצעי חיסול, נוגסים בכבוד ופרנסה שלקח להם שנות דור לצבור. הם כועסים על דורנו המקולקל שמעדיף ספרי אינסטנט בהנחה, גם מאת סופרים זבי חוטם, לפיכך הם מכנים את נטייתו של הציבור לקנות ספרים-לא-קאנונים (כלומר כאלו שלא הם כתבו): "הרס התרבות". הם בסביבה כבר כל כך הרבה זמן, עד שהם התרגלו לזהות את עצמם איתה.

במה הם שונים מאלון חסן יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, שכועס על הממשלה שמבקשת להקים נמל חדש או רציף פרטי שיפגע במונופול שלו, בזכויות המוקנות לו, בחלקת האלוהים הקטנה שיצר לו על חשבוננו? הסופרים רוצים להפוך את עולם הספרות לחלקה שכזו: קטנה, מוגנת, מנוונת, אך רשומה על שמם בטאבו.

כנסת ישראל חדשה המבקשת ליצור מציאות חדשה ותחרותית לא יכולה להרשות לעצמה להרחיק את הספר מידו של הצרכן הישראלי והיזם התרבותי. חוק ההגנה על הספרות והסופרים יפגע אנושות בעתיד התרבותי של ישראל. הוא חייב למות, ויפה שעה אחת קודם. אם לא בשביל עצמכם וכיסכם כצרכני תרבות, ואם לא בגלל שנמאס מה"קאנוניים" והתרבות המתענגת-מעצמה שהם יצרו, אז לפחות בשביל הסופרים הצעירים, המייחלים ומתפללים להזדמנות להיחשף כספר אחד מ"ארבע במאה", כצעד חשוב לקראת ספרם הבא.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. עמוס עוז טייקון בנפילה חופשית שכבר עשרים שנה לא הצליח לכתוב סיפור חוץ מאהבה וחושך שהוא אוטוביוגרפי. הסופר היחיד מהגדולים כאילו שלנו ששווה משהו הוא דוד גרוסמן, גם אם אתם שונאים את הדעות שלו חייבים להודות שהוא יודע לכתוב.

  2. חשבתי שחברי הכנסת למדו שלא כדאי להיכנס לנו לכיס. כדאי שבנט ולפיד יתעוררו או שיתחילו כבר עכשיו לחשבת את קיצם לאחור, הישראלים לא יסלחו להם על עליית מחירי החשמל וספרים בשמונים שקל.

  3. סתם סופר שיעלם מהתודעה שנתיים לאחר מותו . נקווה שכול האנג'נדה התבוסתנית תעלם איתו .

    1. כמה שנאה לאדם שתורם למדינה שלך בהסברה ובאוצרות תרבות בשעה אחת יותר ממה שאתה תתרום כל החיים שלך גם אם תגיע בעז"ה למאה ועשרים.

      עם עמוס עוז וחבריו אתה יכול לא להסכים על הרבה דברים, אבל הקיום שלהם והעבודה שלהם הופכת את המדינה שלך למדינה נורמאלית בעולם. הם בועת הנורמאליות שלך, והם גם הצליחו לא בחסד אלא בזכות כתיבה שהצליחה למכור בלי קביעות ותנאים כמו שמוצאים בנמלים או בחברת חשמל. אז קצת פחות שינאה וקצת יותר מחשבה. אם אתה לא אוהב את עמוס עוז אתה יכול לא לקנות אותו, אבל לא להשמיץ

  4. כמה שנאה / רשעות /איוולות יש בסופר אחד ….
    דור של נמושות שכול מלאכתו היא ניפוץ מפעל חייו של דור החלוצים-ציוניים שבנו את המדינה האדירה הזאת .

  5. שטויות במיץ עגבניות. ספרים במחיר 4 במאה לא ייעלמו. תמיד היו ותמיד יהיו כאלה. הם רק לא יהיו הספרים החדשים שעדיין לא החזירו את ההשקעה הראשונית בהוצאתם לאור. אם יש למר סלע הצעה אחרת כיצד להגן על זכויותהם של הסופרים (הוותיקים והצעירים)ושל הוצאות הספרים ועובדיהן נגד עריצותן וחמדנותן של הרשתות המיטיבות כביכול עם הצרכן על גבם הדל – בבקשה ישמיע אותה. עד אז הוא נשמע כמו לוביסט של יורם רוז ואיריס בראל. אני כבר לא מדבר על ליווי המאמר השקרני הזה בדיוקן של עמוס עוז.

    1. אתה נאיבי מאוד. כדי שסופר צעיר יפרוץ, הוא צריך למכור ספרים במהירות. לא יעזור לו שעוד שנה וחצי ימכרו את העודפים שלו במבצע, עד אז הוא כבר יצטרך לחפש פרנסה אחרת. החוק הזה יעשה את מה שהרבה חוקים עושים – בתואנה של ״הגנה על זכויות״ ו״ספר הוא לא סתם מוצר צריכה״ הוא ייקר את הספרים החדשים ויקטין את הסיכויים של סופרים חדשים להיכנס לשוק.

    2. משה, איריס בראל מממנת את החוק, כך שאתה צריך לשאול את עצמך למה היא עושה זאת? צריך להיות מאד תמים לחשוב שאיריס בראל, מנכלית בשכר של קרן מרקסטון, דואגת לשכר הסופרים ולא לרווח של מנהלי הקרן.

      יש דרכים אחרות לדאוג לסופרים
      קרן בדומה לקרן הקולנוע שתחליט באיזה סופרים וספרים ישראליים לתמוך. קרן כזאת תעלה גרושים, ביחס למשל לקרן הקולנוע (שצריכה להשקיע מיליונים משום שסרטים יקרים להפקה פי 100 בערך מספרים)ותיתן מענה לסופרים מבלי לפגוע כל כך קשה בשוק הספרים.

      עוד דרך אפשרית היא לקבוע שסופר יקבל 6 שקלים על כל ספר
      ושספרים ימכרו בהנחה של 50 אחוז בלבד לרשתות (במקום 60-80 כפי שזה היום במבצעים) כך תובטח התמורה לסופרים ותובטח תמורה להוצאות שלא יסחטו על ידי הרשתות.

      קרן מרקסטון ונוני מוזס (האנשים שמאחורי ידיעות ספרים וסטימצקי ממש לא מתעניינים בשני הסעיפים האלה, אלה בסעיפי החוק שיגבילו את האפשרות רשת להחליט איזה כותרים היא מציגה, איפה ובאיזו כמות. כל זאת במטרה להרוג את המתחרה העיקרה ולחזור להיות מונופול

  6. משה רון,

    לתשומת לבך
    חוק הספרים נולד מלוביסט של איריס בראל…
    היא היוזמת.

    1. הלוביסט של איריס בראל הוא בוריס קרסני, הלוביסט הכי יקר בארץ. כולם צריכים לשאול את עצמם למה לעזאזל קרן מרקסטון, שמחזיקה בסטימצקי, פועלת להעביר חוק שכביכול מגביל את רשתות הספרים. ההנחה שלי שמטרת החוק האמיתית היא לעצור את הצמיחה של צומת ספרים על חשבון סטימצקי. מי שמממן את החוק ודוחף אותו הם סטימצקי וידיעות, שישעשו הכל כדי לעצור את צומת ספרים וכנרת זמורה ביתן

  7. כמה קשקושים. לא יודע מאיפה להתחיל. למשל:
    תעשיית הספרים ממש לא דומה לתעשיית הון סיכון. נפלת במשוכה הראשונה. זה בדיוק העניין. ספרים לא נועדו רק כדי לעשות כסף, ולכן יש מקום לתמיכה ולעזרה לתעשייה הזאת, מעבר למשחק השוק החופשי.
    וגם אם ממשיכים עם ההשוואה המופרכת, היא שגויה לגמרי. כן, אם יש שחקנים שמשפיעים באופן לא הוגן ולא שיוויוני על המשחק, צריך להגביל אותם. גם בהון סיכון. אהממ… זה קורה. יש המון הגבלות.
    סיטואציה שבה הוצאת ספרים היא בעלים של חנות שמוכרת ספרים, למשל, אם היתה לה מקבילה בעולם הפיננסים, לא היתה מחזיקה חמש דקות.
    על סמך מה אתה טוען שעציצים יחליפו ספרים בסלון? מה עם כל השנים שלא היו מבצעים כאלה, כלומר תמיד מינוס החמש שנים האחרונות? מה עם כל המדינות שבהן החוק מיושם? יש שם עציצים במקום ספרים? אתה נסמך על משהו כשאתה כותב את זה? אדרבה תתן נתונים
    הוצאות ותעשייה שלמה תצטמק? אבל ההוצאות ותעשייה שלמה מצטמקות גם ככה. במצב הקיים. בגלל המצב הקיים. חנויות פרטיות נסגרות. הוצאות נסגרות ומצמצמות פעילות.
    כל הסופרים שלא נכיר – שוב, תן לנו סימוכים. איזה סופרים חדשים הכרנו בשנים האלה, והאם זה יותר משנים שבהן לא היו מבצעים כאלה? האם במדינות שבהן מיושם החוק לא מתגלים סופרים חדשים? למה? איך זה עובד? האם סופר חדש יכול להתגלות רק כשהוא נמכר ב-25 שקל? מי אמר? על סמך מה?
    הטיעון הזה במיוחד מגוחך כי אף סעיף בחוק החדש לא אוסר על הוצאות למכור ספרים של סופרים חדשים ב-25 שקל. בבקשה, אם זה הסוד, תמכרו ב-25 שקל. מישהנו אמר שלא? החוק קובע בפירוש כי ההוצאה יכולה לקבוע מחיר קטלוגי ככל העולה על רוחה. הוא רק אוסר עלח מבצעים גרנדיוזיים.
    אני עדיין לא מבין מה הקשר של הסופרים המוכרים. אם לטענתך נמכרים הרבה יותר ספרים בשיטה הנוכחית, מן הסתם גם שלהם נמכרים, לא? או שיש משהו במבצעים שנוגד מכירה של סופרים ידועים? מאוד מוזר, הטיעון, אבל שוב, נשמח לנתונים שמאששים זאת.

    1. בכל המדינות המתוקנות שבהן החוק הזה מיושם, למשל, המע"מ על הספרים נמוך במחצית או יותר (עד 0אחוז) מהמע"מ הנהוג באותה מדינה. למה לא לבטל, למשל, את המע"מ על ספרים?כי החוק החשוב מאוד הזה, בלי ציניות, כן? נועד לעשות הכל חוץ מלחייב את המדינה עצמה לעשות משהו לטובת הספרות והסופרים. הכנסת מנסה להפיל את הדאגה לספרות העברית לתוך הכיס של הצרכן בלבד.