בכנס העוסק בתכנון ופיתוח מזרח ירושלים הוצגו נתונים עדכניים אודות מצב התשתיות והתכנון בחלק הפחות פופולרי של העיר. רעיונות החלוקה של העיר, לא רק שאינם הגיוניים מבחינה ביטחונית ודמוגרפית, אלא שגם אין בהם צורך
חדשות מרעישות: הליגה הערבית למקומות עבודה הכריזה על יוזמה חדשה לשלום בין ישראל והרשות הפלסטינית. השרה ציפי לבני, שחקנית ותיקה בליגה, שעברה רווי בהחמצות מול שער ריק, ניצלה את היוזמה על מנת לעלות מחדש על המגרש. בעזרת משחק פתוח נטול הגנות, מנסה לבני לבשל הסכם לפלסטינים שיכלול את גושי ההתיישבות עם חילופי שטחים מוסכמים ו"פיירים" (=fair); וכמובן את חלוקת ירושלים, כפי שהיא כבר הציעה ב-2008, בימים בהם היא ואבו עלאא' שיחקו סטנגה במסגרת הליגה.
לאור יוזמה זו, ושאר היוזמות הזוממות להפוך את חגה של ירושלים לבטל מעיקרו, התכנס השבוע במרכז בגין – הצופה לעיר העתיקה ולחלקה המזרחי של ירושלים – "הפורום לבניין ופיתוח מזרחה של ירושלים", בראשותו של חבר מועצת העיר, יאיר גבאי, שמטרתו המוצהרת היא חיזוק הקשר בין שני חלקי העיר.
חלוקה ודמוגרפיה
נדב שרגאי, עיתונאי וחוקר ירושלים, פתח בביקורת על כנגד רעיונות החלוקה:
מבחינה ביטחונית, לאחר החלוקה 270 אלף יהודים יהפכו לתושבי שכונות ספר, צמודות גבול, כאשר עשרות מטרים מפרידים בין שני הצדדים. השכונות יהפכו מטרה לאבנים, נשק קל ובקבוקי תבערה. בשל המרחק הקצר אין צורך בקאסמים או מרגמות ולכן גם שום כיפת ברזל לא תוכל למנוע זאת. ראו מה קרה לגילה כאשר פינינו את בית ג'אלה. ומי שטוען שאחרי הסכם לא תהיה מוטיבציה לפלסטינים לפגוע ביהודים, מתעלם מסקרים שנערכים ברשות על ידי אנשי יוזמת ז'נבה הפלסטינית שמראים רוב לדורשי זכות השיבה לחלקה המערבי של ירושלים.
חסידי חלוקת ירושלים, טוענים כי חלוקתה הכרחית על מנת למנוע את הפיכתה של ירושלים לעיר בעלת רוב ערבי, בדומה לטענת הבסיס של השמאל לגבי ישראל כולה. על כן ממשיך שרגאי בניסיונות ההפרכה של תפיסות השמאל, ככל אתאיסט שלום המכבד עצמו, באמצעות הכלי הרציונאלי ביותר הקיים בידי האדם – מספרים:
טוענים שעל מנת לשפר את המאזן הדמוגרפי צריך להיפרד מהשכונות הערביות אבל כבר הייתה חלוקה בירושלים, ב-1948. כ-25% מהאוכלוסייה היהודית של ירושלים עזבו בעקבותיה את העיר. מי שמדבר עם תושבי שכונות שעלולות להפוך לשכונות ספר בעקבות חלוקה, מבין שהתופעה הזו תחזור גם הפעם. יתרה מזאת, על פי סקרים של מכון אמריקאי בשיתוף המכון הפלסטיני לדעת קהל, במקרה של חלוקה פלסטינים רבים מתכוונים לעבור לחלק המערבי של ירושלים. לא מאהבת ציון, אלא בשל הנוחות, קצבאות הביטוח הלאומי ותחושת הביטחון והדמוקרטיה הישראלית, שנגזרות מתעודות התושב הישראליות שלהם. אלה לא סתם דיבורים, וההוכחה לכך היא מה שקרה בצפון ירושלים לאחר הקמת גדר הביטחון. כ-70,000 פלסטינים בעלי תעודות זהות כחולות עברו להתגורר בצד הישראלי של הגדר וכמה אלפים זלגו לשכונות היהודיות של צפון העיר. לכן זה לא מופרך להעריך כי חלוקת ירושלים תביא להגירה גדולה יותר, והפעם אל תוך השכונות הישראליות. אז איפה הרווח הדמוגרפי?
כסף לשכונות
לבד מהסכנות שבחלוקת העיר, ביקש הפורום גם להפריך את הטענות הרווחות בתקשורת ובציבור כולו לגבי ההזנחה של מזרח ירושלים מבחינה תשתיתית, הזנחה שכביכול הופכת את ססמאות העיר המאוחדת לכאלה שאין מאחוריהן דבר. הממונה על מזרח ירושלים בחברת המים "הגיחון", ישי טחובר, הציג נתונים לפיהם כיום, ההשקעה הממוצעת בתושב מזרח ירושלים עולה על זו שמושקעת בשכנו ממערב העיר וכי מאות מיליוני שקלים הושקעו בשנים האחרונות על מנת לצמצם את הפער הקיים במזרח העיר מבחינת תשתיות מים וביוב. נתונים אלו מעניינים במיוחד לאור העובדה שמספר הצרכנים המשלמים במזרח העיר (31,000) נמוך משמעותית מזה שבמערבה (169,000).
יש תכניות מתאר
מהנדס העיר ירושלים, שלמה אשכול, תקף את הטענה כי היעדר היכולת לתכנון בנייה במזרח העיר, היא זו המביאה לעלייה בהיקף הבנייה הבלתי חוקית:
אין הבדל בין מזרח ומערב בהיתרים לבנייה. ההבדל נעוץ בהיקפים. שונה הדבר בין תכנון שכונה של 150 דירות כפי שלרוב קורה במערב העיר לבין תכנון של שתיים שלוש יחידות כפי שלרוב קורה במזרח העיר. דווקא הבנייה הבלתי חוקית גורמת לכך שאין אופק תכנוני במזרח העיר, המקשה על התכנון. ובכלל, יותר ויותר תושבים ירושלמים ערבים, פונים למוסדות התכנון. זו תופעה שמגיעה היום להיקפים שלא היכרנו וזה רק ילך ויגבר. במזרח העיר מבינים היום שזה עדיף מלחיות תחת איומי הריסה וכך הם גם שותפים להיטלים ולתשלום המיסים.
יאיר גבאי מארגן הכנס, מתוקף היותו חבר בועדות התכנון של העיר הוסיף כי "הטענה כי אין תוכניות מפורטות במזרח ירושלים היא טענה מצוצה מהאצבע. אין דבר כזה שלתושב ערבי יש נכס במזרח העיר שמונעים ממנו להגיש תוכניות ולקבל אישורים במוסדות התכנון הישראליים. לעומת זאת, ההיפך הוא הנכון. יהודי שיש לו נכס במזרח העיר, לא יכול לקדם תוכניות בנייה. לכן אם יש אפליייה, היא דווקא מופנית כלפי התושב היהודי ולא כלפי התושב הערבי".
אם בכנסים של השמאל ניתן לרוב לספור את המשתתפים על אצבעות של קטוע יד, דווקא בכנסי הימין יש לא מעט משתתפים. הבעיה היא בהרכבם. לרוב מדובר בחבורה של פנסיונרים חביבים שמחפשים דרך להעביר את אחר הצהריים וכך גם נראו העניינים בכנס על מזרח ירושלים. העניין בלט בשאלות שהופנו אל מהנדס העיר שנעו בין תלונות על ניסור עצים בזמן השלג הגדול של חודש ינואר, ושאלות על סגירת מרפסת. נדמה כי בכינוסים הבאים של פורום זה ודומיו, כדאי להשקיע בהפצתו בקרב גורמים שיוכלו להפיק ערך מוסף מהנתונים שמוצגים בו, מעבר לתחליף ליד רביעית לקנסטה.
