כך חודרת ההסתדרות לחברות פרטיות

למעלה מ-20 אלף עובדים בחברות פרטיות הצטרפו בחצי-השנה האחרונה להסתדרות, הפועלת בשיטות חתרניות מאחורי גבם של הבעלים. זאת, בגיבוי בית-המשפט השולל מהמעסיק את הזכות להביע דעתו בנוגע להתאגדות והשלכותיה.

אם עד היום חשבתם שארגוני עובדים אגרסיביים הם מנת חלקו של המגזר הציבורי בלבד, כדאי שתחשבו שוב • למעלה מ-20 אלף עובדים בחברות פרטיות הצטרפו בחצי-השנה האחרונה להסתדרות, הפועלת בשיטות חתרניות מאחורי גבם של הבעלים • כל-זאת בגיבוי של בית המשפט השולל מהמעסיק את הזכות להביע דעתו בנוגע להתאגדות והשלכותיה • הדרך לשעבוד מתחילה כאן

מהיום גם במגזר הפרטי. הפגנת עובדי פלאפון, ינואר 2013. צילום: גדעון מרקוביץ פלאש90

את עוצמתם של איגודי העובדים החזקים במשק מכירים אזרחי ישראל היטב. אחת לכמה חודשים הם זוכים לתזכורת כואבת לקיומם באמצעות באמצעות עיכוב סחורות בנמל, דחייה לא מתוכננת במועדי הטיסות או הפסקות חשמל. "אין מה לעשות" אומר לעצמו האזרח המנומנם, "ככה זה בישראל", בעודו מתנחם בכך שלפחות השוק הפרטי חופשי מצרות שכאלו.

ואולם, מסתבר כי מתחת  לפני השטח, קונגלומרט העובדים ההסתדרותי לוטש את עיניו גם אל עבר חברות בשוק הפרטי.

בשנת 2013 הצטרפו למעלה מ-21 אלף עובדים לאיגודי עובדים חדשים שהוקמו בחברות פרטיות מהמוכרות במשק. מדובר בעובדי בורגר-ראנצ', מקדונלדס, אגאדיר, HOT, פז, מכללת שנקר, מטפלות הצהרונים בירושלים ועוד רבים אחרים. אלה הצטרפו לעובדים שכבר נקטו בצעד זה בשנה שעברה כדוגמת ynet, גלובס, ערוץ2, הרשות השניה, פלאפון ואחרים. מדובר בעליה תלולה בקצב ההתאגדות: מספר העובדים שהצטרפו לאיגודים במחצית שנת 2013 גדול מסך כלל העובדים שהתאגדו בשנת הקודמת כולה.

מעניין לגלות מה הביא לגל התאגדויות זה; האם מדובר בצעד ספונטני של עובדים קשיי-יום אשר הסוציאליזם נוסח עיני הצית בלבם את זיק התקווה?

בחינה מקרוב של התהליך שאירע בחברת פלאפון מלמדת כי מאחורי מהלכים אלו עמדה יד-מכוונת לא כל-כך נעלמה. כך משתלטת ההסתדרות – בסיוע פעיל של בית-הדין לעבודה – על העסקים החופשיים של ישראל.

מפעילים תא רדום

במהלך שנת 2009 פעלה ההסתדרות מתחת לרדאר של הנהלת פלאפון והכשירה את לבבות העובדים לקראת הקמת ארגון שייצג את כל עובדי החברה אל-מול ההנהלה. לצורך כך, הוקם ועד-פעולה בן ארבעים חברים שהמתין ליום פקודה. ב-29 באוגוסט האחרון הגיעה שעת ה-'ש' וחברי ועד הפעולה החלו לחלק טפסי-התפקדות לחבריהם העובדים, למוקדנים ולשאר העובדים, בירידה מהאוטובוסים בסוף היום.

כשהבחינה בכך הסמנכ"לית, כינסה את עובדי המוקד והבהירה להם את עמדתה השלילית בנוגע להתאגדות העובדים. למחרת בשעה 06:16 בבוקר נשלח מייל לכל עובדי החברה, כנראה אחרי לילה עם מעט מאוד שינה, אשר המסר העיקרי בו היה: "הצטרפות להסתדרות תגרום לחברה ולנו העובדים נזק אדיר ולפגיעה ביכולת התחרותית שלנו מול המתחרים. אנא שקול בכובד ראש והימנע מפעולה חפוזה בטרם קיבלת את כל המידע".

באותו יום הגיעו נציגי ההסתדרות הרשמיים למטה החברה בגבעתיים ופתחו דוכן החתמה בכניסה לבניין. ההנהלה לא טמנה ידה בצלחת ושלחה את אנשי הביטחון של החברה שידרשו מהעובדים למסור לידיהם את טפסי ההצטרפות שבידיהם.

המאבק על לבם של העובדים נמשך במסגרת אימיילים המוניים, כינוסי עובדים ונאומים של מנהלים כאלה ואחרים, שהדגישו את הנזק שעשוי להיגרם לחברה אם יוקם ועד העובדים: הוועד יחייב כל עובד להפריש עד 1,500 ש"ח ממשכורתו בשנה לטובת ההסתדרות, יפריע במאבק הקריטי לעתיד החברה בגולן ובהוט, ובעיקר לא ימנע פיטורים אלא ידאג לראשי הוועד והמקורבים להם. בהמשך הפיצו המנהלים טפסי אי-הצטרפות להסתדרות, והפעילו לחץ על אלו שכבר חתמו על טפסי הצטרפות שיחתמו על הטפסים ההפוכים.

טייקון העובדים החדש. יו"ר ההסתדרות עייני במסיבת עיתונאים עם נציגי ועד פלאפון. דצמבר 2012. צילום: רוני שוטזר פלאש90

בית-הדין לשיבושי עבודה

ההתגוששות בין ההסתדרות וההנהלה המשיכה בין כותלי בין הדין האזורי לעבודה. ההסתדרות ביקשה מתן צו ארעי שיאסור את הפצת טפסי אי-ההצטרפות, וטענה שמעשי ההנהלה "אינם לגיטימיים, אינם חוקיים". בהחלטתו אמנם גינה בית-הדין גם את ההסתדרות על כך ש"שפעלה בהיחבא", אך פסק באופן נחרץ נגד הנהלת החברה בטענה כי בהתנהגותה "יש משום חציית קווים אדומים בהתנהלות מעסיק כלפי עובדיו". בהחלטתו קבע בית-הדין שהחברה רשאית רק להביע עמדה באופן כללי, "ללא מסרים שלילים על עצם ההתארגנות"; בעוד שלהסתדרות יש לאפשר "לארגן כנסי הסברה לעובדים בתחומי אתרי החברה השונים… ובכנסים אלו יציגו נציגי המבקשת (ההסתדרות, א.ע.) את עמדתם בנוסף לעלון שהופץ לעובדים וכן ההפניה לאתר האינטרנט של המבקשת (ההסתדרות)".

חופש-הביטוי של ההנהלה, כך מסתבר, אינו מקיף את האמירה "לא כדאי לכם להצטרף לאיגוד עובדים".

בית-הדין הארצי לסוציאליזם

המאבק המשפטי לא הסתיים בכך, והנהלת פלאפון עתרה לבית-הדין הארצי לעבודה, שם דנה בתיק השופטת נילי ארד, נשיאת בית-הדין הארצי לעבודה. בפסק דין בן למעלה ממאה עמודים תיארה השופטת את השתלשלות האירועים, והכריעה באופן נחרץ בדילמה שנוסחה משום-מה כמתח בין זכותם של העובדים להתאגד לבין חופש-הביטוי של המעסיק להביע התנגדות לכך.

וכך הכריעה השופטת:

בשלב ההתארגנות הראשונית… לא יישמע קולה של החברה בנוגע לזכות ההתארגנות, מימושה והשלכותיה על מקום העבודה, בין במישרין ובין בעקיפין (עמ' 85).

ואם הדברים אינם ברורים דיים טרחה השופטת להבהיר כי:

התבטאות החברה בנוגע לממדי הנזק העלולים להיגרם כתוצאה מן ההתארגנות ופגיעה ביכולת התחרות שלה מול גופים מתחרים, פסולה ואסורה… המסר הסמוי הגלום בהתבטאות זו, אף הוא ברור מאליו. לפיו נוכח הנזק הצפוי למקום העבודה ולעובדים, מוטב שלא יממשו זכותם להתארגנות בפלאפון דווקא. התבטאות זו, מהווה השפעה בלתי הוגנת על מימוש זכות ההתארגנות, במפורש ובמשתמע, ועל כן פסולה היא מעיקרה בכל דרך שתבוא לידי ביטוי (עמ' 86).

ועל-כן: "אסור לחברה להפיץ דף מידע אשר ישמש מידע למנהלים להעביר מסרים לעובדים". (עמ' 87) בעוד שלארגון העובדים לעומת זאת "מותר למנות בפני העובדים את יתרונות ההתארגנות, לרבות בשל שימור ושיפור תנאי העבודה והגדלת ביטחונם התעסוקתי" (עמ' 99).

כמובן שגם פסק דין זה איננו ניתן סתם-כך בחלל, אלא כדרכו של המשפט הישראלי הוא מבוסס על עקרונות מוסריים שמימיים:

הזכות להתארגן בארגון עובדים מוכרת במשפטנו כ"עקרון על" הנמנה על חירויות האדם, ומעמדה הוכר כזכות יסוד חוקתית השומרת על "כבוד העובד במקום העבודה" הנגזרת מן הזכות החוקתית ל"כבוד האדם", הכולל בחובו את זכותם של עובדים ומעבידים להתארגן (עמ' 39).

וכדרכה של תיאולוגיה משפטית, אין לדחות עיקרי אמונה פונדמנטליסטיים בפני זוטות כזכות הקניין:

זכות ההתארגנות של העובדים גוברת על זכות המעסיק לחופש הביטוי והקניין (עמ' 55).

בקרוב בצבע אדום. מטה חברת פלאפון בגבעתיים. צילום: אורי, ויקימדיה

לקראת קריסה?

הסאגה המשפטית הגיעה אל סיומה הצפוי בהקמתו של איגוד עובדים בחברת פלאפון. האם אכן השתכנעו כלל עובדי החברה כי אין ממש בטענות ההנהלה שדרישות העובדים עלולות לסכן את עצם קיומה של החברה?

כיצד הצליחה ההסתדרות לשכנע את רוב עובדי החברה שהם יכולים להתנהג כמו חברת חשמל?

באופן מפתיע, מסתבר שאין שום צורך לשכנע אפילו את רוב העובדים. בניגוד לדמוקרטיה שבה הרוב קובע, בתחום יחסי העבודה בישראל לא הרוב קובע אלא המיעוט. וכך קובע סעיף 3 של חוק ההסכמים הקיבוציים: "ארגון יציג של עובדים… הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים… ובלבד שמספר זה אינו פחות משליש כלל העובדים". במילים אחרות, לא צריך לשכנע רוב, מספיק שליש. ושליש נחוש זה הופך באבחת-יד ל"ארגון היציג" הרשמי שרשאי על-פי חוק לשאת ולתת בשם כלל העובדים – גם אלו שאינם מעוניינים בו, ואפילו הם מהווים רוב. זהו החוק בישראל, התקף כמובן, גם במגזר הפרטי.

מסתבר שבישראל של המאה העשרים ואחת קל יותר להשתלט על חברה פרטית דרך ארגון העובדים שלה מאשר באמצעות שוק המניות או היזמות העסקית. לתשומת ליבו של הסוציאליסט הבא שתוהה איפה הכסף.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. מדינה שירדה מהפסים. אין שום סיבה הגיונית לבעל עסק לפתוח חברה , מפעל, סטרט אפ או פיצוציה במדינה שהופכת קומוניסטית יותר מדי יום ביומו. בקצב הזה בעוד עשור יהיו כאן מיליון וחצי מובטלים. ואז נראה מה ההסתדרות תעזור להם…

  2. רק להזכיר את המובן מאליו. וועדי עובדים עוזרים להגן על העובדים בפני גחמות המעסיק, עוזרים לדאוג לדברים אלמנטריים כמו הגנה מפני שחיקת השכר ותנאים סוציאליים. מאחר ואי-אפשר לסמוך על טוב ליבו של המעסיק שידאג לתגמל את עובדיו באופן ראוי, והראיה שבפלאפון המנהלים גוזרים קופון שמנמנן ביותר בעוד העובדים לא נהנים באותה מידה (שלא לדבר על העובדים בדרג הנמוך שבעיקר אוכלים חרא מהמעביד ביחד עם שכר מינימום), נדרשת הגנה של וועד.
    הסיבה שלא נותנים לחברות את הזכות לדבר עם העובדים היא בגלל שלרוב הם נוטים לנקוט באחת משתי הדרכים: לאיים בפיטורים על עובדים זוטרים ולהציע חוזה אישי לעובדים היותר בכירים ובכך לפורר את הסולידריות הנדרשת לארגון עובדים.
    הסיבה שוועדי עובדים מתארגנים בהחבא היא בשל העובדה שמנהל חברה יכול לפטר אותם סתם כך עוד לפני שהם התאגדו. ברגע שהם מאורגנים כוועד יציג בית המשפט יכול להתערב ולהחליט שהפיטורים נגרמו בשל הרצון להתאגד.
    אם באמת פלאפון נמצאת בכאלה הפסדים אולי כדאי שהמנכ"ל יקצץ קצת מעצמו: "עלות שכרו של גיל שרון, מנכ"ל פלאפון, ב-2011 היתה לא פחות מ-5.9 מיליון שקל, שכר שלא נפגע אף שהכנסות החברה ירדו ב-3%." (כתבה בדה-מארקר, חיפוש פשוט בגוגל יביא אתכם לשם(

    1. רק להזכיר את המובן מאליו: אין שום הוכחה שועדי עובדים מצליחים להעלות את שכר העובדים, ועסק פרטי והחוזה שלו עם העובדים הם עניין של יחידים, לא של קיבוצים. אם מתאחדים, זה צריך להיות עם הסיכון שכולם יפוטרו כי העסק יחליט שזה לא רווחי לו.
      הועדים שמוגנים על ידי חקיקה והמדינה הם לא באמת ועדי עובדים, כי אין סיכון. ולכן זו רמאות שפוגעת בעיקר בעובדים, כשמגלים שראשי הועדים ומקורביהם יושבים על משכורות הרבה יותר גבוהות ממי שלא בועד, והעסקים מפסידים כסף.
      את כל זה אני אומרת לקוראים שיש להם ראש פתוח ומעניינים אותם דברים כמו אמת, רכוש וקניין, וחירות. שמאלנים ברור שמעדיפים שכולנו ניחנק עם ועדי עובדים.

    2. שרית,
      אני מציע שתספרי את כל מה שכתבת פה למורים מתכנית היל"ה שלראשונה יזכו לתנאי העסקה הוגנים- משכורת רציפה ותשלום גם אם שיעור שהם הכינו והגיעו אליו מתבטל שלא באשמתם. או אולי למנקות מאוניברסיטת בן גוריון ולסגל הזוטר באוניברסיטאות. באמת חבורת עשקנים וגנבים שנהנים משכר עצום, יושבים על סיר הבשר כל החבר'ה האלה. לכל העובדים יש סיכון, יש בית דין בישראל ולא תמיד הוא רץ להגן על העובדים.
      לא, אני לא חושב שעופר עיני צדיק תמים, זה ברור. אבל כשהוא עושה משהו טוב צריך להודות על האמת ולתת לו קרדיט.
      ואת כל זה אני אומר לאנשים שיש להם ראש פתוח, ומעניינים אותם דברים כמו צדק ומוסר.

  3. השופטת הזו, נילי ארד, איפה היא הוכשרה? בקרן החד"שה? אצל טיטו? קן הקוקיה הישראלי…

    1. לואיפה אתה הוכשרת להציג מילים כאלה על שופטת בישראל??? בפקולטה חוף הבננה ביץ מי אתה בכל

  4. ????השולל מהמעסיק את הזכות להביע דעתו בנוגע להתאגדות והשלכותיה
    קודם כל אין שלילה של הבעת עמדה. יש שלילה של נקיטת פעולה למניעת זכות בסיסית של עובדים. אין לאף מעסיק "זכות" למנוע מעובדיו זכויות בסיסיות

  5. כתבה עצובה ועלובה – חבל מאוד שמנסים להציג את הזכות הבסיסית של עובדים כמשהו שלילי. זה שלאנשים בישראל נמאס שדורכים עליהם והם הבינו שלא טוב לעובד לבדו- כי שכל עובד לבד במערכה קל לנצל אותו,לתת לו שכר זעום ותנאים גרועים,לא שלם לו על חופשות וימי מחלה ,לפטר אותו מתי שרוצים ולא משנה למה וכו' – וועד עובדים והסכם קיבוצי מעגנים את הזכויות של העובדים ודואגים להם. על הכבוד להסתדרות החדשה – זה חבורה שלא אנשים מסורים שצפיתי מרחוק בעבודתם בשנים האחרונות וזאת עבודת קודש ולא פחות. חבל מאוד שהחזירות הקפיטליסטית כל כך חלחלה לכותב המאמר לראש שהוא לא מבין את חשיבות ההגנה על זכויות העובד היום בישראל- בערך המדינה הכי נצלנית שזה נוגע לתעסוקה.

    1. שמאלנים מגוחכים, זה כמו לירות בדגים בחבית.
      הדוגמאות שלכם הן של אוניברסיטה ומורים? הם מועסקים על ידי המדינה. כל עובד מוכשר חלקית מעדיף שלא להיות מאוגד.
      אלא מה? יצרתם מצב פסיכי מבחינת חוקי התעסוקה שבו מוסדות המדינה לא רוצים להעסיק בעצמם ולכן הם לוקחים חברות כוח אדם. ואז אתם אומרים להם דופקים אתכם.
      אם לא היה אתכם, אנשים היו מועסקים ביושרה על פי ערכם, וכולם, חוץ מהעצלנים והנצלנים, היו מרוצים.
      אבל אתם מעדיפים להגן על העצלנים והנצלנים על חשבון שאר העובדים.
      האמת הפשוטה היא שרוב גדול של העובדים היה מעדיף לא להיות מאוגד ולא להיות תחת משטר של ועד וחוזים קיבוציים שתוקעים אותו במקום.
      אם לא היה לוועדים את המדינה בתור שוטר להשכיר כמעט אף אחד לא היה לוקח אתכם, כי בחוזה אישי היה לו הרבה יותר טוב. יש לזה הוכחה פשוטה בשווקים החופשיים כמו הייטק.
      ויש הוכחה עוד יותר פשוטה, ואתם מודים בה ברגע שחוקקתם חוק שאומר ששליש מספיק כדי לקבוע לשאר העובדים.
      צדק ומוסר? לקחת מהמוכשרים והחרוצים כדי לתת ללא מוכשרים ולא חרוצים, אבל "מאוגדים"?
      אנחנו לא ברוסיה. אנחנו בישראל המודרנית, רוצים חירות ואמת, לא תעמולה וניצול של אנשים תמימים.

  6. איזה כתבה שטחית, ממש לא מתאימה לאתר
    יש כל כך הרבה סוגיות מהותיות שאפשר לדון בהם (גם אם אתה
    יוצא מנקודת מבט בקורתית) למשל: חופש ניהולי לעומת הגנה על העובד, יכולת להעסיק שירות חיצוני אל מול ניצול קבלני , הגבלת יכולת שביתה במקרים של שירות חיוני,
    הכותב בחר לא להתייחס לאף סוגיה אלא לכתוב מאמר שכולו סלט אחד גדול שניתן לסכם במילים 'לדעתי ועד זה מאוד רע'
    אפילו נתון השוואתי אחד אין כאן (עליה בכמות העובדים המאוגדים ? מה לגבי השוואת נתונים עם מדינות אחרות למשל, כל כך קשה לחפש בגוגל? )
    בקיצור זה סוג של קריקטורה אולטרה – קפיטליסטית שלא מבוססת על כלום ולא מנסה להתמודד עם כלום

    1. אריאל – אתה מוזמן לפתוח עסק בישראל ולראות באיזה צד של הפרוסה מרוחה הקריקטורה.
      השוואה בינלאומית היא בדיוק הדבר ש*לא* צריך לעשות בכתבה כזאת. לא מדובר כאן בגיל הפרישה, תוחלת החיים או מצב הלבלב העולמי, שבהם יש (גם בדוחק) משמעות כלשהי להשוואות בינלאומיות, אלא במדיניות כלכלית. והעולם, איך לומר בעדינות, לא בדיוק מוכיח את עצמו בשנים האחרונות.
      הכותב בחר להביא בפני הקורא האולטרה-סוציאליסטי הישראלי סיפור מרתק ומטריד כאחת על האופן שבו ניתן לפגוע בצורה בוטה ומחוצפת בזכות הקניין של כל אחד מאזרחי המדינה, בחסות בית המשפט והחוק הישראלי.
      אגב גוגל, כמה חיפושים פשוטים (נסה: עומר מואב + תכלת) יגלו לך שגם בהקשר הזה ישראל היא חור לגויים.

  7. אזו כתבה שיקרית ומגמתית
    בשנת 2009 הקימה ההסתדרות וועד פעולה שיחכה ליום קריאה?
    אתם אמיתיים?
    הכתבה מציגה כאילו ההסתדרות הקימה תא טרור רדום 3 שנים לפני ההתאגדות. זה שקר גס! אתם צריכים להתבייש!
    בתור מי שהיה שותף להקמת הועד בפלאפון אני חייב להגיד שהכתבה שלכם גובלת בלשון הרע או לפחות בחוסר ידע של העובדות.
    כתבה מגמתית ושיקרית.
    בושה לעיתון שלכם…

  8. מכיון שחלק מהתגובות מנסות לערער על העובדות בכתבה, אני רואה לנכון להבהיר את הדברים:

    העובדות שמוצגות בכתבה מופיעות בפסק הדין של השופטת נילי ארד. מי שרוצה לקרוא ולהיווכח שיביט בלינק להלן.

    כמו כן, בניגוד למה שכתב אחד המגיבים, הפסיקה בהחלט אוסרת על המעסיק להביע את דעתו, כלומר פוגעת בחופש הביטוי שלו. טענת השופטת היא שאם המעסיק יתבטא בחופשיות יש בכך משום הפרעה לעובדים להתאגד, ולכן אסור למעסיק להתבטא כנגד האפשרות להתאגד. כך כתוב בפסק הדין. אם ננסה להבין מה חשבה השופטת, אז ישנה אפשרות שהיא מאמינה שאם העובדים ישמעו את כל העובדות הם עלולים להחליט שלא להצטרף להסתדרות. אם כך חושבת השופטת, אז במפתיע אני דוקא מסכים איתה.

    פסק הדין:
    http://www.pelevaad.org/wp-content/uploads/2013/01/%D7%A2%D7%A1%D7%A7-25476-09-12-%D7%A4%D7%A1%D7%A7-%D7%93%D7%99%D7%9F-2.1.2013.pdf.pdf

  9. גם במקום העבודה המקסים שלי זה קרה!! מקום הוגן הנהלה מדהימה ורב העובדים בכלל לא מעוניינים!! הבעיה שהמשחק מכור מראש! ההסתדרות ממילא בפנים הנהלת המקום רק נבחנת בכמה כאב לב ומחלוקת זה ייעשה..
    גם אצלנו כמה ממורמרים שימשו בובות מצוינות לכניסת ההסתדרות.. זה הסיפור- מדובר במגיפה של ממש… ובכל מקום התסריט חוזר על עצמו! לא ברור למה אף אחד במדינה/בכנסת לא פוקח עיניים??
    פיקוח על מקומות עבודה- זה מצוין!
    התערבות- לא! בעיקר שלרוב מובלת ע"י חבורת ממורמרים.. אמרתי היום למישהי, שבמצב הזה, עוד כמה שנים ילמדו בבתי ספר שהפריארים עובדים קשה ושואפים להתקדם וכל השאר פשוט צריכים לפתח כוחות מרמור וכפיות טובה. מסתבר שבמדינה שלנו אלו כוחות שוים…??!! המנהל צריך לפחוד מחברי הועד.. למי בדיוק תורם מהלך זה??? גם העובדים לא רוצים בו. אף אחד עובד שפוי! התוצאה- מקומות עבודה מפולגים ויחסים עוינים והסכמים קיבוציים ואי יכולת לפטר עובדים לא מתאימים. לאן פנינו??