התורכים שואפים להפוך לצומת מרכזית בשוק האנרגיה, ובכך לשפר את מצבם הכלכלי ולייצר מינוף פוליטי משמעותי כלפי המזרח וכלפי המערב
להחלטת ישראל בדבר ייצוא הגז, ישנן השלכות מדיניות לא מבוטלות • התורכים מפעילים לחץ בכדי שישראל תסחור דווקא עמם, וכך ישיגו הן רווח כלכלי והן רווח פוליטי • אולם המגעים מול ישראל הם רק חלק מאסטרטגיה תורכית מקיפה, שמטרתה להחליש את כוחן של רוסיה ואיראן כמעצמות אנרגיה, ובה בעת לחזק את כוחה המדיני והכלכלי • לאור האלטרנטיבות האחרות, על ישראל לשקול בכובד ראש האמנם תורכיה היא הבחירה הנכונה לייצוא גז
בשבוע שעבר הודיע ראש-הממשלה נתניהו על יצוא 40% ממאגרי הגז שהתגלו בחופי ישראל, הודעה שזכתה לתשומת-לב רבה בתקשורת הישראלית ועוררה דיונים רבים בשיח הציבורי. אירוע זה משך גם את תשומת ליבן של מדינות רבות בעולם, המחכות בקוצר רוח להחלטה באיזה אופן ליישם את יצוא הגז, שתקבע בתקופה הקרובה. מי שמתעניינת בנושא יותר מכל זו תורכיה, אשר כל החלטה שתקבל ממשלת ישראל ביחס לגז תשפיע עליה באופן ישיר. לא רבים מודעים לכך שעוד לפני שיחת ההתנצלות של נתניהו לארדואן, בתחילת 2013, קונגלומרט "זוֹרְלוּ" התורכי הפעיל מאמצי לובי רבים בקרב ממשלת ישראל ואצל שותפי שדה 'לוויתן' בעניין יצוא גז לתורכיה. לאחר שיחת ההתנצלות החלו מגעים על הנחת צינור תת-מימי, שהתבטאו, בין השאר, בביקורו של מיכאל לוטם, שליח מיוחד לענייני אנרגיה של משרד החוץ, באנקרה.
האינטרסים התורכיים בצינור גז עם ישראל הם רבים. לדברי חוקר מחברת המחקר BGC, תורכיה יכולה לחסוך כמיליארד דולר בשנה בהוצאות אנרגיה אם תזכה לשיתוף-פעולה עם ישראל. זהו סכום שבהחלט יכול לסייע לגירעון המסחרי התורכי, שבשנים האחרונות נע בין 10-6 אחוזים מהתמ"ג.
מהבחינה הפוליטית, הנחת צינור גז עם ישראל עשוי להואיל לתורכים בסכסוך שלהם עם ממשלת קפריסין. התחממות היחסים בין ישראל לקפריסין שבאה לידי ביטוי כבר בדצמבר 2010, כאשר שתי המדינות הסכימו לתחום את "מימיהם הכלכליים" לחיפוש גז, הייתה לצנינים בעיני הממשל התורכי, וכאשר החלו בשנה האחרונה גישושים בין המדינות על מיזם הקמת צינור תת-מימי ליוון והקמת מתקן הנזלת גז בקפריסין, הזהירה תורכיה את ישראל וקפריסין שיתחשבו בזכויות השטח התורכי של האי. על רקע זה, צינור גז עם ישראל עשוי לבודד את ממשלת קפריסין ניקוסיה ולסכל כל אפשרות שהיא תחתום חוזים על המשאבים הטבעיים של האי ללא הסדר פוליטי.
פי-גלילות של המזרח התיכון
מיזם הצינור עם ישראל הוא רק אחד מכמה מיזמי צינורות אנרגיה שתורכיה קידמה ומקדמת בתוכה. ב-2006 נחנך צינור באקו-טביליסי-ג'יהאן משדה נפט בחלק האזרי של הים הכספי לעיר הנמל התורכית ג'יהאן בים-התיכון, אליו אמורים להתחבר מדינות נוספות ממרכז-אסיה; ב-2012 נודע על בניית הצינור הטרנס-אנטולי משדה גז אזרי בדרום הים הכספי אל תורכיה ומשם לאירופה; וב-2013 יושלם בניית צינור נפט משדה טאק-טאק בכורדיסטאן העיראקית, שמתחבר עם צינור כּירכּוכּ-ג'יהאן ויעביר נפט לנמל הים-תיכוני בהמשך השנה.
מדוע תורכיה מרשתת את שטחה בצינורות להובלת משאבי אנרגיה? מבחינה כלכלית, מפעלי צינורות האנרגיה מניבים דמי-תפעול רבים, ומיקומה הגיאוגרפי של תורכיה כגשר בין אסיה לאירופה מאפשר לה רווחים נאים. מלבד זאת, מערכת הצינורות הללו תאפשר לתורכים ליהנות מתעריפים זולים של נפט וגז, בשל החיסכון הצפוי בדמי ההובלה. מכיוון שתורכיה מייבאת כ-72% מתצרוכת האנרגיה שלה, לעניין זה משמעות רבה עבורה.
ומעל הכל עומדים השיקולים המדיניים: צינורות הגז מישראל וממרכז-אסיה יפחיתו את תלותה של תורכיה בגז הרוסי והאיראני, העומדת היום על 58% ו-19% מסך יבוא הגז של המדינה. עובדה זו עמדה ברקע הלחצים שהפעיל ממשל אובמה בסוגיית ההתנצלות על משט המרמרה. הפחתת התלות התורכית באיראן וברוסיה תאפשר למדינה לשתף פעולה עם המערב בכל הנוגע לעתידה של סוריה ולהידוק הסנקציות על איראן.
צינור לאיחוד האירופי
צינורות האנרגיה גם יוסיפו לתורכיה יוקרה רבה והשפעה אזורית וגלובלית, שכן באמצעותם תספק תורכיה מענה לשאיפת האיחוד האירופי לגוון את מקורות האנרגיה שלו: צינורות הגז שיעברו דרכה ממרכז-אסיה וישראל יפחיתו את התלות האירופית ברוסיה, השולטת בשוק דרך חברת-הענק 'גזפרום'. כמי שמדיניות-החוץ שלה קשורה עם ארצות-הברית, תוכל תורכיה להוכיח את יעילותה בסיוע לשימור עצמאותן הכלכלית של מדינות מרכז-אסיה כנגד ההשפעה הרוסית והאיראנית עליהן, מדינות שחשיבותן האסטרטגית והאנרגטית הולכת וגדלה בעיני המערב. החיבור האנרגטי עם מדינות כמו אזרביג'אן, קזחסתאן ותורכמניסתאן מונע גם מאינטרס לאומי תורכי לחזק את הקשרים עם מדינות בעלות מורשת וזהות תורכית.
האינטגרציה של המערכת התורכית במערכות האנרגיה של מדינות האיחוד היא מטרה מרכזית של אנקרה, המעוניינת להשיג מולן מנוף לחץ והשפעה, ולהבהיר את האינטרס שבהשתלבותה במוסדות האיחוד. היטיב לתאר זאת שר האנרגיה לשעבר חילמי גולר כשאמר: "אנו מצטרפים לאיחוד האירופי עם צינורות".
צינורות פוליטיים
אסטרטגיית הצינורות התורכית מגבירה את כוחה גם מול שכנתה העיראקית. צינור הנפט מחבל כורדיסטאן העיראקית מסייע לממשל הכורדי האוטונומי להגדיל את יצוא הנפט באופן משמעותי, ובו בזמן מכעיס את הממשל המרכזי העיראקי בראשות נורי אל-מאלכּי, המחשיב יצוא ישיר מכורדיסטאן ללא אישורו כבלתי-חוקי, ומזהיר כי עסקאות מסחריות עמה מהוות איום על שלמות עיראק.
על-פניו, ביסוס העצמאות הכלכלית בכורדיסטאן עלול להעצים את השאיפות הלאומיות של הכורדים בדרום-מזרח תורכיה. אך היתרונות עולים על החששות. העובדה שצינור זה מסייע ישירות לאחיהם הכורדים בעיראק תקשה על פעילי ה-PKK הכורדי-תורכי להמשיך בסדרת פיגועים בצינור כירכוך-ג'יהאן, שפגעה בהובלת הנפט לתורכיה, מה גם שהוא מחפה על ירידות בתפוקתו שעשויות לנבוע מהמאבק בין הממשל האוטונומי הכורדי לבגדאד על חלוקת תגמולי הנפט.
מעבר לכך, 'צינור חמצן' כלכלי זה יחייב את כורדיסטאן לקחת בחשבון את עמדותיה של תורכיה לפני שתגבש אי-אלו צעדים פוליטיים וכלכליים. השפעה זו מעניקה לתורכים מנוף לחץ על בגדאד גם בהקשר הסורי: תורכיה וכורדיסטאן תומכות במורדים הסונים בסוריה, זאת לעומת ממשל אל-מאלכי בעיראק הנוטה לאיראן ולהמשך שלטונו של אסד, כך שהידוק הקשרים עם כורדיסטאן מעניק לתורכיה מכפיל כוח משמעותי בדיפלומטיה האזורית.
הימור מפוקפק
אין ספק שהנחת קו הצינורות תורכיה-ישראל נועדה להגדיל את חשיבותה ויוקרתה האזורית והגלובלית של תורכיה. אך לא כל-כך ברור שמהלך זה אכן עונה לצרכים ולאינטרסים הישראליים. גורלה של עסקת הגז עם מצרים עדיין צורבת בזיכרון: השתלטות 'האחים המוסלמים' על קהיר סיימה בפתאומיות את העסקה המועילה בין המדינות. אין שום עירבון שתורכיה לא תצעד באותו נתיב, במיוחד לאור ההתפתחויות האחרונות במדינה. גם בעניין ביטחון הצינור ניתן ללמוד מהניסיון המצרי: גורלן של רכישות הגז ממצרים נחרץ כשצינור הגז בסיני חובל אופן סדרתי. האם צינור המונח במקביל לחופי לבנון וסוריה יהיה פחות פגיע?
סוגיה לא פחות חשובה היא היחסים עם קפריסין: עסקה עם תורכיה תחתור תחת שיתוף הפעולה שכבר החל להתגבש עם קפריסין, לפיו יונח צינור בין ישראל, קפריסין ויוון שיאפשר את הייצוא לאירופה. האם כדאי לישראל לוותר על שיתוף-פעולה זה לטובת פרטנר פרוטו-אסלאמי ולא צפוי?
לישראל גם אופציות אחרות: במקום לאירופה, היא יכולה גם לייעד את הגז למזרח הרחוק. בכך תימנע ישראל מתחרות בלתי-רצויה עם רוסיה, ותוכל אף לגזור רווחים גבוהים יותר, מכיוון שמחירי הגז בסין ובשווקי המזרח גבוהים כיום בכ-50% ממחיר הגז בצנרת בתורכיה. משמעות הדבר היא הנחת צינור לאילת, הקמת מפעל הנזלת גז והשטתו במיכליות.
לישראל אלטרנטיבות רבות לייצוא הגז. על-אף הלחצים השונים המופעלים עליה, ראוי לשקול בכובד-ראש גם את החסרונות של הסכם עם תורכיה, ולפעול באופן המשרת על-נכונה את האינטרסים הישראלים.
אני בכלל חושב שצריך להיזהר בכל מגע עם מדינה אסלאמית. היום חברים שלנו, מחר שורפים דגלים שלנו. הכל לקחת תמיד בערבון מוגבל ולא לתת שום מתנה עם חשיבות אסטרטגית או כזו שמקנה כוח. מנוף הגז הוא בהחלט לא משהו שאנחנו רוצים לתת לתורכיה, בטח שלא תורכיה של ארדואן. קפריסין ויוון, על אף האנטישמיות, הן פרטנר הרבה יותר ידידותי בטווח הקצר כמו גם הארוך.