מטיילים ביוקר: הרגולציה הממשלתית מייקרת את ענף התיירות

משרדי החינוך והתיירות מאלצים את מדריכי הטיולים לעבור קורסי הכשרה מיותרים ובכך מייקרים את עלויות הטיולים.

משרד החינוך מצהיר כי הוא רואה בטיולים אינטרס לאומי ונדבך חשוב עבור התלמידים, אך בה בעת מטיל רגולציה המייקרת אותם • באמתלה של שיפור רמתם, נאלצים מדריכי טיולים לעבור קורסים אקסלוסיביים יקרים שאינם נחוצים לעבודתם ולהכשרתם המקצועית • מסתבר כי מה שטוב לתלמידים אינו טוב לתיירים, אחרת איך אפשר להסביר מדוע משרד התיירות פתח קורס מיוחד משלו, המתחרה עם זה של משרד החינוך? • כך פוגעת הרגולציה הממשלתית בענף התיירות בארץ

"מורה דרך" או "תו תקן", לבסוף המטיילים הם אלו שמשלמים ביוקר. צילום אילוסטרציה: Take A Hike Arizona

"דייג – אוהב דגים? אם אוהב, אז למה הוא מוציא אותם מהמים?". כפרפרזה למשפט המפורסם של הגששים, גם משרד החינוך מאוד אוהב טיולים. הוא מדגיש את חשיבותם הרבה עבור התלמידים ועבור האינטרס הלאומי, ורואה בטיול "נדבך חשוב ומרכזי בחינוך לאהבת הארץ, העם והמדינה. מכאן מטרתו: "הכרת הארץ ואהבתה, טיפוח המחויבות והאחריות לארץ-ישראל (לנוף, לטבע, לאדם ולחברה) ולמדינה".

לפיכך, החליט משרד החינוך לפעול במלוא המרץ להטלת רגולציה על שוק ההדרכה, שאחריתה קרטל יקר ואקלוסיבי הפוגע בפועל באותם טיולים שהמשרד כה אוהב.

החל משנת 2009 החלו במשרד החינוך לעמוד על כך שכל מדריך טיולים בבתי ספר ובמוסדות חינוך יהיה בעל תעודת "תו תקן". תעודה זו מורכבת מעשרה קמפוסים (אזורים גיאוגרפים) וכל מדריך ומדריכה רשאים להדריך רק באזורים אליהם עברו הכשרה. תנאי הכרחי לקבלת תעודת "תו תקן" הוא קורס בן 360 שעות הכולל הכשרה בשני קמפוסים, הכשרה רפואית כמגיש עזרה ראשונה (מע"ר), השתלמות ביטחון ובטיחות בהדרכת טיולים של משרד החינוך.

אחת לשנתיים מחדשים המדריכים את התעודה לאחר שעוברים השתלמויות מקצועיות, ריענון עזרה ראשונה וריענון נהלי ביטחון ובטיחות של משרד החינוך. לאחרונה הונחתה מכה קשה על הענף כאשר מנהל מנהלת הטיולים במשרד החינוך רוני נעמן, הודיע שמדריך ללא חמישה קמפוסים לפחות לא יוכל לעבוד יותר כמדריך טיולים.

"המצב הטבעי" והשלכות הרגולציה

עד 2009 התנהל שוק הדרכת הטיולים במעין "מצב טבעי", כאשר כל פרט יכול היה להציע את שירותיו כמדריך טיולים. במידה וידיעותיו או יכולות הפעלת החניכים שלו לא היו מוצלחות, הוא נדחק החוצה אט-אט על ידי כוחות השוק, את מקומו כמדריך זול תפסו מדריכים חדשים ולעומת זאת מחירו של מדריך מוצלח האמיר. המדריכים רכשו את השכלתם באמצעים פרטיים, ועבדו באמצעות חברות הדרכת טיולים או באופן פרטי. אך מאז שנת 2009, כאמור, התחום שהתנהל כשוק חופשי קלאסי ומשגשג החל לעבור זעזועים.

ראשית, עצם החיוב של תעודת "תו תקן" מצמצם את היצע מדריכי הטיולים, מה שהמוביל באופן מיידי להקפצת עלות הדרכת טיול. מבחינה מקצועית, משרד החינוך דורש שהמרצים יהיו בעלי השכלה אקדמאית ברמה מסויימת (גם היא משתנה אט-אט). הכשרה זו, טוענים במשרד, העלתה את רמתם של המדריכים.

אולם מדריכי טיולים ותיקים ורכזי הדרכה בחברות טיולים שונות מספרים ל'מידה' שדברים אלו לא ממש תואמים את המצב בשטח. לטענתם, האקדמיזציה של קורסי הדרכת הטיולים באה על חשבון יכולות רטוריות ופדגגויות של מדריכי הטיולים, שאמורים להתאים ללא יותר מאשר רמת ילדים ונוער. האם מדריך טיולים שמסביר לילדי כיתה א' באמצעות סיפורים ואגדות על עץ השיטה צריך ללמוד את יסודות הגיאולוגיה וסביבת ההשקעה בתקופת האיאוקן?

"כנראה שלא. גישה לילדים ויכולת הפעלת תלמידים חשובות יותר", אומר ש., מדריך טיולים במשך 30 שנה. בקרב מדריכי הטיולים רווחת הדעה שהסיבה לאקדמיזציה של הכשרת מדריכי הטיולים נעוצה בתחרות עם קורס "מורה הדרך" של משרד התיירות, המקנה רשות להדריך תיירים (עליו נרחיב בהמשך).

ואולי דווקא ההכשרה הרפואית והגשת העזרה הראשונה היא כל סיבת קיומו של המנגנון. במשרד החינוך נבהלו מפציעות של תלמידים במהלך טיולים, והחליטו שעל מדריכי הטיולים לעבור הכשרה על-מנת לעבוד כמדריכי טיולים מורשים. אלא שבמשרד החינוך מטילים את כל האחריות על פציעת תלמידים על בתי הספר, ולמעשה אחריותו של המדריך מסתכמת בהכרת הנהלים, אותם הוא לומד ביומיים במשך הקורס. תהליך פרוצדורלי כזה ניתן לפתור בפשטות בכך שהמדריך יחתום על דף נהלים שיכין משרד החינוך. האמנם תהליך כל כך קצר מצדיק מועדון מדריכי טיולים אקסלוסיבי? התשובה לשיפוטכם.

חבר מועדון אקסלוסיבי; מדריך תיירים. צילום: נועם מוסקוביץ' /פלאש90

תחרות ממשלתית לא בריאה

כאמור לעיל, מלבד מדריכים בעלי תעודת "תו תקן" של משרד החינוך, ישנם גם מדריכים בעלי תעודת "מורה דרך", הניתנת על-ידי משרד התיירות ומקנה בלעדיות על הדרכת תיירים (תיירות פנים וחוץ כאחד). אחרי שמשרד החינוך החליט שמה שטוב לתיירים לא טוב לתלמידים, ולהפך – משרד התיירות החליט שמה שטוב לתלמידים לא מתאים לתיירים –  על מנת להצדיק את מידור האוכלוסיה השניה, החלו המשרדים מתחרים ביניהם על יוקרתה של התעודה: כך מתחרים מכונים להכשרת מורי דרך עם מכונים להענקת "תו תקן" על רמתם האקדמית של הקורסים.

אם בכך לא די, מדינת ישראל הצליחה להביא את אבסורד האקסלוסיביות גם לספסלי האוטובוס: החוק במדינת ישראל קובע כי ל"מורה דרך" מטעם משרד התיירות מותר לשבת בכסא הקדמי ביותר באוטובוס, על יד הנהג, ואילו כשמדובר במדריך טיולים בעל תעודת "תו תקן", ייספגו המדריך והנהג קנס כספי כבד. כנראה שממשלת ישראל סבורה כי במקרה של תאונה חוקי הפיזיקה מושפעים מסוג ההכשרה שעבר המדריך. 

על הפחתת ההיצע משלמים יותר

אם כן, כאמור, המדינה מתעקשת לייצר מועדון אקסלוסיבי שאינו בהכרח מקצועי יותר, אך בהכרח יקר יותר. יש לציין כי בכך היא פוגעת גם באוכלוסיה נוספת – האוכלוסיה הצעירה. עד היום, בעוד חלק ממדריכי הטיולים ראו בעבודתם מקצוע לכל החיים, היה מדריכים נוספים שעבורם מדובר במקצוע לתקופת הלימודים האקדמאיים או כתחביב, בנוסף לקריירה אחרת. כיום, עלות ההכשרה כל-כך יקרה כך שכפי הנראה, בעתיד הקרובלא יהיו מדריכים צעירים זמניים ויישארו רק אלו שבוחרים בהדרכה כמקצוע קבוע. כך מצמצמת הממשלה בצורה נוספת את היצע מדריכי הטיולים ומייקרת את עלות ההדרכה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. האמת לא הבנתי על מה אתם מלינים?

    שוק חופשי? שוק חופשי.
    משרד החינוך הוא גוף פרטי מאורגן שעורך סיור לחברים בו. כגוף פרטי הוא רשאי לבחור איזה נותן שירות הוא רוצה שיהיה לו ומה ההכשרות שלו. אני כלקוח פרטי, לא רוצה שהמדריך שלי יהיה מכוער/עילג/מצביע עלה ירוק/מחטט באף/כל קריטריון אחר שאני מוצץ מאצבע- ולכן לא אלך לאחד כזה, די עיקבי לעיקרון הליברטאני.

    תכנית "מורה דרך" , זה כבר עניין אחר, אבל אני מניח שמי שרוצה לחאפר קצת בתחום יקרא לעצמו "מספר סיפורים בדרך" וילך לעבוד עם תיירים…
    כמו שמי שאין ביכולתו לקבל תעודת רופא- יקרא לעצמו 'מרפא' וילך לתת עצות רפואיות.

    1. ב"גוף פרטי" איבדתי אותך
      שכחת שאתה מדבר על המונופול הממשלתי על החינוך?

    2. נו בחייך, עניין שמיטה והר סיני.

      הבנת את כוונתי.
      מדריכי הטיולים עדיין נמצאים בשוק חופשי ומי שרוצה לשכור את שירותיהם בנפרד יכול לעשות כן.

      אחרת, אם ללכת לפי הלוגיקה הזו, גם מוכרי הפלאפל מקופחים שכן ידוע כי הנהלת בית המשפט, שלה יש מונופול ממשלתי, מורכבת כולה מאשכנזים שמאלנים אליטיסטים ורוכשת לעובדים שלה רק קינואה צרפתי (הפסיקו עם החומוס כי השתן הערבי עולה להם לראש…).

    3. אני מתנצל על המשפט האחרון, קראתי אותו עכשיו שוב והוא נראה לי קצת גס.

    4. ?,
      אני לא בטוח במה שאתה אומר.
      זה בכלל לא פשוט להציע את עצמך כבעל מקצוע מסוים בפעל, גם תחת כותרת פיקטיבית, כשיש הגדרה מספיק ברורה למקצוע וחוקים שמגבילים את העסוק בו.
      זו הבעיה.
      אם משרד החנוך יסתפק בתנאי מכרז למורי הדרך שהוא מוכן לממן – מילא.
      אבל כשאסור לי לעבוד כמורה דרך – זו הפגיעה שעליה מדבר המאמר.

      הדרך שהצעת לעקיפת המערכת קיימת בכל תחום:
      אני יכול לתקן לך את הצנרת בלי לפתוח עסק, ולקבל ממך כסף במתנה. אבל כשיצטברו ברשות המסים מספיק הלשנות, יסדרו לי את הפרצוף.
      אני יכול לבנות גנרטור פרטי שקט ולמכור לך חשמל, אבל כשיגלו אותי יקרעו לי את הצורה.
      ואני יכול גם לתת הדרכות טיולים מצוינות ולקבל תמורה ולשלם מסים, אבל יכסחו לי את הצורה, כי אין לי רשיון עסק, ואינני עומד בתנאי הקרטל הנחוצים להשגתו.

      אז במקום להצדיק את החוק ולחפש דרכים מסוכנות לעקוף אותו, אנחנו תוקפים את עצם קיום החוק – שגם מטופש וגם מרושע – ומנסים לעורר את תודעת הצבור (וממנה גם של נבחריו) לצרך בבטולו.
      זה אמור להיות היתרון של מערכת חקיקה דמוקרטית על פני מערכת מאפיונרית, שהיא אמנם הדרך הטבעית יותר לנהול מדינה, אבל הפחות נכונה…

    5. רשמתי תגובה ארוכה ומנומקת, שעדיין רלוונטית ברובה , אך באמצע הכתיבה עצרתי כדי לגגל לשם וידוא- ואז קלטתי. מי שרוצה להוביל קבוצה מאורגנת של חברה ולספר להם מעשיות על המקום (תוך תשלום מלא של מיסים), *חייב* תעודה של מורה דרך. בלעדיה הוא יקנס.

      את זה לא ידעתי והמאמר כאן שהתרכז בעניינים… גבוליים… מזכיר את העניין במשפט אחד ויצר אצלי רושם אחר לחלוטין. אני הבנתי שמדובר בתוכנית 'עילית' שנועדה רק לשם הפרדה, מי שחכם ילך לרופא- אבל מי שבא לו ילך לנטורופתית קריסטלים, מגוגל תפסתי שאם אני צריך מקסיקני-איסלמיסט-הומו שיראה ליולחברה המקסיקנים שלי את העיר- אסור לאחד כזה להוביל אותנו ללא תעודה.

      לאור הגילוי הזה, כל שאר הטיעונים שלי לא משנים.P:

      אבל כיצד בעצם ניתן להדריך תלמידים ללא תעודת מורה הדרך הזו?

  2. אני רק רוצה להוסיף שאישית, כבעל מניות במועדון הפרטי הזה שנקרא "משרד החינוך"- אני מסכים שהמדיניות טיפשית,בזבזנית וכמו בכל מקצוע יש את המומחים שנדרשים לעבודות היותר מסובכות ולכתיבת 'הוראות השימוש' ויש את הטכנאים, המתמחים היותר פשוטים שנשמעים להוראות שנכתבו להם ומספקים את אותה רמת השירות שהיית מקבל מהמומחה, בעלות יותר נמוכה.

    אבל מבחינת העיקרון התעסוקתי- הצדק עם משרד החינוך.

  3. נו באמת, כתבה לא רצינית בכלל בכל מה שקשור למורי דרך. אני מורה דרך ולא מדריך "תו תקן" אז אני לא אתייחס לדברים הקשורים למדריכי מערכת החינוך, מה שכן, להדריך ילדים ונוער זה בהחלט מקצוע שונה מלהדריך מבוגרים ותיירים. תפקידו של מורה הדרך הוא להיות מסוגל להסביר לתייר ולמטייל הישראלי את כל מה שהוא רואה בטיול. אם זו תשובה מעמיקה ורחבה בנושאים בהם המדריך מתמחה, או תשובה אינטליגנטית וקצרה המסבירה את מהות העניין בכמה משפטים.
    ילדים לא ממש מתעניינים למה הר הבית קדוש ליהודים והמוסלמים, לתייר זו יכולה להיות מהות הביקור, על מה כל המהומה ומה כל הסיפור בארץ המשוגעת הזו.
    ילדים צריכים הפעלות, ריגושים ועניין, תיירים צריכים חוויה, סיפור, הנאה והבנה.