תודה שהרחבת: תפילת תודה לבן ברננקי

תפילת יום כיפור קטן של וול-סטריט: בן ברננקי חנון ורחום, חוסה עלינו.

ב-17-18 בספטמבר ערכה מועצת השווקים הפתוחים של הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארצות-הברית, שורה של ישיבות בהן הוחלט שלא להחליט להפחית (taper) את מסע רכישת אגרות-החוב של האוצר האמריקני ואגרות-חוב מגובות משכנתאות. הבנק רוכש אגרות-חוב כאלו בכ-85 מיליארד דולר מדי חודש מאז חודש ספטמבר בשנה שעברה. עתה נדמה שמסע הרכישות יימשך גם בעתיד הנראה לעין (כתב: אורי רדלר)

ידוע לכל, ולמה נעמיד פנים, כי הפדרל ריזרב נשלט על-ידי יהודים. יו"ר הבנק הנוכחי, בן ברננקי, הוא יהודי, וארבעה משבעה חברי ועד המנהלים של הבנק הם יהודים (ואחד עורך דין, שזה כמעט כמו יהודי). גם היו"ר הקודם, אלן גרינספן, היה יהודי. וגם שני המועמדים לרשת את ברננקי, לורנס סאמרס וג'נט ילן, יהודים הם.

בהקשר יהודי-מסורתי לא היה זה מפתיע לגלות צמידות רבה בין מועד יום הכיפורים ומועד הישיבות הרות-הגורל (בהן הוחלט שלא להחליט). בוול-סטריט, מקום נוסף בו כולם יהודים (או לכל הפחות מומרים, או יהודים קתולים או מי-שהיו-יכולים-להיות-יהודים-לו-נולדו-לאם-יהודיה), החליטו לכתוב תפילת תודה חגיגית לכבוד יום הדין שלא נידון. להלן נוסח התפילה.

באדיבות Trodel
באדיבות Trodel

נוסח אשכנז (כאשר הצום חל ביום חול או בשבת, בראש חודש, בפורים ובשבועות, ביום טוב וביום רע וגם ביום בינוני):

הו בן גדול ונורא, צמנו וראית! עינינו נפשנו וידעת! מצאת חפץ ביום צומנו ולא היכיתנו באגרוף רשע זה, כדרך ה-taper, לא פיתחת חרצובות רשע, לא התרת אגודות. ראית אותנו בענותנו, עשירי וול-סטריט, עומדים לפתחך וכולנו עניים מרודים. פרסת לשורי הבורסה לחמך ותשמור את קניות האג"ח בעינן.

שלושה חודשים, הו בן כביר בנפלאות, מאז ישיבת בלהות חודש מאי, כאשר התברר כי שולטני רוגזין ואנפהא נהירין, ישבנו רצוצים על כורסיא דיקריה, חרדים ונרעשים לפני כבוד הודו עד דאיתעבידת איהי ברזא דאחד מסיטרא אחרא והא אוקימנא רזא. אל תדאג, גם אנחנו לא מבינים מלה מזה, אבל אתה יכול להבין שהיינו מודאגים. מודאגים מאוד.

שלושה חודשים וארבע שנים, הו כורסיא יקירא גדול ונורא, כבוד זקנקנו המטופח, צדיק ונורא שהבורסה נעשית כדברו. שלושה חודשים של בלהה וארבע שנים של אושר. ארבע שנים היינו מאושרים. צחקנו כילדים. ארבע שנים של עליות. שבעים אחוזים, אחינו בן, שבעים אחוזים. הבורסה עלתה בשבעים אחוזים. שבעים אחוזים שלמים. ארבע שנים של אושר ולא המרינו דבריך. בשכבנו ובקומנו שחנו בחוקיך ושמחנו בדברי תלמוד תורתך ובמצוותיך, והכל בכפוף לריבית נמוכה ולהמשך הזרמת מלנתלפים כסף זול לשוק. עבדיך היינו, בן, גומל חסדים טובים שכמוך.

ואתה היודע, הו ברננקי, אנחנו יודעים ואתה יודע, שמדובר בבולשיט מארץ הבולשיט. כסף לא יוצר ערך, והזרמות הכספים הפסיכודליות שלך לא יצרו אושר, ברכה, עבודה או צמיחה. דבר לא נוצר לבד מהלוצינציה אכזרית. כי כן, כמאמר התפילה, אפס, ברקנים, גרוגרת דרבי צדוק, דרדרים, הבל פה, וושינגטון, זיפת, חרולים, טיפשות, יוקר מחיה, כלום, לא כלום, מחית אבוקדו, נאדה, סופלה, עבודה בעינים, פארש, צקצוקי לשון, קיש קיש קריא, ריק, שמיר ושית, תעלול אכזרי, תעתוע ושקר.

אבל אנחנו מכורים לכסף הזה. מודים ומתוודים, בן יקיר לנו. חליפותינו תמיד בתלת חלקיא, מבדא משובחא, אך בלבנו אנו נרקומנים פשוטים, כמהים להרואין הכסף הזול כאחרון המזריקים באפלולית מבנה נטוש בבולטימור. אנחנו יודעים שפשטנו רגל. אנחנו יודעים שאין לנו קיום של אמת מבלעדי ידך הטובה, שעל-כן אנו זוקקים תמידית זמר, ולטובך מקווים. רק אתה עדיין יכול להושיע טירת טמאים זו שלנו. רק אתה.

אנו קשי עורף, מודים. אבל אתה ארך אפים. אשמנו, בגדנו, גזלנו, זדנו חמסנו, טפלנו שקר, יעצנו רע, כזבנו, פשענו, צררנו, תעינו, תעתענו. וגם בשנה הבאה נשוב ונעשה זאת. תמיד נעשה זאת. זה כוחו של הרגל. זה כוחם של גופים שהם גדולים מכדי שניתן יהיה להם ליפול. באמת, לא מגיעה לנו סליחה. לא מגיעה לנו מחילה. ובכל זאת, כן מגיע או לא מגיע, לא נטשת אותנו ולא הכלמת אותנו ולא הפרת בריתך. תודה, אח שלו.

ותראה, גייסנו את כל החברה לעניין. ג'ארד ברנסטיין (משלנו), היועץ הכלכלי הראשי לשעבר של סגן הנשיא, כתב ב"ניו יורק טיימס" (גם הוא משלנו) שחייבים להמשיך להזרים כספים. וחברים טובים אחרים באינבסטור'ז קום ובניו יורקר וברויטרס ובבלומברג גילו לפתע שבעצם מצב האבטלה, מתחת לפני השטח, איום ונורא. כלומר, יש כאן חור קטן. זאת אומרת, הם טענו שהתכנית שלך נכשלה ולכן חייבים להמשיך בה. כלומר, חמש שנים של הזרמות עברו בריקודים בבורסה אך לא הועילו לאף אחד אחר, ומכאן נובע שחייבים להמשיך בתכנית שנכשלה. אבל, בינינו, רוב האנשים רק אומרים שהם קראו את "מלכוד 22".

כי כן, עתה להמשיך בהעמדת הפנים. אנחנו יכולים להמשיך להזריק כספים ישר לוריד ואנחנו מבטיחים להמשיך ולהעמיד פנים שאנחנו מקשיבים לך. כולנו יכולים להעמיד פנים שהכלכלה האמריקנית עומדת על רגליה, אך עם זאת תקרוס מחר אם לא תזרים. ואם מישהו יפצה פה ויצפצף, מיד נרקע ברגלינו ונאמר לו כאיש אחד, כגונא דאינון מתיחדין מבחינה תקציבית צלותא דמעלי למשרי עד סוף שנת הכספים ואיתתקנת וכל דינין מתעברין, ואין אינפלציה, כי מארי דדינא כלהו ערקין פול קרוגמן ואתעברו מינה. והחל בשנת <strikethrough>2011</strikethrough> <strikethrough>2012</strikethrough> <strikethrough>2013</strikethrough> 2014 אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח.

ונאמר אמן, וליורשך נגיד גם כן, ועטרת ראשנו תצמח, וחסדך לא נשכח, אלא אם כן ב-taper תתעולל, ובמקרה כזה, בן יקר, אתה יכול ללכת לעזאזל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר