נֶגבָּה בפורט סעיד: קרב המעוזים במלחמת יום כיפור

המעוזים בתעלת סואץ היו מתחמים שנפרסו לאורך קו התעלה במרחק של כחמישה קילומטרים זה מזה. הם נועדו להוות תצפית והתרעה ולסייע לכוחות הבולמים במקרה של פלישה מצרית.

אביו ומולידו של המונח הצבאי 'מעוז' היה האלוף אברהם אדן, גיבור תש"ח שנודע לתהילה בקרבות ההגנה על ישובי הנגב המערבי הנצור. המעוזים היו למעשה מהדורה מעודכנת של מעוזי הנגב בתש"ח, שהוכחו כיעילים בהגנת הנגב והחזקתו תחת מתקפות הצבא המצרי.

מלחמת ששת הימים הציבה, בפעם הראשונה בתולדות צה"ל, את הצורך להתמודד עם עומק אסטרטגי עצום. קציני המטכ"ל ובראשם יוצאי הפלמ"ח, אדן, גביש והרמטכ"ל בר לב דגלו ביצירת קו הגנה יציב ונייח. למולם התייצבו האלופים טל ושרון שגרסו התמקמות בקו הרכסים וביסוס ההגנה על כוחות שריון ניידים. הכף נטתה לצד הגישה הנייחת, למגינת לבם של חלק קצינים  שדרשו מיצוי של יכולת התמרון.

אולם, מטבעם של דברים, אין ערובה לכך שאסטרטגיה שהוכיחה עצמה במלחמה הקודמת, תתאים בהכרח למלחמה הבאה.

כלאיים מזיקים

המעוזים נבנו בימי מלחמת ההתשה, בהשקעה כספית וארגונית עצומה.  כשסיים אלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש את תפקידו, מונה במקומו אריאל שרון שהיה מראשי המתנגדים להקמת המעוזים. שרון הורה לדלל את המעוזים ולהכשיר מזרחית להם  עמדות  שנקראו 'תעוזים' ובהם התמקמו כוחות השריון שהיו אמורים להיות מוזעקים במקרה של פלישה.

כך הפך קו התעלה ליציר כלאיים שניסה למזג בין שתי גישות סותרות בלא שאף אחת מהן יושמה במלואה.

קו דק וסמוי מפריד בין גמישות מחשבתית ובין בלבול ומבוכה. יישומן של שתי גישות אסטרטגיות סותרות למצות את האיכויות הגלומות בכל אחת מהן אך בפועל, אוחו דווקא החסרונות. השריון לא נהנה מיכולת התמרון כיוון שהיה מרותק למשימת הסיוע למעוזים בעוד למעוזים, בכוחותיהם המדולדלים, לא הייתה יכולת לבלום  לבדם את האויב.

בעיות פיקוד ושליטה

נוסף לתורת לחימה מעורפלת, סבלו המעוזים גם מבעיות קשות של פיקוד ושליטה.

חלוקת האחריות בין הגזרות הכפיף את המעוזים לכמה מסגרות חופפות: על צפון התעלה פיקדה חטיבה 275 שבסיסה בבלוזה ועל השטח הדרומי  פיקדה חטיבה 14 שבסיסה בטסה. כל מעוז היה כפוף למפקדת החטיבה המרחבית,  לגדוד השריון שבתעוז ולגדוד המילואים אליו השתייך. מצב זה יצר כפילות וחיכוך בין גזרות האחריות. כשהתעורר הצורך בחילוץ המעוזים, התעכבה הפקודה שעות יקרות בשל חוסר בהירות זו.

מלבד זאת, חילופי מפקדים ויחידות שתוכננו ל-7 באוקטובר, הוסיפו למהומה. ביום זה  עמד להתקיים טקס חילופי מפקדים באוגדה 252 הפרוסה במרחב סיני. ובמקביל תכננה חטיבה401 להתפרס בדרום התעלה במקום חטיבה 14. כרגיל בתקופות חילופין, צומצם הציוד שהפרוס בשטח למינימום ההכרחי ואף פחות מכך.

בין המעוזים לא התקיים כמעט קשר אך מכולם, ללא תלות זה בזה, הועברו התרעות הולכות וגוברות על תנועות עירניות מדי בצד המצרי. דווח כי בניגוד להסכמי שביתת הנשק מתרכזים בשטח מאות חיילים, העמדות הוגבהו במרץ, צמחי הקנה שגדלו לאורך התעלה קוצצו, שיירות עצומות של משאיות עמוסות בצנורות ארוכים מכוסים ברשת הסוואה נעו בשטח, על גדות התעלה הוכשרו מגלשי החפה, החיילים המצרים נעו כשעל גופם חגור קרב ולראשם קסדות. הם ניצפו אוכלים למרות שבאותה עת חל צום רמאדאן.

כל ההתרעות הועברו ללא הרף מכל המעוזים. התגובה היתה אחידה – "הדברים ידועים. המשאיות עמוסות בצנורות השקיה וההערכות היא חלק מתרגיל מצרי שאין לחשוש מפניו". כשהתעצם זרם ההתרעות נמסרה למעוזים הנחיה חדה ותקיפה – "חדל דיווח!"

כפי שהתברר עד מהרה, ההתעלמות מדיווחי השטח הייתה הרת אסון.

פלישה

בפרוס שנת תשל"ד ניצב בקו החזית של ישראל גדוד מצומצם ולא מאומן, תחת אחריות חטיבה ואוגדה השרויות בתקופת חילופין בעמדות שתחזוקתן וציודן ירוד ובכוח הסכמי שביתת הנשק, היו ארגזי התחמושת שלהן נעולים וחתומים.

בבוקר יום הכיפורים כבר ניתן היה לחוש ברחובות המדינה תחושה של איום ממשמש ובא אך במעוזים לא התקבלה כל פקודה לשינוי השיגרה. בשעה 11:00 זומנו מפקדי הגדודים למפגש עם אלוף פיקוד דרום שמואל גונן (גורודיש). שהודיע למפקדים על מלחמה צפויה והנחה אותם להערך בהתאם. יום טוב תמיר, מפקד גדוד השריון 9, החליט לקדם את פלוגותיו לכיוון המעוזים. אך כאשר כבר היה הגדוד בתנועה, נדרש לשוב על עקבותיו. שעות ספורות לאחר מכן יהרגו עשרות מחיילי גדוד 9 כשינסו להגיע ליעד אליו ביקשו להגיע בשעה 11:00.

דקות ספורות לפני השעה 14:00 רעדה האדמה. על מדבר סיני ניתכה אש תופת של פצצות אוויריות, ארטילריה לסוגיה ואש טילים. את מי התעלה הציפו סירות גומי רבות ובהן רבבות חיילים חמושים. למרבה הפלצות יחס הלוחמים ברגע פרוץ הקרב היה לוחם ישראלי אחד על כל אלף מצרים.

הלוחמים במעוזים השיבו אש וניסו לפגוע בסירות הגומי כדי להטביע את יושביהן. במקרים רבים הצליחו במשימתם אך לא היה די בכך כדי לבלום את ההסתערות. תוך שעה קלה היו כל המעוזים מכותרים ונתונים בסערת קרב. אנטנות הקשר נקטמו וכל מעוז חש עצמו לבדו במערכה.

כוחות השריון שנחלצו לעזרת לוחמי המעוזים נקלעו לקרבות עזים שגבו עשרות חללים. המעוזים נפלו בזה אחר זה. הלחימה נמשכה שעות ארוכות תוך גילויי גבורה ותושיה רבים.

לאחר לבטים רבים הוחלט על מתן פקודת פינוי עצמאי לכל המעוזים שעוד החזיקו מעמד.  מעוז פורקן שבגזרה המרכזית פונה אחרון. אנשיו חולצו בעזרת מג"ד השריון שאול שלו שנהרג מאוחר יותר. מעוז בודפסט, בפיקודו של מוטי אשכנזי, החזיק מעמד עד אשר הוחלפו הלוחמים בכוח אחר. ביום שלישי בשבוע, סיים גדוד 68 את תפקידו במלחמה, קו המעוזים עליו הופקד, קרס.

אחוות לוחמים

עוד תוך כדי הקרבות התארגנו לוחמי הגדוד והקימו רשת מסועפת של תמיכה במשפחות השכולות, בפדויי השבי ובהלומי הקרב. אך השאלות הקשות עודן מנקרות. מדיוני ועדת אגרנט וגם ממאות המחקרים שנערכו במרוצת השנים, אין לקבוע את כשלונה של הגישה הנייחת כיוון שזו למעשה, לא יושמה.

קרב המעוזים, בדומה לקרבות אחרים במלחמה שיקף כשל ברמת הפיקוד הבכיר ובה בעת ביטא מופת לגבורת החיילים הפשוטים ומפקדיהם הישירים.