קצבאות במקום עבודה

רבים מדברים על שקיעתה הממשמשת ובאה של המעצמה האמריקנית • כאשר מסתכלים על נתוני הרווחה של הממשל בראשות אובמה, מבינים גם למה: עלייה של 32% בתקציבי הרווחה, ומציאות אבסורדית שבה משתלם יותר לשבת בחיבוק ידיים מאשר לצאת ולעבוד • ארצות-הברית של אמריקה מחכה למשיח שיגאל אותה ממדינת הרווחה

אחד הציטוטים הידועים המיוחס לפילוסוף המדיני אלקסיס דה-טוקוויל, אומר שארצות-הברית של אמריקה תחדל להיות מיוחדת בין מדינות העולם, ברגע שבו הקונגרס יגלה ש"הוא יכול לשחד את אזרחיו בכספי האוצר". לעת עתה, נראה שהפוליטיקאים באמריקה אכן גילו את ה"טריק", וקופת המדינה נשדדת כדי לתת לקבוצות לחץ ולבוחרים פוטנציאלים עוד ועוד מזומנים על חשבון הציבור.

הדבר בולט במיוחד במפלגה הדמוקרטית השולטת בבית הלבן ובסנאט. הדמוקרטים הצליחו למצב את עצמם בעיני בוחריהם ככאלה שדואגים לרווחתם הכלכלית והחברתית. דבר הנכון במיוחד בקרב אוכלוסיות המיעוטים, כמו האפרו-אמריקנים וההיספאנים. הקהילה השחורה בארה"ב – שאחוזי ההצבעה שלה היו מעל ל-90% עבור הנשיא אובמה – אשר גרה ברובה באזורים שבשליטת הדמוקרטים, היא האוכלוסיה שיש בה הכי הרבה מקבלי קצבאות רווחה ביחס לגודלה. הקהילה ההיספאנית אמנם מקבלת פחות עזרה ממשלתית, אך עדיין מספר מקבלי הקצבאות בקרבה גבוה במיוחד ומעורר דאגה.

דומה שלפוליטיקאים אין שום סיבה להפחית את תשלומי הרווחה או לתמרץ את מקבליהם לצאת לעבוד: הרי כל עוד האזרחים מקבלים קצבאות הם תלויים לחלוטין בנותני הקצבאות, היינו – הפוליטיקאים. מאז שהנשיא אובמה נבחר ב-2008, תשלומי הקצבאות עלו בצורה דרסטית. לפי נתונים שהציגה וועדה בלתי תלויה בסנאט בשנה שעברה תשלומי הרווחה עלו ב-32% תחת ממשל אובמה.

המובטלים מרוויחים יותר מאלו שעובדים

במחקר שנעשה על-ידי מכון המחקר הליברטריאני 'קאטו', נמצא הנתון הבלתי-נתפס, לפיו קצבאות הרווחה עולות על שכר המינימום ב-35 מדינות מתוך ה-50 שבארה"ב. ב-13 מדינות תשלומי הרווחה אף עולים על-15 דולר לשעה. בנוסף, צריך לזכור שבניגוד למשכורת שעליה אדם משלם מס הכנסה או ביטוח לאומי (social security), הרי שתשלומי הרווחה הם נקיים ללא כל עלות או מס.

ההשלכות הן הרסניות: האבטלה בקרב השחורים בארה"ב היא כמעט כפולה מזו של הלבנים. זוגות אינם מתחתנים, כדי שיוכלו לקבל קצבאות של אימהות חד-הוריות. הזמן הפנוי הרב שיש למקבלי הקצבאות גורם לשעמום ולמעשי אלימות ופשיעה, דבר המתבטא בכמות המעצרים והמאסרים שהם נתונים להם. יותר מכל, הפשע כאן הוא מוסרי: אנשים שיכולים לעבוד ולפרנס את עצמם בוחרים שלא לעשות זאת, ולמעשה מקבלים יותר כסף מאלה שבחרו שלא להיכנע לתמריצים של מדינת הרווחה, וללכת לעבוד.

ארה"ב עברה כברת דרך מאז שהנשיא לינדון ג'ונסון הכריז ב-1964 על המלחמה בעוני. האם העוני נוצח? דומה שלא. ככל שמדינת הרווחה גדלה, יותר ויותר אזרחים מבינים שנוח ושווה להתבטל, וכך להישאר "עני" בעיניי המערכת. כך, מתפתח וגדל לממדים מפלצתיים ציבור של בני אדם החיים על חשבון "המערכת". באופן לא מפתיע, כתבות המתפרסמות חדשות לבקרים, מתארות אזרחים המשתמשים בכרטיסים "החכמים" (שאותם המדינה מספקת להם) במועדוני חשפנות או בקניית סמים וכן הלאה. ככה זה כשיותר משתלם לשבת בבית, וללכת פעם בשבוע ללשכת הרווחה כדי לקבל את הצ'ק השמן.

אם כן, לא פלא שבעולם כבר מתחילים לדבר על שקיעתה של האימפריה האמריקנית. אומה המקדשת בטלנות וחוסר מעש סופה לא להתקיים.

יש פתח של תקווה

חוק הבריאות החדש של הנשיא אובמה, 'אובמה קייר', רק מעצים מגמה זו. חלק מרכזי בחוק הוא חיובן של חברות הביטוח להמשיך לבטח ילדים על חשבון ביטוח הוריהם עד גיל-26. כך, דור של ילדים נשאר בבית ההורים בחוסר מעש, ממומנים על-ידי המדינה והוריהם, ומבוטחים על ידי משלם המסים.

ועדיין, נראה שבכל זאת יש סיכוי לשינוי: בסקר שנערך לאחרונה על-ידי מכון 'גאלופ', 53% מהנשאלים ענו כי הממשלה צריכה לעשות פחות ממה שהיא עושה כיום. בסקר שנערך על-ידי ה'וושינגטון פוסט', נשאלו המשיבים האם הם בעד ממשלה פדרלית קטנה יותר, המספקת פחות שירותים, או שהם בעד ממשל גדול יותר. 55% ענו שהם תומכים בממשל קטן יותר, ומספר דומה ענה שהממשלה שולטת ביותר מדי תחומים בחיי הפרט בארה"ב. אז אולי בכל זאת יש תקווה.

אריאל ויטמן, סטודנט למדעי המדינה ותקשורת וחבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.