חוקי התנועה לא זורמים

יש מה ללמוד מאירופה: בעוד שתקנות התעבורה בארץ הן דרקוניות ופוגעות קשות בנהגים, חוקי התנועה באירופה הרבה יותר מקלים והגיוניים. תשאלו את הנהגים בגרמניה

חוקי התעבורה בישראל נהנים אמנם מיוקרה של מצילי חיים, אך בהשוואה למדינות מערביות אחרות הם מוגזמים עד אבסורד • אחוז האלכוהול המותר בדם נמוך משמעותית מאשר בארצות-הברית, ולעומת מדינות כמו גרמניה בהן אין הגבלת מהירות בחלק מהכבישים, הגבלת המהירות בארץ נראית מגוחכת • מלבד פגיעה משמעותית בכלכלה ובחירות האזרחים, החוקים הדרקוניים גם מסכני חיים

תנו לה לשעוט; פרארי. צילום: אקסיון23

בציבור הישראלי קיים אמנם קונצנזוס בדבר הצורך בהסדרי תעבורה למניעת תאונות, אך השיח השולט בנושא עמוס בהתלהמות ובורות. אין זה פלא אם כן, שהפוליטיקאים קבעו חוקי תעבורה דרקוניים שאין כל קשר בינם לבין השכל הישר ולנתונים האמפיריים. מטרתם הפופוליסטית של החוקים הללו, היא להוכיח לציבור הבוחרים המזועזע מעוד תאונה קשה, שהם "עושים משהו". כמו בכל תחום אחר, "לעשות משהו" לא בהכרח מועיל, לעתים בדיוק להפך.

בבסיס החקיקה התעבורתית עומדת ההנחה שתאונות תמיד היו ותמיד יהיו, ואין דרך להוריד את הנתונים לאפס. תפקידה של החקיקה הוא ליצור סדר בתנועה, למען זרימתה היעילה ברמת בטיחות סבירה. הדגש הוא כמובן על "סבירה", בניגוד ל"מקסימלית האפשרית". לכל רמת בטיחות שמחויבים בה הנהגים יש מחיר, הן במונחי עלות כספית והן במונחי חירות אישית. בהתאם לחוק התועלת השולית הפוחתת, ברור כי החל מרמת בטיחות מסוימת המחיר השולי הוא פשוט יקר מדי.

למרבה הצער, ישנם בארץ חוקי תעבורה ושיטות אכיפה שלא רק פוגעים בזרימת התנועה ובחופש האישי, אלא אף פוגעים בבטיחות במקום לשפר אותה.

תקנות בטיחות לא בטוחות

דוגמה יפה לכך היא מהירות התנועה: מסקירה של מחקרים שערך מנהל הכבישים המהירים הפדרלי בארצות-הברית, עלה כי מהירות חוקית הנמוכה מדי ביחס למהירות שמרבית הנהגים מזהים כמהירות בטוחה בהתאם לתנאי הדרך, מפחיתה את שיעורי הציות למגבלות המהירות, ומגדילה את הסיכון לתאונה. מדינת ישראל, כמובן, אינה שונה, והתוצאות הן אותן תוצאות. המהירות החוקית בכבישי ישראל היא נמוכה יחסית למקובל במקומות שונים בעולם: בטקסס, ארה"ב, מגבלת המהירות בכבישים מהירים היא 75-80 מייל לשעה (בערך 120-130 קמ"ש), ובקנזס – 75 מייל לשעה; בצ'כיה, רומניה ואוסטריה, מגבלת המהירות עבור רכבים פרטיים בכבישים מהירים היא עד 130 קמ"ש; בבולגריה – עד 120 או עד 140 קמ"ש, כתלות בסוג הכביש המהיר; בגרמניה, בחלק מהכבישים אין הגבלת מהירות, והמהירות המומלצת היא עד 130 קמ"ש.

נסיעה במהירות גבוהה מהמהירות המותרת בחוק, בניגוד לנסיעה במהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך, היא אחת מהעבירות שהסיכון בהן הוא נמוך במיוחד. ועדיין, בשל המהירות החוקית הנמוכה בישראל והכסף הרב הטמון בקנסות, לצד קלות האכיפה, המשטרה מעדיפה להקצות משאבים רבים לאכיפת עבירות מהירות – גם בקרב נהגים שאינם נוהגים במהירות מופרזת. הדבר בא, כמובן, על חשבון אכיפת עבירות מסוכנות בהרבה.

אכיפה מוגברת של עבירות לא חשובות; כביש בגין בירושלים. צילום באדיבות ויקימדיה

חוקי היובש של הכביש

מקרה נוסף של התמקדות חסרת הגיון במספרים נמוכים, הוא נושא הנהיגה בשכרות. אין ספק ששכרות היא מצב מסוכן לנהיגה, אך הרף החוקי הקיים היום בישראל הוא נמוך באופן קיצוני, ובלתי ישים מבחינה חברתית: רף השכרות הישראלי (0.05% אלכוהול בדם), נמוך בעשרות אחוזים מאשר בבריטניה, ארה"ב, ניו-זילנד ומדינות נוספות, ויוצר עיוות חקיקתי: הסיכון השולי הנובע מהאדם הממוצע הנתון תחת השפעת 0.08% אלכוהול בדם (הרף הקיים בארצות-הברית, למשל), עדיין נמוך משמעותית מאשר הסיכון הנובע מאותו אדם בעת שיחה בטלפון עם דיבורית (ואף יותר מכך בעת שימוש אקטיבי יותר בסלולר), אחרי לילה ללא שינה, או בהיותו מצונן. המשמעות המעשית היא שמדובר באיסור בלתי עקבי, שתרומתו העיקרית היא דמוניזציה של אלכוהול ולא שיפור הבטיחות בדרכים.

שיטת האכיפה העיקרית נגד נהיגה תחת השפעת אלכוהול – מחסומים אקראיים – היא למעשה הפרעה לתנועה באמצעות פקקים. ממש כך, המשטרה פוגעת בזרימה היעילה של התנועה במקום לשפרה.  12 מדינות בארה"ב אינן מפעילות שיטת אכיפה זו, והדבר אינו משפיע לרעה על קטלניות הכבישים שלהן יחסית לאחרות. המשמעות המעשית היא פופוליזם בזבזני במקום שיפור הבטיחות בדרכים.

ראדלי בלקו, עיתונאי ואנליסט במכון קייטו, מספר שאכיפת עבירות נהיגה בשכרות משמשות להגדלת ההכנסות מהקנסות, אך אין מתאם בינן לבין הורדת כמות התאונות כתוצאה מנהיגה תחת השפעת אלכוהול, ואף ייתכן שהקצאת כוח האדם לאכיפת העבירות האלה מונעת הקצאה של אותו כוח אדם לאכיפת עבירות תנועה אחרות, מסוכנות יותר.

השנתונים הסטטיסטיים של משטרת ישראל מראים מגמת ירידה במספר התאונות הכולל, ובמספר התאונות הקטלניות בפרט, מזה עשר שנים, וכן ירידה בכמות ההרוגים בתאונות דרכים מזה כמעט עשרים שנים (ניתן לראות סיכום מגמה בשנתון 2012). את הירידה ניתן לייחס לשיפור באמצעי הבטיחות המותקנים ברכבים (כמו למשל מערכת ABS למניעת נעילת הגלגלים בעת בלימה, ומערכות בקרת יציבות המתקנות היגוי), לשיפורים בתשתיות כגון הפרדה קשיחה בין כיווני התנועה שמונעת התנגשויות חזיתיות, להכנסת מקצוע הפרמדיק לישראל, ואולי גם לשיפור קל במה שהמשטרה מכנה "אכיפה איכותית" (אכיפה לפי מידת הסיכון מהעבירה). למרות זאת, הפופוליזם חוגג: בימים אלו מבקשת חברת הכנסת ציפי חוטובלי לחוקק חוק שיאפשר לשוטרים לשלול את רשיונם של נהגים "במצבים בהם יש לשוטר יסוד סביר להניח כי בוצעה עבירה מסכנת חיים, גם אם לא חזה בעת ביצוע העבירה". פירוש הדבר הוא ששוטרים יוכלו למעשה לשלול את רשיונו של כל נהג אקראי, מבלי שבפועל בוצעה עבירה. הדבר עלול לפגוע באכיפה של עבירות תנועה מסוכנות שנעברו בפועל, ובתי המשפט העמוסים לעייפה יתמלאו בתיקים של נהגים נוספים שייאלצו להיאבק על חפותם. שוב פוליטיקאי נדרש להוכיח לציבור שהוא "עושה משהו", והדבר יבוא על חשבון בטיחותו, זמנו, כספו וחירותו של הציבור.

המאמר נכתב על-ידי יבגני פטישמן ורודנה גולץ, חברים בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. לזה קוראים צלף מקסיקני- קודם יורה ואחר כך מצייר את המטרה סביב הכדור.
    למה- כי בחרת דוגמאות שיתאימו לך והצגת כאילו זה הרוב.
    למשל במהירות בארה"ב- אתה יודע היטב שברוב המדינות מגבלת המהירות נמוכה בהרבה. לפעמים אפילו 55 מייל לשעה. אבל בחרת את השתיים שבהן המהירות המותרת גבוהה.
    זה נמשך כך לכל אורך המאמר. חבל

    1. טענה: "בחרת דוגמאות שיתאימו לך והצגת כאילו זה הרוב"
      מענה: רשום במפורש "המהירות החוקית בכבישי ישראל היא נמוכה יחסית למקובל במקומות שונים בעולם" ואז ניתנות דוגמאות למקומות שבהם מקובלת מהירות גבוהה יותר. היכן כתוב כאילו שהדוגמאות הללו הן הרוב? בשום מקום בכתבה.

      טענה: "למשל במהירות בארה"ב- אתה יודע היטב שברוב המדינות מגבלת המהירות נמוכה בהרבה. לפעמים אפילו 55 מייל לשעה. אבל בחרת את השתיים שבהן המהירות המותרת גבוהה."
      מענה: אפשר לתת דוגמאות לכבישים עם מגבלות מהירות הרבה יותר נמוכות. מה הנקודה שלך? האם במהלך הכתבה יצאנו מתוך נקודת הנחה שיש להעלות את המהירות החוקית בכל סוגי הכבישים או שבכל הכבישים צריכה להיות אותה מהירות חוקית? בוודאי שלא, אלא טענו זאת לגבי כבישים מסויימים, ועבורם גם נתנו את הדוגמאות הרלוונטיות.

    2. טקסס וקנזס דווקא נבחרו כדוגמאות באופן אקראי, ואפילו לא הזכרנו את כביש האגרה החדש בטקסס בו המהירות המותרת היא 85 מייל לשעה (כ- 136 קמ"ש).
      ישנן 12 מדינות נוספות בארה"ב בהן המהירות המקסימלית המותרת גבוהה יותר מאשר בישראל: יוטה, וויומינג, דקוטה הדרומית, דקוטה הצפונית, אוקלהומה, ניו-מקסיקו, נבדה, נברסקה, מונטנה, מיין, קולורדו, אריזונה.

  2. "דמוניזציה של אלכוהול "
    המשקה הזה שגורם לאיבוד שליטה? להרג תאי מוח? שגורם להגברת הביטחון העצמי ושחרור העכבות? שגורר אלימות, רוח שטות ותאונות דרכים קשות?

    לא צריך לעשות דמוניזציה של אלכוהול זה באמת דמוני.

    1. לא כולם "מאבדים שליטה" תחת אלכוהול (מה גם ש"איבוד שליטה" זה לא ממש מדויק במקרה הטוב) ולא כולם הופכים לאלימים. זה תלוי בפרה-דיספוזיציה של האינדיבידואל ששותה, בכמויות שהוא שותה, בתנאים שהם הוא שותה ובפיזיולוגיה שלו. בנוסף, הרג תאי המוח זה סוג של מיתוס שאינו רלוונטי למי שאינו אלכוהוליסט (להלן הסבר ממצה: http://science.howstuffworks.com/life/inside-the-mind/human-brain/10-brain-myths9.htm)

      אלכוהול לא גורם לתאונות דרכים – אנשים שבוחרים לנהוג תחת השפעת אלכוהול גורמים לתאונות דרכים. גם אנשים שנוהגים כשהם עייפים או מצוננים או עסוקים בסלולרי שלהם גורמים לתאונות דרכים. כפי שהנתונים מלמדים, הדברים האלה בחלק מהמקרים מסוכנים יותר משתיית אלכוהול (עד כמות מסויימות כמובן), והם גם הרבה יותר נפוצים (יש על הכביש הרבה יותר אנשים עסוקים בסלולרי, עייפים או מצוננים, מאשר אנשים שיכורים – למה שלא נאשים נזלת בתאונות דרכים?).

      הגיע הזמן להפסיק להאשים את החומר ולהתחיל להטיל את האחריות על מי שעושה בו שימוש לרעה.

  3. אחד הדברים המעצבנים שקרו לי בשבוע שעבר – קיבלתי דוח על שעצרתי בעצור (עצירה מוחלטת) אבל לא על הפס הלבן! ושוב – עצרתי עצירה מוחלטת במקום שבו אפשר לראות את התנועה ולבדוק אם אפשר לעבור, אבל השוטר (אלוהים) טען שלא עצרתי קודם לכן על הפס הלבן.
    אני מתה ללכת למשפט אבל יודעת שכשזה מילה שלי נגד השוטר אין סיכוי.
    מיותר לציין שאין לי כל עבירות תנועה אחרות ואני נוהגת כבר 10 שנים.

    1. ברענון נהיגה שעברתי בחורף שעבר אמר המרצה (וחזר ואמר) שבעצור צריך לעצור במקום שממנו רואים את הדרך. אין עצירה על קו לבן. אם כתוב בדו"ח שעצרת, ותבואי מוכנה למשפט עם אסמכתאות מתקנות התעבורה, יש לך סיכוי לא רע, כי זה לא מילה שלך נגד מילה של השוטר, אלא לשון החוק. בהצלחה

    2. על פי חוק על הנהג לעצור עצירה מלאה בקו העצירה ואח"כ להתחיל "להתגלגל" לאט לאט אל קו הראייה. "התגלגלות" מעבר לקו העצירה ללא עצירה מלאה בו היא מה שיש לעשות במקום שבו יש תמרור זכות קדימה (המשולש), לא תמרור עצירה.

      האם זה הגיוני? אני לא יודעת, לא בדקתי מה השיקולים שעומדים מאחורי התמרורים האלה ומה ההבדלים בצמתים שבהם שמים אותם.