האמת בעניינו של מפעל בריל היא פשוטה: יש לו מוצר גרוע.
האמת בעניינו של מפעל בריל היא פשוטה, יש לו מוצר גרוע. זהו מחזה מרתק: מערך יחסי הציבור של בריל יחד עם טרמפיסטים פוליטיים יצאו למלחמה. השאלה היא רק נגד מי? מסתבר שלא נגד משרד הביטחון, שהרי גם הוא טרמפיסט פוליטי, המלחמה נאסרה על החיילים חסרי הקול ועל משלם המיסים. למי אכפת מבריאותם של חיילי צה"ל?
מפעל בריל מייצר עבור צה"ל נעליים צבאיות, איתן נאלצו ללכת עד לאחרונה רובם המוחלט של לוחמי צה"ל. הנעל של בריל היא נעל עמידה בהשוואה לנעלי הרים איכותיות, אך באשר לאיכויותיה האחרות, מדובר בחלום בלהות של ממש. חתכים ברגליים, בתוספת יבלות, היעדר אוורור וזעזועים בלתי משוככים, הם מנת חלקם של כלל החיילים המצוידים בנעלי בריל ושל הלוחמים ביתר שאת. עבור כל מי שהתנסה בשימוש בנעלי הרים מסיביות איכותיות, המעבר לנעלי הצבא של בריל הוא בבחינת חזרה בזמן של עשרות שנים לאחור.
מה ששכחו לציין בשיח הציבורי הטיפוסי אודות הרכש מהמפעל המהולל, הוא שהמפעל לא רק מפרנס את מאה העובדים שמייצרים את הנעליים, הוא גם מהווה קטליזטור בלתי רגיל להתפתחות שירותי האורתופדיה בארץ. חתכים ויבלות, הם סבל (מיותר) שלוחמים אמורים להתגבר עליו, אך את ההיתקלות האורתופדית, לא כולם שורדים. זעזועים שעוברים אל המפרקים נותנים את אותותיהם בכאבי ברכיים וגב מהר מאוד והיעדר תמיכה לכף הרגל גוררת תנועה לא בריאה שמחמירה את הנזק. בסופו של דבר, לצד הכאבים, מדובר בנזק בריאותי מצטבר שמפרנס גם את האורתופדים, גם את אגף השיקום במשרד הביטחון וגם מהווה חיסכון על ידי הקטנת מצבת הלוחמים של צה"ל.
מזל שחוק חובת המכרזים שכפה על צה"ל את אספקת נעלי בריל בשל עדיפות למוצרים מקומיים, מעניק פטור גם לעסקאות חוץ, כך שיש תקווה לתחרות מוגבלת במוצר של בריל הישראלית. בסוף שנת 2010, מישהו נזכר לחשוב על טובת המערך הלוחם, וצה"ל החל לרכוש נעליים צבאיות אמריקאיות ברמה גבוהה. גם ביחידות מיוחדות שניתנה להם אפשרות להתנייע בנעלי הרים, חלק מן הלוחמים העדיפו לעבור לנעליים האמריקאיות מיוזמתם – די בכך כדי להעיד על איכותן. עם זאת, הרי שרק חלק מהמערך הלוחם של צה"ל זכה לנעול את הנעל האמריקאית, וחלק קטן מצה"ל בכללו. זאת כמובן בהינתן העבודה כי זוג נעליים אמריקאיות עולות 70$ ונעלי בריל עולות 420 ₪.
אבל כל זה מעניין כקליפת השום את השיח הציבורי שנוצר סביב הסוגיה, שהרי מדובר בסך הכול בהזדמנות פוליטית לדבר בשבחה של התעשייה הישראלית ובגנות קיצוץ בתקציב הביטחון. כדי להחזיק מאה עובדים, מותר לבזבז כספי מיסים על מוצר נחות והרבה יותר יקר, לעודד תעשייה פרימיטיבית, לשעבד את האינטרס הצבאי להגדיל את שרידות הלוחם ולפגוע באופן פושע בבריאותו. אף על פי שעובדות אלו, ידועות לכל העוסקים בדבר, החליטו השבוע (יום ב') חברי ועדת הכספים לתקוף את מערכת הביטחון על ההחלטה להפסיק את הרכש מחברת בריל.
כולם מרוויחים, החיילים סובלים
שני גיבורים התאחדו יחדיו לטובת בריל. אביר הצבא המקצועי (לשעבר), ח"כ עופר שלח, שמבחינתו 32 מיליון ₪ הם פרוטות שניתן לנדב מתוך תקציב הביטחון, ואביר הממסד הצבאי, הסמג"ד במיל', ח"כ יוני שטבון שהפליא בנאום דבר המפקד, שלף את נעלי הבריל שלו והילל את הנעליים למודות הקילומטרים תוך הטחת תוכחה על ירידת המוטיבציה לשירות קרבי: "אם הצבא מעדיף נעל אמריקאית, שלא יבוא בטענות כלפי הנוער".
כמעט כולם מרוויחים מהשידול להמשך הרכש ממפעל בריל. מערכת הביטחון זוכה לחרף ולגדף את הקיצוץ בתקציב במסגרת הקמפיין שלה, שהרי לטענתה, בהיעדר תקציב שקלי, אין ברירה אלא לפגוע במפעלים ישראלים. הפוליטיקאים זכו לפרסום דברי צדקנות ולהצטיירותם כדואגים לעובדים ולמשק הישראלי, ומפעל בריל זכה לחיבוק אוהב שעשוי להיות מתורגם במהרה לכסף מזומן. אך מי ידבר בשמם של חיילי צה"ל שמשלמים בבריאותם?
אז הנה פתרון פשוט יותר לבעיה המורכבת ולרווחת כל הנוגעים בדבר: צה"ל יקנה נעליים אמריקאיות לטובת חיילי צה"ל, מדינת ישראל תיקח את הפרוטות של ח"כ שלח בצורת 32 מיליון ₪ מהתקציב שיועד למפעל בריל, תיתן אותו במזומן לחברי ועדת הכספים ואלה יכנסו מסיבת עיתונאים בנוכחות מאה ממפוטרי המפעל ויחלקו להם את הכסף אחד אחד, כשהפלאש מן המצלמות לא מפסיק להבזיק. כמובן שיש גם אפשרות אחרת, לחסוך בכספי משלם המיסים ולתת לשוק החופשי לעשות את שלו, אך כל מומחה, זוטר אפילו, יסכים שזהו מעשה אווילי.
בעניין זה, אפשר לראות דיון ארוך בפורום צבא ובטחון של פרש, כולל לינק לעבודת מטה מאזור שנת 2000 שהמליצה כבר אז לקנות את הנעליים האמריקאיות:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=558212
לתת לחיילים לבחור.
כל חייל שמגיע לאפסנאות יוכל לבחור את הנעל המועדפת עליו.
משרד הבטחון יעשה סטטיסטיקה של העדפות החיילים ויזמין לנעליים לפי צפי הבקשות של החיילים. בימ"חים ישמרו נעליים לשעת חירום ביחס דומה להזמנות של החיילים.
ככה המוטיבציה לשרת בקרבי דווקא תעלה, כי החיילים ירגישו שמנסים להקל עליהם את המשימה הקשה של שירות אינטנסיבי.
זה לא יעבוד, כי רוב גדול של חיילי צה"ל המתגייסים (וגם רוב גדול של המטיילים, בעצם) לא יודע לבחור נעל כמו שצריך, בוודאי בלי שיש לו מושג מה תנאי הסף. אם צה"ל יעסיק מתאימי נעליים מקצועיים, וגם יחליט לתת ביום הבקו"ם לכל חייל ללכת שעה-שעתיים בנעליים לפני המעבר לשלב הבא, זה יכול לעבוד. אם לא, חבל על הזמן; אפילו כיום, כשהבחירה היחידה היא מידת הנעל, לא מעט אנשים מצליחים לבחור לא נכון.
לא במקרה, גם בצבאות מקצועיים הצבא נוהג לנפק את זוג הנעליים הראשון למתגייס, ולא רק לצייד בשובר: רק *אחרי* שיש למתגייס ניסיון, הוא יידע לבחור כמו שצריך. בקיצור, ההצעה הזו יכולה לעבוד במילואים – לא בסדיר.
גם אם החייל ידע לבחור מצוין, אין זהות אינטרסים מלאה בין החיילים לצבא. החייל רוצה נעל שתהיה נוחה, אבל לא אכפת לו אם היא תיהרס מהר (בהנחה שהוא פשוט יכול להחליף אותה באפסנאות), ולא אכפת לו כמה זמן היא תחזיק באכסנה ארוכה.
אני לא סגור על זה, אבל אני מבין שבריל מדברים על דגם חדש שיוצר לפי מפרט שנתן הצבא.
ככלל, הם לא מייצרים נעליים ואז מנסים למכור אותם, אלא מקבלים הזמנה מהצבא למוצר שהצבא עצמו מפתח.
הרעיון לתת לחיילים לבחור נעליים הוא מטופש- לחייל לא איכפת אם הנעליים עמידות, והוא לא מנסה אותם במצבי חום-קור, אחרי 10 שנים על המדף ובתוך בוץ.
החייל בבקו"מ ייקח מה שנוח לו באותו רגע, וזה לא ממש הפרמטר היחיד.
אגב, אם הנעליים האמריקאיות יותר זולות אבל מתבלות מהר, אז הצבא בסוף ישלם כפול.
לי לא ברור מה טוב, אבל הטיעונים שנשמעים מכל הצדדים לא ממש משכנעים.
אף אחד לא עונה על השאלה איזו נעל טובה יותר.
גם הצבא לא טען כך בדיון בכנסת. הם רק אמרו שזה עולה להם יותר, ולא כל כך הרבה יותר.
התבונן בתגובה של ארבינקא. הצבא העדיף את הנעליים האמריקאיות. מבחינת הצבא הנעליים של בריל פחות טובות (מתלוננים על בלאי של 50%, נחיתות אורתופדית ומחיר היקר ב30-40%). האמת היא שהכי הגיוני שהצבא הוא שיבחר. ואם אתה באמת לא סומך על הצבא, אז עדיף שהחיילים יבחרו.
להניח שחייל הוא מטומטם זה קל. אבל פשוט לא נכון.
הצבא יספק מספר אפשרויות שכולן עומדות בתנאי הסף של שירות קרבי וכולן במחיר דומה עבור הצבא.
מבינהן יבחרו החיילים וככה יתווסף לצבא עוד פרמטר בבחירת נעליים- שביעות הרצון של אלו הנושאים בנטל.
אחרי כמה מחזורים כל חייל ידע מאחחברבן דוד איזו נעל עדיפה. בדיוק כמו שהיום החיילים יודעים שהם מעדיפים נעל אמריקאית על נעל ישראלית.
אם החיילים לא יבחרו נעלי בריל, אז לחברת בריל תהייה מוטיבציה לבדוק למה ירד הביקוש וישפרו את המוצר.
מבחינת עלות הצבא צריך להתייחס לעלות מול בלאי. ולספק רק נעליים שעומדות במסגרת התקציבית שנקבעה.
הצבא יכול לאסוף נתונים סטטיסטיים של פניות לאורטופדים כתלות בסוג הנעל. אם תהיה נעל שגורמת הרבה יותר פגיעות מהאחרות אז יוציאו אותה מאפשרויות הבחירה.
אין לזה הרבה קשר לטמטום. כן יש לזה קשר לכך שנעל היא מוצר מסובך, שמה שמתאים לרגל של אדם אחד לא מתאים לרגל של אדם שני, וההבדל הקטן באימום יכול לעשות הבדל גדול בשטח (לצערי אני חושש שהדו"ח הצבאי מלפני עשור על בחינת נעלי צבא זהות למעט באימום לא זמין באינטרנט, אבל בקיצור נמרץ – מבחוץ הן נראו זהות, אבל ההבדלים דרמטיים). זה לא מקרה שנעל טיולים גם כן צריך לבדוק וללכת בה לפני שקונים, ואז עוד כמה שעות בבית ולהחזיר אם זה לא נוח – כי לאדם אחד, למשל, נעליים של סולומון הם גהינום ושל גארמונט גן-עדן, ולאחר להיפך. למעשה, הגביע הקדוש של כל יצרנית נעליים הוא לנסות וליצור אימום שמתאים לכמה שיותר אנשים (ואז לייצר אותו בכמה מידות רוחב. עוד תעלומה: למה בארץ לא משווקים כמעט נעליים במידות רוחב שונות?), ואפילו היומרניות ביותר לא מתיימרות להתאים לכולם, אלא אולי ל-90% (וזה המון). וזו גם הסיבה שההמלצה של אחחברבן דוד היא מוגבלת: אפשר לקבל מושג כללי איזו נעל מתאימה ליותר אנשים, אבל אי אפשר לדעת מרחוק איזו נעל הכי מתאימה לך (וכן, יש נתונים סטטיסטיים, וזה בהחלט עוזר כשמשתמשים בהם. לא רק של פניות, אלא גם של *סוג* הפניה והחומרה).
בארה"ב יש לך כמה אפשרויות על פי התקן: יש בלוויל, יש דאנר, יש Cove, Wellco, Bates ועוד כמה. כל חברה מייצרת את הגרסה שלה לפי התקן, עם הבדלים באימום, בסוג הבולם ובעוד לא מעט פרטים טכניים. ועדיין, כשהחייל מתגייס הוא מקבל נעל תקנית – וגם זה מושפע מאוד מהיחידה וממה שעושים בה; נעל שנוחה לחי"ר היא לא הנעל ששריונר צריך (טוב, לא בדיוק; ההבדל הוא בד"כ רק בקופסת האצבע ובסוליה לא-מחליקה), נעל ליחידה שמתמחה במשאות כבדים היא לא הנעל של יחידה שמתמחה בפריצה לבתים ושחרור בני ערובה, וכן הלאה. כאמור, זה יכול לעבוד כשמישהו קונה לעצמו את הנעל אחרי נסיון ראשוני, וזה יכול לעבוד במילואים מאותה סיבה. הסיבה להעדפת הנעל האמריקאית נובעת מהפער האדיר בינה לבין הדגמים הקודמים; אבל צריך להודות, שלא לכולם זו האופציה הנוחה ביותר האפשרית; אם רוצים להגיע לאופטימליות, צריך לא רק להציג כמה דגמים, אלא לתת אותם לאנשים *אחרי* שהם צוברים ניסיון, או לחילופין להעסיק כמה מקצוענים שיעזרו לטירון בבחירה.
ועוד אגב, בכובעי כמטייל (ושותף לחיבור ספרי טיולים) ומומחה לציוד (אני לא מרוויח מזה כסף כהוא זה, ואני לא מנסה לקדם מכירות של שום חברה), אחת הבעיות הכי נפוצות שאני נתקל בהן אצל מטיילים אזרחיים בהחלט היא התאמת הנעל – במיוחד אצל כאלה שקנו נעל כי היא הייתה הכי נוחה לחבר שלהם, ובמיוחד במיוחד למי שהאמין לדברי שיווק על כך ש'הנעל לא צריכה להיות נוחה בהתחלה, זה משתפר עם הזמן'. בעיות נוספות היא אצל אנשים שקונים נעל מסיבית מדי או פחות מדי מסיבית, וכן הלאה. בקיצור, גם כשאנשים הולכים אחרי צבא לקנות לעצמם נעל בכמה מאות שקלים – רבים מהם לא יודעים איך לחפש ומה לבחור. כל שכן טירונים לחוצים בני 18.
ולמי שכמוני לא לא יודע את משמעות המילה אימום:
אִמּוּם, אימום ש"ע, זכר. – תבנית העשויה בצורת כף רגל, באמצעותה מייצר הסנדלר נעליים.
בריל זאת עוד דוגמא למונופול הישראלי (הארור). עסק שנעלים צבאיות זאת ההתמחות שלו, היה צריך ללמוד את הענף ולהביא דוגמאות משופרות שמתאימות לנורמות של הענף במאה ה21,ולהציע אותם לקנין, אבל למה להשקיע ב ליין חדש,,,,, אם הקניין משתף פעולה,,,, המוצר שלהם היה נורא לפני שנים, וכך גם היום,,,,את הדין צריכים לתת הקנין הצבאי והיצרן באותה מידה, ובא סוף לסיוט ופצעי כף הרגל הידועים מאז ומתמיד.
נ.ב. ידוע לי על ישראלי ששיפר נעליים צבאיות בצורה יחודית, הנעליים מיוצרות בסין לצבא האמריקאי.
ישי, אני יכול להגיד לך דבר אחד בוודאות – הנעל האמריקאית הרבה יותר טובה, באופן כזה שקשה אפילו להשוות בין הנעליים. בתור לוחם שהשתחרר לא מזמן, אמנם לא זכיתי להשתמש בנעליים האמריקאיות אבל בהחלט ראיתי חלק ניכר מהפלוגה שלי (מחזור אחרי כבר קיבלו את הנעליים האמריקאיות), שמחזיק בזוג אמריקאי וזוג בריל ואף אחד לא חשב לרגע להעדיף את הבריל. כמו כן, הייתה לנו אפשרות ללכת עם נעליים מסוג ASOLO TPS, נעל שבהחלט נהינתי ממנה, אך חסרונה היה בתמיכה הנמוכה בקרסול ביחס לנעליים צבאיות ובבלאי מוגבר בחלק מסדרות הייצור (היו כאלה ששרדו שירות בקלות רבה ואחרות שהתפרקו כעבור חדשיים). המחזורים אחראי, שכאמור כבר נהנו מהנעל החדשה, העדיפו לא פעם ללכת עם הנעל הצבאית החדשה ולא עם האסולו. יש כאלה שאמרו שהם מעדיפים את הנעל הצבאית באופן חד משמעי.
לגבי הבלאי – הנעל האמריקאית אינה נשחקת בקלות כפי שחושבים (לא ברור לי מדוע). אורך חייה הוא לפחות כמו של הנעל של בריל, כך שבתחום זה, אין הבדל.
לגבי התאמת הנעל לחייל, אני מסכים עם יגיל הנקין. אין נעל שמתאימה לכולם. אם החוק היה מתיר לדון בפומבי בתחום הרכש של צה"ל, אני משוכנע שאנשים רבים היו נשארים בפה פעור לנוכח המציאות ואולי גם כמה אנשים היו עלולים לשבת בבית סוהר. הפטור מחוק חובת המכרזים בצירוף עם מעטה הביטחון מביא לתופעות הזויות בתחום הרכש. כיצד מתקיים בצה"ל דיון מעמיק עם הצבת פרמטרים ברורים ואחריו תהליך בחינה והטמעה, זו חידה גדולה. אם התהליכים הללו מתקיימים, הרי שהם רשלניים בצורה שלא תתואר. אני מתבייש לפרט על הציוד הצבאי שנרכש עבורנו שאחרי כן הסתבר כחסר שימוש או כלא מתאים. אני מכיר אישית סיפורים כאלה מהתחום שהצוות שלי עסק וכן ממוצרים אחרים המגיעים לחי"ר. אפילו מערכות משמעותיות שהושקע בהן כסף רב וכללו אותן בתכניות מבצעיות, מזייפות ומססורבלות ברמה כזאת שאני מתקשה להבין כיצד עברו תהליך רכש מסודר ומקצועי.
המסקנה שלי היא שיש שלוש אפשרויות:
1. תהליך הרכש הוא חובבני ורשלני.
2. מישהו גוזר קופונים נאים עבור עסקאות אלה ותאימות המוצר אינה בראש מעייניו.
3. כל התשובות נכונות.
בכל אופן, אני משוכנע שמי שיחליט לבחון את תחום הרכש בצה"ל, יהיה מזועזע ממה שימצא.
על כל פנים, עד שצה"ל ידע להתאים את המוצרים לחייל, דבר אחד בטוח – הנעל של בריל אינה ברת השוואה לנעל האמריקאית ובטוחני שאף חייל לא ירצה להתנייע עם הנעל של בריל כשיש לו אופציה הרבה יותר טובה – אפילו שהנעל האמריקאית לא מתאימה לו לגמרי.
אלון- לא הייתי בצבא (כסדיר) כבר הרבה זמן, ואני בהחלט לא מכיר את הנעליים של היום.
אני מבין שבוועדה בכנסת הצבא לרגע אחד לא טען שהנעליים של בריל פחות טובות. אם הם היו טענים כך:
א. הייתה נשאלת השאלה למה הם הכריחו את בריל לייצר דווקא נעליים במפרט הזה ולא נתנו להם לייצר נעל כראות עיניהם (גם לתחרות הוגנת יש חוקים..)
ב. היה לגיטימי לגמרי לצאת למכרז, לבדוק כמה סוגי נעליים ולהחליט.
אני לא יודע אם לצבא כדאי להחזיק סוגים רבים של נעליים- זה מסרבל את המערכת, והאפסניות לא ממש בנויות לעמוד בהחלפת נעליים מסוגים שונים לפי קריזות של חיילים. אם במשך שנים הסתדרנו עם סוג נעליים אחד דפוק- נוכל להסתדר גם עם סוג אחד (או שניים) טוב.
אני לחלוטין מסכים בעניין הרכש.
נראה שבמשך שנים היה ברור לכולם שבריל חייבים להיות אלה שמייצרים לצבא את הנעליים, וזה לא מתכון מנצח בשביל להשיג נעל טובה.
מצד שני, הסיבה לזה הייתה שהצבא רצה בעצמו לפתח את הנעליים וכך יכל לתת לבריל הוראות (בניגוד לדעתם, לעיתים) לייצור בדיוק כפי שהוא רצה.
נשמע שהדיבור של עכשיו הוא לא על המשך רכישת הדגם הישן של בריל, אלא על דגם חדש.
כך או כך- אם המצב הוא שהנעל לא טובה- הצבא צריך לומר את זה בפה מלא.
הסיפא של דבריך הם בדיוק העניין. הצבא לא היה מיוצג באמת בכנסת. הייצוג היה מטעם משרד הביטחון שיחד עם ראשי צה"ל, נמצא באמצע קמפיין מתמשך לגיוס כספים ומניעת קיצוץ – כך שהטענות של אלו רחוקות מאוד מלהיות ענייניות.
לגבי סעיף ב' שלך, אני מסכים, אבל לא התקיים כלל מכרז. כאמור, למערת הביטחון יש את כל הטריקים כדי להימנע ממכרזים וזאת ביבוי החוק. מדוע דווקא בריל צריכים להיות אלה שיפתחו את הנעל? יוציאו מכרז מסודר עם קריטריונים ברורים, יתקיים ניסוי מסודר ומדוד, כפי שראוי ויחליטו על הנעל שנותנת את המענה הטוב ביותר מבחינת העלות והאיכות – אך יש לאפשר לכולם לגשת למכרז הזה בלי להעדיף חברה כלשהי.
בריל יכולים לטעון כמה שהם רוצים שהם מוכנים לפתח נעל עם הצבא. בפועל, הם לא פיתחו שום נעל ואין על מה לדבר. אם צה"ל לא רוצה ללוות תהליך פיתוח אלא לקבל מוצר מוגמר – זו זכותו. הרי צה"ל גם לא השתתף בפיתוח הנעל האמריקאית. אם יש סיבה להניח שבריל מסוגלת לפתח מוצר טוב ומחיר סביר, אולי אפשר לשתף אותם, אבל למה שהם דווקא יקבלו בלעדיות?
לגבי ריבוי הנעליים – אני סבור שזה דווקא יכול להיות אפשרי – הצבא ינפק ואוצ'ר עבור נעליים מוגדרות שצה"ל יחליט עליהן והרי לך אופציה ממשית. אני מסכים שיש לדרך זו בעיות וחסרונות, אך ניתן להתגבר עליהם אם יוחלט להשקיע מעט שרירי מצח בעניין. אני מניח שד"ר הנקין יוכל לשפוך לך יותר אור בנושא.
צודק. נעליים עם פגמים, חסרי ביקורת איכות.
לא לקנות מהם