מיליארד ש"ח ב-20 שנה: סבסוד הקולנוע הישראלי

משרד התרבות "מקפיא" את סעיפי החוק המסדירים מימון עצמי של הקולנוע הישראלי, תוך המרתו בסבסוד ישיר מסיבי.

החוק קובע שהקולנוע הישראלי אמור לממן את עצמו באמצעות שימוש ברווחי התמלוגים מהקרנות הסרטים לצורך הפקתם של סרטים חדשים • דבר זה לא מפריע למשרד התרבות ל"הקפיא" את הסעיפים הללו בחוק, תוך הזרמה של עשרות מיליוני שקלים מידי שנה לצורך סבסוד הקולנוע • ככה נראה שוק חופשי "מוסדר"

אפשר להקרין בלי לעשוק את הציבור. צילום אילוסטרציה: Victor Vetluzhskyh, ויקימדיה

לא מזמן התבשרנו כי משרד החינוך, התרבות והספורט עתיד להקצות 80 מיליון ש"ח כל שנה, במשך 5 השנים הקרובות, לתחום הקולנוע. האזרח הישראלי רגיל לבשורות מעין אלו, כך ש-400 מיליון ש"ח העוברים מכיסו ל"מטרות נעלות" אלו ואחרות כבר לא טורדים את מנוחתו. אך למרות זאת, בכל הנוגע למימון הקולנוע, מדובר בסיפור מעניין במיוחד, היות ועל-פי החוק הכסף אמור להגיע ממקורות אחרים לגמרי.

על פי חוק הקולנוע משנת 1999, תקציב מועצת הקולנוע הישראלית יבוסס על תמלוגים שיתקבלו מהגופים המשדרים שיפיצו את הסרטים. לדוגמה: פלוני מקבל כסף מאחת הקרנות הנתמכות על-ידי מועצת הקולנוע כדי לעשות סרט על עוולות ההפרטה, למשל. הסרט משודר בערוץ השני, שאמור להעביר את כספי התמלוגים שמכניס הסרט למועצה. באופן זה תקציב המועצה אמור לגדול ולגדול, כך שיהיה יותר כסף להפיק סרטים נוספים שיספרו, איך לא, על עוולות ההפרטה.

כל זה טוב ויפה, אבל אם כספי התמלוגים אמורים לממן הפקות עתידיות, מדוע צריך להעביר 400 מיליון ש"ח מכספי המסים שלכם לתעשייה המקומית?

מכיוון שהדבר טרד את מנוחתי, פניתי למשרד התרבות כדי לקבל הבהרה. מרכזת תחום הקולנוע במנהל התרבות אתי כהן, אישרה כי סעיף 11(ב) בחוק הקולנוע, המסדיר את העניין, הוקפא עוד בשנת 2004, מכיוון שכספי התמלוגים שהתקבלו היו נמוכים מהצפוי. לטענתה, בכל הנוגע לאותם כספים יש לפנות לרגולטור, הלוא היא הרשות השנייה. מכיוון שכבר הסתקרנתי, החלטתי לחקור את העניין ולכתוב כתבה בנושא. הודעתי על כך לגברת כהן, והעברתי לה מספר שאלות. תגובתה הייתה ש"חבל מאוד" שלא הזדהיתי כעיתונאי וכי חוקי המשרד מחייבים להפנות אותי לדוברת. פניתי. דוברת המשרד לא הבינה מה אני רוצה ממנה ואמרה לי "תשאל את אתי, היא יודעת". בלית ברירה העברתי את השאלות לדוברת, כדי שהיא תעביר אותן לאתי כדי שאתי תשיב עליהן ותחזיר אותן לדוברת כדי שהדוברת תקבל אותן ותחזור אליי עם התשובות. היא לא חזרה.

פנייה נוספת נערכה לרשות השנייה. דוברת הרשות אישרה את דבריה של כהן והודתה כי הרשות חדלה לגבות תמלוגים עוד בשנת 2004. אז מה קרה עד שנת 2004? כזכור, הגופים המשדרים היו אמורים לשלם תמלוגים, האם הרשות השנייה תבעה את הגופים הללו בגין אי-תשלום? הדוברת השיבה כי בכל הנוגע לכספי התמלוגים יש לפנות למשרד האוצר.

625 מיליון זמניים – באופן קבוע

ההזרמה הקבועה של תקציבים למועצת הקולנוע, כפי שנעשה בעשור האחרון, נוגדת למעשה את הבטחות המדינה עצמה: כבר בשנת 2004 הסבירה בפירוט רב מל פולישוק-בלוך, מי שהייתה אז יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט, כי כספי המסים שלכם עתידים לממן את תעשיית הקולנוע לזמן קצר בלבד כדי שזו תוכל להתאושש, ואז התקציב ישוב וינבע מכספי התמלוגים: "הדגש הוא על המלה 'תוקפא'. אנחנו לא מבטלים את הסעיף, אנחנו משאירים אותו על כנו, אנחנו רק מקפיאים את יישומו". וכך החלה ה"הקפאה". הראשונה.

אחר כך הגיעה שנת 2009 ועמה הצעת החוק ל"הקפאה" נוספת; ועכשיו הגיעה העת ל"הקפאה" השלישית שאושרה עד לשנת 2018. ה"הקפאות" הללו הפכו לסבסוד לכל דבר ועניין. למעשה, אף אחד כבר לא מצפה שכספי תמלוגים כלשהם יממנו את תקציב מועצת הקולנוע.

אז כמה זה עולה לנו? ה"הקפאה" הראשונה הזרימה 58 מיליון ש"ח לשנה למשך 5 שנים; ב"הקפאה" השנייה דובר על 67 מיליון ש"ח לשנה ל-5 שנים נוספות, וכעת, עם החתימה על ה"הקפאה" השלישית, ישלמו האזרחים ב-5 השנים הבאות 80 מיליון ש"ח לשנה. משנת 2004 ועד היום תמכה מדינת ישראל בתחום הקולנוע בהיקף של 625 מיליון ש"ח מכספי משלם המסים, סכום שעתיד להגיע להיקף של למעלה ממיליארד ש"ח עד תום ה"הקפאה" השלישית בשנת 2018 (אז, מן הסתם, תוכרז "הקפאה" רביעית).

פסטיבל לבזבוז כספי הציבור. צילומסך מאתר פסטיבל הקולנוע בערבה

הרווחים כלואים אצל המפיק

כמה הרווחנו מהעניין? די מעט. מדו"ח סיכום פעילות שהוכן עבור משרד התרבות בשנת 2011 עולה כי בשנה זו תקציב התמיכה הכולל עמד על 73 מיליון ש"ח. מתוכם, 64 מיליון תרמה המדינה להפקת 16 סרטים ישראליים חדשים. סך כל ההכנסות מהקרנתם הניבו לא יותר מ-18 מיליון ש"ח: הסרט "הערת שוליים" הכניס 10 מיליון ש"ח ואילו 15 הסרטים הנותרים הכניסו יחד 8 מיליון ש"ח בלבד. למעשה, רק הסרט "הערת שוליים" הציג רווחים, בעוד שאר הסרטים הציגו הפסדים ניכרים. לדוגמה, הסרט "השוטר" של נדב לפיד הופק בעלות של כ-3 מיליון ש"ח, מתוכם 1.7 מיליון מתקציב המדינה, אך הניב רווחים של 250,000 ₪ בלבד. גם אם תמלוגים שונים מהקרנות הסרטים בטלוויזיה עשויים לפצות על חלק מההפסדים, "הקפאת" סעיף התמלוגים בחוק הקולנוע מונעת ממועצת הקולנוע לגבות את הכסף. למעשה, המדינה מממנת את תעשיית הקולנוע, בלי לזכות אפילו בחלקה היחסי מתוך הרווחים.

בכך לא מסתיימת הרשימה: משרד התרבות תומך גם בפסטיבלים רבים, שמחלקים פרסים יקרי ערך למפיקי הסרטים. בשנת 2011 עמדה התמיכה בפסטיבלים על כ-9 מיליון ש"ח, אשר מתוכם 750,000 ש"ח הופנו לפרסים שונים שחולקו למפיקים. התמיכה נמשכת, אם כן, גם לאחר שהסרט כבר מוצג על האקרנים או מסכי הטלוויזיה, ובשנים 2018-2014 עתידה התמיכה הזאת רק להתגבר.

זהו גורלו של "שוק חופשי" שמסדירה המדינה, ושל "הפרטה" מוכת רגולציה: בקצה הדרך יגיע הסבסוד הממשלתי, ועמו השליטה, הפיקוח וההכוונה מלמעלה. וכשמדובר בקלנוע ובאמנות הדרך לשעבוד נראית קצרה מתמיד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. אנומליה ישראלית:
    במדינות טוטליטריות השלטון מממן סרטים מצפה לסרטים שיעודדו , ישבחו ויפארו את השלטון ואכן מקבל סרטי תעמולה המעודדים, משבחים ומפארים את השלטון.
    בישראל נוצר העיוות שבו האזרח באמצעות השלטון מממן את הסרטים ובתמורה מקבל סרטים המסבירים לנו באותות ובמופתים שאנחנו והשלטון שבחרנו אינו מוסרי ואילו אויבינו הם הצודקים, המוסריים והטובים.