הסעודים משווים את הסכם ז'נבה למינכן ולא נופלים בפח, אך באשר לשאר מדינות המפרץ המצב שונה לחלוטין.
בימים אלה מתחדשות שיחות הגרעין מול המעצמות, אך האיראנים לא מסתפקים במערב ופונים עתה גם ליריביהם משכבר הימים – מדינות המפרץ • בניגוד לאמריקנים, הסעודים לא מתרגשים מה"מהפך" שעבר על מדיניות החוץ של האייתוללות, מה שמשליך באופן ישיר גם על יכולתה של איראן לשקם את מעמדה בשוק הנפט • שאר מדינות המפרץ מפגינות יחס סלחני יותר, ואף ייתכן כי אנו עומדים על סף הסכם היסטורי בין איראן ואיחוד האמירויות
מתקפת החיוכים האיראנית לא עוצרת בז'נבה. בימים אלה ניתן לחזות בה גם בחזית הדיפלומטית מול מדינות המפרץ: שר החוץ האיראני מהמד ג'וואד זריף ערך סבב ביקורים בכווית, באיחוד האמירויות ובעומאן. חדי-העין יכלו ודאי להבחין כי זריף פסח על סעודיה, אולם במשרד החוץ האיראני הודיעו ש"אין שלילה עקרונית של נסיעת זריף גם לריאד", אבל גם "הצד המארח אמור לגלות נכונות" – מה שלא קורה נכון לעכשיו. זריף נמנע גם מביקור בבחריין בשל המתיחות הקיימת בין המדינות, לאור תמיכתה של איראן באוכלוסייה השיעית המקומית, המהווה רוב שמאיים על יציבות השלטון.
אין ספק אפוא כי הממשלה החדשה של הנשיא רוחאני מבקשת לשפר את היחסים עם מדינות המפרץ, אך עד כה נראה שהיוזמות האיראניות נתקלות בכתף קרה. עם זאת, יש לציין שיחסי איראן והמפרץ משתנים ממדינה למדינה, ואין דין קטאר או כווית כדין סעודיה – המדינה העוינת ביותר כלפי איראן.
הסעודים "שולפים" את מינכן
יחסי-איראן-ארה"ב-סעודיה ניכרים גם בתקשורת, המבטאת את המגמות המדיניות המרכזיות. כך למשל, בהתאם לרוחות המנשבות בוושינגטון בימים אלה, הסביר פריד זכריא, עורך השבועון טיים ובעצמו מוסלמי ממוצא הודי, כי אמריקה כלל אינה צריכה להיות מודאגת מהזעם הסעודי, הנובע מניסיונות ההתקרבות האמריקניים לאיראן. לדבריו, סעודיה אינה אלא מדינה רדיקלית ובלתי-אחראית, האשמה בהפצת הקיצוניות המוסלמית המיליטנטית.
מיטב כתבי העיתונים הסעודיים אל-שרק אל-אוסט ואל-חיאת לא נותרים חייבים אל מול האשמות מסוג זה. יש לציין כי כותבים אלו הם אינטלקטואלים ליברלים ביותר, גם אם הם מבטאים את "רוח המפקד" של המדיניות הסעודית, וקשה מאוד להאשים אותם באיראנופוביה לשמה ובווהאביזם קיצוני. אחד מהם הוא ד"ר מחמד אל-רומייחי, אינטלקטואל וחוקר כוויתי, שמגדיר את ההסכם עם איראן כלא פחות מ"עורמת מינכן":
אנשים מסוימים במפרץ חוששים שהעסקה האמריקנית-איראנית תחזור על מה שקרה בזמנו עם 'תכתיבי מינכן'… ברור שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה באותו אופן אבל לפעמים אירועים מסוימים חוזרים על עצמם בצורת פארסה. במפרץ תוהים אם הסכם ז'נבה של היום הוא הסכם מינכן החדש. למרות שהצדדים השונים חוזרים ומדגישים כי ההסכם הוא ניצחון לכולם, אלא שהדבר עדיין כלל לא ברור. ימים יגידו את מי רימו כאן. בינתיים ההתפתחויות מצביעות על כך שהצד הערבי, ככל הנראה, יהיה קורבן העבודה בעיניים.
אל-רומייחי לא קונה את השינוי החד בגישה האיראנית ומשוכנע שהביקור של זריף בבירות המפרץ לא נועד להרגיע אותן, אלא להרדים אותן. למי ששכח, מזכיר העיתונאי הכוויתי כי גם זריף יודע –
שהכוחות האיראניים, החמושים בנשק וביועצי מלחמה, מסייעים לבשאר אל-אסד לשחוט סורים ולהרוס מבנים על ראשי נשים וילדים… מר זריף יודע שארצו עוזרת להרוס עוד ארץ ערבית – לבנון, כדי שתהפוך למדינה כושלת. היא מונעת הקמת ממשלה באמצעות המפלגה שקשורה לאיראן [חזבאללה] והמחזיקה בנשק איראני כדי להטיל מורא על חלקים אחרים של המולדת ולגזול מהם את מדינתם.
לצד התמרונים הדיפלומטיים איראן מנסה לשקם את מעמדה בשוק הנפט, עניין שעומד בפני עצמו ועלול להוביל לעימות עם הממלכה הסעודית בדמות מלחמת מחירי נפט. ב-3 בדצמבר הודיע שר הנפט של איראן ביז'אן זנגאנה, שארצו נחושה להגדיל את תפוקת הנפט עד ארבעה מיליון חביות ביום. גם אחרי הסרה חלקית של הסנקציות איראן תתקשה לשחזר תפוקה כזאת, אך בנוסף לכך, אם זה יקרה, תהליך כזה חייב להיות בתיאום עם אופ"ק, ומי שמנהיג את ארגון מפיקות הנפט בפועל היא ערב הסעודית.
הבעיה נעוצה בכך שעל מנת לשמור על יציבות מחירים, וכדי למנוע ירידה או עלייה במחירי הנפט הגולמי, המדינות המפיקות חייבות להיות מתואמות ולא להגדיל את התפוקה ללא תיאום. אלא שברור שלערב הסעודית אין שום עניין לחזק את איראן ולהגיע איתה לסיכומים כאלה.
האם איראן תבצע פשרות כואבות?
בניגוד לחזית מול הסעודים, בכל הנוגע לשאר מדינות המפרץ אכן ייתכנו שינויים במדיניות החוץ האיראנית.
לפי דיווחים שונים, איראן ואיחוד האמירויות עומדות על סף הסכם היסטורי, בו תחזיר איראן את שלושת האיים עליהם היא השתלטה ב-1971 – אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן. קשה לדמיין כיצד הסכם זה יתרחש וכי איראן אכן תוותר על השטח, אך אם זה יקרה, הדבר עשוי להביא רווחים עצומים לאיראן בכל הזירות. יתרה מזאת, הדיווח באתר נראה אמין ורחוק מטון סנסציוני כלשהו של סקופים זולים. מובן שכלי התקשורת האיראנים הכחישו את הידיעות על כך מכל וכל, וקבעו שהריבונות האיראנית על האיים היא נצחית.
ייתכן ביותר שאיראן אינה רואה את מדינות המפרץ כגוף מונוליטי, אלא מנסה לאמץ מדיניות מיוחדת כלפי כל מדינה ומדינה, יש שיאמרו ליישם את עקרון "הפרד ומשול". כיצד?
ראשית כל, המטרה הסופית של כל התמרונים האלה היא בידודה של ערב הסעודית, היריבה העיקרית של איראן. אם המחלוקת עם האמירויות תיושב, הרי שאיראן תנטרל את האיום שתיאורטית היה יכול לנבוע מפעילות מתואמת של מדינות המפרץ. מדיון ב'מועצת שיתוף הפעולה של ארצות המפרץ' (GCC) שהתכנסה לאחרונה, מצטייר כי נסיכות עומאן כבר עכשיו לא במשחק.
שנית, אם יושג הסדר במתאר הנ"ל, איראן תזכה בהישג תעמולתי אדיר ותצטייר לא רק כמדינה השוחרת את שלום האזור וכמוכנה לפשרות, אלא גם תזכה לשבחים בתקשורת האמריקנית, שכבר עכשיו נוטה לראות באיראן שחקן יציב ומכובד של האזור. או אז איראן תוכל להתמקד ביתר שאת בזירה הסורית-לבנונית, שם המלחמה נמשכת בעוצמה ולאחרונה נתגלעו בה, על פי דיווחים שונים, מחלוקות קשות בין אסד לחזבאללה. אם הדיווח נכון, הרי שהצורך בתיווך איראני דחוף אף יותר מבעבר.
לתמרון מדיני מן הסוג הזה תקדים היסטורי בדמות הפעילות הסורית ב-2007: השלטון הסורי נתבקש על ידי האירופים לסמן את הגבול עם לבנון ולפתוח שגרירות בלבנון, כדי לקבוע שלבנון היא אכן מדינה עצמאית ולא חלק של סוריה. תחילה הסורים התעקשו וסירבו, אך לבסוף ניאותו לפתחו שגרירות בביירות. צעד זה הוצג כפריצת דרך במשא ומתן ואסד הוזמן לפריז. באותו אופן, איראן יכולה לוותר על עניין זניח ולזכות ברווחים הרבה יותר משמעותיים לטווח ארוך.
