נלחם בטובים: משרד האוצר ממשיך במאבק להחלשת השקל

במקום לאלץ את היצואנים הישראלים להתייעל, ממשיכים באוצר להילחם בשער השקל החזק

המלחמה בהתחזקות השקל ממשיכה: במשרד האוצר החליטו לאחרונה על שורת צעדים נוספת להחלשת שער השקל ולתמיכה ביצואנים • רכישה ממשלתית כושלת של עשרות מליארדי דולרים, שאיבדו מערכם בשנים האחרונות וגרמו להפסדי עתק של הקופה הציבורית, עדיין לא מרתיעה את קברניטי האוצר • הפתרון נעוץ באי התערבות, ובמתן אפשרות אמיתית ליצואנים להתייעל    

רכישות מט"ח בעשרות מליארדי שקלים; בנק ישראל. צילום: אסתר ענבר

למרות אי-אלו צעדים חסרי אחריות של שר האוצר שלה, הכלכלה הישראלית נהנית מאמון רב בקרב ציבור המשקיעים הבינלאומי, המתבטא בגידול בביקוש לשקל ובהיחלשות הדולר. זאת, על אף שבמשך שנים מנסה בנק ישראל, בשלל דרכים, להתנגד לשוק ולקבע את חולשת השקל מול הדולר.

אי שם בשלהי 2007, שער הדולר שמר על רמה גבוהה של כ-4.3 שקלים לדולר. אלא שעם ההאטה העולמית והעמידה האיתנה יחסית של המשק הישראלי מול המשבר העולמי של 2008, הפכה ישראל למוקד משיכה אטרקטיבי למשקיעים. וכך, ההון הזר זרם לישראל, הביקוש לשקל גדל והדולר נחלש עד לרמה של כ-3.3 שקלים לדולר. החשש היה גדול: יצואנים חששו לרווחיהם, והממשלה פחדה מגל פיטורים המוני בעקבות צמצומים במגזר הייצוא. בעקבות החששות, שבר בנק ישראל במהלך שנת 2008 תקופה בת תשע שנים שבה לא התערב בשער החליפין, והחל לקנות דולרים עד להיקף של 50 מיליארד דולר תוך שנתיים וחצי בלבד. עם או בלי קשר למהלך זה, האמיר שער הדולר בטווח של כשנה עד לשיא של 4.2 שקלים לדולר.

אולם, השוק הוסיף להשתנות מאז, במיוחד עם תגליות האנרגיה החדשות: ישראל התחילה לייצר גז לעצמה ולהקטין במקביל את הייבוא שלו. כתוצאה, הגדיל בנק ישראל באפריל 2013 את היקף רכישות הדולרים שלו, במטרה לקזז את השפעת ייצור הגז על שער החליפין (בלי צורך לייבא גז, פחת הביקוש למטבע חוץ וממילא השקל התחזק).

ועדיין, חרף ההתערבות הממשלתית, הנה חוזר שער הדולר למקומו הטבעי בשוק, כשבשבוע שעבר ירד לראשונה מאז 2008 מתחת לרף 3.5 השקלים. משנוכח בנק ישראל שהוא אינו מצליח לבלום את התחזקות השקל, נחלץ משרד האוצר לעזרתו ורכש 1.1 מיליארד דולר תוך שלושה חודשים.

ככל שיתרות המט"ח עולות, השקל נחלש

מה כל כך נורא בקניית דולרים?

כפי שנכתב כאן בעבר, קניית הדולרים של בנק ישראל שומרת על הדולר חזק, פוגעת בקופת המדינה ומעניקה למעשה סובסידיה ליצואנים על חשבון היבואנים ויתר הצרכנים. כך למשל, מוצר שעלות ייצורו בארץ היא 14 שקלים, ושנמכר בחו"ל תמורת 4 דולרים, משתלם לייצאו כאשר שער הדולר עומד על ארבעה שקלים לדולר (רווח של שני שקלים), אך לא משתלם כאשר שער הדולר עומד על שלושה שקלים לדולר (הפסד של שני שקלים). אותו אפקט פועל בצורה הפוכה על הייבוא (דולר חזק לעומת השקל משמעו ייבוא יקר יותר, שכן את מוצרי הייבוא קונים בדולרים). בהתאם לעקרון זה, מעריכים במכון הייצוא הישראלי שכאשר השקל מתחזק בחמישה אחוזים, הייצוא נפגע בכאחוז אחד.

מלבד קניית הדולרים, מקפיד בנק ישראל – מאז 2008 – לשמור על ריבית נמוכה ולא אטרקטיבית למשקיעים, כדי למתן את הביקוש לשקל ולהחליש אותו. כאשר תשואת הריבית על השקעות הון נמוכה, התוצאה לא מאחרת לבוא: המשקיעים מפנים את כספם לאפיק רווחי יותר – שוק הנדל"ן. (ומכאן אחת הסיבות ליוקר מחירי הדיור בישראל; גם על זה נכתב בעבר ב'מידה').

כך, במשך חמש השנים האחרונות בזבזה מדינת ישראל סכומי עתק על קניית חמישים מיליארד דולרים – שנשחקים בימים אלו ממש מול השקל, ייקרה את הייבוא ותמכה ביצואנים לא יעילים. לעת עתה, נראה שבמשרד האוצר ובבנק ישראל הבינו שקשה "לרסן" את השוק ואת התחזקות השקל, וכעת מחפשים שם פתרונות אחרים.

לא צריך פתרון לדבר שאינו מהווה בעיה

לאחרונה דווח שמשרד האוצר ובנק ישראל מנסים לפתור את "המשבר" בדרכים אחרות. חלק מההצעות עוסקות במתן סיוע ליצואנים באמצעות סובסידיות – הצעה תמוהה עד מופרכת בהתחשב בדו"ח האחרון של ה-OECD, הטוען שישראל מגזימה בטיפוח הייצוא ומתמרצת מפעלים לא יעילים. הצעה אחרת שעלתה היא מיסוי משקיעים זרים בעסקאות המכונות "שורטים" (השקעות במטבע חוץ לטווח קצר) – צעד שיפגע באמון הרב של המשקיעים הזרים בכלכלה הישראלית.

הצעות כגון אלו הן בגדר "more of the same"; ממשלת ישראל תמשיך להתערב בשוק, בניסיון להשפיע באופן מלאכותי על הייצוא הישראלי ועל שער הדולר. אם לשפוט על-פי ניסיון חמש השנים האחרונות , הכיוון חסר סיכויי הצלחה. במקום זאת, האחריות האמיתית צריכה להיות מוטלת על התעשיינים והיצואנים בישראל, בצורת תחרות אמיתית ללא "זריקות עידוד" ממשלתיות. רק התייעלות והגברת פריון העבודה יכולות לסייע ביד התעשיינים להתחרות כראוי בשוק הבינלאומי, גם תחת שער דולר נמוך. מי שלא יכול לעמוד בתחרות הזו – כנראה שאינו מנצל כראוי את יתרונות המשק הישראלי, ואין סיבה שימשיך להתקיים ולייצר תוך שהוא מקבל סובסידיה ממשלתית על חשבון כלל אזרחי ישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. שקל חזק לא פוגע רק ביצואנים, הוא פוגע גם בכל העובדים בסניפים של חברות זרות.
    לדוגמא עובדי ההיי-טק, שקל גבוה אומר שהשכר שלהם בדולרים עולה, ז״א שהם יקרים יותר לחברות שמעסיקות אותן, כי הן מתייחסות לערך הדולרי, זה גם אומר שכל השקעה זרה פה נהפכת יקרה יותר. האם זו לא גם פגיעה שיש לקחת בחשבון? האם בשלב מסוים הן לא יחליטו שהעובד הישראלי יקר מדי בשבילם, שהשקעה פה יקרה מדי?
    השאלה איך אפשר, אם בכלל, לעמוד על הרווח מהשקל החזק מול ההפסד?

  2. משקיעים זרים שבסופו של דבר מקבלים את התשואה שלהם בארץ, נהנים משקל חזק. חברות זרות שמייצרות כאן בשביל לייצא הן,,,יצואניות. מה זה חשוב אם זו חברה זרה או מקומית. מפעלים כמו של אינטל הם בכל מקרה עתירי הון, לא עתירי עבודה והשקל – או שכר העבודה שהם משלמים לעובדים שלהם, פחות מפריע להם. בכל אופן, הדרך לעזור ליצואנים (ולכולנו) זה לא דרך הוזלת השקל, מה שמעלה את יוקר המחיה ופוגע ב-8 מיליון ישראלים אלא להוריד מסים – בעיקר מס חברות – ולהוריד את עומס הרגולציה.

  3. שקל חזק פוגע גם ביצואנים עצמם. וגם בעובדי ההי-טק. הרי החברה שמעסיקה אותם צריכה לקנות מחשב לכל עובד, ואותו הן קונות בדולרים. אותו הדבר היצואנים – כל מי שמייצא מוצר פה בארץ, חלק מרכיבי עלות המוצר שהוא מייצא – מקורם בייבוא. אף אחד כבר לא מייצר שום דבר לבד. מי שמייצר פה בארץ ציוד רפואי, מייבא את האלקטרוניקה מחו"ל.