כישלון 'האביב הערבי' – בגלל ישראל והמערב

במקום לערוך בדק בית ולקחת אחריות על הכישלונות, מעדיפים מייצגי ומובילי דעת הקהל בתקשורת הערבית לפנות לאפיק הקונספירציות.

שלוש שנים אחרי פרוץ 'האביב הערבי', תקוותם הגדולה של ערביי המזרח-התיכון התגלתה כחיזיון שווא • כמו פעמים רבות בעבר, במקום לערוך בדק בית מעדיפים מייצגי ומובילי דעת הקהל הערבית לפנות לאפיק הקונספירציות, ולהפנות את האצבע המאשימה, כרגיל, כלפי ישראל והמערב • בכך הם מסירים מעצמם את האחריות לגורלם, מנציחים את הניוון המערכתי ומחסלים כל סיכוי לעתיד טוב יותר

כבר בכיכר תחריר. צילום: Gigi Ibrahim – CC by 2.0

ב-17 בדצמבר מלאו שלוש שנים ל'אביב הערבי'. שתוצאותיו, על-פי רוב, רחוקות מלהשביע רצון – לא רק שדמוקרטיות לא הוקמו (למעט אולי בתוניסיה, אך ימים יגידו), אלא אף פרצו מלחמות אזרחים עקובות מדם. תאריך זה עורר לא מעט חשבונות נפש ברחבי התקשורת הערבית, אך הבולט מביניהם, ללא ספק, הוא זה של פייסל אל-קאסם.

אל-קאסם נחשב לאחד מבכירי התקשורת הערבית. הוא מנחה את תוכנית האירוח השבועית הפופולארית ביותר בערוץ אל-ג'זירה – "הכיוון ההפוך" ("אל-אתג'אה אל-מעאכס"); תוכנית המזכירה במידה לא-מבוטלת את התוכנית "פופוליטיקה": שני אנשים עם דעות קוטביות מוזמנים לאולפן ואל-קאסם מנצח על הוויכוח, המסתיים לפעמים בנאצות של ממש. "הכיוון ההפוך" היא חלוצת חופש הביטוי בעולם הערבי עוד משנת 1996, אז נחשפו הצופים לראשונה לוויכוח פומבי בשידור ישיר בערבית.

אביב הקונספירציה הערבית

המאמר של אל-קאסם פורסם תחת הכותרת האינפורמטיבית "אל תחלמו על דמוקרטיה כל עוד ישראל שכנתכם ויש לכם נפט" בעיתון הערבי 'אל-קודס אל-ערבי', היוצא לאור בלונדון, וזכה לפופולארית רבה ברשת במהלך הימים האחרונים. הסיבות לכישלון 'האביב הערבי', מסביר אל-קאסם במאמרו, אינן נובעות מן האסלאם הפוליטי וגם לא ממלחמות האזרחים; הסיבה העיקרית, כמה מפתיע, היא ישראל והמערב.

רבים שוכחים… שסוריה היא שכנה בלתי-אמצעית של ישראל. תל-אביב לא יכולה להסכים לכך שבקרבת גבולותיה יהיה עם חופשי השולט בענייניו הכלכליים, הפוליטיים והצבאיים. אם זה יקרה, ללא צל של ספק הדבר יהווה איום קיומי על ישראל. לכן עדיף לתל-אביב להתנהל עם דיקטטורות צבאיות, החונקות את העמים ודורסות אותם. דיקטטורות אלה עושות כל העולה על רוחן בארצותיהן בתמורה להגנה על ביטחון ישראל מזה עשרות שנים. 

בהמשך מגיע אל-קאסם למסקנה, הדומה לזו של מתנגדי אסד, וטוען כי אסד הוא בעצם משת"פ של ישראל. ההוכחה? 40 שנות ביטחון ושלום, מהם נהנתה ישראל "לאחר החתימה על הסכם שלום עם המשטר הסורי תחת הכיסוי של 'הסכם הפרדת הכוחות'. הגבולות הישראליים בגולן הפכו למקום הנופש השקט ביותר בישראל ואפילו ציפורים לא עוברות דרך הגבולות הסוריים".

אל-קאסם קובע כי האינטרס הישראלי רואה בחיוב את המשך מלחמת האזרחים בסוריה, ובאותה נשימה מכיר בלגיטימיות של העמדה הישראלית:

הסורים כבר לא חולמים, בכל אופן ברגע הנוכחי, על כינון משטר דמוקרטי שיתחרה עם שישראל… זהו אינטרס של ישראל שהסורים יהיו עסוקים בפצעיהם ובסכסוכיהם הפנימיים למשך שנים… בוודאי שזכותה של ישראל לתמוך בהישארות הדיקטטורות באזור, במיוחד לאור העובד שהיא עצמה חיה את השנים השקטות ביותר שלה בצלו של משטר ערבי דיקטטורי מסביב לה.

אולם, כאמור, לא מדובר רק על ישראל: בכישלון המהפכות אשמות גם ארצות-הברית והמערב, מכיוון שהן רוצות "להשתלט על אוצרות הנפט של מדינות ערב עשירות ולמנות שליטים עריצים שיהיו עושי דברן של המעצמות". אם אותם עמים יעיזו למרוד נגד תכתיבים אלה, "הרי שהמערב יהפוך את חייהם לבלתי נסבלים כמו בסוריה או בלוב".

הטוק-שואו הנצפה בעולם הערבי; פייסל אל-קאסם (במרכז) מנצח על הויכוח ב"כיוון ההפוך". צילומסך מיו-טיוב

מתאחדים סביב שנאת ישראל

כפי שניתן לראות, ההסבר של אל-קאסם שונה במקצת מהקונספירציות הרגילות באזור, מכיוון שהוא אינו שולל את היותה של ישראל מדינה דמוקרטית בפני עצמה, אלא מייחס לה אי-רצון לראות דמוקרטיה מתחרה בארצות השכנות. הנימה הניכרת ביותר בדבריו היא הייאוש והקנאה כלפי ישראל.

כדי להסביר זאת, יש להפנות את אור הזרקור לרקע האישי של הכותב. אל-קאסם הוא דרוזי-סורי, ובתור שכזה הוא אינו יכול להיות אסלאמיסט מחד, אולם נמנע מלמתוח ביקורת גלויה על האסלאם מאידך. ככל הנראה, הוא מבין שלאנשים מסוגו, בוודאי לחילונים, לא יהיה מקום בסוריה החדשה אם וכאשר תקום. במקרה כזה, המוצא הטבעי הוא לפנות לאפיקים המוכרים של מציאת אשמים ושעירים לעזאזל; והלא יש שחקנים ותיקים לתפקיד המוכר – ישראל וארצות הברית, למרות כל מאמציה להתקרב לעולם הערבי.

ישנה עוד נקודה אחת מעניינת במאמרו של אל-קאסם. הלה, כאמור, עובד באל-ג'זירה ומקבל משכורת שמנה, הממומנת על-ידי קטאר. מדוע אפוא בחר אל-קאסם לפרסם את מאמרו דוווקא ב'אל-קודס אל-ערבי' ולא באתר אל-ג'זירה? אולי כדי להשמיע קול עצמאי או בלתי-תלוי? לא בדיוק.

השליטה על העיתון 'אל-קודס אל-ערבי' הועברה בקיץ לבעל הון אלמוני מקטאר. יתרה מזאת, מייסד העיתון ועורכו עבד אל-בארי עטואן הורחק מהמערכת וצפוי שהעיתון "יעדכן" את הקו האידיאולוגי שלו, שבעבר הצטיין בתמיכה בהתקוממות נגד ישראל ובשנאה לסעודיה, ומעתה יסקור הרבה יותר את איראן ואת סוריה, בהתאם לעמדות קטאר. ומי זכה לאחרונה לעמדה רבת השפעה במערכת? לא אחר מאשר יועצו המיוחד של אמיר קטאר – עזמי בשארה.

מקהלת עורבים

אל-קאסם כלל אינו בודד ב"הערכתו" את ישראל בקשר לאביב הערבי: עיתונאים ערבים רבים שותפים להערכה זו. כך למשל, העיתונאית הירדנית עביר אל-זבן מהעיתון 'אל-דסתור' סבורה שישנה תכנית סודית שנרקמה על-ידי איראן, ישראל וארצות-הברית. מטרת התכנית הזאת היא "שישראל תגן על הערבים מפני איראן בתמורה להכרה בהתנחלויות, לנורמליזציה ומתן לגיטימציה ליישות הציונית. ואם הערבים לא יסכימו, הרי התוצאה תהיה היחסים אם איראן"; כך גם עורך העיתון 'אל-ביאן' דא'אר שאהין, עיתון בבעלות משפחת המלוכה של איחוד האמירויות, לו ברור שישראל מנצלת את האירועים בעולם הערבי לטובתה:

ברור שהמחלוקות בין הפלסטינים והתעסקות הערבים בבעיותיהם הפנימיות מייצרות את האווירה המתאימה ביותר לישראל כדי להוציא לפועל את התכנית הגזענית שלה.

הד להשקפות דומות נמצא גם במצריים. צאבר חסיין מהיומון המצרי הנפוץ 'אל-יום אל-סאבע' הקדיש לנושא מאמר שלם תחת הכותרת "ישראל והעולם הערבי". גם לדעתו 'האביב הערבי' לא הניב תוצאות חיוביות עד כה, בעוד בתוניסיה שוררת עדיין אי-יציבות. המשטר המצרי עסוק עד צוואר בבעיות הפנים והעובדה הזאת היא הגורם הראשי המסייע לישראל להגשים את התכניות האימפריאליסטיות שלה בכלל ולפגוע במסגד אל-אקצא בפרט. נוסף על כך, חסיין מלין על התקדמותה הכלכלית של ישראל:

בעוד הכלכלה במדינות 'האביב הערבי' מידרדרת והתיירות נפגעת בגלל אילוצים ביטחוניים, ישראל מנצלת זאת ומתקדמת בצעדים משמעותיים  בדרך להפוך למדינה מתקדמת. היא ממשיכה לפתח שיתוף פעולה עם המעצמות, כולל סין, בכל התחומים. בקיצור, בזמן שאנחנו עסוקים במהפכות ובבעיותינו הפנימים שיידרשו אולי שנים לפתרונן, ישראל מנצלת זאת כדי להגשים את שאיפותיה במזרח התיכון, לא רק פוליטיות אלא גם כלכליות.

ביבי אשם; הריסות בתים בחומס שבסוריה. צילום: FreedomHouse – CC by 2.0

לא יתכן שינוי ללא אחריות אישית

התפיסה העולה משלל המאמרים שתוארו לעיל היא שלעולם ישראל נבנית מחורבן הערבים. אמנם הם אינם מייצגים את כלל התקשורת הערבית לגווניה, אך הם בהחלט בולטים; בגלל הפרסום בכלי תקשורת מובילים, ובוודאי מאמרו של אל-קאסם, שזכה לתפוצה רבה ברשת.

למרות שעד כה 'האביב הערבי' לא הביא לשינויים חיוביים, קשה לשפוט אותו, לטובה או לרעה, כל עוד אין לנו פרספקטיבה היסטורית רחבה. אולם דבר אחד ברור: המהפכות הללו לא שינו את תפיסות היסוד של מעצבי הדעת הקהל הערבית ומייצגיה.

קשה לצפות לשינויים לטובה כאשר החברות הערביות ממשיכות להתבצר בתיאוריות קונספירציה ובניסיון מתמיד למצוא אשמים בחוץ. השאיפות לכונן דמוקרטיה, כלכלה חופשית וזכויות פרט אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם האשמת האחר, תהיה זו ישראל או המערב, בבעיות הפנים. הנטייה הזאת דווקא כן תואמת את רוח המהפכה באשר היא: כל מהפכה זקוקה לאויבים מבית ובחוץ.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. שלום אלכס. מהיכן פייסל אל-קאסם משיג את המידע שלו על ישראל? האם הוא מתבסס על עיתונאות ישראלית בערבית (אם יש כזו) או על עיתונאות זרה? בכל זאת הוא צריך לבסס את תאוריות הקונספירציה שלו על הדמוקרטיה הישראלית האקספנציוניסטית שמתבססת על דיקטטורות בכדי לשגשג בעצמה…

  2. האמת אני לא יודע מאיפה, הוא דובר אנגלית ואין לו צורך בעיתונות ערבית כדי לשאוב מידע על ישראל. נדמה לי יותר שזו פשוט הדרך היחידה שהוא יכול להביע את עצמו. הרי אין עיתונות אמיתית באל-ג'זירה. והרי הוא לא יכתוב על דמוקרטיה בקטר או בבחריין? אז מה שנותר לו זה כרגיל לכתוב על ישראל. אבל הפעם זו קונספירציה קצת שונה.