יוקר המחיה 2013: המעורבות הממשלתית פוגעת באזרחים

סיכום שנת 2013 של הלמ"ס מגלה: עליות המחירים המשמעותיות ביותר נגרמו בענפים שבהם מעורבת הממשלה

אז מה היה לנו ב-2013? סיכום מדד המחירים לצרכן שפורסם לאחרונה על-ידי הלמ"ס, חושף מספר נתונים מעניינים: בתחומי המזון, החינוך, החשמל והדיור נרשמה עליית מחירים במהלך השנה שחלפה, בעוד שהטיסות, הספרים והאלקטרוניקה עלו לנו פחות • שוב מסתבר שעם כל הרצון הטוב של נבחרי הציבור, מעורבות ממשלתית במשק אינה מצליחה להקל על האזרחים. להיפך • תנו לשוק החופשי לעשות את שלו

מחירי הטיסות ירדו, כנראה הודות ל"שמיים פתוחים". צילום: משה שי, פלאש 90

2013 חלפה עברה, והמספרים מתחילים להתבהר. למרות האווירה הציבורית הקשה, מסתבר שבשנה החולפת יוקר המחיה לא הוכבד יותר מדי, ואפילו הוקל בתחומים מסוימים.

בשקלול הכללי, יוקר המחיה – שמבוטא באמצעות מדד המחירים לצרכן שאומדת הלמ"ס – עלה ב-1.8% בלבד. פילוח המדד לפי ענפי המשק, חושף מהם הגורמים להתייקרויות המשמעותיות שכן אירעו במשק, ומה מעודד הקלה על הכיס של האזרחים.

המדד שעלה בצורה החדה ביותר ב-2013 הוא מדד התוצרת החקלאית, שהאמיר לבדו ב-10.3%. פירוק מדד זה לגורמים קטנים יותר, מלמד שמחירי הפירות והירקות – שמוגנים באמצעות מכסי ענק, ונמצאים תחת משטרת מועצת מזון שמחסלת את התחרות בענף – זינקו ב-14.2%; מחירי מוצרי החלב, שנמצאים תחת פיקוח ממשלתי והגבלות ייבוא מחמירות, עלו בכ-3%, ומחירי העופות זינקו אף הם ב-17.5%. ככה זה כאשר ייבוא מוצר מחו"ל דורש תשלום מס בשיעור של 170%;

גם לדגים אין מנוחה: שר האוצר לפיד חתם אמנם על צו להפחתת מכסים על שימורי הדגים, שאמור להיכנס לתוקף בהדרגה תוך שלוש שנים, אך בינתיים מחיר שימורי הדגים, שנתונים בידיה של גילדה אבסורדית, טיפס ב-5.3%; אם לא די בכך, מחירי התוצרת החקלאית משפיעים ישירות גם על מדד מחירי הבילוי במסעדות, שעלה ב-3.5%.

כמובן, לא רק בשוק המזון נכשלת הממשלה בניסיונותיה להוריד מחירים, למרות מעורבותה העמוקה. אם נבחן בשיטתיות את השווקים שבהם המדינה מתערבת, בהשוואה לאלו שבהם השוק חופשי יחסית, נגלה סדרת כשלונות מתמשכת של נבחרי הציבור להקל על חיינו. הפתרון, כמה מפתיע, הוא בהסרת המעורבות ומתן דרור לשוק לעשות את שלו.

מגע הזהב של הממשלה

עליית המדד השניה בקיצוניותה היא עליית מחירי החשמל והמים, בכ-6.3% בממוצע; מונופול החשמל נידון ועוד יידון רבות בציבוריות הישראלית, והעלייה בענף זה בפני עצמו עומדת על 6.7%. בתחום אספקת המים טרחה ממשלת ישראל במעשה קפקאי לפעול לצמצום התחרות, והביאה לעלייה של 4.6% במחירי המים והביוב.

המדד הבא שטיפס לגבהים חדשים הוא מדד שירותי הבנייה והדיור. ענף זה כידוע, סובל גם הוא ממעורבות ממשלתית חונקת בדמות ריביות נמוכות מצד בנק ישראל, ומונופול קרקעות קפוץ יד של מנהל מקרקעי ישראל מהצד השני. ובכן, מדד זה עלה בשנת 2013 ב-2.9%.

הפירות והירקות זינקו במחירים; שוק מחנה יהודה. צילום: אריאל פלמון

הלאה: מדד התוצרת התעשייתית, הכולל בין היתר מוצרי חשמל, טקסטיל, ריהוט וכדומה, עלה אך ב-0.6% פעוטים. אולם, מבט פנימה מגלה שמדד אחד בלבד עלה בתוך התוצרת התעשייתית: מדד המזון, המשקאות והטבק. שוב, עלייה זו נובעת ככל הנראה מהעלאת המסים הממשלתית על אלכוהול (מחיר השתיה החריפה עלה בכ-16.5%) ועל מוצרי טבק (מחירי הסיגריות עלו ב-19.2%). יתר מדדי התוצרת התעשייתית ירדו בכשני אחוזים בממוצע.

בכיוון השני בולט מדד התקשורת והתחבורה, שמושך את מדד המחירים לצרכן כלפי מטה עם ירידה בשיעור של 4.3%. גם כאן פילוח הנתונים שומר על הדפוס: בעוד שמדד התחבורה ירד ב-0.9% בלבד, מחירי התקשורת ירדו בכ-6% – הודות לפתיחת הענף לתחרות ברפורמת כחלון. כעת, מיקוד העדשה במחירי התחבורה מגלה: מחירי התחבורה הציבורית המסובסדת והבלתי ניתנת לתחרות של ישראל עלו ב-0.7%, כאשר עלות אחזקת רכב פרטי ירדה ב-0.2%. עיקר הירידה בתחום התחבורה נגרמה אפוא ממחירי הטיסות לחו"ל, שירדו ב-3.2%. גם כאן, כנראה בהשפעת רפורמת שמיים פתוחים שהגדילה משמעותית את התחרות בענף.

החינוך הממשלתי מתייקר

המדד שנועל את הרשימה הוא מדד השירותים, שעלה ב-2.7%. גם את המדד הזה ניתן לפרק לגורמים: מחירי השירותים הציבוריים שניתנים על ידי הממשלה עלו ב-4.7%, כאשר בראשם שירותי החינוך שזינקו בשיעור של 6.4%. בתוך משבצת החינוך עלה החינוך הקדם יסודי – שמורכב הן ממסגרות פרטיות והן מממשלתיות – ב-8.5%; החינוך היסודי, שניתן כמעט כולו באמצעות הממשלה, עלה ב-13.4%; והחינוך לגילאי התיכון – שנמצא במצב דומה לאחיו היסודי מבחינת הפיקוח הממשלתי – עלה ב-10%; החינוך האקדמי לעומת זאת, שבו השוק הפרטי של מכללות ומכונים נהנה ממעט יותר חופש, עלה ב-2%.

תחום נוסף בתוך מדד השירותים הציבוריים הוא שירותי הרפואה. במקרה זה, שירותי הרפואה הניתנים באמצעות המדינה, לצד סבסוד סל התרופות, נהנו מירידות מחירים של 2.4%, ו-2.7% בהתאמה, ואילו שירותי הרפואה הפרטיים התייקרו לעומתם בכ-3.7%. אמנם, קשה מאוד להסיק מסקנות מהמקרה החריג הזה, שכן המדינה מווסתת באופן מלאכותי את מספר הסטודנטים לרפואה, ואיננה מאפשרת לכללי ההיצע והביקוש לעשות את שלהם להורדת המחירים. זאת לצד הסבסוד הממשלתי המאסיבי וגודלה של המערכת הציבורית בהשוואה לזו הפרטית.

נחכה לחוק הסופרים

מדד שירותי ההארחה, שגדל ב-4.2%, מספר את סיפורם של ועדי העובדים הגדולים מזווית חדשה. כפי שנכתב השבוע בדה-מרקר, הוועדים הגדולים – על עשרות אלפי חבריהם – רוכשים חבילות נופש במחירים נמוכים, לעומת האזרח הרגיל שנושא בעלויות נופש גבוהות ולמעשה מסבסד אותם. כאשר הלמ"ס מדווחת על התייקרויות בענף זה, היא מתייחסת לאזרח הפרטי ולא לזה שמאוגד בוועד עובדים.

ולקינוח: שירותי הבידור ירדו אמנם בשיעור צנוע של 0.5%, אך הכוכב הגדול בקטגוריה הזו הוא ללא ספק ענף הספרים, שמחיריו ירדו ב-5.2% הודות לשוק החופשי האמיתי ששורר בו. אולם, במקרה הזה, השנה הקרובה תהווה מקרה בוחן מרתק ליעילותה של כלכלה חופשית ולנזקיה של מעורבות ממשלתית: לאחר שחוק הסופרים החדש יתחיל את פעולתו וישנה סדרי עולם בתחום, נראה כיצד יגיב השוק לחקיקה הדרקונית שהתערבה בהתנהלותו.

אז מה היה לנו כאן? בעיקר הוכחות לכך שמעורבות ממשלתית, הטלת מכסים ורגולציה אינן מסייעות להורדת יוקר המחיה. עם כל הכוונות הטובות של המחוקקים, סובסידיות והגנות על גילדות מקצועיות פוגעות בעיקר בכיס של האזרחים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. הנתונים כשלעצמם מעניינים. אולם יש טעות בהנחת היסוד והיא שהממשלה מעוניינת ביציבות או בירידת מחירים. ההפך הוא הנכון. הממשלה מעוניינת בעליית מחירים קבועה. כיום יעד האינפלציה הוא בין 1% ל-3% בשנה. להלן היעד מתוך אתר בנק ישראל:

    http://www.boi.org.il/he/AboutTheBank/ObjectivesAndFunctions/Pages/Default.aspx

    3(ב) "הממשלה, בהתייעצות עם הנגיד, תקבע את תחום יציבות המחירים".
    תחום יציבות המחירים מוגדר כיעד אינפלציה שנתי – כיום 1 עד 3 אחוזים.

  2. המסקנות נכונות, אבל הרבה מהניתוח עוקב אחרי רעש אקראי ולא יותר מכך. נדרש ניתוח ארוך טווח, המנטרל גורמים לא רלוונטיים כדי להוכיח את מה שכבר ידוע ומפורסם לכל כלכלן: הממשלה נותנת שירותים גרועים במחיר מופקע, בכל תחום שניתן להעלות על הדעת.

  3. מקטר על זה שהתאגדות מצליחה, אה?

    לא יפה להשמיץ לשווא את ועדי העובדים.
    הם מנצלים כח קניה, וזה יפה מאוד.

    אתה רוצה גם? בבקשה, תתאגד לך (קוראים לזה קופונים)

    חוץ מזה אני מסכים עם יעקב שץ בסך הכל – צריך לראות את מגמת המדד לאורך שנים כדי להבין מה תופעה ומה רעש…

    בהצלחה