בשם ויקטור

אלון מזרחי משתומם על ההתנשאות האשכנזית-שמאלנית-תל-אביבית הכלואה בתוך עצמה

אני לא טיפוס שאוהב הקדמות ארוכות או הליכה סחור סחור, ואין לי נטיה מיוחדת לאפולוגטיקה. כפרפראזה על הציטוט המוכר מ"הטוב הרע והמכוער": אם יש לך משהו להגיד תגיד אותו, אל תלהג סביב.

צילום: מרים אלסטר פלאש90

יחד עם זאת, כשעוסקים בנושא כמו היחסים שבין עדות המזרח לממסד האשכנזי, שהוא מצד אחד מורכב ונפיץ ומצד שני כה מזמין סטריאוטיפים זולים ומוכרים, חשוב להבהיר מאיפה אתה בא. אז אני רוצה לומר, בצורה הכי לא מתחכמת שאני יכול, שאני בא ממקום של אהבה עמוקה למקום שאני חי בו. לרחוב הישראלי על כל צבעיו וגווניו וניחוחותיו ומבטאיו, לדיבור הישראלי, לזהות הישראלית שלי. הביקורת שלי היא לא הנאה סדיסטית של מי ששום דבר לא ממלא אותם חדווה כמו הצבעה על פגמיו של הזולת, אלא של אוהב שמבקש לעשות את הטוב קצת יותר טוב.

הטענה שלי, לפיכך, היא לא "לא נותנים לי" או "לקחו ממני". יש לי אמונה שלמה ומוצקה שהדברים החשובים ביותר לאדם הם לא חומריים אלא ערכיים, ואת ערכי וערכיי הבית שאני בא ממנו איש לא יוכל לקחת ממני. הטענה שלי גם איננה שלקחו ממני משהו שמגיע לי ולכן אני עצוב.

הטענה שלי אחרת: יש בדרכי, כמזרחי, הפרעה גדולה לתת לחברה הישראלית את מה שאני יכול לתת לה. והדבר שאני יכול לתת יעשה את החיים פה טובים ומאירי פנים יותר לכולנו; לכל השותפים בפרוייקט הישראלי – שכולם שווי-ערך עבורי, אף-על-פי שבתרבות הישראלית לא כולם שווי-חשיבות.

כדי לעגן את הטענות שלי במישור קונקרטי, גם אם סימבולי, הממסד הישראלי מגולם בעיניי בשני ביטויים ראשונים במעלה שלו: קולו של בית-המשפט העליון, וקולם של שדרני החדשות של קול ישראל וגלי צה"ל. שני אלה, ההוויה וחיתוך הדיבור של החדשות הישראליות ושל בית-המשפט העליון הישראלי, סובלים מריכוז בלתי-נסבל של אשכנזיות, שמקומו לא יכירנו בחברה ששואפת לתת לכל החברים בה תחושת ערך.

ואם הגדרתי את הממסד, אקח עוד צעד אחד ואגדיר מהי אשכנזיות עבורי. אשכנזיות עבורי, ואני משוכנע שעבור יהודים מזרחיים רבים אחרים, היא:

א) התבצרות בלתי-ניתנת לחדירה בעמדה רגשית עם שכנוע עצמי בלתי-ניתן להפרכה שכל מה שאתה עושה או אומר מעוגן ברציונל קשיח.

ב) התייחסות הן לעצמך הן לזולת כיצורים שמונחים קודם כל ומעל הכל על-ידי שיקולים שכלתניים, תוך זלזול פושע ביסוד הרגשי בחיי האדם.

במישור התרבותי שני המרכיבים האלה של אשכנזיות באים לידי ביטוי בשני אפיקים: הראשון הוא תחושת "אני ואפסי עוד" (שנובע מתחושה של עליונות שכולה, כביכול, מעוגנת ברציונל), השני הוא "ייקוב הדין את ההר": אם אני האדם העליון וההיגיון שלי הוא ההיגיון העליון הרי שהחוק שלי הוא החוק העליון, ולכן אין שום מקום לפקפק בו; מפקפקים יש לדרוס, משום שהפקפוק בחוק העליון של האדם העליון בעל הרציונל העליון הוא ביטוי לצורת חיים נחותה.

וכשחושבים על זה ככה, קל לראות איך ההטפות הבלתי-פוסקות על צדק וזכויות של בג"צ בשם אמת אובייקטיבית עליונה משלימות ככפפה ליד את הטון של המרכז הרשמי של האמת הרשמית של הנצח הרשמי שאיתו מקריאים חדשות בישראל מאז נולד בה הרדיו.

***

אבא שלי גדל בחלק הכי עני של חיפה של זמנו: "מדרגות תימן" קראו לו. מקבץ של בתים מאולתרים למחצה משני צידי מדרגות שהובילו מהדר אל העיר התחתית. אמא שלי הייתה בת 12 כשמשפחתה עלתה לארץ ממרוקו בשנת 1956. אחרי כמה נדודים קצרים משפחתה של אימי התיישבה בחלק לא משגשג אחר של חיפה: ואדי סאליב.

אבא שלי השתלב כפועל בבית-חרושת גדול לאלומיניום בצפון הארץ, שם עבד עד הפנסיה. אמא שלי עבדה פה ושם כמזכירה וניסתה לעשות תואר ראשון בגיל 50. לה הייתה חיבה עזה לספר, ולו אהבה גדולה לקולנוע.

ביקנעם שבה גדלתי, שהייתה מיקרוקוסמוס מתוק ויפהפה של החברה הישראלית, לא היו דיבורים על קיפוח. גם לא היה בה פשע: מעולם לא נתקלתי במחזה אלים של ממש בכל ימי  היקנעמיים. יקנעם הייתה מקום שבו אנשים בינוניים וסבירים מגדלים את הילדים שלהם, ויודעים בוודאות שילד שיוצא מהבית גם חוזר אליו.

ואם ביקנעם הסנטימנט של הפנתרים שחורים מעולם לא תפס, אצלנו בבית דיבורים על קיפוח ואפליה היו טאבו של ממש. אמא שלי מעולם לא הרשתה שמישהו ידבר במושגים כאלה. הסיפור היה שכולנו ישראלים וכולנו אותו דבר.

ועדיין, שתיים או שלוש אנקדוטות לא יכלו שלא לחמוק אל מאגר הזכרונות המשפחתי. למשל הפעם ההיא שסבתא שלי, שהייתה בהריון, נדחפה החוצה מחדר וכמעט התגלגלה במדרגות כי הגיעה לאיזה משרד בלי ממש להבין את השפה ובלי הפנקס האדום של מפא"י. והיו את היריות הראשונות במהומות של ואדי סאליב שאמא שלי שמעה מחלון חדרה כנערה.

והיה את הסיפור שהותיר עליי את הרושם הכביר מכולם, אולי כי אצלנו בבית תמיד אמרו את השם "בגין" בחרדת קודש. הסיפור הזה, שבא מאבא שלי, מספר איך מנחם בגין היה מגיע לנאום בחיפה האדומה של שנות ה-50 וה-60 בשכונות שהיו בהן ריכוזים גדולים של יהודים מזרחיים. אלפים אלפים מהם היו מתקבצים ומחכים לראות אותו, וחשמל היה עובר באוויר. הוא היה מגיע ועומד על איזה כיסא ומדבר אל האנשים, והם שתו את דבריו בצימאון גדול. כשמישהו מהממסד המפא"יניקי היה מגיע, בן גוריון או אחרים, תמיד עם הסעות ואוטובוסים וארגון, לא יותר מקומץ אנשים היו מגיעים לשמוע אותו.

ככה בגין ניצח את הממסד הישראלי של זמנו, שהיו לו את כל הוועדים והמפעלים והמינויים והעיתונים ורשות השידור וההסתדרות וקופת החולים: הוא הלך אל האנשים ועמד על כיסא ודיבר איתם בכל מקום שבו היו מוכנים לשמוע אותו.

הסיפור הזה ששמעתי בבית נגע בי בצורה עמוקה אם כי אף פעם לא באמת הבנתי, או לא באמת ידעתי לומר לעצמי במילים, מה נתן בגין לאנשים האלה שכל הקומיסרים של מפא"י לא יכלו לתת להם. מה גרם להם לדבוק ככה בארגון הקטן והעני שלו ולדחות בשנאה את מפא"י שהיה לה כסף וג'ובים ופרוטקציות בלי סוף.

שנים ארוכות לא ידעתי. היום אני יודע. מה שבגין נתן לעדות המזרח היה דבר שאף כסף ואף הטפה על זכויות וצדק ואף טקס או משדר רשמי לא יכל לתת להם: הוא ראה בהם אנשים כמוהו. לא פחות, לא יותר. הוא לא בא לחנך אותם, הוא לא בא לגאול אותם, הוא לא בא לומר להם, גם לא בדרכים עקמומיות כמו "בוא אני אסדר לך ג'וב" או "נבנה לכם בתים יפים יותר", שהוא מייצג סדר נעלה של דברים או מקור עליון של אידיאלים שכדאי להם לדבוק בו לשם עולם יפה יותר.

הוא היה, בפשטות, אח שלהם. בן שלהם. אבא שלהם. בגין היה הפוליטיקאי הישראלי הראשון שהתייחס למזרחיים כמו בני אדם – והם לא שכחו לו את זה אף פעם. הם לא ישכחו לו את זה לעולם.

***

עברתי תחנות שונות ומשונות בקריירה המקצועית שלי, אם אפשר לקרוא לזה ככה. ביליתי שנים בביתני שומרים מטונפים למדי. עמדתי מאחורי מכונה ועל פס-ייצור בבית-חרושת בקיבוץ דליה. עבדתי בחברות הייטק שנים ארוכות, ובשנים האחרונות, אחרי שפצצה התפוצצה לי בחיים ולא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי, עבדתי גם בהובלות. ובהובלות פגשתי את ויקטור.

ויקטור היה מהטיפוסים עם האש בישבן. כל מה שהוא היה עושה הוא היה עושה בחיפזון גדול: אף אחד לא היה מסוגל לעמוד בקצב שלו – לא בלעטוף בניילון, לא בלרוץ הלוך ושוב עם קרטונים, לא בלסדר את המשאית.

עכשיו, האנשים שפגשתי בהובלות היו משהו שלא נתקלתי בו אף פעם. רובם ככולם באו משכונות ומרקע של מצוקה קשה פחות ויותר, עם סיפורים אישיים קורעי לב. זה פתח לי את הראש והלב להבין דברים שאף פעם לא הבנתי על אנשים. ויקטור, למשל, ישב כמה שנים בכלא צה"לי בגלל שכיוון נשק לראש של מפקד שהתאכזר אליו.

אף אחד מהאנשים שעבדתי איתם לא דיבר עברית תקנית או משהו קרוב לזה. משאיות היו מתכבות להם ולא נראה להם מוזר שעל קרטונים כתוב "כערות מטבח". והם היו מנשקים מזוזה כשהם היו נכנסים לבית והולכים בשבת לבית-כנסת. זאת אומרת חוץ מאנדריי שהוא לא יהודי.

ויקטור גרם לי להבין, בפשטות, איך נראה ניצחון אנושי. הוא בא מרקע קשה ואלים ובקלות היה יכול להידרדר לחיים של פשע. במקום זה הוא קם כל בוקר בשלוש או ארבע ויוצא לנהוג על משאית, הרבה פעמים עד הלילה. עם אישתו ועל אישתו הוא תמיד היה מדבר ברוך ואהבה גדולה, ואת הילדים שלו הוא ניסה לחבק ולהביא אל חיק הישראליות הנורמלית כמה שהוא רק יכול. ויקטור גיבור בעיניי. ויש רבים רבים כמוהו בעולם הבלתי-נראה סביבנו, שנוהגים על משאיות ומעמיסים סחורה ומתרוצצים לפה ולשם, לא מעטים מהם גדלו בשכונות קשות ביותר, עם בני משפחה בכלא או עם כאלה שמתו ממנת יתר.

כשאני רואה את הייצוג הבלעדי של מזרחיים כאלימים ונלעגים וטפשים בתוכניות בידור שמפיקים ילדי שמנת, שבחיים לא היו עומדים אפילו ביום עבודה אחד עם ויקטור, או בדילמה נוראית אחת שעליה היה צריך להתגבר כדי שתהיה לו משפחה שזוכה לחיים נורמליים – זה מעליב אותי, ופוגע בי, ומכעיס אותי.

מה מנסים ילדי הקצפת והשמנת של ארץ נהדרת ומצב האומה לומר לי? או לויקטור? מה יש להם להגיד לחברה הישראלית חוץ משנאה ולעג לחלש ולשונה מהם? ומה הם אם לא ניסיון מודע למחצה ונלעג לשמר על מקומו את אותו טון יודע כל ומתיימר לרציונליות עילאית נטולת לכלוך כמו רגשות של החדשות ושל בית-המשפט העליון?

ואם קיבלת מן המוכן צבע ומוצא וחינוך ושכונה שעשו אותך אליטה ישראלית, יוצר ישראלי יקר, למה אתה, כמו אדיוט מושלם, משתמש בכל אֵלֶּה כמו אַלָּה לחבוט בה בכל מי ששונה ממך? מה יתרון כל מה שיש לך ולא עבדת בשבילו אם אתה לא משתמש בו כדי לעזור למישהו?

מעולם עוד לא היה פרדוקס כזה בין התיימרות לדבר בשם ולדאוג לאדם הפשוט ובין פחד ותיעוב כה מוחלטים כלפיו כמו באליטה האשכנזית-שמאלנית של ישראל. ואולי זו הסיבה שמזרחיים נוטים לימין בישראל: ברור להם הפרדוקס המעליב הזה של ממסד עשיר וחזק שמדבר על אידיאלים של אחווה ושוויון אבל מקפיד לשחות בתקנים ואדמה וכסף והוא חדור שנאה וחשדנות כלפי כל השונה ממנו.

***

הזמנים בישראל השתנו לבלי הכר. לא מעט מכבודם של בני עדות המזרח שב אליהם עם עלייתו של בגין לשלטון ועם ההתמזגות המבורכת בצורת נישואין בין יוצאי עדות שונות, שהיא הביטוי הכי יפה ונכון של ישראליות ויהדות.

אולם גם היום, כאילו לא עברו כל השנים האלה, הממסד והמנגנונים הישראליים מדברים בדיוק באותה עגה תל-אביבית אשכנזית ומסתגרת ודכאונית ושבעה וחמדנית. בית-המשפט, במקום שיפעל למען צדק במהירות וענווה, נואם על צדק בפומפוזיות מתנשאת וארכנית; האווירה הממסדית, במקום שתהיה פתוחה ומזמינה, סגורה בוועדות וועדים ופרוטקציות שכאז כן עכשיו נועדו לקחת כוח מידי רבים ולהפקיד אותו בידי מעטים. וכשאני מתווכח בפייסבוק, הנטיה האוטומטית של שמאלנים אשכנזים היא לקרוא לי מתלהם ואלים. הציבור הישראלי עשה דרך ארוכה מאז הימים של ואדי סאליב, אבל נראה שהממסד הישראלי, והאליטות הישראליות, והנורמות התרבותיות הישראליות, נשארו תקועים במקום.

זה לא ייתכן שגורי אלפי וליאור שליין יצחקו עליי כל הזמן, ואיתי טיראן יטיף לי, ויונית לוי תחנך אותי, ומעל כס המשפט בירושלים ינאמו לעומתי סולברג ופוגלמן ודנציגר ורובינשטיין וזילברטל. אף אחד מהם לא טוב ממני ולא חכם ממני ולא נולד עם דם כחול יותר משלי. לאף אחד מהם אין זכות מולדת לקבוע את הנורמות של החברה הישראלית בלי להתייעץ איתי.

חברה עם כבוד לאדם היא כבוד לכל אדם, לא כבוד לאנשים מסוג א' והטפות לאנשים מסוג ב'. וכבוד לזולת אומר דבר אחד בלבד, שלא כמו שסובר בית-המשפט העליון האשכנזי בניסיון טיפוסי לרציונליזציה מכמתת של אוכל וכסף ודיור: כבוד לזולת פירושו שדעתו נחשבת כדעתך. כשאתה לא מחשיב את דעתו של הזולת כדעתך, זה לא משנה מה תיתן לו ואיזו כותרת הומנית תשים על זה, הוא ישנא אותך.

אני חושב שהשיח הישראלי היה חסר הרבה מאוד בלי "נשמה" ו"עיניים" ו"אחי", ואני חושב שכשאותה חמימות בין בני אדם, בלי לוותר על שמץ חקירה או מאמץ שכליים, תמצא את דרכה אל הקול שיוצא מהמערכת שלנו, החברה הישראלית תהיה מקום נעים וטוב יותר לחיות בו.

לא, לא אני "מעוכב רציונלית" כשאני כועס על הדרך שבה האשכנזיות מטיפה לי ונואמת לי ומנסה לקבוע לי. זו היא שמעוכבת רגשית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

32 תגובות למאמר

  1. גורי אלפי עיראקי. אם אתה רוצה להמנות על מותב ביהמ"ש העליון, אתה מוזמן להתכבד וללמוד משפטים ולעלות בסולם ביזע וקושי עד שתהיה מספיק טוב כדי להיות חלק מהם. אף אחד לא יעצור אותך כי אתה אשכנזי או מזרחי או אסייתי. הגענו למצב שבדור הנוכחי של אלו שעכשיו מטפסים בדרגות, יש המון מעורבים – חצי-חצי, שליש-שליש-שליש וכו'. אשכנזי ומזרחי שכשהאמא שלו ניקתה את הבית כשהיה קטן ושלחה אותו החוצה לרחוב כדי שלא יפריע, לא יצליחו באותה מידה. אשכנזי ומזרחי שכשהאמא שלו ניקתה את הבית הכריחה אותו לשבת בחדר ולקרוא ספר – יצליחו באותה מידה.
    שבוע טוב.
    ממני,
    חצי-חצי.

    1. דבריך משוללי כל יסוד. וודאי שאם האידיאולוגיה שלך היא באופן גס "מזרחית", קרי, פרטיקולרית, כלומר, כזו המעדיפה את המשפחה או את הקרוב, על פני השקפה אוניברסלית שמוחקת את העדפת הקרוב למען אידאל מופשט והזדהות עם "ה-אחר", גישה מערבית בהחלט, לא תוכל בשום אופן להכנס לבית המשפט העליון גם אם תהיה עילוי משפטי. יש לכך הוכחות מפורסמות. זה אמנם לא נוגע ישירות למוצא, אך נוגע ישירות ככל הנראה לאידיאולוגיה שינקו חלק מיהודי אירופה באותה יבשת.

  2. אלון, בד״כ אני מסכים עם כל מה שאתה כותב, אבל לא תמיד (ועדיף כך, פחות משעמם). גם הפעם אני מסכים עם הגישה הכללית שלך אבל לאו דווקא עם כל המסקנות. לדעתי, לדבר על ״שכלתנות וקרירות אשכנזית״ זה מעצבן לא פחות מלדבר על ״רגשנות וחמימות מזרחית״. רק להשוואה, בארה״ב משפחות יהודיות (אשכנזיות ברובן המוחלט) נחשבות חמות ורגשניות ומושוות למשפחות איטלקיות בהתנהגות. אגב, סבא שלי ז״ל, עלה כניצול שואה מפולין, ונזרק בכוח מהמפעל בו עבד על ידי בריונים כי לא היה לו פנקס אדום, היידיש לא עזרה לו. ובקשר לרשימת השמות, אברהם ברדוגו (ממקימי הפנתרים השחורים) נשאל פעם בתוכנית רדיו למה יש רק שופטי עליון אשכנזים ומנה בתגובה כחמישה לא-אשכנזים (לוי, חיות, דורנר(טורקיה) מזיכרוני בלבד). כמו כן, בין מובילי השמאל הקיצוני יש היום מזרחים לרוב, זה אולי חלק מצמצום הפערים. עם כל השאר אני די מסכים. לסיום גורי אלפי הוא עיראקי, ואורנה בנאי היא פרסיה.

  3. אלון, ניכר שדבריך יוצאים מן הלב ושרצונך הוא באיחוד ולא בפילוג. יחד עם זאת הותרת את השיח העדתי בתוך המרחב השקרי של "ימין" ו"שמאל". נכון שימי מפא"י העליזים הכתיבו את הטון, ונכון שבגין נתן תחושה נפלאה למזרחים אך עדיין, גזענות ויהירות אשכנזית קיימת גם בתוך הימין. בעדה החרדית, במחנה הדתי לאומי וגם בימין החילוני. הליכוד היה מספי שנים בשלטון ועדיין לא שינה את תוכנית הלימודים בהיסטוריה ובספרות, עדיין אין מספיק בתי ספר עיוניים בעיירות הפיתוח ובשכונות החלשות, תלמידים במקומות אלו עדיין מוסללים למקצועות של חוטבי עצים ושואבי מים, ועוד לא דיברנו על שוד הקרקעות של הקיבוצים ועל חלוקה מחודשת של משאבים. ביום שבו יהודים ממוצא אשכנזי יפסיקו לבטל את השיח, לקטלג אותו כ"התבכיינות" וידברו על הדברים הללו ויזעקו כנגד העוולות הללו, אז נדע שהשוויון כבר כאן.

  4. אחת הטעויות הגדולות ביותר של הסוציאליזם הציוני (והיו הרבה כאלה) היתה להביא הנה הגירה מאסיבית מצפון אפריקה בשביל לספק כוח עבודה זול לקיבוצים ולתעשיות ההסתדרותיות. הנדסה חברתית במיטבה. ככה זה כשרואים את העולם דרך החור שבגרוש ולא מבינים שיש הבדלים אינהרנטים בין קבוצות חברתיות אתניות ותרבותיות שונות. כל הנסיון להפוך את האירופאים והאפריקאים ל"עם" אחד יוביל תמיד ובהכרח לעוד ועוד ניסויים חברתיים סוציאליסטים או פסודו-סוציאליסטים (ר' "כור היתוך").

    1. אם אתה קורא למדינת ישראל ניסוי חברתי כנראה שמקומך לא באמת בה.

    2. ואני רק אוסיף בשעשוע מסויים שמצחיק שבזהותו של אחד מהמלייקקים את ז'וז'ו הליצן מופיעה התנגדות למתווה פראוור (בשם 'עצירת הטיהור האתני') ותמיכה בחרם על ישראל. כך שמסתבר שלהסדיר בדואים אסור, אבל להתגזען על יהודים לא-אירופאים דווקא מותר…

  5. בסוף המאמר אתה די הולך עם הגישה לה התנגדת בתחילתו, ככה שנוצר קצת טעם רע למרות הכוונה. יכול להיות שאני צעיר ותמים, אבל הרבה ממי שצועקים על אפליה עדתית נושאים בתוכם רגשי נחיתות מהם קשה להיפטר.

  6. אחי אתה חי בסרט, מה אתה רוצה? שיקריאו חדשות במבטא מרוקאי? זה העניין? אתה טוען שלמזרחיים יש מוסר שונה? תסביר לנו, אולי נאמץ אותו.
    וגורי אלפי הוא בכלל מזרחי, בבית המשפט לא חסרים מזרחיים (וערבים), כשהיה רמטכ"ל מזרחי הוא לא עשה משהו אחרת מהאשכנזים, אתה רוצה פוליטיקאים ש"יורדים אל העם" כמו בגין? גם ביבי נישק את זקנו של הרב כדורי. (וגם ראשי הימין הקיצוני רובם אשכנזים) אני מבין את הביקורת לגבי ה"טון" של הממסד (ושל יונית לוי), והפער בין פועל פשוט לבין בדרן טלוויזיה תמיד יהיה. אבל מה הקשר לאשכנזים וספרדים?

    1. רוב מה שאמרת אבי מופרך. פרט לדבר אחד: אכן, לפי מה שאומר אלון במאמר, התפיסות האירופיות לגבי מוסר שונות מאלו של יהודי המזרח. תפיסה רווחת של אירופים (כמובן, לא של כולם), וגם היום ניתן לראות זאת, היא תפיסה אנטי דמוקרטית, דיקטטורית אפילו, מבחינת מחיקת דעות האינדיבידואל, והעדפת האידיאל התאורטי החברתי על פניו. משהו בסגנון הפילוסופיה ההגליאנית: יש התקדמות בהיסטוריה, והאדם האירופי הפרוגרסיווי הוא מימוש של אידיאל נכון. בעוד כל מי שמתנגד לו הוא חשוך, שמצוי "בצד הלא נכון של ההסטוריה". הגל ראה למשל ביהודים, בגלל דבקותם במסורת עתיקה, כמי שנוגדים את הפרוגרסיוויות. גם כיום, האירופים (בשמאל) רואים ביהודים שריד ארכאי של תקופת הלאומיות, ולכן מעוניינים לאנוס אותם לאידיאל האנטי-לאומי שלהם. אז בקיצור, בהחלט, יש הבדלים מוסריים בין תפיסות אירופיות למזרחיות.

    2. נכון כי מדינות המוצא של המזרחים מתאפיינות בדמוקרטיה טהורה וזכה. מרוקו, עיראק, לוב. ומי הטיפש שאמר שארה"ב היא מעוז הדמוקרטיה?
      אין קשר תלוי בין מוצא לבין דעה פוליטית. צאו מזה.

  7. מאמר יפה. רק יש לשים לב שבדחנים כמו אורנה בנאי וגורי אלפי אינם אשכנזים מבחינת מוצאם.

  8. אני מניחה שההתייחסות לגורי אלפי, על אף מוצאו המזרחי היא באימוץ ההתנהגות האשכנזית. ה"משתכנזים". ויש לא מעט כאלה. התחושה היא שאם אתה לא תתאים את עצמך לאיך ש"נכון" להתנהג על פי אמות מידה אשכנזיות, אתה לא תצליח. אם תדבר בעבודה עם "מאמי ו"כפרה" אתה לא תגיע למעמד הניהולי הבכיר הנכסף. לכן הרבה מאוד מזרחים בחרו לשנות את שם משפחתם וכך גם את התנהגותם. לראיה העו"ד המצליחי ציון אמיר, שהוא במקור עמר.
    וגם אני באופן אישי ,רק לפני כמה שנים, הוצע לי ע"י האליטה האשכנזית באוניברסיטבה העברית להמיר את שם משפחתי למשהו יותר "קליל" במקום אבוטבול לאביטל. וזה בשנות ה-2000 לא בשנות ה-60! (אגב לא שיניתי).
    עוד תהליך עצוב שלדעתי קרה, אם כי לא מוכח מדעית, זה שהשמאל במקום לתקן את העוולות שלו בהתייחסם למזרחיים החליט לתקן את זה ע"י גילוי סובלנות יתר לערבים כשבעצם היה צריך לאחד את העם היהודי יחדיו. לכן תמיד השמאל "הלך" עם הערבים והימין עם המזרחים והדתיים.

    1. אין לי בעיה עם שינוי שם משפחה לשם עברי. גם אשכנזים וגם מזרחיים עושים זאת. אני בעד. אני גם לא מקבל את התפיסה הגורפת הזו של "האליטה האשכנזית הציעה לי". מי זו "האליטה האשכנזית" שהציעה לך? מדובר על מכניזם מורכב יותר.

  9. אלון, מעולה, חזק ומרגש, סיפור חיי דומה, אך אני הגעתי למסקנה אחרת: לא רוצה כבוד, לא רוצה שלא ילעגו לי ומה שמגיע לי ולא נותנים לי אני אקח "ראס בינעיינום". ומה שמגיע לי וצריך להגיע לכל אחד היא "חירות הפרט" על הפשוט ומלא. או יותר מדויק 'חירות פרט שווה לכל', כל הדברים הרעים שציינת נובעים מסטייטיזם, משליטה מנגנונית וכיו"ב, כלומר, מכך שאין חירות פרט ואין שוויון הזדמנויות. ניסוח סופי: חירות פרט שווה לכל, ותחרות מלאה וביטול כל מנגנון מדינתי מפריע (כמו גל"צ או בגצ – בלי גל"צ ובלי בג"צ – נחמד, לא?). תן לי את זה והזמן, הכישרון והיוזמה יעשו את שלהם; ואז גם לא נתלונן, כי נדע שהטובים והתחרותיים ניצחו.

  10. לכל המגיבים עד כה. נראה לי שפיספסתם את החלק הזה של המאמר :

    "אקח עוד צעד אחד ואגדיר מהי אשכנזיות עבורי. אשכנזיות עבורי, ואני משוכנע שעבור יהודים מזרחיים רבים אחרים, היא:

    א) התבצרות בלתי-ניתנת לחדירה בעמדה רגשית עם שכנוע עצמי בלתי-ניתן להפרכה שכל מה שאתה עושה או אומר מעוגן ברציונל קשיח.

    ב) התייחסות הן לעצמך הן לזולת כיצורים שמונחים קודם כל ומעל הכל על-ידי שיקולים שכלתניים, תוך זלזול פושע ביסוד הרגשי בחיי האדם."

    שימו לב שאלון, בבואו להגדיר "אשכנזיות", לא טען שמדובר *רק* במוצא עדתי. לכן כל התיקונים לגבי גורי אלפי ואורנה בנאי באמת קטנוניים ומפספסים את העיקר במאמר. זה שיש מזרחיים בבית המשפט העליון לא הופך אותו לפחות "אשכנזי" לפי ההגדרה של אלון, אלא ההיצמדות הזו לתפיסת הנאורות, והאקטיביזם הפטרוני שלו.
    אגב השופטים ממונים ע"י ועדה שבה ניתנת להם זכות וטו על כל מינוי, ולכן הטיעונים לפיהם ניתן להתמנות לשופט עליון, אם רק נלמד משפטים ונצטיין מופרכים מיוסדם.

    1. זה לא קטנוני, להיפך. אני באתי להדגיש את מה שאתה בעצמך טוען: שההיבט ה"אשכנזי" הוא לא במוצא אלא בהשקפה תרבותית. בכלל, אני לא מתלהב מהדיבור הגורף הזה על "אשכנזים" נגד "מזרחים". עדיף היה לדעתי אם אלון היה מסייג את הדברים מעט ואומר "תפיסות אירופיות שמשוייכות ליהודי אשכנז" וכדומה, כדי לא להלהיט את הרוחות עם "שדים" עדתיים.

    2. וטו? מה אתה מבלבל בביצים? אין שום וטו לשופטים במינוי. השופטים הם 3 מתוך 9 אנשים בוועדה. תפסיקו לסלף עובדות כי נוח לכם להאשים מישהו.

  11. לאלעד: לא פספסנו, מה אתה רוצה שהשופט יכנס לראש של השכונה? שיגיד הוא נשמה טובה היה לו חיים קשים והוא מתעצבן לפעמים? הרעיון הוא ליישם את שלטון החוק.

  12. אתה בטוח שקוראים לך מתלהם ואלים כי אתה מזרחי? אולי זה בגלל שאתה מרשה לעצמך לכתוב דברים כמו
    "ועם ההגדרה הזו בתודעתנו, הבה נתבוננה בכמה מהפרויקטים הגדולים ביותר של השמאל בחמישים השנים האחרונות ונחליט, יחד, האם אכן יש מקום לקרוא לשמאלנים אידיוטים, או אף להרחיק לכת עוד יותר ולראות בשמאלנות כולה ענף פוליטי של האידיוטיזם האנושי העתיק כזמן עצמו."

    https://mida.org.il/?p=22489

  13. כתיבתך יפה . העניין המזרחי אצלך מגובש מהבנה חלקית של הנושא אבל נו שיין, לא נורא, תמיד אפשר להבין יותר. הכתיבה שלך מעוררת דיון בנושא בהתהוות. בגין היה הלאומי שהמזרחים התחברו אליו. לא האשכנזי, הלאומי.

  14. האשכנזים הם לא האליטה. נכון, יש אליטה. והאליטה הזו סגורה. במקרה, מסיבות הסטוריות, רוב האליטה הזו אשכנזית. אבל האליטה הזו רחוקה ממני, אשכנזי טהור, בדיוק כפי שהיא סגורה לס"ט.
    בית המשפט העליון וכלי התקשורת סגורים כלפי כל מי שחושב שונה מהם, ללא קשר למוצאו. הכי הרבה שאתה יכול להפיק מהמצב זה גאווה, שאתה לא שייך אליהם, בדיוק כמוני וכמו רוב עם ישראל, אשכנזים וספרדים…

  15. אלון, תגיד אליטה, אל תגיד אשכנזים.
    רוב האשכנזים, (כלומר יהודים ממוצא מזרח-מרכז אירופאי ויבשת אמריקה) במדינת ישראל כיום , הם לא חלק משום אליטה קיבוצניקית מפאיניקית ש'הקימה את המדינה'. רובם עלו אחרי 1948, רובם מעמד בינוני, ולרובם אין קשרים ודירות של סבתא בת"א. חלקם בית"ריסטים או ניצולי שואה או סתם רוסים ורומנים ופולנים וארגנטינאים מכל מיני תקופות.

    אצל *מתי המעט* שכותבים בתקשורת ופעילים בשמאל הקיצוני המתפלצן, המצב אכן שונה. לכן הם חיים בסרט רע שכולם כמוהם ,ירשו דירה של מליונים מסבתא ברחוב השופטים והוגלצ'ו לגל"צ, כשהמצב כלל אינו כזה.

    אין טעם שאספר את הסיפור האישי שלי, עוד אשכנזי מתוך מאות אלפים, שאין לו קשרים בשום חלון גבוה, וגדל עם משפחה שלמה בדירה של 50 מ"ר בצפון תחת צל לא כ"כ נחמד של זכרונות מהשואה .את הדרך החוצה משם טיפסתי לבד, תודה רבה.

    מלבד זה, אני מסכים עם כל מה שאמרת, ואני חושב שצריך לאחד את החברה הישראלית ולחזק אותה, ולקחת את הטוב משני הצדדים, המזרחי והאשכנזי, ליצירת תרבות ישראלית שמשלבת מוטיבים מוצלחים מתרבות המערב והמזרח גם יחד.תרבות אולטימטיבית אם תרצה…:) אני יודע מטורים קודמים שאתה לא אוהב אידיאולוגיות שמנסות 'לתקן את החברה', אבל ציונות כור ההיתוך, זה סתם לזרום עם מה שכבר קורה…

    אם תשים לב (למשל בעיתון השרצ), השמאל קיצוני מנסה לאחרונה לסכסך בין עדות המזרח לאשכנזים, כחלק ממדיניות של פגיעה בחוסנו של הציבור הישראלי …כל מיני קקה אקדמי הזוי סטייל "הקשת המזרחית" ו"העוקץ": "הציונות האשכנזית ניחשלה את הערבים היהודים" וכל מיני שיט כזה. הערבים לעומת זאת כבר מזמן מאמינים בתיאורית קורי העכביש של נסראללה ומנסים להפיל את ישראל גם בלוחמה פסיכולוגית בתקשורת .אל לנו ליפול למניפולציה הזאת.

  16. למה אתה מזהה את התכונות האלו עם העדה האשכנזית? ולפני שאתה מבדיל בין "אשכנזיות" לעדה האשכנזית הרי ברור שזו לא סתם בחירה של מילה.

    הרי אני מניח שאם נגיד ש"מזרחיות" היא:
    א. תלות בלתי מתפשרת בהערכה של אחרים הנתפסים כעליונים עליך, עד כדי חוסר יכולת לפתח עמדה עצמאית.
    ב. ההתייחסות לעצמך ולזולת כאנשים המונעים קודם כל מרגש בלתי ניתן לריסון ושליטה.
    אתה עשוי להגיד שזה לא הוגן כלפי מזרחיים (כמובן שיש גם הרבה אשכנזים שנופלים להגדרה הזו כך שזו לא גזענות, רק הגדרה, כמו שאתה עשית).

    כמו שלמה מעוז, אם הייתה יוצא נגד הבעיה ולא נגדי (ואני מבטיח לך שאני לא חלק מהבעיה, למרות שאני אשכנזי) היית יכול לסחוף עוד הרבה אשכנזים שסובלים מאותה הבעיה. ככה אתה סתם טועה.

    1. אם מישהו היה מגדיר מזרחיות ככה היה קל לפתור את הבעיה בחצי שעה. הבעיה היא שלא מגדירים מזרחיות במילים ברורות – נותנים לך להבין מההתנהלות והיחס.

    2. ההגדרה הזו היא היפוך הגדרת האשכנזיות שלך ומשם היא נובעת, וכמובן שזה היה פשוט: אשכנזים מסוגלים לשלוט, אבל לא ראויים, מזרחיים לא מסוגלים ולא ראויים לשלוט. מכאן שצריך לשלב אותם בכור היתוך כדי לקבל "אדם ראוי", מכאן שצריך צבא לכולם, מכאן שצריך לגייס חרדים וכו'.

      הבעיה היא שההנחות לא נכונות – אני לא מכיר אף אדם שנופל ל"אשכנזיות" שלך או ל"מזרחיות" ההפוכה לה, לא אשכנזי ולא מזרחי. ייתכן שזה בגלל שאני "איש חומר" (בניגוד לאיש רוח – אני תלמיד כימיה) אז אני פוגש בני אדם טובים. בכל מקרה ההיטפלות העדתית הנבזית שלך פשוט לא נכונה ומסיטה תשומת לב מהבעיה הקיימת שלא זיהית נכון. בצורה כזו אתה הופך לחלק מהמקהלה שמסתירה את הבעיה בכסות עדתית (ולא מדברת למשל על אליטיזם, שהוא לא עדתי ביסודו, ועל חנק החירויות של כל אדם מכל עדה בישראל).

      בכל רגע יש עשרות עיתונאים שמאלנים שמציפים אותנו בשטות העדתית הזו, למה אתה מצטרף אליהם בזה שהגדרת "אשכנזיות" באופן שכזה?

  17. מרוקו הייתה ועודנה מדינה שפויה יותר מארצות הגוש הקומוניסטי המטורללות. נרצחו בה הרבה הרבה פחות אנשים ויש בה יותר מרחב נשימה לאדם הפרטי. אז אולי אפשר קצת לרדת מהעץ הגבוה של המילים המאוהבות ולדבר קצת אמת ארצית של חיים שאנחנו מכירים.

    1. ריב טפשי. אף אחד מכם לא פטריוט מרוקאי או רוסי.
      בוא נסכם שבישראל שלנו יותר טוב מבאוקראינה המרוששת והאנטישמית, ומבמרוקו המאוסלמת והענייה,וששתיהן מדינות פרימטיביות, וזהו?

  18. דברים שמבוססים על משאלות לב ודמיונות בלבד ואין להם שום אחיזה במציאות הישראלית. אפילו רבע ימנית לא יכולה להיכנס לבית המשפט, אז ימני שלם? ומזרחי?

    בדיחות שאנשים שלא מסוגלים להתמודד עם המציאות האמיתית מספרים לעצמם. שמח שאני כבר לא שם. ותנוח דעתך: לי אין שום מחסור בהשכלה וקראתי יותר מכל חברי האשכנזים יחד, ואפשר להוסיף אותך גם. הבעיה שרירה וקיימת, וההתכחשות לה היא התיישרות לפי ציווי המפלגה. שהיא עדיין מפא"י. זה הכל.

  19. אגדודו, לא הפרכת כלל את דבריי. אני לא בא להגן על המזרח. אני מצביע על פגם מסוכן באתוס האידיאולוגי המערבי. אכן, הדמוקרטיה פחות מבוססת בעולם המזרח תיכוני. אני מסכים. לכן אני גם לא תומך בהליכה בדרך המזרח-תיכונית בהכרח. אבל האם זה אומר שהאתוס הדיקטטורי-אידיאולוגי שמעונין למחוק זהויות, עמים ושוני, כדי לבנות "עולם חדש" אוטופי–וזאת מתוך תפיסה כפייתית משהו של מוסר אוניברסלי, אינו אתוס אירופי? לא. זהו כן אתוס אירופי.