בכיר ירדני גולֶה: להקים את פלסטין – בירדן

פעם נוספת "תהליך השלום" מידרדר אל תהום הנשייה, ואבו-מאזן שולף את "נשק יום הדין": פירוק הרשות הפלסטינית • מודר זהראן, אקטיביסט פלסטיני מירדן, חוקר וכתב, אינו מתרגש למשמע האיומים: כבר שנים שהוא טוען כי זהו אחד מהשלבים הנחוצים בדרך לפתרון הסכסוך והקמת מדינה פלסטינית בירדן • על רקע המשא-ומתן המקרטע, ראיון מנקודת מבט ייחודית על בית המלוכה, היחסים עם ישראל ועתיד מאזן הכוחות האזורי • ויש גם עצה טובה ל"מחנה השלום"

בימים אלה עמל הממשל האמריקני על חידוש שיחות השלום בין ישראל לרשות הפלסטינית, אך נראה כי פעם נוספת הן יתקלו במבוי סתום. מדינת ישראל לא מוכנה להמשיך ולהתפשר תמורת "הזכות" לשוחח עם אבו-מאזן, בזמן שהרשות הפלסטינית כבר הגישה בקשות הצטרפות ל-15 אמנות בינלאומיות – מהלך המפר את הסכמי אוסלו – מאיימת לנקוט באמצעים משפטיים נגד ישראל בפורמים בינלאומיים, ואף מנפנפת בפירוקה העצמי.

"שיחות המשא-ומתן הן חסרות תועלת. כולם, כולל ישראל, הרשות הפלסטינית והאמריקנים, יודעים שהם מכים בסוס מת ולא יוכלו להחיות אותו", קובע מודר זהראן (40), אקטיביסט פוליטי, אקדמאי וכתב.

מוצאו, עברו וניסיון חייו של זהראן מעניקים לו זווית ראייה ייחודית ומעניינת על המתרחש באזורנו. "אני ערבי-פלסטיני", הוא מספר ל'מידה', "שני הוריי הם פליטים מירושלים, אך אני בראש ובראשונה ירדני. גדלתי במשפחה מכובדת, עם אורח חיים הרבה יותר טוב מרוב הפלסטינים. משפחתי מאוד מבוססת מבחינה פוליטית, ועד לאחרונה הייתה כה עשירה – עד שהשכונה העשירה ביותר בעמאן נקראת "שכונת זהראן", המקום בו כל השגרירויות והארמונות נמצאים".

לאחר שרכש השכלה בארצות-הברית, חזר זהראן לארצו כדי לתפוס שליטה על העסק המשפחתי, ועד שנת 2010 עבד כאסטרטג בכיר בשגרירות ארצות-הברית בעמאן. "הייתי מאוד פעיל בחיפוש אחר זכויות פוליטיות ואזרחיות עבור הירדנים בכלל, ועבור 88% מאוכלוסיית ה"פלסטינים" בירדן בפרט. זה שם אותי במצב לא נוח עם המשטר. הם השתמשו בכל אמצעי שלרשותם כדי למשוך אותי לצדם או להפחיד אותי, ושום דבר לא עבד".

בשנים האחרונות נאלץ זהראן להימלט מארצו ירדן וכיום הוא מתגורר בבריטניה, שם הוא זכה למקלט מדיני. לאחר שהטיח לאורך הזמן דברים קשים נגד בית המלוכה ההאשמי ואף השווה את המצב במדינה לאפרטהייד, בסוף שנת 2013 נשפט זהראן שלא-בפניו בבית משפט צבאי בירדן ונידון למאסר עולם. "הסיוע שלי לירדנים לא פסק, וכיום מספר ערוצי תקשורת אף תיארו אותי בתור המנהיג של הפלסטינים בירדן", טוען זהראן. "בעוד שיש כאלו שיאמרו אחרת, אני טוען שיש מספיק הוכחות לכך שאני יכול להשפיע על דעת קהל".

מדוע ירדן לדבריך היא מדינת אפרטהייד?

המציאות בירדן היא ש-88% מהאוכלוסיה – הפלסטינים – מבודדים מעבודות ממשלתיות. לפעיל בארגון חמאס יש יותר זכויות בתוך ישראל, מאשר שיש לנו [הפלסטינים] בירדן. זה בדיוק כמו האפרטהייד בדרום אפריקה, וזה לא משנה ששליטת המיעוט זו מונרכיה.

לפני שמונה שנים, ישבתי עם אחד מחבריו הקרובים של המלך, שהיה בזמנו דובר הפרלמנט הירדני. הוא אמר לי שהדוקטרינה של המלך עבור ירדן עוצבה לאור המודל הצפון קוריאני: רוב גדול ועני, הנשלט על-ידי מיעוט עשיר ובעל כוח רב. במהלך השיחה הוא הסביר לי כי בצפון קוריאה אחד המשטרים הכי יציבים בעולם – לעולם לא תהיה מהפכה שם. אתה חושב בצורה ישראלית, אך הסגנון הערבי הוא: ככל שהרוב יותר מדוכא ונרדף, כך אתה בעל יותר כוח.

לדעתך ירדן היא מרכיב מהותי בפתרון הסכסוך הישראל-פלסטיני. כיצד היא משתלבת בסוגיה זו?

הרעיון לשיחות השלום העדכניות נבע מפגישתו של אובמה עם מלך ירדן ב-2013. עובדה זו אושררה גם בתקשורת הישראלית. עבדאללה אמר לממשלת ארצות-הברית שלא ניתן להתגבר על בעיית הפליטים, ולכן הוא מוכן לקבלם לארצו בתמורה ל-55 מיליארד דולר, מהלך שיוביל לפריצת דרך בתהליך. למרבה הצער, הממשל האמריקני, אחת הממשלות הכי חסרות ניסיון בזמננו, הסכים להצעה.

הרעיון הזה מועיל רק לשני צדדים: למלך ירדן ולרשות הפלסטינית – שני בעלי ברית מאוד קרובים כיום; אך הוא חסר תועלת לכל אחד אחר. זה לא מה שהפלסטינים [בגדה המערבית] רוצים. הם לא ממש מלאי התרגשות בנוגע לשליטת הרשות הפלסטינית המושחתת – בקיץ שעבר שוחחתי עם הרבה פלסטינים ברשות הפלסטינית שאישרו זאת – ופלסטינים באשר הם אינם רוצים לחיות תחת שלטון מלך ירדן. ההצעה לא מועילה כלל לישראל ואינה תורמת לפלסטיני הממוצע.

גם ישראל תרמה ליצירת המצב הזה, וכעת היא משלמת בשן ועין עבור חטאיה. החטא הראשון שלה היה הסכמי אוסלו, או פשע אוסלו אם יורשה לי לומר, שעליו ישראל משלמת ב-20-15 שנה האחרונות. החטא השני שלה הוא התמיכה במלך ירדן.

בשלוש השנים האחרונות עבדאללה נאבק במהפכה, באינתיפאדה, שעליה ערוצי התקשורת לא מדווחים. יש לי מקורות פנימיים שמדווחים כי האמריקנים ויתרו עליו [על מלך ירדן] ואמרו לו, באופן רשמי, שהם לא יתמכו בו אם הוא יודח מהשלטון. המדינות הערביות, כגון ערב הסעודית, לא מרוצות ממלך ירדן, ולכן הן לא מספקות לו כסף וסיוע באמצעים אחרים. המדינה היחידה שעוזרת למלך להישאר בשלטון זו ישראל. זו הסיבה שהוא לא הודח עדיין. אם ישראל תפסיק את תמיכתה, מלך ירדן יעלה על המטוס הבא ללונדון ויעזוב את ירדן.

כיצד הפלת המשטר הירדני תועיל לישראל? האם ירדן אינה מספקת הגנה טובה בגבולה המזרחי, נגד כוחות עוינים?

יהיה זה נכון לומר שמלך ירדן הוא התשובה המוטעית הטובה ביותר עבור ישראל. נכון שהוא ומשפחתו הגנו על גבולותיה של ישראל עם ירדן ב-40 שנים האחרונות. יחד עם זאת, אם לא היה מלך בירדן ובמקום זאת היה נשיא פלסטיני בעמאן, גם אם הוא מתנגד לישראל וחבר בארגון חמאס, אז לפלסטינים הייתה מדינה וכך לא היית צריך לדון על חלקים מירושלים או להסיר התנחלויות. הדבר כלל לא היה עומד על הפרק.

בוא נאמר דבר כזה: מדינה פלסטינית בירדן, גם אם היא עוינת, מהווה בעיה בגבולותיה של ישראל, בעוד שמדינה פלסטינית ביהודה ושומרון מהווה בעיה בתוך ישראל. זה הבדל ענק. לממשלת ישראל, לארגוני הביטחון ולמודיעין הישראלי יש מספיק הוכחות שמלך ירדן פועל נגדם, ותומך ב'אחים המוסלמים' ובארגונים אנטי-ישראליים. הישראלים יודעים זאת, אך הם רוצים להישאר בעמדה של כוח. אני חושב שהגיע הזמן שהם יקחו בחשבון פעולות אחרות.

אנחנו לא מבקשים דבר מהישראלים, רק שיאפשרו לדברים להתרחש בירדן, ולראות מה יקרה. הייתי רוצה לפנות לממסד הישראלי, ולשאול: הצלחתם לשמר את המלך בעמדת כוח בשלוש השנים האחרונות; האם אתם בטוחים שתצליחו לעשות זאת ב-20-15 השנים הבאות? תוכלו לעשות זאת לנצח? אם ישראל מתפרשת כגורם מתערב ב'אביב הערבי', הדבר יגרום לבעיות נוספות. ישראל עשתה את הדבר הנכון בכך שלא התערבה, ולא הגיבה לכל המתרחש מסביב. יחד עם זאת, המוסדות הישראליים צריכים להמשיך להתנהג באותו אופן – הם עמדו מנגד ולא עשו דבר כדי להגן על מובארכּ או בן-עלי [בתוניסיה], שהיו חברים טובים של ישראל בעבר. למה הם [המוסדות הישראלים] לא יכולים לעשות את אותו דבר, או בעצם שום דבר, עם ירדן?

ציינת את התמיכה הישראלית בתור הגורם העיקרי שמאפשר למלך להישאר בשלטון. איך התמיכה הזו באה לידי ביטוי? תוכל לדייק?

המוסד הישראלי מנחה את המודיעין של המלך באותה דרך שבה מובילים כלב בתהליכי אילוף, ולא רק בתחום הלחימה בטרור. הרי גם אם יהיו חילופי משטר בירדן, אנחנו נצטרך לשמור על שיתוף פעולה עם ישראל בלחימה בטרור; גם בכל הנוגע לעניינים פנימיים, הם משתמשים בתמיכה הישראלית באופן רציף. יש קו חם בין המוסד, השב"כ והארמון המלכותי והמודיעין [של המלך]. המלך לא מוקף באנשים מהימנים, בניגוד לאביו שהקיף את עצמו באנשים החכמים ביותר, כולל הפלסטינים; הוא הביא את חבריו הקרובים ולכן עתה הוא צריך את תמיכתה של ישראל. בנוסף ליעוץ, הישראלים מספקים לו מידע מודיעיני מוקדם כדי שיוכל להישאר בשלטון ובעמדה של כוח, דבר שאינו מועיל במיוחד לישראל.

הרשה לי לשאול אותך: אם ישראל מבזבזת כל כך הרבה כסף, כל כך הרבה מאמץ כדי לשמר את עמדתו [של המלך] בשלטון, לא יהיה יותר פשוט לתמוך באנשי המגזר החילוני כשהמלך ייפול? ישראל משקיעה המון בשידול הציבור לתמוך במלך במערב, ותאמין לי, המוסדות הישראליים יודעים שהמלך הוא לא פרו-ישראלי. ישראל יודעת שהוא גרם נזק נכבד, ולא רק בשיח אנטי-ישראלי בתקשורת, כגון האירוע שבו אמר שלצפון קוריאה יש יחסים בין-לאומיים יותר טובים מלישראל.

הוא שיחק את הקלף הדמוגרפי עם ישראל. לאחר שהפלסטינים הרגישו בבית תחת שלטונו של המלך חוסיין, עבדאללה החל לקרוא להם לחזור לפלסטין, בודד אותם, פשט מהם את אזרחותם, ולקח את הדרכונים שלהם. רוב הפלסטינים בירדן מעולם לא חצו את נהר הירדן לתוך הגדה המערבית, ובשמונה השנים האחרונות, המלך מכריח אותם ללכת לגדה המערבית ולחדש את סטטוס האזרח שלהם שם. מחרימים את דרכונו של כל אדם המסרב לעשות זאת. זה מהווה מטרד דמוגרפי עבור ישראל, אך הוא עדיין עושה זאת והישראלים עדיין תומכים בו.

הכרזות הנהגת הרשות, ובוודאי של החמאס, בתקשורת מעידות על כך שגם הם עצמם אינם מעוניינים בפתרון "שתי מדינות לשני עמים". מהי אפוא האלטרנטיבה שלך לתסבוכת הישראלית-פלסטינית-ירדנית?

יש לנו הסכם בן 95 שנה, הסכם וייצמן-פייסל, שחילק את המנדט הבריטי בפלשתינה לשני חלקים: ערבי ויהודי. אנחנו קיבלנו 73%, והיהודים בקושי קיבלו 23%. היות וזה המצב, ברגע שיש חילופי משטר בירדן ונשיא פלסטיני נכנס לעמדה של כוח בעמאן, כל הסכמי ה"שתי מדינות" יהיו חסרי תוכן.

אחת הסיבות העיקריות לקיומם של הרשות הפלסטינית ועבאס (אבו-מאזן) כיום היא המשטר ההאשמי, שהוא התומך העיקרי שלהם. והרי ידוע שעבאס הוא אזרח ירדני בעצמו. ברגע שהמשטר ההאשמי יעלם, הדבר יהווה עילה טובה לישראלים לבטל את הסכמי אוסלו ולפרק את הרשות הפלסטינית. הם לא יכולים לעשות זאת כיום, למרות שיש להם את הזכות החוקית לעשות זאת, מכיוון שיש לחץ בינלאומי נגד הצעד הזה. צריך לזכור שממש בימים אלה הרשות הפלסטינית הלכה לאומות המאוחדות כדי לקבל הכרה מ-15 גופים בינלאומיים שונים. אבל ברגע שיש לך ראש ממשלה ירדני בעמאן, תוכל לומר לעבאס ללכת הביתה לעמאן.

בהנחה שייווצר שלטון של מגזר חילוני-פלסטיני בירדן, איך הדבר ישפיע על גורל הפלסטינים ביהודה ושומרון, או עזה, למשל?

אנשי ביהודה ושומרון ועזה לעולם לא יתפשרו על זכותם לחיות על האדמה הזו. יחד עם זאת, יש הבדל ענק בין המגורים בישראל ואזרחות ישראלית. זאת אומרת שכל אזורי B ו-C יוכלו לחזור להתקיים תחת שליטה ישראלית, ולא יהיו חילוקי דעות בנוגע לבנייה ישראלית שם. שבע הערים הפלסטיניות הגדולות – רמאללה, בית לחם, שכם, וכו' – שישראל אינה רוצה, יוכלו להתנהל תחת שלטון פלסטיני (הנפקת תעודות לידה, לדוגמה) אך הביטחון והכוח המשטרתי צריכים להיות ישראליים. הפלסטינים הללו צריכים להתקבל בברכה בירדן אם הם רוצים להתמקם מחדש, ואם הם ירצו להישאר ירדן תהפוך למדינה משגשגת. ברגע שניפטר ממלך יקר, יקר מבחינה כספית, כל התמיכה הכספית מגורמים בינלאומיים תשנה את חייהם של האנשים עצמם. כרגע, נאסר על הפלסטינים לעבור לירדן. למיטב הבנתי, כיום, כ-40% מהפלסטינים הצעירים ביהודה ושומרון רוצים לעבור למקום אחר, וברגע שנאשר להם לעשות זאת סוף סוף ניווכח בחזרתם [לירדן]. בנוסף, אם הם רוצים להצביע לממשלה, לחברי כנסת, הם יצביעו לחברי הפרלמנט שלהם בעמאן. הערים ביהודה ושומרון יהיו, עבור ישראל, משהו בדומה לצ'יינה טאון בלונדון או ניו-יורק.

דבר אחרון, כאזרח פעיל פוליטי, מהי עצתך למחנה השלום הישראלי – הן כאזרחים והן כמפלגה פוליטית – איך צריכים לעודד שלום ונורמליזציה עם הפלסטינים בגדה המערבית וירדן?

בכל הנוגע למחנה השלום הישראלי, 'שלום עכשיו' וכד', האם הם באמת מאמינים בעצמם בכלל? זה לא קשור לאמונה שלנו בהם. אני מעריך ומעריץ את הרצון לשלום, אבל אנחנו חיים בעולם האמיתי. אנחנו גרים באחת השכונות הקשות ביותר בעולם – המזרח התיכון. כל דיבורי השלום הכוללים את מסירת הגדה המערבית לא יעבדו. אני לא דואג לישראלים כמו שאני דואג לאנשיי, הפלסטינים. כל פעם שישראל מוותרת על חלקים מהמדינה, בין אם זה לרשות הפלסטינית או חמאס, אנחנו נשארים עם יותר בלאגן. לכן, אני חושב שהגיע הזמן שכולם יתעוררו ויריחו את הדם שזורם כתוצאה מ"תהליך השלום" הזה, ואני חושב שהגיע הזמן שהמוסדות הישראלים יתחילו לקבל החלטות משמעותיות.