הכירו את השמאל הקיצוני, שבשם "זכויות האדם" ופיקציות אקדמאיות תומך בדיכוי אלים של המיעוט הנוצרי בישראל.
לכולם נוח לדבר על האלימות שנצפתה בהפגנות באוניברסיטה העברית, נגד גיוס הנוצרים והדרוזים. הפרת הוראות האוניברסיטה, הסירוב להזדהות ותקיפת מאבטחים וסטודנטים שהביאה לביצוע מעצרים הפכו את הסיפור לעניין של "חופש הביטוי" ומאבק במשטרה, אך הדבר מטשטש את העיקר – התהליך העמוק שעובר על הנוצרים דוברי הערבית בישראל.
כמי שמלווה את פורום גיוס העדה נוצרית מיום הקמתו, אני מכיר היטב את התהליך שעוברת בשנה וחצי האחרונות העדה. לדעתי, מדובר כלא פחות ממהפכה. במשך עשרות שנים, לחץ המגזר הערבי והפוליטיקה המגזרית עשו את שלהם, הטילו אימה, ומנעו מרבים מהנוצרים להשמיע את קולם. עכשיו בצעד אמיץ ובמנהיגות ראויה להערכה מובילים האב גבריאל נדאף וסרן (מיל') שאדי ח'לול תהליך עומק משמעותי שייטיב עם החברה הישראלית. היום, שותפים למהלך זה נשים, ילדים, מבוגרים ואף קשישים, המבינים שהעתיד מבחינתם נמצא בישראל.
היעד המרכזי אותו הם מבקשים להשיג הוא השתלבות מלאה של הנוצרים בחברה הישראלית, השתלבות שלצדה נשיאה בחובות וקבלת זכויות; שוויון אמיתי. במסגרת זו, הגיוס לצה"ל תופס מקום נכבד שכן הוא כרטיס הכניסה הטוב ביותר לחברה הישראלית.
כמי שגדל בנצרת עילית בשכנות לערבים ועם חברים מוסלמים ונוצרים בבית הספר, אין לי כל ספק כי פעילות זו היא הדרך הנכונה לשילוב ולדו-קיום אמיתי, דו קיום של בנייה ושותפות.
גם הנוצרים צופים באל ג'זירה
לצד הרצון בהשתלבות מלאה, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי למתרחש במזרח התיכון יש השפעה על התהליך. החורף האסלאמי הביא איתו טיהור אתני ורדיפות נגד הנוצרים בעיראק, מצרים, סוריה, ברשות הפלסטינית ובלבנון. מראות קשים של צליבות, אונס, שחיטה והרס המתפרסמים מדי יום, גורמים ליותר ויותר נוצרים בישראל להזדהות עם המדינה היהודית המאפשרת להם חיים בטוחים, דמוקרטיה וחופש דת. עדויות הזוועה גרמו גם להבנה כי הערבים המוסלמים בישראל משתמשים "באחיהם" הנוצרים לטובת אינטרסים פוליטיים קצרי טווח, וכי אל להם לנוצרים להשליך יהבם על אנשי בל"ד וחד"ש.
מה שהתחיל בקטן בכפר גוש חלב, שבו מתפללים הנוצרים-המארונים עדיין בארמית, הולך ומתרחב. הנוצרים מתחילים להתעניין בשורשים ההיסטוריים שלהם, שבארץ טושטשו בין היתר על-ידי מערכת החינוך כמענה ללחץ מצד המפלגות הערביות.
הנאורות בעד החושך
כפיית הזהות הפלסטינית ממשיכה גם היום ולא רק בקרב המגזר הערבי. תומכים בה, כך מסתבר, גם מרצים באוניברסיטה העברית. בעצומת מרצים שהופצה בליל יום הזיכרון נכתב בין היתר כי: "המפגינים ביקשו למחות נגד גיוס פלסטינים נוצרים לצה"ל".
בניגוד לעובדות ההיסטוריות ומתוך גישה מתנשאת ומעט גזענית, מבקשים האקדמאים ה"נאורים" של האוניברסיטה העברית לכפות על המיעוט הנוצרי זהות בדויה – את הפיקציה הפלסטינית שהומצאה גם היא במסדרונות הר הצופים.
במכתב נוסף שפורסם ביום העצמאות בדף הפייסבוק של חד"ש נכתב המשפט הבא: "בחודשים האחרונים מקיימות תנועות השמאל בישראל מאבק כנגד נסיונות הגיוס של החברה הערבית הנוצרית והדרוזית".
המפגינים הערבים ותומכיהם היהודים השמאלנים פועלים הלכה למעשה נגד השתלבות ודו-קיום, ושופכים שמן למדורת ההסתה והאלימות נגד הכומר נדאף והחיילים בני העדה. מדובר בצעדים אנטי-דמוקרטיים, לא נאורים וודאי שלא חוקיים. לא מסוג הדברים שאנשים המציגים את עצמם כשוחרי צדק, שלום וזכויות, אמורים לתת להם יד.
אנשי השמאל הפוסט-ציוני אוהבים את ה"הומניזם" ו"זכויות האדם" כל עוד זה משרת את האג'נדה הפוליטית הצרה שלהם. אותם פסאודו-דמוקרטיים ימשיכו להטיף לנו תוך כדי שהם ממשיכים לפעול ולעשות כל שביכולתם כדי לפגוע בזכויות הבסיסיות של המיעוט האמיתי היחיד במזרח התיכון.
אצל שניים מהמרצים החתומים על המכתב למדתי בעבר, ואצל אחת אחרת אני לומד השנה. לאחר שקראתי את המכתב שוב ושוב לא יכולתי שלא לשאול את עצמי: האם רק מסטודנטים מצפים לחשיבה ביקורתית ולקריאת רשות?
כותב המאמר הוא רכז קשרי ממשל של פורום גיוס העדה הנוצרית.
האם ניתן לקבל קישורית לעצומה זו? לא מצאתיה ברשת.
אין גבול לחוצפה ולצביעות של השמאלנאצים המפלצות
אנא פרסמו לינק לעצומה ואת שמות המרצים התומכים במאבק נגד גיוס העדה הנוצרית
תודה