הבחירות בפתח והזוכה כבר כמעט ודאי. עתה עומד בפני א-סיסי האתגר הגדול ביותר: מאבק באופוזיציה חזקה וחוצת מגזרים.
הבחירות במצרים כבר בפתח והמנצח הגדול כבר הוכרז מזמן: תקוות גדולות נתלות בגנרל א-סיסי אולם הזכייה בכתר הנשיאות היא רק ההתחלה • האתגר הגדול ביותר שיעמוד בפניו הן קבוצות האופוזיציה – מחד, 'האחים המוסלמים', שעדיין זוכים לתמיכה רחבה, מחרימים את הבחירות ומסלימים את פעולות הטרור נגד הממשל, ומאידך הצעירים הליברלים, שאינם מוכנים לקבל מצב של דיקטטורה נוספת • גם אם יציבות כלכלית ופוליטית תושג לבסוף, יהיה זה, כפי הנראה, על חשבון הדמוקרטיה
ב-26 וב-27 לחודש תערכנה בחירות לנשיאות מצרים, ולפי המסתמן צפוי הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי להיבחר למשרת הנשיא ברוב גדול. רבים מאמינים כי הוא זה שיהיה המושיע של מצרים, מי שיגאל אותה מהבעיות הקשות אליה היא נקלעה.
במהלך כמעט שלוש וחצי השנים האחרונות, מאז שהחלו ההפגנות נגד מובארק בכיכר אל-תחריר, ב-25 בינואר 2011, הכלכלה המצרית מקרטעת, בסיני מתנהלת מלחמה נגד קבוצות טרור רדיקליות והסכר שאתיופיה בונה בשטחה מאיים על אבי העורקים של מצרים, הנילוס.
אלא שהבעיה הגדולה ביותר עמה סיסי יאלץ להתמודד היא דווקא האופוזיציה מבפנים, או – עדיף לומר – האופוזיציות, ברבים.
חרמות וטרור: 'האחים המוסלמים' מובילים את ההתנגדות
בראש המתנגדים לעצם קיומן של בחירות צועד בגאווה ארגון 'האחים המוסלמים'. פעילי הארגון טוענים שהנשיא הלגיטימי והחוקי של מצרים הוא מוחמד מורסי, שנבחר בבחירות דמוקרטיות ביוני 2012, וכי הדחתו ביולי 2013 הייתה הפיכה צבאית לכל דבר, ללא כל הצדקה, ללא בסיס חוקי וללא סיבה לגיטימית. על-פי 'האחים', הממשלה חסרת סמכות, אין תוקף להחלטותיה וממילא תהליך הבחירות שיתקיים בשבוע הבא בטל ומבוטל, ותוצאותיו חסרות משמעות. לכן, סביר להניח שרבים מתומכי 'האחים' יימנעו מלהשתתף בבחירות ובכך יביעו את עמדתם שהבחירות אינן חוקיות. כמה פוסקים כבר הוציאו פסקי הלכה המבטאים גישה זו, ואוסרים באיסור הלכתי ללכת לקלפיות ולהצביע.
הבעיה שמציבים 'האחים' בפני סיסי איננה מצטמצמת להשתתפות בבחירות, שכן בקרב מיליוני האזרחים התומכים בהם יש לא מעט אנשים המוכנים לנקוט בכל אמצעי, גם אלים, כדי לנקום בסיסי ובעוזריו על נטילת השלטון מהנשיא הנבחר מורסי והשלכתו לכלוב הנאשמים. במהלך השנה האחרונה חזינו בהתגברות משמעותית של מעשי חבלה, פיגועים ופיצוצים במקומות רבים במצרים. מתנגדי סיסי מפוצצים מכוניות תופת, תוקפים מרכזי שלטון, צבא ומודיעין, רוצחים שוטרים וחיילים ושורפים ניידות משטרה. המגמה הולכת ומחמירה, הפיגועים נראים יותר ויותר כמו המציאות הנוראית של בגדד שבעיראק, כדוגמה למה שאפשר לצפות בהמשך.
כדי להיאבק באופן אפקטיבי במתנגדי המשטר, הכריזה המדינה שארגון 'האחים המוסלמים' הוא התאגדות לא-חוקית, ארגון טרור, כנופיית פשע וכינויי גנאי רבים אחרים. במקביל, ארגוני הביטחון המצריים מהדקים את צבת ההשתקה, הרדיפה, המשפטים המבוימים וגזרי דין מוות המוניים, שהתקבלו בתהליך משפטי תמוה למדיי, וזכה לביקורת שלילית קשה בכל רחבי העולם המערבי.
עולה אפוא כי המאבק בין סיסי ו'האחים המוסלמים' יהווה חלק משמעותי בחיים הציבוריים של מצרים בשנים הקרובות, שכן עשרות מיליונים של מצרים – רובם תושבי השכונות הלא מתוכננות, החיים ללא מים זורמים, ביוב, חשמל ותקשורת – תומכים ב'אחים' ומזדהים עם תביעותיהם.
אומרים לא לדיקטטורה
אלא שהמאבק המשחר לפתחו של סיסי אינו מצטמצם ל'אחים המוסלמים'. צפויה התנגדות גם מן הצד החילוני, הליברלי, של החברה המצרית. בימים אלה מתארגנת קבוצה של ארגוני אנשים צעירים, בני 30-20, תחת הכינוי 'נגדך', ששמו להם למטרה לסכל את שיבתה של מצרים למצב של דיקטטורה צבאית – אותה דיקטטורה שהללו הצליחו לסלק ב-25 בינואר 2011, תוך שהם משלמים מחיר דמים גבוה.
בין הארגונים הללו ניתן למצוא את 'חזית דרך המהפכה', 'תנועת 6 באפריל', 'חזית אחמד מאהר', 'החזית הדמוקרטית' ו'הסוציאליסטים המהפכנים'; כולם מתאמים את מאמציהם לפעולה נגד סיסי – בדרכי שלום כמובן – כי הוא איננו יותר מאשר "מובארק 2.0". הם גם קוראים לנקות את אורוות המדינה מהשאריות ("הזנבות" בלשונם) של 'המפלגה הלאומית הדמוקרטית', המושחתים המשחיתים, שהשחיתו את השירות הציבורי בשוחד, שרדו את נפילת מובארק ומנסים כיום לחדש את נוכחותם בשירות הציבורי.
'תנועת 6 באפריל' הגדילה לעשות וארגנה הפגנה סמוך לכיכר אל-תחריר במרכז קהיר כדי לעורר את הציבור לסכנות הנשקפות אליו מצד שלטון שאינו אינו שונה משלטון מובארק, ואולי אף גרוע ממנו, "מגן השודדים והמושחתים" לדברי מוחמד מוסטפא, אחד מראשי הארגון.
הית'ם מוחמדין, אחד מראשי קבוצת הסוציאליסטים המהפכניים מאשים את סיסי בגלוי ב"שקר והצביעות", ושאין לסיסי מושג איך להתמודד עם הבעיות הבינלאומיות של מצרים. תנועתו תשווק את רעיון ההתנגדות לסיסי באמצעות הפגנות בדיוק באותם אתרים שבהם ומהם מיליוני מצרים הצליחו, לפני שלוש שנים, לסלק את מובארק, לאחר שנלחמו בו יחדיו, שלובי זרועות ומוכנים להתמודד בידיים ריקות מול טנקים של המשטר.
בבחינה אובייקטיבית יודעים חברי הארגונים שאין להם סיכוי להביא לסילוק סיסי, שככל הנראה ייבחר בשיעור תמיכה גבוה. כל שהם רוצים הוא רשות ויכולת להביע מחאה מבלי שראשיהם יופרדו מכתפיהם.
יציבות על חשבון דמוקרטיה
חשוב לציין שהמידע על התנועות החילוניות נגד סיסי מובא לידיעת הקהל הרחב לא על-ידי המשטר, לא על-ידי הפרקליטות ולא באמצעות מערכת המשפט, אלא באמצעות ערוץ אל-ג'זירה, המקדיש זמן שידור ושטח בעיתונים לסכנה הגדולה שסיסי יהפוך לגרסה נוספת של מובארק. הסיבה לכך נובעת מכך שערוץ זה מבטא את דעת 'האחים המוסלמים' ותוקף את סיסי גם מהצד החילוני, כדי להכניס טריז בין סיסי והציבור החילוני במצרים.
ייתכן שבתקופת סיסי יתייצב המצב הכלכלי במצרים, וגם המערכת הפוליטית תתאפיין ביציבות יחסית. לעומת זאת המאבק בין השלטון ל'אחים המוסלמים' יהיה עקוב מדם בשני הצדדים, וארגוני אופוזיציה – דתיים ולא דתיים כאחד – יושתקו, ייסגרו ויירדפו. אם יהיו הישגים כלכליים וביטחוניים כנראה שהם יגיעו על חשבון זכויות הפרט, החירויות הפוליטיות, זכות ההתארגנות, זכות ההפגנה וזכות הבעת הדעה. גם אם מצרים תחת סיסי תשתפר מבחינה כלכלית, במדד הדמוקרטיה היא תיסוג באופן ניכר. כל הפרשנים שראו דמוקרטיה צומחת מתוך כיכר אלתחריר, ובמיוחד אלו הכותבים בניו יורק טיימס, יצטרכו להסביר לקוראיהם איפה הם טעו ולמה.
