עמידה איתנה של רכיכה

פעילי זכויות אדם מרביצים את תורתם על סיפון המרמרה. צילום: דובר צה"ל, פלאש90

מאז שעלתה המפלגה האסלאמית לשלטון בטורקיה מנסה ישראל בכל כוחה לפייס ולהרגיע את ארדואן. למי שלא מכיר, זהו האיש שהוכיח כבר בשנות ה-80 את עוינותו ליהודים, המבוססת על גישה אסלאמית קיצונית. לדוגמה, באותה תקופה הוא כתב מחזה בשם "מאס-קום-יא", קיצור של "הבונים החופשיים (מאסונים), הקומוניסטים והיהודים", ואת המשמעות אתם כבר יכולים להבין לבד. לאחרונה הוא גם כינה אדם שהפגין נגדו בכינוי "זרע ישראל", ולא בכדי. זהו כינוי שנתפס בטורקיה ככינוי גנאי, משפיל ומבזה.

מאז שנבחר בשנת 2002 – לפני תריסר שנים – ניסתה ישראל לראות את חצי הכוס המלאה: הצבא נשאר אז חילוני באופיו, ולכן שמר על קשרים טובים עם ישראל. אלא שענני האסלאם העיבו על-פני היחסים בין שתי המדינות, וככל שגברה המגמה האסלאמית של טורקיה כך הלכה וירדה קרנה של ישראל באנקרה, ושיתוף הפעולה עמה הצטמצם. דובריה הרשמיים של ישראל ניסו להמעיט מחשיבות ההתפתחויות הללו, אך המציאות המרה טפחה על פנינו כשארדואן – תחת מסווה של ארגון IHH – ארגן את משט המרמרה, שנועד לשבור את המצור הימי שישראל הטילה על עזה.

ארדואן רוכב על המרמרה

חשוב לדעת שה-IHH הוא ארגון המוכר בעולם כארגון אסלאמיסטי תומך טרור. די היה בכך כדי להצדיק את ההשתלטות על המרמרה, גם אם השתלטות זו הייתה מלווה בשימוש בכוח. לישראל הייתה ויש כל הזכות להגן על עצמה מפני הברחת אמצעי לחימה לעזה, והטרוריסטים שהתבצרו במרמרה עם כלי משחית תחת מסווה של "פעילי זכויות אדם" לא שכנעו אף אחד בנחיצות של פעילותם. אפילו וועדת חקירה של האו"ם – שטורקיה הייתה מיוצגת בה – הצדיקה בדיעבד את ההשתלטות על המרמרה.

אלא שארדואן לא השתכנע, והמשיך לטעון שישראל ביצעה פשע. הוא הגביר את הלחץ עליה להודות בפשע, לקבל אחריות עליו ועל תוצאותיו, להסיר את המצור מעל עזה ולשלם פיצויים למשפחות הטרוריסטים שהיו על המרמרה. ישראל ניסתה לסגור את העניין מאחורי הקלעים ולהגיע להסכם פיוס בין המדינות, מתוך הנחה שחוץ מעניין המרמרה אין שום בעיה אחרת בינה ובין טורקיה של ארדואן. המדינאים של ישראל נוטים להאמין שברגע שייחתם הסכם הפיצויים ואלה ישולמו, תיפתרנה כל הבעיות, ויחסי ישראל טורקיה ישובו להיות כפי שהיו עד 2002.

ואז, השבוע פורסמה ידיעה האומרת כי טורקיה התלוננה בפני האינטרפול על קציני צה"ל הבכירים שהיו בתפקיד בעת ההשתלטות על המרמרה. אם האינטרפול אכן יקבל את התלונה התורכית אזי קצינים אלו יהיו מנועים מלטוס אל רוב מדינות העולם, כיוון ברגע שיניחו את כף רגלם על האדמה במדינה החברה בארגון האינטרפול הם עלולים להיעצר ולהישלח לטורקיה – למעצר, לחקירה, למשפט ולכלא התורכי הידוע לשמצה. ללא ספק, זהו ניסיון נוסף להפעיל לחץ במטרה להוריד את ישראל על ברכיה, להתחנן ולבקש מהתורכים על נפשם של הקצינים, שהתורכים ישלטו על חייהם ועל תנועותיהם בעולם.

עם תורכים דברו תורכית

לעניות דעתי, אין טעות גדולה יותר מהאופן שבו ישראל טיפלה בסוגיית המרמרה. מהיום הראשון הייתה ישראל צריכה לומר בקול הרם ביותר: "המרמרה הייתה ספינת טרור ששאפה לשבור מצור חוקי על ישות טרוריסטית, וכל מי שהיה בה הוא טרוריסט. המדינה ששלחה את המרמרה תומכת טרור וראש ממשלתה מעודד טרור. ישראל פעלה כמו כל מדינה סבירה בעולם המותקפת על ידי טרוריסטים, ולכן פעולתה הייתה מוצדקת. אין שום חובה לפצות משפחות של טרוריסטים, כי שום מדינה בעולם איננה עושה זאת."

במקביל יכלה ישראל – והיא עדיין יכולה – לחדול ולהתנהג כמו רכיכה ולעבור להתקפה. על ישראל לעורר בעולם את המודעות לעוולות הרבות והנוראות שממשלת טורקיה בעבר ובהווה מעורבת בהן: כיבוש לא-חוקי בצפון קפריסין משנת 1974; טיהור אתני של המיעוט היווני מהחלק הצפוני של קפריסין; דיכוי הכורדים בתוך טורקיה ושלילת זכויות האדם שלה באופן סיטוני; מלחמה לא-חוקית ולא לגיטימית נגד האוכלוסייה הכורדית בצפון עיראק; שלילת זכויות של נוצרים בטורקיה; הנצחת גזל כנסיות והפיכתן למסגדים; רצח אזרחים תורכיים בהפגנות; סיוע לארגונים ג'יהאדיסטיים נוסח אל-קאעידה הנלחמים בסוריה, ועוד כהנה וכהנה פשעים שממשלת טורקיה מעורבת בהן עד צוואר. ולמי שכבר שכח, במלחמת העולם הראשונה ביצע הצבא התורכי רצח עם בארמנים-הנוצרים, תושבי האימפריה העות'מאנית מאז מאות שנים קודם לכן.

שר החוץ של טורקיה, דבוטולו, הכריז לפני מספר שבועות שטורקיה לא תפצה את הפליטים היווניים שהיא סילקה מצפון קפריסין לדרום האי בעקבות השתלטותה הלא-חוקית על צפון האי, למרות שבית הדין לזכויות אדם של האיחוד האירופי פסק שעל טורקיה להעניק להם פיצויים. ישראל יכלה להסתמך על הכרזה זו ולומר באופן הגלוי ביותר: "טורקיה איננה משלמת פיצויים לאזרחים שלווים והגונים, אז אנחנו נשלם פיצויים למשפחות של טרוריסטים?". במקביל, ישראל יכולה לפנות לאינטרפול בתלונה על ארדואן ועושי דברו על רצח אזרחים בהפגנות שהתרחשו בשנה שעברה בפרק גזי באיסטנבול.

אבל ישראל לא עושה שום דבר העלול להביך את התורכים, ובוחרת לנקוט מדיניות של פייסנות והתרפסות, למרות שכל בר דעת יודע שכאשר נכנעים לסחטן הוא איננו מוריד את דרישותיו, אלא להיפך: ככל שהסחטן מצליח לסחוט את קרבנו כך מתגבר התיאבון שלו ורמת הסחטנות שלו. מדיניות הרכיכה הישראלית מעודדת את ארדואן וכנופייתו להעלות את רף הלחצים על ישראל, כיוון שהוא לא משלם שום מחיר על הסחטנות הזו. על ישראל לצאת למסע הסברה ישראלי שתכליתו לחשוף ברבים את האמת על ארדואן וסייעניו, במקביל לפעילות נמרצת במסדרונות מדיניים של האו"ם וממשלות במערב. כאשר ארדואן יתחיל לחוש שהלחץ שהוא מפעיל על ישראל מעורר לחץ נגדי, הוא יתחיל להתייחס לישראל ברצינות, ירגיע את המערכת ויתאם את ציפיותיו מישראל. הוא צריך להבין כי ישראל מגיעה לשולחן המשא-ומתן מתוך עמדה של כוח, העלול להביא לגרום לו נזקים.

להפוך את התקליט

המרגלים ששלח משה לתור את הארץ אומרים לו ולעם: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" של הכנענים. הכלל הזה חל היום בדיוק כמו אז: מי שבעיני עצמו הוא חגב ומתנהג כמו חסר חוליות, לא יכול לצפות שאחרים יתייחסו אליו כאל שמשון הגיבור וייקחו אותו ברצינות. על ישראל לשנות באופן דראסטי את צורת ההתייחסות שלה כלפי טורקיה של ארדואן, בעיקר לאחר שהתברר שנזקי מדיניות הפיוס כלפיה גדולים, והתועלת ממדיניות זו דלה. אויבי ישראל צריכים לדעת שפעילות נגדה תעלה להם במחיר שעד היום הם פטורים מלשלמו. רק עמדה כזו יכולה לעצור את פעילותם נגדנו. אהבה גדולה לא תהיה בינם ובינינו, אבל אהבה כזו ממילא איננה קיימת. המחיר שהם ישלמו וההרתעה שתצמח ממנו יהיו שכרה של ישראל משינוי מדיניותה מפיוס להתקפה.