זה אמנם מפתה, אבל "חוק המחבלים" רק יעצים את בית המשפט ולא באמת ימנע שחרור מחבלים עתידי. אז מדוע הימין תומך בחוק?
"חוק המחבלים" שאמור לכבול את ידי הממשלה משחרור רוצחים עתידי אמנם מפתה מאוד, אך הוא מוטעה • בית המשפט העליון יקבל לידיו סמכות משמעותית, הממשלה תאבד מכוחה, ואין גם שום ערובה שהדבר אכן ימנע שחרור מחבלים בעתיד • חברי הכנסת איילת שקד ויריב לוין, לתשומת לבכם
בשבועיים האחרונים שמענו הרבה על האיוולת שבשחרור מחבלים, ומסיבות מוצדקות מאוד. רק אתמול התפרסמה ידיעה כי זיאד עוואד, ששוחרר במסגרת עסקת שליט, הוא רוצחו של סגן ניצב ברוך מזרחי שנורה בערב פסח האחרון לעיניי ילדיו ואשתו. הדבר חיזק אצל רבים בימין את התפיסה שהדבר צריך לשמש רוח גבית לחקיקה שנמצאת על שולחן הכנסת, אשר זכתה לכינוי "חוק המחבלים".
החוק, מיזמתם של איילת שקד ודוד צור, מאפשר לשופטים להעניק מאסר עולם ללא אפשרות חנינה למחבלים, והוא שווק – ואף התקבל בציבור – כחוק שיימנע שחרור מחבלים עתידי.
בדברי ההסבר לחוק נאמר כי "בשנים האחרונות שחררה מדינת ישראל מספר רב של מחבלים כחלק מעסקאות שחרור שבויים או כמחוות מדיניות". ומציאות זו –
הובילה למצב אבסורדי בו מחבלים שביצעו מעשי רצח כחלק ממאבקם במדינת ישראל, משתחררים זמן ארוך לפני סיום ריצוי עונשם. עובדה זו מהווה כשל מוסרי שיש בו משום זילות בחומרת מעשיהם של המחבלים ובסמכותה של מערכת המשפט בישראל.
עד כאן אין עוררין. המוטיבציה ברורה וראויה, שכן שחרור מחבלים רוצחים חזרה לחיק משפחותיהם ולחיי שגרה (וטרור) הוא לא רק בלתי נסבל מוסרית, אלא גם טיפשות אסטרטגית וטקטית. זאת כנראה הסיבה שהחוק חובק על-ידי הציבור ורבים מחברי הכנסת. אבל תסלח לי חברת הכנסת שקד ועמה כל יוזמי ותומכי החוק, ותרשה לי לחלוק על הפעולה פעמיים: פעם על הכוונה ופעם נוספת על הביצוע.
מפתיע אותי שדווקא חברי הכנסת מימין, שבימים כתיקונם מלינים על האקטיביזם השיפוטי והמשפטיזציה של כל חלקת מדיניות רעננה, בכל זאת בוחרים למחול קצת על עקרונותיהם היכן שיש מחלוקת פוליטית קשה, ולהעביר את כל סמכות ההחלטה על חנינה לידי הרשות השופטת. ולא סתם להעביר, אלא בלב חפץ, נפש שוקקה וללא סייגים כלל.
בית המשפט בתפקיד הנשיא
כפי שקובעת הצעת החוק: "בהכרעת דינו של מי שנדון למאסר עולם בשל עבירה … רשאי בית המשפט לקבוע כי מטעמים מיוחדים שיירשמו, נשיא המדינה לא יחון ולא יקל בעונשו על-ידי הפחתת עונשו או המרתו".
כלומר, בית המשפט יחליט האם לקבוע איסור חנינה, וגם יקבע על מי, מתי וכיצד. דווקא שקד וגם באופן מפתיע יריב לוין, הידוע בביקורתו החריפה על בית המשפט העליון, בחרו ליזום ולתמוך בהצעת החוק הזו שמוסיפה כוח משמעותי, גם במישור הסמלי, לידי בית המשפט.
יש סיבה שהסמכות להעניק חנינה נמצאת באופן מסורתי אצל הרשות המבצעת. חנינה בדרך כלל ניתנת מסיבות הומניטריות, אבל היא בהחלט אחד הכלים העומדים לרשות הממשלה במקרים של משא-ומתן וחתימה על הסכמים. אכן, זוהי סמכות שלא כדאי להפעיל, ובמיוחד בסיטואציה הישראלית במשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית – וכאן אני ושקד בהחלט מסכימות – אבל עדיין סמכות ביצועית. שקד וחבריה בוחרים להעביר את הסמכות שלהם לבית המשפט כמו כל "ערס" מצוי הקורא "תחזיקו אותי אני משוגע". להעביר סמכות ביצועית לידי רשות אחרת ולצמצם את שיקול הדעת של הממשלה רק מפני שאלו לא מוצאים חן בעיני מספר חברי כנסת? זה באמת משוגע.
רוצים חברי הכנסת להחליף את המדיניות החדשה של שחרור אסירים בסיטונאות? יתכבדו ויעשו את עבודתם: ימחו, ישדלו, ישכנעו. הרעיון של מתקפת מנע חקיקתית הוא לא רק נואל אלא גם לא נכון בבסיסו. מה הלאה? ביטול של הסמכות לצאת למלחמה כי אנחנו לא אוהבים מלחמות? העברת הסמכות לקבוע מדיניות חוץ לידי בית המשפט, כי אנחנו לא אוהבים את מדיניות החוץ של הממשלה?
ובואו נודה על האמת, שום חוק לא באמת יעמוד בפני ממשלה הבוחרת לשחרר מחבלים כחלק מהסדר מדיני. פתרון חוקי יימצא או שהחוק ישונה. בינתיים, העצמנו עוד קצת את השופטים ויצרנו תקדים מסוכן, לא חבל?
הגברת ממן צריכה להישאר מבקרת קולנוע, ולא לבקר את יריב לוין. הביקורת נגד בית המשפט היא לא נגד החוקים, אלא נגד הפירוש המרחיב שלהם. לא נגד "שלטון החוק" רק נגד "שלטון השופטים". שמרנים וקפיליטליסטים בכל העולם תומכים בהגברת שלטון החוק על חשבון הפוליטיקאים.
אם במקום לצפות בסרטים כל היום, הגברת ממן הייתה קוראת את האייק היא לא הייתה כותבת.
במבנה השלטוני הנוכחי בישראל הסמכות להעניש פושעים נתונה בידי בית המשפט, ופוליטיקאים לא צריכים להתערב בה למעט מקרים חריגים מאוד.
לדעתי כל עוד בית המשפט לא מוסמך לתת עונשי מוות, לפחות יש לתת לו את הסמכות למנוע שחרור של אסירים ע"י פוליטיקאים שאפילו לא הסתכלו מה האיש עשה לפני שישחררו אותו.
לדעתי במקרים רבים הידיעה שיש סיכוי לקבל עונש מאסר ללא אפשרות חנינה יכולה להרתיע פושעים יותר מהמצב הנוכחי, ולתת לנו לחיות פה קצת ויתר בשקט.
אני מערער לחלוטין על נקודת המוצא של הכותבת. איני מבין למה לאחר שאדם נשפט לפי כל דין, יש סמכות לנבחרי ציבור לשחרר אותו. דעתי היא שמדובר בשאריות לא ראויות מהמשטר המלוכני – שם המלך היה כל הרשויות ביחד, גם השופטת וגם המבצעת. היום אין שום סיבה לכך.
כל הכבוד! סוף סוף בנאדם שמבין מה שהוא רואה. בכל העולם השופטים נבחרים או ממונים על ידי נבחרי ציבור, ולכן אין פגם עקרוני בהעברת סמכויות אליהם. בישראל השופטים אינם נבחרי ציבור אלא פקידים מקצועיים, שממנים את עצמם, פחות או יותר, ולכן אין להעביר אליהם שום סמכות שאמורה להיות נתונה לנבחרינו. יתכן שיש מקום לבטל את מוסד החנינה, כפי שהוצע פה על ידי מגיבים אחרים, אבל בוודאי שאין להעביר אותו לידי בית המשפט. בטח לא בית המשפט הכוחני והשתלטני ש"התברכנו" בו.
הגברת ממן מבלבלת בין הפרדת רשויות לבין הפקרות.
למעשה שחרור רוצחים וטרוריסטים כל כך הרבה שנים לפני מועד השחרור הוא פגיעה ברשות השופטת ללא סיבה ראויה כלל. הבעיה במקרה זה היא לא אקטיביזם שיפוטי אלא להיפך- התערבות של הרשות המבצעת בקביעה ששמורה לגמרי לרשות המחוקקת.
זכות החנינה של הנשיא לא ניתנה לו לצורך שחרור רוצחים וטרוריסטים שאינם מצטערים כלל על מעשיהם, אלא למקרים חריגים, הומניטריים ומקרי קצה של אותם אסירים שיש סיבה טובה לשחררם בזכות עצמם ולא בזכות שחרורו של אחר.
את מנסה לנפנף בדגל האקטיביזם השיפוטי- אך הבעיה היא לא רק שופטים החורגים לתוך תפקידו של הגוף המחוקק אלא כל פריצה של הפרדת הרשויות והאתיקה הראויה ביחסי הכוח ביניהן. הבעיה היא שופטים וחברי כנסת שלמען המטרה שהציבו לנגד עיניהם מוכנים לרמוס את האתיקה ואת הערכים של הדמוקרטיה. לכן חוק זה ראוי וחשוב, בדיוק כמו חוקים שעתידים להגביר חזרה את הרשות השופטת למקומה.
כל הכבוד לגברת ממן
ולכל המלעיגים והמלעיזים – אנא הכבדו והסו, אתם לא מוסיפים שום כבוד לעצמכם
העניין צריך להשאר בידי הפוליטיקאים הנבחרים בידי הציבור, ובמקום להפנות זאת לבית המשפט צריך ליצור זאת כחוק יסוד או כחוק הדורש רוב מיוחס של חכי"ם וכדומה
השופטים מפרשים כל חוק כפי דעותיהם אפילו ההפך הגמור מכוונת המחוקק!
אנו לא מדברים כאן על חנינה אלא להפך, וזה מאוד משנה…
וכן מדובר על נושא ספיציפי של מחבלים המערערים על עובדת היותנו וקיומנו כאן – וזה עיקרו ומהותו
אשר