גם כשהכיס ריק והמצב דוחק, המציאות מוכיחה כי בסולם העדיפויות הפלסטיני שולטת אותה מטרת-העל של האומה הערבית: השמדתה של מדינת ישראל.
המציאות השוררת כיום ברצועת עזה נובעת מטרגדיה של טעויות, שבבסיסה קונספציה ארוכת שנים • משנות ה-80 ועד היום קיימת קבוצה גדולה של ישראלים, אירופאים ואמריקנים שבטוחים כי הפלסטינים אינם שונים מאיתנו, ושכל רצונם הוא להתפרנס בכבוד ולחיות חיים נורמטיביים • אך גם אם הכיס ריק והמצב דוחק, בסופו של יום המציאות מוכיחה כי בסולם העדיפויות הפלסטיני עדיין שולטת אותה מטרת-העל של האומה הערבית: השמדתה של מדינת ישראל
לכל ארגון, כמו לכל קבוצה יש מטרות ויעדים, וכל קבוצה מסדרת את יעדיה על פי סדר עדיפות שלה. היעדים וסדר העדיפות שלהם מבטאים את התרבות של הקבוצה. האינטראקציה בין קבוצות חושפת את היעדים של כל אח מהן, את סדרי העדיפות שלה כמו גם את תרבותה.
סכסוכים בין קבוצות מתרחשים כאשר מטרותיהן מתנגשות זו בזו. לדוגמה: העם היהודי החי בישראל רואה את ארץ ישראל כארצו, ומטרת-העל הראשונה שלו היא לשרוד בה לתמיד, זאת בעוד שהאומה הערבית שמה לה למטרה את השמדתה, אך לא כמטרת-על ראשונה. הסיבה שישראל עדיין שורדת במזרח-התיכון היא שהשמדתה אינה זוכה – באופן זמני – לדגש בקרב האומה הערבית, ולכן היא איננה מתאחדת להשמדתה.
שלום בין קבוצות מסוכסכות מגיע כאשר שתיהן, או אחת מהן, משנות את מטרותיהן המנוגדות או את סדרי העדיפות. כך למשל, כשמצרים וירדן הגדירו את עצמן כמדינות חופשיות מהאומה הערבית (אם בכלל קיימת אומה מאוחדת כזו) וממטרת-העל שלה, וכאשר השליטים של שתי מדינות אלה הבינו שמטרת העל שלהם – השמדת ישראל – איננה ברת ביצוע, הם שינו את סדרי העדיפות שלהם, קידמו את האג'נדה הכלכלית למקום בכיר בסולם ועשו שלום עם ישראל. האם השינוי חלחל למטה אל האוכלוסייה? זו כבר שאלה אחרת, שהתשובה עליה אינה אחידה.
אמנם, קורה גם שקבוצה משנה באורח זמני את הדגשים בסולם העדיפות שלה, בגלל עניינים שוטפים: אם נמשיך עם האומה הערבית, כשמתרחש אסון הומניטרי, כמו גשם היוצר שיטפון והצפות, הרי שהקבוצה תחדל זמנית מהג'יהאד נגד ישראל ותעסוק בהצלת נשים וילדים מבתים שהוצפו. האם בגלל השיטפון נמחק הג'יהאד מסדר העדיפות? כלל וכלל לא.
מתי ואיך הומצא העם הפלסטיני
טעויות ובעיות מתעוררות כאשר קבוצה חושבת שהקבוצה היריבה שינתה לתמיד את סדרי העדיפות שלה, בעוד שזו רק מעמידה פנים שהיא עשתה כך, או עשתה כך באופן זמני. זו הטעות של אלו שדחפו את תהליך אוסלו – ישראלים, אירופים ואמריקנים: היה מי שהטעה אותם לחשוב שהקבוצה החדשה, המלאכותית, המגדירה את עצמה כ"פלסטינים", נפרדה גם היא מהאומה הערבית ואימצה יעדים וסדרי עדיפות שונים.
הנחה שגויה זו נובעת, למשל, מהעובדה שערבים תושבי ארץ ישראל עבדו בה מאז 1967 וגם כי אפילו היום בני עזה מעוניינים לעבוד בישראל. אולם, כפי שהסברנו, אבטלה ורעב יכולים גם הם להיות גורם זמני, המשנה את סדרי העדיפות. כרגע העזתיים צריכים פרנסה ולכן הם באו לעבוד, והג'יהאד ימתין עד לשעת הכושר.
למרות זאת, אותם עייפי נפש, אצלנו ובעולם, בטוחים כי היוצרות התהפכו, ולכן גם מקפידים לקרוא להם "פלסטינים" ולא "ערבים" – כדי ליצור לא רק עם חדש אלא תרבות ויעדים חדשים שאינם כוללים את יעד העל של האומה הערבית והאסלאמית, השמדת ישראל. על הנחה זו התבססה גם תפיסת "המזרח-התיכון החדש", שהולידה את הסכמי אוסלו, ושכנעה את עצמה כי הפלסטינים יצאו לדרך חדשה, בה הרווחה, החינוך, הפיתוח והבריאות תעמוד בראש מעייניהם.
אך המציאות הייתה מורכבת יותר: מאז 1987 הופיעה תנועת חמאס בשטח, והיא לא הסתירה את יעדיה ואת סדר העדיפות שלה. מנגד היה יאסר ערפאת שחיפש דרך להכניס לארץ ישראל סוס טרויאני עם כוח צבאי ערבי, והוא גרם לכמה ישראלים תמימים להאמין ש"אש"ף יטפל בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם". הם חשבו שערפאת אומר אמת ונפלו במלכודת ההונאה שלו, למרות שהוא שינה רק את השיח שלו, באופן זמני, כדי לבצע את זממו.
הונאה עצמית בשם "תוכנית ההתנתקות"
בשנת 2004 הייתה האינתיפאדה השנייה, רווית הדמים, בתהליך דעיכה. הישראלים היו עייפים ומותשים לאחר כאלף הרוגים בפיגועים ובפעולות טרור של אש"ף, חמאס והג'יהאד האסלאמי. ישראלים רבים חיפשו פתרון לבעיה ועל בסיס מצב רוח לאומי ירוד זה החליט אריאל שרון, ראש הממשלה אז, לסגת באופן חד-צדדי מעזה. ההחלטה התקבלה באהדה רבה לא רק בחוגי השמאל אלא גם במרכז וימינה ממנו. רבים גם חשבו שפינוי גוש קטיף היה מחיר סביר תמורת ההתנתקות.
טענה רווחת בישראל של אותם ימים הייתה שאש"ף יקיים ברצועה חיים סבירים, והוא יטפל בטרור של חמאס והאחרים, מתוך אינטרס שלו להקים ישות איתנה, בדרכו אל מדינה. הדעה הזו שררה גם בקרב הממשלה, בהשראת שרון. ביום ה-6 ביוני 2004, היא קיימה דיון על תכנית ההתנתקות, וכך נכתב בהחלטה מספר 1996:
מטרת התכנית [ההתנתקות, מ"ק] להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר. בכל הסדר קבע עתידי לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. מדינת ישראל תומכת במאמצי ארצות-הברית, הפועלת לצד הקהילה הבינלאומית, לקדם את תהליך הרפורמות, בניית המוסדות ושיפור הכלכלה ורווחת התושבים הפלסטינים, על-מנת שתקום הנהגה פלסטינית חדשה, אשר תוכיח עצמה כמסוגלת למלא אחר מחויבויותיה על-פי מפת הדרכים. יציאה מרצועת עזה עשויה להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית. השלמת התכנית תשלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה… מדינת ישראל תפקח על המעטפת החיצונית ביבשה, תשלוט באופן בלעדי במרחב האווירי של עזה, ותמשיך לקיים פעילות צבאית במרחב הימי של רצועת עזה. רצועת עזה תהיה מפורזת מנשק שהימצאותו אינה תואמת את ההסכמים הקיימים בין הצדדים. מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל נקיטת צעדי מניעה כמו גם תגובה תוך שימוש בכוח כנגד איומים שייווצרו מרצועת עזה…
החלטה זו מבטאת באופן הברור ביותר את ההונאה העצמית של ישראל על "עזה מפורזת", על "הנהגה חדשה", על סדרי עדיפות חדשים ("בניית המוסדות ושיפור הכלכלה ורווחת התושבים"), ועל היכולת של אש"ף לשלוט בעזה לאורך זמן. היה מי שהזהיר מפני השתלטות חמאס לאחר הנסיגה, ולקראת הנסיגה מעזה קיימה המועצה לביטחון לאומי מספר דיונים בתסריטים העתידיים. בדיון שהתקיים ב-5 ביולי 2005, יותר מחודש לפני הנסיגה ופינוי גוש קטיף, הציג אחד המשתתפים את האפשרות שתנועת חמאס תשתלט על הרצועה. אחד המומחים בזירה הפלסטינית, בעל תואר דוקטור שפרסם ספר על הפלסטינים, השתתף אף הוא בדיון וטען ש"עזה היא היהלום בכתר של אש"ף" ולכן "אש"ף יילחם נגד חמאס עד טיפת דמו האחרונה".
הטרגדיה של עזה
המציאות טפחה על פני כולם: אחרי פינוי גוש קטיף וכתוצאה ממנו, זכתה תנועת חמאס ברוב מושבי המועצה המחוקקת בבחירות בינואר 2006, והשתלטה באלימות רבה על רצועת עזה ביוני 2007. למרות זאת, מיום שהשתלטה תנועת חמאס על הרצועה היה בישראל מי שהאמין שחמאס הוא "שחקן רציונלי" שמטרתו הקמת מדינה, מוסדות, כלכלה מסודרת וחיים טובים. הסברה הזו מתבססת, שוב, על ההנחה שהרציונל שלנו והיעדים שלנו – מדינה, כלכלה, חיים טובים – הם גם הרציונל היעדים של חמאס, וסדר העדיפות שלהם מתאימים לזה שלנו.
הטעות של חלק מאיתנו נבעה מכך שהיעדים וסדר העדיפויות של תנועת חמאס נשארו כפי שהיו: בראש הרשימה עומדת השמדת ישראל והג'יהאד נגדה, ורק במקום שני ומטה נמצאים היעדים האחרים כמו מדינה, כלכלה ורווחת התושבים. הטעות הזו גרמה לישראל לא לפעול בנחרצות הנדרשת נגד מנהרות ההברחה מסיני לרצועה, שדרכן הוברחו הטילים פנימה, וכך הפכה הרצועה למחסן הטילים השני בגדלו בסביבה, אחרי זה של חיזבאללה בלבנון.
בעיה נוספת המכבידה על ההגעה להפסקת אש היא העובדה שחמאס איננה תנועה מלוכדת ומאוחדת, ולכן גם אם מה שנקרא "הדרג המדיני" רוצה להגיע להפסקת אש כדי "לקחת נשימה" ולהיערך לסיבוב הבא, משגרי הרקטות אינם בהכרח מצייתים ל"דרג המדיני" וממשיכים לשגר טילים ורקטות לעבר היישובים האזרחיים בישראל. הם לא משנים את סדר העדיפות שלהם אפילו באופן זמני.
ההרוגים, הפצועים, הסבל של האוכלוסייה והרס התשתיות, נמצאים במקום נמוך בסולם העדיפויות של הג'יהאדיסטים, והם לא מוכנים לשנותו למרות סבל האוכלוסייה. אדרבה, הם אף מנצלים את הסבל כדי להילחם בישראל במישור התקשורתי, המדיני והמשפטי.
לשים סוף לקונספציה
הטרגדיה של עזה נובעת בראש ובראשונה מהפיכתה לבסיס הג'יהאד נגד ישראל, אך גם מטעויות של ישראלים, אירופים ואמריקנים, שהניחו שמטרותיהם וסדר העדיפות שלהם הם גם אלו של אנשי אש"ף, החמאסניקים והג'יהאדיסטים. חשוב שהמציאות הנוכחית תפקח את עיני כולם, שיבינו שלמזרח-התיכון יש יעדים אחרים וסדרי עדיפות שונים מאלו המוכרים במערב, ובאזור הזה שורד רק מי שאי אפשר לנצח אותו. ממשל טוב, כלכלה, בריאות, חינוך ורווחה נמצאים הרחק מתחת ליעד הגדול, העליון: להשמיד את ישראל.
למרות הקושי להבין זאת, אני רוצה להאמין שיום יבוא והישראלים וחבריהם בעולם יבינו את המציאות המרה של המזרח-התיכון, ואת האתגר הגדול שבפניו ניצבת מדינת ישראל.
תיקון: טענה *רווחת* בישראל של אותם ימים
דר קידר, אתה חושב כחוקר אך עליך לחשוב כמאפיונר. שנאת ישראל והיהודים היא רק כלי ותירוץ. במקום הראשון נמצאת השאיפה לכח, כסף ושלטון. חיזבאללה עלה מאשפתות לבנון בזכות הלחימה בישראל. חמאס עלה מאשפתות עזה, מבסס את שילטונו ומרפד את כיסיו בכספי תרומת והברחות רק ע״י הלחימה בישראל. כמו ברוב מדינות ערב – גם בעזה נוצרה חונטה קטנה ועשירה שולטת בכסף בכח ובנשק, ושאר האזרחים מושארים חסרי כל (ר׳ מצרים, סוריה ומי לא?), מפני שכך הם אינם מאיימים על השליט ובודאי שאין כל כוונה לשפר את מצבם (רק יסבסדו להם את שתי הפיתות ליום, מהן הם חיים). ישראל משמשת אוייב חיצוני מדומין בידי השליטים – תרוץ קבוע כדי להצדיק את שלטונם. הרטוריקה הג׳יהדיסטית היא כלי מצויין לגיוס אהדה וחיילים בזול.
חמאס פועל בתרוץ של שנאת ישראל אך הוא תלוי בה לצורך כסף והשרדות בשלטון –
בעצם חמאס עלה על מעגל הקסמים הבא –
בשביל לשלוט צריך כסף, כשהכסף נגמר יורים על ישראל. ישראל מגיבה ותמונות הרג והרס זורמות אל העולם, בתגובה זורמים מיליוני דולרים של תרומות ל״שיקום״ עזה שעוברים דרך ה״שלטון״ כמובן. חמאס מקבל לגיטימציה פנימית וחיצונית ומשתמש בכסף לבניית המנגנון שלו ולחידוש האמלח, וחוזר חלילה. שים לב שהסיבוב הנוכחי התחיל כשהפסיקו ה״משכורות״ לאנשי חמס ברצועה. זה גם מסביר למה חמאס לא הסכים להפסקת אש. מטרתו להמשיך להלחם עד שישראל תגרום מספיק נזק לעזה , ששוב יאפשר לקבל את כספי השיקום והתרומה. באין לך נפט – ישראל היא מקור פרנסה מצויין לכנופיות המזרח התיכון , שבלעדיה היו גוועות ברעב.
רוי, קרמינולוגיה עוסקת בהתנהגות של יחיד בתוך החברה. הרעיון לחשוב כמו קרימינולוג כשבאים לנתח התנהגות של חברה אחרת, עם תרבות אחרת, הוא בדיוק הרעיון שקידר בא לתקוף. אל תנתח חברה אחרת, עם תרבות אחרת, כאילו היא פרט סורר בתוך החברה המוכרת לך.
השאיפות שמניעות את המערב הן כוח, הון וחיים טובים. אין לכחד שאלה שאיפות אנושיות בסיסיות, אבל בחברות אחרות יש גם מניעים אחרים, חזקים לא פחות. במיוחד בחברה דתית כמו זו העזתית. אם במשך עשרות שנים הם חוזרים ומביעים שאיפות מסוימות, ומוכנים למסור נפש על זה – אולי תאמין להם במקום לעשות לזה רדוקציה לאותן שאיפות שאתה מכיר מהחברה שלך? למען הרדוקציה הזו, יצרת איזשהו מודל ספקולטיבי שמסביר איך מלחמה נצחית בעזה טובה לחמאס מבחינה שלטונית. אני מקווה שברור לך שאפשר לעשות הוקוס-פוקוס דומה כדי להסביר את ההפך: החמאס יביא שגשוג כלכלי לעזה וכך ייתפס בעיני האזרחים כשלטון שקידם את עזה עשרות שנים והביא פריחה לאזור. באופן הזה מנהיגי החמאס לא רק יהיו מנהיגים קטנים של חברה אפסוסית, אלא מנהיגים של חברה משגשגת ופורחת, והם גם לא יצטרכו להתחפר כל שנה וחצי מתחת לאדמה. נשמע טוב יותר עבור קרימינולוג מערבי ממוצע, לא?
מסכים לחלוטין עם הניתוח של רוי. תומר – הקולות שאתה שומע הם של אותם קיצוניים שמשמיעים את קולם. פחות מ-3% מאוכ' עזה הם פעילים חמושים, וגם אם נכון שאין להם התנגדות ניכרת, זה לא שונה ממה שחשבנו על "המצרים", או "הסורים" עד לאביב הערבי. אנשים שחיים בתנאים ירודים, בלי אופק חיובי, תחת מצור, תחת שלטון מדכא ואלים (אבל מחוזק על ידי המדיניות שלנו) – קשה לצפות מהם למשהו. ובכל זאת – כשפוגשים יחידים ומראיינים אנשים ברחוב, מגלים שהם בני אדם כמונו, שמה שמעניין אותם זה אוכל, ומים וכסף, וחינוך, ורמת חיים. נורא קל לאתר ולתת ביטוי לקולות קיצוניים – לכאן ולכאן.
אגב – ההסבר ההפוך (שחמאס יתמתן וידאג לפריחה ברצועה), שקיווינו לו, אכן התגלה כמוטעה… לא מעט בזכות המדיניות שלנו, והרבה בגלל כישלון של חמאס לעמוד באתגר. בזכותנו הרבה יותר נוח לו ללחוץ על כפתור האלימות כשצריך דם חדש, ולא להשקיע בבנייה איטית והדרגתית של רמת חיים טובה – שקשה יחסית ליצור תחת התנאים בעזה. זה גם מוכיח את עצמו כבר פעם שלישית או יותר, ככה שהניתוח של רוי די מבוסס, בניגוד להסברים אחרים שבסה"כ לא עומדים במבחן המציאות.
אין לי כוונה להפחית מאחריות הפלסטינים לעצמם. כל עוד הם כעם מאפשרים את עבודת חמאס וארגוני הטרור האחרים – הם ימשיכו לסבול, וההגנה העצמית שלנו תהיה מוצדקת. ובכל זאת, יש כאן סיפור מורכב יותר מסתם לייחס לכולם שם פונדמנטליזם דתי. ולבטל את הבסיס האנושי של הפלסטינים לא יקדם אותנו אפילו סנטימטר לפתרון חיובי של הסכסוך.
אריאל, האם האמנם הקולות שאני שומע הם רק של שוליים קיצוניים? כבר שנים מנסים לשכנע אותי שיש אצל הפלסטינים שמאל פורח ומלבלב, אלא שקולו לא נשמע. על מי מוטלת פה חובת הראיה? האם תוכל למצוא תנועה משמעותית פלסטינית, מתישהו מאז ימי חאג' אמין אל חוסייני, שקראה לדו-קיום לצד מדינה יהודית? כמדומני שלא. אין לי ספק שיש בודדים עם דעות מעניינות, אבל כציבור – הפלסטינים מדברים כמעט מאז ומתמיד בקול אחד, ששולל לחלוטין את זכות היהודים למדינה פה.
כנ"ל לגבי אזרחי עזה. בבחירות הם הצביעו חמאס; בראיונות בתקשורת הם מדברים כמו חמאס. אולי הם באמת חמאס? שוב, נטל ההוכחה עליך. בתור התחלה, בטח תוכל למצוא לי דפי פייסבוק של עזתיים אנטי-חמאסניקים (משמאל…) עם מאות אלפי לייקים.
ההסבר הנלוז של "בזכותינו עזה בחרה באלימות" מזכיר לי נשים מוכות. הוא לא מחזיק מים. המצב בעזה קשה יחסית למצב בישראל, נכון. אבל בכל מצב, אפשר לבחור להתפתח באופן חיובי ע"י בניה, יצרנות והזרמת משקיעים (ובמיוחד כשיש לך ידידים כאלה נחמדים בנסיכויות), או באופן שלילי. משום מה, מדינות לא מוסלמיות לא בוחרות בדרך-כלל לירות טילים על השכנים רק כדי שהם יחזירו, ואז הן תקבלנה כספי סיוע (מודל כלכלי מדהים). לעומת זאת, ברוב אזורי המלחמה בעולם, יש לפחות צד אחד מוסלמי (אם לא שניהם), וברוב המקרים הקשר של המלחמה לאיסלאם הוא מוצהר – וכך גם אצלנו. האיסלאם היא כמדומני הדת הגדולה היחידה בעולם שהמנהיגים הרוחניים המרכזיים שלה (לא הקיצוניים; המתונים!) תומכים בפיגועי טרור והתאבדות נגד אזרחים (עיין ערך יוסוף אל-קרדאווי).
נכון, לא כולם בעזה פונדמנטליסטים, אבל כחברה – החברה שם די דתית מוסלמית. וכשאתה רואה שחברות מוסלמיות נוטות לאלימות על פני הגלובוס, ההאשמה של ישראל במצב – ועוד שנים ספורות אחרי ההתנתקות – היא בדיחה (או שמא: בריחה).
אריאל, האם האמנם הקולות שאני שומע הם רק של שוליים קיצוניים? מדי פעם מנסים לשכנע אותי שיש אצל הפלסטינים שמאל פורח ומלבלב, אלא שקולו לא נשמע. על מי מוטלת חובת הראיה? האם תוכל למצוא תנועה משמעותית פלסטינית, מתישהו מאז ימי חאג’ אמין אל חוסייני, שקראה לדו-קיום לצד מדינה יהודית? כמדומני שלא. אין לי ספק שיש בודדים עם דעות מעניינות, אבל כציבור – הפלסטינים מדברים כמעט מאז ומתמיד בקול אחד, ששולל לחלוטין את זכות היהודים למדינה פה.
כנ”ל לגבי אזרחי עזה. בבחירות הם הצביעו חמאס; בראיונות בתקשורת הם מדברים כמו חמאס. אולי הם באמת חמאס? שוב, נטל ההוכחה עליך. בתור התחלה, בטח תוכל למצוא לי דפי פייסבוק של עזתיים שמאלנים עם עשרות אלפי לייקים.
ההסבר של “בזכותינו עזה בחרה באלימות” מזכיר לי נשים מוכות. הוא לא מחזיק מים. המצב בעזה קשה יחסית למצב בישראל, נכון. אבל בכל מצב, אפשר לבחור להתפתח באופן חיובי ע”י בניה, יצרנות והזרמת משקיעים (ובמיוחד כשיש לך ידידים כאלה נחמדים בנסיכויות), או באופן שלילי. משום מה, מדינות לא מוסלמיות לא בוחרות בדרך-כלל לירות טילים על השכנים רק כדי שהם יחזירו, ואז הן תקבלנה כספי סיוע (מודל כלכלי מדהים). לעומת זאת, ברוב אזורי המלחמה בעולם, יש לפחות צד אחד מוסלמי (אם לא שניהם), וברוב המקרים הקשר של המלחמה לאיסלאם הוא מוצהר – וכך גם אצלנו. באופן לא מפתיע, המנהיגים המובילים באיסלאם בן זמננו (גם המתונים, ע"ע יוסוף אל-קרדאווי) תומכים בפיגועי טרור והתאבדות נגד אזרחים.
נכון, לא כולם בעזה פונדמנטליסטים, אבל כחברה – החברה שם די דתית מוסלמית. וכשאתה רואה שחברות מוסלמיות נוטות לאלימות על פני הגלובוס, ההאשמה של ישראל במצב – ועוד שנים ספורות אחרי ההתנתקות – היא בדיחה (או שמא: בריחה).
אני מאמין שלא כל הפלשתנאים חושבים אותו דבר .
כשי שערביי ישראל אולי בתהיך איתי חיים בשלום אתנו היהודים ונמצאים כמעט בכל מקום ברפואה בתקשורת בבניה , ואף גם חלק מהמסלמים מתגייס לצה"ל .
אני מאמין שעוד 20 שנה לא נרגיש בהבדל מי יהודי ומי ערבי .
לדעתי אין מקום לחלוקת הארץ .
המדינה חייבת להיות בגדבולות טבעים בין הים לירדן ארץ אחת בה חייבים למצא את הדרך לחיות בשלום ערבים ויהודים יחדדיו , כפי שחיים ביפו רמלה לוד נצרת עכו ועוד ועוד
לדעתי כשיבינו ערביי יהודה ושומרון שאין סיכוי לחסל את מדינת ה היהודים -אז יגיע השלום .
היציאה מעזה הרחיקה את השלום לפחות ב30 שנה