מי אלים יותר – הימין או השמאל

השמאל הרדיקלי מוכיח באופן מסורתי את הימין על נטייה לשימוש באלימות. סקירה היסטורית קצרה מוכיחה שדווקא לו יש עבר מפואר בתחום.

מי מטיל צל כבד יותר על הדמוקרטיה הישראלית – גדעון לוי או יואב אליאסי? • הפתולוגיה של האלימות הפוליטית משותפת לימין הרדיקלי ולשמאל הרדיקלי במידה שווה • כל מה שימני בעולם הוכתם בגל מלחמת העולם השנייה • לשמאל הרדיקלי יש סוכני אלימות מצוינים – הוא לא צריך להיות אלים בעצמו. רק לגרות אלימות מימין וללמד מקצועות תומכי טרור

השמאל הרדיקלי אלים לא פחות; תומכים בחמאס. צילום: גילי יערי, פלאש 90
השמאל הרדיקלי אלים לא פחות; תומכים בחמאס. צילום: גילי יערי, פלאש 90

אז מי אלים יותר? הימין הרדיקלי או שמא השמאל הרדיקלי דווקא? הפוליטיקה בישראל רועשת כדרכה, במיוחד בעת מלחמה, ודנה ללא הרף בסוגיה הרת הגורל: מי אלים יותר? מי מטיל צל כבד יותר על הדמוקרטיה הישראלית – גדעון לוי או יואב אליאסי? על אף הרעש, טוב לזכור שהפוליטיקה הישראלית יציבה הודות לשני הגושים שממלאים את מרכז המפה הפוליטית ושומרים – לעיתים פחות ולעיתים יותר – על גודל דומה. אולם הקטטה בשוליה של הפוליטיקה ממלאת את דפי העיתונים וערוצי התקשורת וכדאי לתרום לה נקודת מבט נוספת: האם האלימות היא חלק מן הפתולוגיה של הימין הרדיקלי בלבד, או אף של השמאל הרדיקלי?

מלחמת העולם השנייה עשתה לשמאל הרדיקלי חיים נוחים, משום שהימין הפאשיסטי שחולל את הזוועות הוכנע והוקע אל הקיר. ההכתמה של הימין בנוראותיה של המאה העשרים מוצדקת, אך תוצר הלוואי שלה הוא טשטוש חלקו של השמאל בזוועות הללו. ולשמאל הרדיקלי יש אחריות: במהלך העשורים של שלטון סטאלין – משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50, רצח הרודן הקומוניסטי עשרות מליונים בשם האידיאולוגיה המרקסיסטית. סתימת הפיות הסובייטית הייתה חלק ממערכה אידיאולוגית שהכפיפה כל תובנה, כל המצאה אנושית, לאינקוויזיציה של המפלגה. וזו הכריעה אם נפלאות הרוח האנושית וגילוייה עולים בקנה אחד עם המרקסיזם.

כך נהגה גם סין בהנהגתו של מאו דזה-דונג. אל אלו מצטרף הטרור של החמר רוז' בקמבודיה, של צפון וייטנאם והוויטקונג בדרום וויטנאם, הזפטיסטאס במכסיקו ועוד רבים ולא כל כך טובים. כולם עשו שימוש במוטציות של האידיאולוגיה המרקסיסטית ודיברו בשמה. צ'ה גווארה, המהפכן האלים שגם לאחר מותו עודנו מלהיט צעירים מהפכנים-לכאורה, דיבר בשמה של אידיאולגיה מרקסיסטית. כך גם "כנופיית הארבעה" בסין. אלו הן רק דוגמאות בודדות לאלימות של משטרים שמאליים או בשמם של אלו.

שנות השישים והשבעים היו שנות הטרור של תנועות השמאל המהפכני. באיטליה, לדוגמה, תכפו מעשי האלימות והרצח של אותם ארגונים עד כדי כך, שהשנים הללו זכו לכינוי "שנות העופרת" – Anni di piombo. בין מעשי הרצח הרבים נודע אירוע חטיפתו ורציחתו של ראש ממשלת איטליה אלדו מורו בידי חברי הבריגדות האדומות. בין חוטפי מטוס אייר פראנס לאנטבה (שנוסעיו שוחררו ב"מבצע יונתן") היו גם חברי ארגון שמאלי רדיקלי גרמני. כנופיית באדר מיינהוף זרעה אימה וטרור בגרמניה. הטבח בנתב"ג ב-1972, שבוצע על ידי קוזו אוקמוטו וחבר מרעיו, נעשה גם הוא בקופרודוקציה פלשתינית עם ארגון הצבא האדום.

ומעבר לאוקיינוס האטלנטי, באמריקה: מחתרת ה- Weatherman הכריזה מלחמה על ממשלת ארצות הברית ופוצצה מוקדים ספורים בגריניץ' וילאג' בניו יורק. צ'רלס מנסון רצח את שרון טייט, אשתו של רומן פולנסקי, בשמה של איזושהי אידיאולוגיה שמאלית רדיקלית. ג'ים ג'ונס התאבד עם חמש מאות מאמיניו בכת שהקים, אי שם באמריקה. הוא ומאמיניו דברו בשמה של אידיאולוגיה מרקסיסטית כזו או אחרת. בארצנו היו אלה אודי אדיב וחברי המחתרת האדומה, שקשרו קשר עם פעילי טרור פלסטינים, ותכננו פיגועי טרור כנגד ישראלים. הם נעצרו בזמן, תודה לאל. כל מעשי הטרור והרצח הללו בוצעו בידי ארגוני שמאל מהפכניים שדגלו בטרור.

רוצח נערץ על השמאל עד היום; צ'ה גווארה בתל-אביב. צילום: ג'ורג' נובומינסקי, פלאש 90
רוצח נערץ על השמאל עד היום; צ'ה גווארה בתל-אביב. צילום: ג'ורג' נובומינסקי, פלאש 90

מדרבנים אלימות של היריב

אבל זה רק חשבון הדמים. חשוב לא פחות להתייחס לשיטת העבודה של השמאל הרדיקלי: הטקטיקה של השמאל הרדיקלי הייתה ועודנה לעורר אלימות מנגד: בשיטת ה-Sit ins וההשתלטות, כפו מפגיני שמאל רדיקלים את עצמם ברחובות ערים ובקמפוסים אוניברסיטאיים על מנת לגרור את המשטרה והרשויות לפנות אותם בכוח ו"להצדיק" בכך את האשמתן באלימות.

כך גם היום – הפגנות בוטות ופוגעניות של השמאל מתקיימות בכוונת מכוון להביא את המשוגעים מן העבר השני לנקוט באלימות נגדם – רק כדי לזעוק חמס. המאבטח האישי שלקח לעצמו גדעון לוי – זה חלק מאותה טקטיקה. יותר משהוא  נועד להגן על לוי, הוא נועד להשלים את המהלך הטקטי הזה: הלהטת הרוחות באמצעות כתבה מרושעת שחוסה תחת חופש הביטוי, ציפייה לאלימות של השוליים, ואז צביעת כל המחנה הפוליטי היריב כאלים ולפיכך יצירת דה לגיטימציה של המחנה כולו (ולא רק שוליו הרדיקליים).

אולי השמאל הרדיקלי – היום, בנקודת הזמן הספציפית הזו – לא נוקט באלימות. אבל הוא תומך באלימות ומעודד אותה. תמיכה בלתי-מסוייגת של עמירה הס וגדעון לוי בטרור האסלאמי היא אלימות. אטימת אזניים ומילוי הפה במים נוכח אלימות אסלאמית בכל מקום שאליו הגיעו ארגוני הטרור האסלאמיסטים, ובניגוד גמור לכל הערכים שניכס לעצמו השמאל (חופש דת, זכויות נשים וזכויות אדם) – היא תמיכה באלימות במחדל. התמיכה באירגוני טרור כאילו-שמאליים כמו החזית העממית היא אלימות. לשמאל הרדיקלי יש סוכני אלימות מצויינים כיום – הוא לא צריך לפעול בעצמו. וכך נמשכת מורשתו מאז ועד היום.

אך מעל הכל, האבחנה בין שמאל רדיקלי לימין רדיקלי איננה ממשית. הקטטה בין שני האגפים הרדיקלים איננה אלא "ויכוח בתוך המשפחה", משום שבסופו של יום הקשת הפוליטית איננה קשת אלא מעגל – השוליים מחוברים זה לזה. במבחן ההיסטוריה אין הבדל בין שמאל רדיקלי לימין רדיקלי, הם אותו דבר: בין תנועות השמאל והימין הרדיקליות הייתה תמיד ממברנה דקה דקיקה – שאיפשרה את המעבר ביניהן: הפאשיזם האיטלקי החל את דרכו כשהוא נושא אידיאולוגיה שמקורה בסוציאליזם דווקא. רבים מפעילי הפאשיזם הצרפתי הגיעו אליו מקרב התנועות הסוציאליסטיות. ובכוון ההפוך – חברי מחתרת הימין לח"י תמכו בסוף דרכה של התנועה באוריינטציה סובייטית ובסין העממית. אולי שני הפעילים המוכרים ביותר של השמאל הרדיקלי הישראלי הגיעו אליו מן הימין הרדיקלי: אורי אבנרי ונתן ילין-מור. גם עמוס קינן היה פעיל לח"י.

אירוע הזוי במיוחד יכול לשקף את סגירת המעגל הרצחני בין ימין לשמאל: אחד מפיגועי הטרור שנשכחו היה הניסיון לפוצץ בית כנסת יהודי בגרמניה ביום השנה לליל הבדולח בראשית שנות השבעים כמחאה שמאלית דווקא – מה שאומר שאין הבדל בין שמאל רדיקלי לימין רדיקלי.

רדיקליזם, בסופו של דבר, הוא הלך נפש, לא עמדה פוליטית.

ד"ר עדי פורטוגז, מדרשת בן גוריון

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

31 תגובות למאמר

  1. אפשר גם להזכיר את פועלם של יהודים אוניברסלים ברוסיה בסוף תקופת הצאר. ארגון נורדיה ווליה
    במהלך הפוגרומים שפרצו ביהודים במשך שנות השמונים פרסמו אנשי ה"נרודניה ווליה" כרוזים שבהם קראו לטבוח ביהודים, זאת מתוך הזדהות עם מה שראו בתור רצונו של העם הרוסי ‏[1] באחת הערים אף צעד סטודנט יהודי מן השמאל הקיצוני בראש הפורעים. ועל זה כתב ברל כצנלנסון:
    "… היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אוייב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי יסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט." ~ נאום 1 במאי 1936; פורסם בדבר 4 במאי 1936

  2. אז עצם העובדה שאדם החליף דעה אחת לאחרת מוכיחה ששיש קשר מהותי בין הדעות? לא מקבל את הטיעון הזה. יש חופש בחירה, אנשים יכולים לשנות את דעתם מכל דעה לכל דעה.

    ובכלל אני לא אוהב את האהבה הזו ל"מרכז". לפעמים האמת בקצוות.

    1. הוא לא מדבר על קצוות, אלא על השולים הרדיקליים שמהם נובעת האלימות.

  3. התפישה של הפוליטיקה כמבוטאת על ציר יחיד (שמאל-ימין) היא זו שיוצרת את הרעיון המבולבל שבבסיס הכתבה. למעשה, יש שני צירים: חופש פרט-סמכות מדינה וחופש כלכלי- תכנון כלכלי. איש ימין קיצוני מאמין בסמכות המדינה וחופש כלכלי ואילו איש שמאל קיצוני מאמין בסמכות המדינה ותכנון כלכלי. שניהם זרים לרוח החופש האמיתית , ולכן קל להם מאוד לעבור ממחנה אחד לשני, כי ההבדל הוא בעיקרו קוסמטי.

    1. תימוטי מקויי (הטרוריסט שניסה לפוצץ את הבניין הפדרלי באוקלוהמה) דגל בעמדות קרובות לליברטריאניזם.

  4. אפשר גם להוסיף את הנשים שהולכות חשוף ומעודדות אונס. הן לא אלימות אבל הן מפעילות סוכני אלימות. מה, לא? אחד המאמרים המטומטמים.

    1. אחת ההשוואות המטומטמות. כשהשמאל הקיצוני נותן גושפנקא מוסרית לרצוח מתנחלים, הוא לא מעודד את סוכני האלימות הערבית לפגוע בו, אלא במתנחלים.

    2. אחת התגובות המטומטמות. לא, למעשה זאת התגובה המטומטמת ביותר שאי פעם התפרסמה איפשהו. המאמר עוסק באנשי שמאל שמביאים כביכול לפגיעה בעצמם על ידי אנשי ימין.

    3. הפוסל במומו פוסל.

      המאמר עוסק בכך שאנשי השמאל לא צריכים להפעיל אלימות בעצמם, כי הם מפעילים סוכני אלימות המפעילים אלימות עבורם.

      אישה שנאנסת לא "מפעילה" סוכני אלימות הפועלים מטעמה על מנת לפגוע ביריביה הפוליטים. ה"סוכנים" אינם סוכנים שלה, הם פוגעים בה.

  5. אז העברת שיעור היסטוריה, איך זה קשור לדעון לוי, עמירה הס או יואב אליאסי?
    בפועל, כרגע, יש קבוצות של אנשים שמפגינים ללא אלימות – בהפגנות של מרץ וחד"ש, ויש אנשים שמפגינים באלימות – הימין היהודי מפגין באלימות כנגד שמאלנים והערבים מפגינים באלימות כנגד כוחות הביטחון והיהודים. (ואנשים שתוקפים כתבים ערבים, שזה פשוט טמטום מסוג חדש)
    הדרך הכי טובה "לסנגר" על האידיאולוגיה הימנית היא לומר בפה מלא שאנשים שפועלים באלימות צריכים להיעצר ולהיענש – בלי "אבל" ובלי סימפטיה. ככה ניתן להראות שהאידיאולוגיה אינה אשמה, אלא אנשים אלימים אשמים.
    כמובן שכל מה שאמרתי נכון לגבי אנשי חד"ש שמנסים להסביר את האלימות בהפגנה בנצרת, אבל את זה אני עושה מול האנשים הרלוונטים.
    אתר כמו "מידה" וכותבים שמנסים להציג את העמדה הימנית – כאשר אינכם מוקיעים אלימות באופן החלטי אתם מראים שהאידיאולוגיה שלכם מכילה אלימות כלפי דיעות מנוגדות.

    1. פספסת את רעיון המאמר, אבל מאחר ואתה תקוע מאחור, בוא נדבר על הפציפיזם השמאלני שלך. האם זה ההשתקה של אונס נשים בבילעין והר הצופים? או בוא נלך אחורה, האם זה ייבוא קבוצת טרוריסטים , הצבתם על גבול ישראל וחלוקת נשק?
      אז זו הטענה לצדיקות שלך? שהשמאל משתמש בקבלני משנה?
      במקרה הזה, זה אפילו לא קיצוני השמאל, זה המיינסטרים של השמאל.

  6. אז כשימני מפגין זה כי אכפת לו, וכששמאלני מפגין זה כי הוא רוצה שינסו להרביץ לו ואז הוא יוכל להתבכיין?

  7. תמיכה בלתי מסוייגת בטרור האיסלמי? באיזה עולם חיים הכותבים של מידה?

    1. חכה שתשמע כמה קיבל הכותב עבור יצירת המופת הזאת…

    2. בעולם בו לא קוראים רק הארץ או צופים בחדשות 1 או 10?

  8. אלימות השמאל
    לנגד עיניו של השמאל עומדת שנאת ישראל והשמדת היהדות. הוא לא אוהב ערבים, הוא לא אוהב קומוניסטים. ניצב הוא לצד אלה הנלחמים בישראל.

    שטן השמאל שותל מחשבה בראשי:
    יריות נורות רק מצד ימין.
    מדוע? אני מקשה?
    כי הימין פשסיטי, נחות, בהמי. רצח ותאוות דם דרכו.

    האמנם? חושב אני.

    השמאל, בעצם קיומו, רוצח בכל יום את האלוהים, את האמונה, את היהדות. השמאל רוצח את דתי זה עשורים רבים, בכל יום ובכל שעה. הוא מעודד רצח (סטאלין אבינו, ערפאת מורנו), מבזה אמונה, לועג, סונט, מכאיב, ומתמם. אני? רק אמרתי שהרוצחים צודקים, וכי יש להם זכות לרצוח. זכות יסוד היא להם. תנאי לכל: שירצחו יהודים.

    השמאל אינו זקוק לרצוח בעצמו. הוא רוצח באמצעות פרוקסי. הערבים רוצחים יהודים, אז מה לו, לשמאל, להתאמץ? דם יהודי הרי כבר נשפך, אז למה ללכלך את הידיים? נסתפק בעידוד הרוצחים הערבים.
    (למזלו של השמאל, הצורר לא הותיר לו ברירה, והרג גם בו. שאם לא כן, היה מסייע בעדו. "עדיף היטלר על פני מלחמה", שלום בדורנו, עכשיו, שלום עכשיו.)

    יריות נורות רק מצד ימין.
    בוגדים, רבותיי, בוגדים באים רק מצד שמאל.

    1. וידקון קוויזלינג לא בגד בעמו? מרשל פטן? הלורד האו האו מה שמו?

  9. "תמיכה בלתי-מסוייגת של עמירה הס וגדעון לוי בטרור האסלאמי" [citation needed]

  10. הקטגוריות "אדם מבולבל" ו"ליברטריאן" מקיימות חפיפה גדולה מ-0.

  11. מה יותר הזוי במאמר הזה – שהוא קושר בין השמאל בישראל לבין מהפכת התרבות בסין או שההנחה מפתיחת המאמר מחברת את יואב אליאסי, ארגון להב"ה ושות' לגרמניה הנאצית ולפאשיזם של תחילת המאה העשרים?

    1. יותר הזוי שפעם בשבוע בכל אמצעי תקשורת ישראלי יושב "עיתונאי" או פרשן מטעם בתורו וזורק סתם כך בין נושא לנושא " ש"ברור שאלימות פוליטית יש רק מימין" ונותן דוג של אמיל גרינצוויג ורצח רבין. סתם ככה. ואז מחזק דבריו באלימות טוקבקים ברשת – רק של הימין כמובן. וכמובן כי ימין זה פאשיזם וביבי זה ארדואן והלואי והממשלה שלנו היתה לפחות נאורה כמו צפון קוריאה. אז קרא שוב מאמר ואולי תבין… על אותו עיקרון ניתן לומר שבארץ כל הבוגדים והמרגלים הם מן השמאל כמו ואנונו, ישראל בר, מרקוס קלינברג, ענת קם וכו.

  12. כל הכבוד! נהנתי מהמאמר.
    ואיך תינה על השאלה: "מה על הרוב הדומם לעשות?"

  13. מורה אחד מלמד בכיתה ומסביר ש 10+10=20 תלמיד אחד מרים את ידו ושואל: למה דווקא 20 למה לא 19 או אולי 18 למה להיות קיצוני? ענה לו המורה: זאת האמת, האמת היא אחת, האמת היא קיצונית

  14. אלוקים הכל יכול נתן תורת אמת לכל בני האדם שיהנו מהעולם כל בני האדם .
    חשוב מאוד לא להיות קיצוני לאף צד.
    הגשר להגיון הוא להשכין שלום בין כולם.
    הטיפשות של כל קיצוני זה לייצר מלחמות שכולם בסוף יוצרים הפסד .
    במלחמות לא מנצחים יש רק שפיכות דמים ועוול שנגרם לכל בני האדם .
    שביל הזהב מייצר מצב שכל בני האדם נהנים מהעולם שברא אלןקים לכולם .
    אל תחזיק בעמדה להלהיט את יצר הרע.

    1. שטויות שהבריגו לך לראש…

      הנאצים שטבחו -50 מיליון אנשים לא היו דתיים…ממש לא.

      סטאלין שרצח עשרות מיליוני אזרחי בריה"מ…לא היה דתי… ממש לא.

      גם מאו טסה טונג הסיני לא רצח מיליונים בשם דת כלשהי..

      למעשה רוב המלחמות בעולם, כולל שני מלחמות-עולם לא נעשו בשם הדת.

      הוסף לזה את נפיליון בונפרטה,יוליוס קיסר, אטילה ההוני,אלכסנדר מוקדון,

      חניבעל, ג'ינגיס חאן,ועוד…

      ברשימת הרוצחים והכובשים הגדולים ביותר בכל הזמנים,לא מופיע אפילו אדם

      דתי אחד..