רופאים למען אוטואנטישמיות

והשבוע בפינת ההלקאה העצמית: קבוצת רופאים איטלקים פרסמה מכתב נאצה ארוך וחריף נגד "הטבח הישראלי בעזה" בכתב עת רפואי מהחשובים בעולם • אבל זה עוד כלום לעומת היהודים המגנים. אסף וול שוב נתקל בעוצמת השנאה-העצמית והניתוק מהמציאות, ומציע מחקר פסיכיאטרי חדשני • בינתיים כבר הצטברו כ-8000 תומכים בעולם למכתב האנטי-ישראלי ומתארגן מאמץ איסוף חתימות למכתב נגדי

בימים האחרונים התפרסם טקסט פורץ דרך בכתב-העת הרפואי "לנצט" (Lancet) הבריטי. כמעריץ מושבע של רומא, גאוותי גאתה בי משהתברר שרופאים איטלקים שוב עומדים בחזית המדע והרפואה.

אלא שבמהרה גיליתי כי האכסניה אולי רפואית אבל הז'אנר חדשני. ראו את הציטוט הפרמבצטי הבא: "אנו מזועזעים מהמתקפה הצבאית של ישראל על אזרחים בעזה… למרות התנאים הקשים, קיימו התושבים בעזה ומנהיגיהם הפוליטים תהליך של פיוס בין הפלגים ויצרו ממשלת אחדות … התנהגותה של ישראל מעליבה את המין האנושי, את האינטליגנציה ואת כבוד האדם. ישראל מבצעת מעשי טבח איומים ופשעים נגד האנושות".  לסיום הם ממליצים לעמיתיהם: "לנקוט סנקציות מיידיות נגד ישראל, כולל הפסקת כל סחר והסכמי שיתוף פעולה עם אירופה".

אני מודה שזהרם של כתבי-עת אקדמיים מעט הועם אצלי בעקבות הטקסט הרפואי הזה. בעיניי, הופעתו של מניפסט אנטישמי שכזה ב"לנצט", כתב-העת הרפואי השני בחשיבותו בעולם, משול להופעת מאמר המציג חיסון למחלת האיידס ב"דר שטירמר".

מחקרים אוטואנטישמיים

אבל גאוותי נסקה שוב כאשר התברר כי מלבד למחקר הרפואי המפואר גם חוקרים ממדעי הרוח לא טומנים ידם בצלחת, ומציגים לגויי העולם את יכולותיו של הגניוס היהודי המופלא. כמה מסקרנת היא תופעת האוטואנטישמיות, ובמקרה זה איני מתכוון לפולקסוואגן. ואמנם, חוקרים רבים התייחסו לתופעת השנאה-העצמית בכלל ולמופעיה התכופים בקרב יהודים בפרט. כל עוד אנו נחשפים לתופעה בסרטים של וודי אלן העניין די משעשע, בעיקר משום שאלן מציג עצמו בגרוטסקיות קומית. אמנם, גם טיפוסים כפרופ' שלמה זנד ודומיו מציגים עצמם בגרוטסקיות קומית, אבל יש הבדל: כאן לא מוגדר הז'אנר כ"קומי" אלא כ"דוקומנטריה".

אני תוהה האם פרופ' זנד, התומך בהפסקת אש עוד לפני שהמבצע בכלל החל, באמת מאמין בכלל ההבלים עליהם הוא חתום. הוא הרי אינו טיפש הפרופ' הגמור הנ"ל. אין לי כל ספק שקוגנטיבית הוא מודע היטב לסתירה שבין הצהרותיו הדמוקרטיות ובין תמיכתו בשלטון זוועות דיקטטורי. שלטון היורה בברכי אסירים, מדכא נשים, מגרש נוצרים, תולה בכיכרות הומוסקסואלים וגורר את גופות מתנגדיו ברחובות משל היו פגרי כלבים.

אדרבה. דווקא זה הדוגל בערכי הדמוקרטיה, ההומניזם, החופש, ושלל ערכים נעלים אחרים, דווקא הוא זה שצריך לאחוז בנשק להתנדב לפלוגת החוד של גדוד 12 על-מנת להסתער על רעולי העריצות האיסלאמית להכריתם מעל פני האדמה.

בכל אופן, כאיש מדעי-הרוח בעצמי לא אתיימר לגלוש לעניינים רפואיים ולאבחן את פרופ' זנד או מי מחבר מרעיו החותמים. ממילא קיים כבר דיון ארוך שנים בתופעת התיעוב-העצמי והמניעים הפסיכולוגיים העומדים בבסיסה. מסקנותיו סובבות בעיקר סביב הערכה-עצמית נמוכה שמקורה בהפנמת יחס הסביבה אל בן-המיעוט. באופן פרדוקסלי, ככל שהוא מנסה להשתלב באובססיביות בקבוצת הרוב, בולטת שונותו של בן-המיעוט יותר ויותר, והוא נדחק להעלות את רף הפרובוקציה, כמו למשל לחתום על מכתבים גרוטסקיים ב'לנצט', או לכתוב ספרים נגד קיומו של העם היהודי ואז לחתום על עצומה הקוראת לאותו עם שלא להגן עצמו.

אסיים בהצעה למחקר עתידי. אם כבר מתיימרים "מדעני" השמאל הרדיקלי לפרסם בכתבי-עת בריאותיים, מדוע שלא יתמקצעו בתחום הפסיכיאטריה? הייתי מציע להם לרדת לעומק תופעת השנאה-העצמית הקולקטיבית המופיעה ביתר-שאת באורגניזמים מן המוצא האתני היהודי. לאותם "מדעני הרוח" אני ממליץ הפעם שיקחו על עצמם תפקיד מחקרי חשוב וחדשני עבורם: מושאי המחקר. והנה לפנינו שיתוף פעולה מדעי פורה.