בראיון ל'מידה' מביע הקולונל הבריטי ריצ'רד קמפ חשש מפני מדיניות הממשל האמריקני במזרח-התיכון ומעניק גיבוי מלא להתנהלות צה"ל בעזה.
המזרח התיכון משתנה, ועמו האוריינטציה האמריקנית. יוכיחו זאת מתווה הפסקת האש הפרו-חמאסי המביך של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ואחריו שיחת הטלפון התקיפה של הנשיא ברק אובמה. בכל מהלך מבצע "צוק איתן" ניכר כי הממשל האמריקני מנסה למשוך את מוקד ההשפעה והכוח לכיוונו של ציר קטאר-טורקיה. אובמה, כך נראה, לא מעוניין שישראל תמגר את שלטון החמאס. ככל שהזמן נוקף הולכת ומתבהרת האהדה של ממשל אובמה לאסלאם הפוליטי בדמותם של 'האחים המוסלמים', והולכים ומידרדרים יחסיו עם בנות-הברית משכבר הימים, סעודיה מצרים – שתי מדינות שהכריזו על 'האחים' כארגון טרור.
בסוף השבוע שעבר הגיע לישראל קולונל ריצ'רד קמפ, לשעבר מפקד הכוחות הבריטים באפגניסטן. קמפ התפרסם בישראל בעקבות עדותו בדו"ח גולדסטון, כאשר קבע כי "הצבא הישראלי עשה יותר לשמירת אזרחים בשטחי מלחמה יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה". יש לו ניסיון עשיר בלוחמה בטרוריסטים ובמורדים, אותו צבר בכל רחבי העולם; מאז שהחל את שירותו הצבאי באירלנד, המשך ברחבי המזרח-התיכון ועד שסיים את שירותו באפגניסטן, כקצין מעוטר. עתה הוא הגיע לארץ כדי לעודד, להביע הזדהות ולהשמיע קולות תמיכה אל מול גל ההסתה והגינויים נגד ישראל, כפי שכבר עשה בעבר לא פעם.
קולונל קמפ, מה דעתך על ההתנהלות האמריקנית שאנו רואים לאחרונה. האם יש לישראל ממה לחשוש?
"אני חושב שכן. אבל לא רק ישראל צריכה לחשוש. המדיניות של ארה"ב כלפי כל המזרח-התיכון מדאיגה, ומדינות רבות נוספות באזור צריכות לחשוש גם הן. הרי לא רק מצרים רוצה להיפטר מחמאס. ישנם משטרים רבים נוספים שיהיו שמחים מאוד לראות את חמאס נעלם, מכיוון שהוא בין השאר כלי בידי איראן. וידועה, למשל, האיבה של ערב הסעודית כלפי איראן. כך שהיא בהחלט אחת מאותם משטרים שחוששים מציר של חמאס-קטאר-טורקיה.
אך המדיניות של ארה"ב כלפי איראן, כפי שאנו רואים כיום, מעוררת חששות גם מחוץ למזרח-התיכון. רוב הפרשנים סוברים כי הדרך בה ארה"ב צועדת היום מובילה להסכם הבלתי-נמנע, שיאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני. לדעתי מאוד סביר שאכן כך יקרה. מדובר בהיחלשות הדרגתית של ההשפעה האמריקנית במזרח-התיכון והדבר יוביל לאי-יציבות גדולה עוד יותר".
האם יתכן שישראל חצתה את הקו האדום של הלגיטימציה הבינלאומית בעקבות ריבוי ההרוגים הפלסטיניים לעומת ההרוגים היהודים?
"חמאס התחיל את הסכסוך הזה עם התוקפנות שלו, תוך שהוא יורה לתוך אוכלוסייה ישראלית אזרחית. ישראל לא קיבלה תמיכה מבחוץ במהלך ירי כל מאות הטילים לעבר ישראל, לפני שהמבצע החל בכלל. לא הייתה כל התייחסות לכך מצד הקהילה הבינלאומית. ישראל פנתה למועצת הביטחון, אך אף אחד לא ממש התעניין. אך ישראל לא יכלה להתעלם מכך; היא הייתה חייבת להגיב ולמנוע זאת.
חמאס תכנן באופן מכוון את מכונת המלחמה שלו כך שהיא תפעל מתחת לאדמה או מעל האדמה בין אזרחים, כשהם משתמשים באוכלוסיה אזרחית כמגנים אנושיים. כך שישראל ניצבה בפני דילמה: האם אנחנו מאפשרים להם להמשיך לירות עלינו טילים או שמא אנחנו מגיבים והורגים אזרחים בתהליך, דבר שהוא בלתי-נמנע. חשוב לדעת שכיום, כאשר ישראל תוקפת מטרות צבאיות של חמאס – מפקדות, משגרי טילים, מאגרי טילים, מחרטות נשק – היא ממלאת את חובתה והדבר הוא במסגרת חוקי הסכסוך המזויין [החוק ההומניטרי הבינלאומי – א.ג]. אם ישנם באזור אזרחים שיכולים להיהרג, זה לא הופך את התקיפה לפחות חוקית. הנוכחות של אזרחים סביב המטרה, בעיני החוק הבינלאומי, אינה מונעת ממך לפגוע במטרה".
בהקשר זה עולה פעם אחר פעם שאלת המידתיות. האם לדעתך ישראל משתמשת בכוח סביר במערכה הנוכחית?
"מידתיות אינה אומרת "מה אנשים חושבים עלי", שזה מה שאנשים טוענים לרוב: "X אלפי פלסטינים מתו לעומת כמה ישראלים, אז זה לא פרופורציונלי". זוהי אינה מידתיות במלחמה. הכוונה היא שלמדינה לוחמת בסכסוך מזויין, במקרה הזה ישראל, אסור להשתמש בכוח מוגזם – מוגזם ביחס למטרות הצבאיות שהושגו באמצעות השימוש בו. ישראל צריכה להפעיל שיקול דעת. נניח שאנחנו תוקפים מטרה של שלושה משגרי טילים ומעריכים כי חמישה אזרחים ימותו. האם זה לא מידתי? זו השאלה שישראל צריכה לשאול את עצמה.
אין תשובה קלה, ואין ספר הדרכה שמלמד זאת. מצד אחד אתה יכול לומר שמערכת כיפת ברזל תיירט את הטילים שירו המשגרים הללו והאזרחים הישראלים יסתתרו במקלטים בכל מקרה, כך שישנו סיכוי נמוך שאזרחים ישראלים אכן יפגעו. מצד שני אתה יכול לומר שהסיכוי שאזרח ישראלי אחד יהרג אינו שווה מבחינתך את חייהם של חמישה פלסטינים. זו שאלה לא פשוטה".
ובכל זאת, באילו אמות מידה ניתן להעריך נכונה את הסיטואציה?
"אחד השיקולים החשובים הוא חישוב הפוטנציאל של הטילים הללו להרוג. הרי כיפת ברזל אינה מערכת מושלמת, כך שאינך יכול באמת להבטיח שאף אזרח ישראלי לא יהרג. אתה לא יכול להבטיח שכל האזרחים שלך יגיעו למקלטים בזמן. טיל שיכול לפגוע פוטנציאלית בכיתה מלאה ילדים ולהרוג עשרים מהם מהווה איום וסכנה אמיתית. וזה סוג החישוב שיש לעשות כאשר דנים בעניין המידתיות. מסיבה זו החוק הבינלאומי מתיר לפגוע במטרות צבאיות גם כאשר יש אזרחים ליד שעלולים למות, על-פי שיקול דעת. ואת שיקול הדעת הזה צריך להפעיל מפקד צבאי מוסמך.
מה שחמאס עושה, לא רק שהוא יורה על אוכלוסיה אזרחית ישראלית ומבצע פשעי מלחמה, הוא גם משתמש באזרחים כמגינים אנושיים, שגם זה פשע מלחמה. לדעתי ישראל הייתה חייבת לעשות את מה שעשתה. לא נותרו לה אפשרויות, ואני לא רואה כיצד כל מדינה בעולם הייתה עושה זאת אחרת. יתרה מכך, ישראל עשתה מעבר לדרישות של החוק הבינלאומי מבחינת התחכום של ההתראה שהיא מספקת, וכן באשר למספר הפעמים שמשימות בוטלו בשל מספר רב של אזרחים באזור. זהו חישוב של מידתיות".
בוודאי ראית את שיטת "הקש בגג" של חיל האוויר הישראלי, שבאמצעותה הוא מזהיר יושבי בניין לפני החרבתו. מה דעתך על כך?
"זה מתקשר למידתיות. ישראל חייבת להפעיל שיקול דעת. נכון ש"הקש בגג" יכול להבריח את המחבל, אבל יש לו פוטנציאל להציל חיי אדם. כך שאם ביחס לאותו טרוריסט ישראל מחליטה שהוא לא שווה את חייהם של עשרת האזרחים שמקיפים אותו, אזי זו ההחלטה הנכונה. ישראל ויתרה לא פעם על חיסול מטרות בכירות בחמאס כיוון שהיו באמצע הרחוב, מוקפות באוכלוסיה אזרחית. מצד שני אין ספק שהגישה הזו של ישראל, שהיא מעבר לדרישות החוק הבינלאומי, קושרת את ידיה מאחורי גבה. הבעיה היותר קשה בעניין זה נוגעת לכוחות קרקע. כאשר אתה מרסן את הפעילות של כוחות קרקע ומודיע על בואך לאזור אתה שם אותם בעמדת סיכון. במקרה הזה נוסף עוד שיקול של חיי חייליך לעומת סיכון אזרחי האויב".
הקש בגג: טלפון למשפחה, טיל ללא ראש נפץ ורק לאחר מכן פגיעה
לסיום, כאדם בעל ניסיון רב בקרבות ברחבי העולם, לאן אתה מעריך שהסכסוך הנוכחי יתפתח? האם ניתן להכריע ארגוני טרור, דוגמת החמאס?
"כאשר מדינות נלחמות זו בזו יכולות להיות אבדות כבדות מאוד לשני הצדדים, אך המערכה נגמרת עם תוצאה; לפעמים כניעה, לפעמים הפסקת אש, וכד'. יש תוצאה. במקרה של לוחמת גרילה יש הרבה מאוד דוגמאות בהן בסופו של דבר חזרנו לנקודת הפתיחה ולא הבסנו את המורדים. הדוגמה הקרובה ביותר לכך כיום היא עיראק. במובנים מסויימים מצב המדינה חמור יותר ממה שהיה בשיא השפל, כאשר ארה"ב ובריטניה היו שם, ועדיין לא נראה הסוף באופק. אותו דבר ניתן לשאול ביחס לטליבאן באפגניסטן. כיצד המדינה תראה כשנסוג משם?
בישראל, מבחינתי, אין תחזית שבה הסכסוך הזה נגמר בקרוב. אני לא יכול לחזות את העתיד, אבל בהתחשב בכוונות ובמנטליות של הצדדים השונים קשה להעריך שיהיה שלום בין ישראל לפלסטינים, בשתי מדינות או במדינה אחת. באשר לעזה, המציאות היא שישראל עזבה את השטח, וברגע שזה קרה קשה מאוד לחזור חזרה. זה גם סוג אחר של עימות, וצריך לדון בכל מקרה לגופו. ניתן לטעון כי יש אפשרות לבודד את האיום בעזה, בוודאי אם יש לך משטר אוהד בצד השני [מצרים – א.ג]. ישראל יכולה להגביר את הביטחון על-ידי כיבוש מחדש של רצועת רפיח והרחבת שטח רצועת הביטחון מסביב לגבול, מה שיאפשר למגר את איום המנהרות".
