רוצים יותר בטחון? תנו לשאת נשק

ללא כוחות-הביטחון שנטרלו את הטרקטוריסט המחבל – רק אזרחים נושאי נשק יכלו לעצור אותו. הגבלת הזכות לשאת נשק פוגעת בביטחון האישי.

מאורעות אתמול בירושלים מלמדים על התפקיד החיובי של נושאי נשק ברחוב • אמנם היו אלה אנשי כוחות-הביטחון שנטרלו את הטרקטוריסט המחבל, אבל אם הם לא היו שם – רק אזרחים נושאי נשק יכלו לעצור את המחבל • המדיניות הרשמית להגביל ככל האפשר את הזכות לשאת נשק בישראל פוגעת בביטחון האישי

.
פיגוע משום מקום שהותיר את האזרחים חסרי אונים; צילום: יונתן סינדל, פלאש90

מאורעות החודשים האחרונים מהווים תזכורת כואבת למגבלות יכולתה של מדינת ישראל להעניק בטחון לתושביה. רציחתה של שלי דדון, צעירה בת 20 מעפולה, על-ידי נהג מונית, חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים מגוש-עציון על-ידי מחבלי החמאס (אשר עדיין מתנהל אחריהם מצוד), ומספר רב של מנהרות החמאס בעזה המאפשרות חדירת מחבלים לשטח ישראל, הם רק תמרורי אזהרה אחדים מבין רבים לשבריריותו של הביטחון האישי של האזרח הישראלי.

יתר-על-כן, לא רק עם טרור ופיגועים חבלניים מדינת ישראל לא תמיד מצליחה להתמודד בהצלחה, אלא גם עם פורעי חוק אלימים מבית. מנתוני סקר שערך לאחרונה המשרד לביטחון פנים עולה כי בקרב הציבור הישראלי "קיים חשש משמעותי מהיפגעות ממעשה אלימות, או מהסתובבות באזור המגורים עם רדת החשיכה".

האפשרות להתמוטטות הביטחון האישי מעוררת מיד את השאלה, מהם תפקידיה של המדינה ביחס לאזרחיה? לגישות פוליטיות שונות יש תשובות שונות, אך יש קונצנזוס רחב על כך שביסוד המדינה המודרנית עומדת החובה לגונן על אזרחיה מפני אלימות. במילים אחרות: על המדינה מוטלת האחריות לספק ביטחון פנים (באמצעות משטרה ובתי-משפט) וביטחון חוץ (באמצעות צבא), ובכך להגן על גופם ורכושם של תושביה. למרות תפקידה זה, גם המדינה בעלת כוחות הביטחון המיומנים והמסורים ביותר אינה יכולה לספק ביטחון מוחלט לאזרחיה. בהינתן מצב זה, מוכרת חשיבות מימוש זכותו של הפרט להגן על עצמו בשעת הצורך מפני פגיעה בחייו, חירותו, גופו או רכושו.

האירועים אתמול בירושלים, שבהם תקפו מחבלים מטעם עצמם עוברי אורח, רק מחדדים את התמונה המדאיגה וממחישים את מגבלות רשויות אכיפת החוק באבטחה מלאה של אזרחי המדינה. לכן צריך להטיל ספק בתבונה של המדיניות הרשמית לצמצם ככל האפשר את מספר כלי-הנשק המוחזקים בידי אזרחים שומרי חוק. באירוע המחפרון אתמול, במקרה היו במקום שני אנשי כוחות הביטחון ואלה הפעילו את נשקם. אם הם לא היו שם, האירוע יכול היה להיות מטופל רק על-ידי אזרח מקרי נושא נשק.

למרות המצב הביטחוני והפלילי הקשה, מדינת ישראל נוקטת בצעדים אשר מקשים מאוד על אזרחיה להשיג רישיון לנשק לצרכי הגנה עצמית. בפועל, המדינה אינה מכירה בזכות מוקנית לנשיאת נשק להגנה עצמית, ועל האזרח החפץ בכך לעמוד בדרישות סף וקריטריונים שנקבעו על-ידי משרד הפנים ומתעדכנים מעת לעת. תהליך קבלת הרישיון ארוך ומתיש, ועל המבקש להוכיח עילה מיוחדת לנשיאת נשק. משום כך מספר האזרחים הפרטיים המחזיקים כלי נשק ברישיון להגנה עצמית הולך ומצטמצם. למרבה האבסורד, אפילו אזרחים שעברו שירות סדיר מלא ומשמעותי ומשרתים במילואים בשירות קרבי אינם מורשים לשאת נשק.

הרתיעה האינסטינקטיבית והרגשית מפני כלי-נשק המוחזקים בידי אנשים פרטיים ברורה ומובנת, אך יש לזכור כי ברוב המקרים אין בסביבה שוטר או חייל חמוש. שואל ד"ר גבריאל בןעמי, מרצה במחלקה למינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר:

מה אמור לעשות אזרח שומר חוק, המגלה באישון לילה כי פורצים חדרו לביתו – האם עליו ליטול את הסיכון שהם יחוסו על חייו ועל חיי בני ביתו ויסתפקו רק בלקיחת רכושו? האם עליו להניח כי אלו לא ינסו, כבדרך אגב, לאנוס את בתו או את אשתו? אילו אמצעים עומדים לרשותם של אזרחים המתגוררים במקומות שאותם אין המשטרה נוהגת לפקוד? האם עליהם להפקיר את חייהם, את שלומם ואת רכושם לידי פושעים חסרי-מצפון? איזה כלי הגנה עומד לרשותה של אישה המתגוררת בגפה, המגלה כי תוקף חדר לדירתה? האם לא הגיוני לאפשר לאנשים כאלו להצטייד בכלי נשק? האם הימצאות נשק בידי אזרחים אלו לא תהווה הרתעה?

להחזקת נשק בידי אזרחים חשיבות רבה במלחמה נגד הטרור. פרופ' שלמה שפירא, ראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, מצא כי במהלך העשור האחרון ביותר מ-40 פיגועי טרור היו מעורבים אזרחים חמושים, וברוב המקרים תרמו האזרחים תרומה מכרעת לנטרול המחבל ולהגנת סביבתם מפני הרג נוסף. פרופ' שפירא מזכיר את פיגועי הטרקטורים בירושלים, הפיגוע במסעדת "סי פוד מרקט" בתל-אביב והפיגוע בישיבת "מרכז הרב" בירושלים כאירועים בהם עשו אזרחים שימוש מכריע בנשקם לעצירת המחבלים.

אזרחים חמושים, מיומנים היטב, הוכיחו מעל לכל ספק כי הם מסוגלים לסייע בזמן אמת בעת אירועי טרור וירי, הן על רקע פלילי והן על רקע חבלני. מניעה מאזרחים שומרי חוק לשאת אקדח להגנה עצמית תמוהה בעיקר לאור העובדה כי המדינה מציידת כל אזרח שמתגייס לצה"ל ברובה סער אוטומטי אשר נזקו הפוטנציאלי גבוה בהרבה.

כשרק לעבריינים יש נשק

כל דיון על הזכות לשאת נשק גולש מהר מאוד לארצות-הברית ולמקרי הירי ההמוניים שהתרחשו שם בעשורים האחרונים בידי אזרחים בעלי רישיון נשק, כדוגמת הטבח בתיכון קולומביין והטבח בקמפוס של אוניברסיטת ווירג'יניה טק. יש לזכור, עם זאת, שמקרי רצח המוניים אינם נחלתם הבלעדית של האמריקנים, ולמעשה הם לא פחות נפוצים באירופה, אפילו במדינות כמו גרמניה, שלה מדיניות פיקוח נשק נוקשה במיוחד.

באופן פרדוקסלי אירועי הירי ההמוניים הללו דווקא ממחישים את החשיבות שבנוכחות אזרחים שומרי-חוק חמושים, מאחר ורובם המכריע של המקרים התרחשו במקומות שנאסר על אזרחים לשאת עליהם נשק (Gun Free Zones), כגון בתי-ספר, מכללות, מועצות עירוניות ומבני דת. התוצאה הבלתי-נמנעת של מדיניות זו היא שלילת היכולת של אזרחים ששהו במקומות אלה להגן על עצמם. נשק כלשהו הוא אמצעי ההגנה העיקרי שיכול היה להציל את חייהם או את חיי זולתם, בעוד שהרוצחים מתעלמים כמובן מההנחיות האוסרות כניסה עם נשק לאותם מקומות ספציפיים.

מתנגדים חריפים להכרה בזכות האזרחית לשאת נשק להגנה עצמית טוענים כי יש קשר ישיר בין כמות כלי-הנשק המוחזקים ברישיון בידי אזרחים לבין רמת הפשיעה במדינה. עם זאת, כפי שנסקר עלידי רודנה גולץ במאמר קודם ב"מידה", לא רק שלא נמצא קשר בין שיעורים גבוהים של החזקת נשק באוכלוסיה הכללית לבין עלייה בשיעורי הפשיעה, אלא שבמחקרים אחדים נמצא אפילו מתאם חיובי בין שיעורים גבוהים של החזקת נשק לבין ירידה בשיעורי הפשיעה. לצד מקרים כמו ארה"ב – עם שיעור מקרי רצח גבוהים ואחוז גבוה של אזרחים חמושים, ניתן למנות מקרים הפוכים כמו שוויץ, אשר ממוקמת רביעית בעולם בהחזקת נשק לצד שיעור נמוך מאוד של פשיעה בכלל ומקרי רצח בפרט, נמוך בהרבה ממדינות בעלות מדיניות פיקוח נוקשה יותר על נשקים כמו אוסטרליה, בריטניה וקנדה. דוגמה הפוכה היא הולנד, עם אחוז החזקת הנשק הנמוך ביותר באירופה, אבל עם שיעור מקרי רצח גבוה יותר ממדינות כמו איטליה, אוסטריה, ספרד ושבדיה, אשר מאופיינות באחוז גבוה יותר של אזרחים חמושים.

כאשר בוחנים את המדיניות בארה"ב יותר לעומק, מתברר כי דווקא מקומות אשר הטילו הגבלות ורגולציות מחמירות על נשיאת נשק בידי אזרחים, כגון וושינגטון הבירה, שיקגו ומסצ'וסטס, חוו עלייה תלולה ברמת הפשיעה. מנגד, במדינות כמו פלורידה,טקסס ומישיגן אשר חוקקו חוקים אשר מקלים על תושביהם לשאת נשק, שיעור מקרי הרצח ירד משמעותית לאחר כניסת החוקים לתוקף. פרופ' גריקלאק, קרימינולוג מאוניברסיטת המדינה של פלורידה, ערך מחקרים רבים שבדקו את השפעת כלי-נשק על רמת האלימות באוכלוסיה, ומעריך כי חיי מאות-אלפים ניצלו הודות לשימוש הגנתי בנשק על-ידי אזרחים חמושים שנשאו את נשקם במקומות ציבוריים.

מעניין לציין שלמרות שהמצדדים הבולטים בהגבלות או באיסור על נשיאת נשק הם לרוב נציגים של התנועות הפוליטיות השמאליות המתקדמות כביכול, לזכות לשאת נשק היה תפקיד חשוב במאבק למען זכויות אזרח שוות לאזרחים האפרו-אמריקנים בארה"ב בשנות ה-50 וה-60. אזרחים שחורים רבים התחמשו והגנו על עצמם, משפחתם וקהילתם מפני ארגוני שנאה אלימים אשר דגלו בעליונות הגזע הלבן. מרטין לותר קינג עצמו, למרות דבקותו במאבק אזרחי לא-אלים, החזיק במספר אקדחים להגנת משפחתו. לא פלא, אם כך, שהתומכים הבולטים בהגבלת הזכות לשאת נשק באותם ימים היו חברים בתנועות "כוח לבן", אשר ביקשו לפרוק את השחורים מנשקם ולהותירם חסרי-אונים בפני התעמרויות גזעניות.

נשק וחירות

נראה שהקשר בין הזכות לשאת נשק לבין חירות אינו מקרי: מחקר שהתפרסם ב-2008 מצא כי אזרחי מדינות עם שיעור החזקת נשק גבוה נהנות יותר באופן משמעותי מחירויות פוליטיות ואזרחיות. החוקרים גילו גם קשר מובהק בין שיעור הנשקים באוכלוסיה לבין החירות הכלכלית ורמת השחיתות הנמוכה במדינה. אחת האפשרויות הסבירות שהועלו במחקר היא שהחזקת נשק בידי אזרחים מקדמת את חירויות הפרט במדינה, ומרתיעה הן את המשטר המקומי והן משטרי אויב מפני ניסיונות לדיכוי האוכלוסייה.

מדיניותה של מדינת ישראל לפיה לא ניתן לסמוך על אזרחיה שומרי החוק לשאת נשק להגנה עצמית מבוססת על הנחות שגויות ועל תפיסת עולם המנוגדת לעקרונות החירות. איסור על נשיאת נשק מוביל למצב מסוכן, בו אזרחים מסתמכים בלעדית על רשויות אכיפת החוק בעת צרה, בעוד שעבריינים אינם מתחשבים בחוק ונושאים נשקים. הניסיון מלמד אותנו היטב שבמקרים רבים אין על מי לסמוך כאשר נדרשת תגובה מהירה ומיידית. אזרחי ישראל מוצאים את עצמם כשהזכות והיכולת להגן על עצמם נשללת מהם על-ידי המדינה עצמה, הנותנת תמריץ לעבריינים ולרוצחים אלימים לבצע את זממם.

ד"ר אמיר שני הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. המצב במדינת ישראל, בכל הנוגע לרישוי נשק, הוא אבסורדי: מצד אחד, המדינה מקשה מאוד על קבלת רישיון לנשק. מצד שני, אין שום דרישה להכשרה רצינית ממי שכן קיבל.

    מה נכון לעשות? לדעתי – לאפשר לכל בוגר צבא, ששירת בתפקיד לוחם או תומך לחימה, לקבל רשיון לנשיאת נשק פרטי (בתנאי שהוא ללא עבר פלילי או היסטוריה של בעיות נפשיות – אם כי כאלה לא אמורים לשרת בתפקידים הללו מלכתחילה). יחד עם זאת, יותנה הרשיון במעבר קורס ירי מעשי וברענון שנתי משמעותי (ולא הבדיחה הנהוגה כיום, שתכליתה לוודא שהיורה יודע מאיזה צד של הנשק יוצא הכדור).

  2. בלתי הגיוני שנשק ימצא בידיהם של גורמים עבריינים וטרוריסטיים ולוחמים במיל' שאמונים על בטחונה של ישראל יודרו מהזכות להגנה עצמית וכפועל יוצא גם קולקטיבית. הגיע הזמן לחשב מחדש את הדברים בבחינת "לשים את הנשק בידיים של הטובים". כאן אין חובת המנעות מ"אפלייה", אלא טובת הכלל בלבד, אשר על מנת לקיימה יהיה צורך ביצירת תבחינים חדשים ויחודיים בהתאם למציאות בשטח. יש צורך במחשבה מרובה אבל כורח המציאות מדריש שינוי מיידי ומשמעותי.

  3. אני מודה, אני נורא מפחדת שלאזרחי מדינת ישראל יהיה נשק פרטי. אני מודעת לכך שהטיעון הוא רגשי ולא רציונאלי. אני חוששת שאם לאזרחי מדינת ישראל יהיה נשק בבעלות פרטית האלימות ברחובות תעלה ואף מקרי האלימות והרצח במשפחה. נראה לי שהחשש שלי נובע מכך שאני לא סומכת על תושבי המדינה שינהגו בשיקול דעת ובזהירות. כל ההתלהמות הרשתית במבצע "צוק איתן" מעלה בי את החשש הכבד כי האצבע תהיה קלה על ההדק ויהיה פה כאוס. תודה על המאמר המעורר מחשבה.

  4. כל הכבוד על עצם פרסום המאמר ועל הכתיבה. לגבי התוכן – אני עוד צריכה לחשוב על זה כדי לגבש דיעה מוצקה.
    אז הנה גם תודה – על זה שאתה גורם/מכריח אותי לחשוב ולגבש/לחדד עמדות.
    ובכל זאת יש לי שאלה: )אם לטענתך( רוב הפשעים נעשו בארה"ב בידי אוחזי נשק לא חוקי, האם ניתן לגזור מכך שלו היה הנשק חוקי פשעים אלו היו נמנעים? אני ממש לא בטוחה שהתשובה היא – כן…

    1. אני עונה בשמי ולא בשם אמיר, לדעתי הכוונה היא לא שכל אחד יקבל רשיון, כמובן שעדיין יהיו מבחנים. למשל, אנשים בעלי עבר פלילי ואלים לא יורשו להחזיק נשק. הבעיה כרגע היא שהם בכל אופן מחזיקים גם בניגוד לחוק, אבל האנשים הנורמטיביים חסרי הגנה, ולכן העבריינים רק נהנים מהמצב.

    2. בנוסף לתגובה של רן, צריך לזכור שאנשים שמעוניינים לבצע פשעים אלימים יכולים למצוא בקלות תחליפים לנשק חם. באוסטרליה, לדוגמה, נרשמה עליה חדה (תרתי משמע) בשימוש אלים בסכינים ובחפצים חדים בעקבות הפיקוח הנוקשה שהוטל שם על נשקים. http://dancingczars.files.wordpress.com/2013/02/australia_weapon_trends1.jpg

    3. האם זה מצביע בכלל על קשר? אולי זה נסיבתי… ואם קשר אז מי מה הסיבההןמה התוצאה – קשר סיבתי?

    4. שאלה טובה. בנושא הזה קשה מאוד להוכיח קשרים סיבתיים – משני צידי המתרס. אבל – חובת ההוכחה היא על החפצים לשלול את זכות הפרט לשאת נשק, ולא אלה הרוצים להגן עליה.

    5. זכות לנשיאת נשק? תחת איזו זכות בסיסית זה בדיוק נכנס? אני לא רואה בזה זכות ובטח לא זכות בסיסית. הזכות היא הזכות לתחושת מוגנות. איך מושגת תחושת המוגנות של אדם ובידי מי האחריות לתחושה זו, אפשר לדון עוד רבות. אבל אין בנשיאת נשק שום זכות. מקסימום רצון, אמונה או גחמה. אין זה אומר שיש בעיניי לאסור זאת, אבל בהחלט יש מקום לדון בכובד ראש בקריטריונים.

  5. זוהי בדיוק עמדת העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל- העמותה (כמו גם קציני משטרה בכירים, בעבר ובהווה) גורסת שכלי יריה בידי אזרחים כשירים ומיומנים עשויים להציל חיים! אנו מזכירים שכאשר השניות נחשבות, השוטרים נמצאים בדרך כלל במרחק של דקות! אני קורא לכל מי שהנושא קרוב לליבו להצטרף לעמותה- http://www.legalwep.co.ll

  6. אכן מאמר מצוין. יש לאפשר לאזרחים הנורמטיביים לשאת נשק קל כפוף למגבלות כאלו ואחרות (שירות בצבא, רישוי שנתי וכו') כאשר ניתן לשלול את אפשרות נשיאת הנשק כאשר יש חשש בפועל. היתרונות בכך יעלו על החסרונות ללא ספק.

  7. כמה שטויות בכתבה אחת!
    הדיון על ארה"ב לא מדבר על מקרי הטבח ההמוניים שהתבצעו שם, אלא על כמות הרצח בנשק חם ביומיום!
    תבדקו את הסטטיסטיקה על מקרי רצח בנשק חם בארה"ב ובאירופה (לא כולל מקרי הטבח ההמוניים המפורסמים): בארה"ב אלפים אם לא עשרות אלפים, באירופה כמה עשרות בודדות.
    הבעיה עם נשק חם בידיים של אנשים פרטיים היא שכל אחד אדון לעצמו – במיוחד מאז תחילת המבצע אנחנו רואים כמה אנשים ברחוב היו שמחים שיהיה בידם נשק חם כדי "להוציא להורג בוגדים." וזה בלי לדבר בכלל על אנשים שרוצחים על רקע מסוג אחר כמו משפחה (חושבים שרק אצל הערבים רוצחים על רקע כבוד המשפחה? תנו לכל אזרחי ישראל נשק ותראו כמה נשים מתות יהיו לנו על הידיים מבעלים לשעבר).
    פשוט כתבה מטומטמת.

  8. אני מסכימה עם הנאמר, במדינה מטורפת כמו שלנו רצוי שתהיה אפשרות לאזרחים שומרי חוק להגן על עצמם ועל אחרים. חייבים להעביר את המבקשים לשאת נשק בדיקות מחמירות על מנת שהמקרים בהם יש שימוש לא ראוי בנשק יהיה אפסי והתועלות יעלו על החסרונות.

    1. אז את טוענת כמוני שזו לא זכות אלא שמדינה צריכה לקבוע רגולציות נוקשות )שונות ממה שיש היום( כדי לאפשר נשיאת נשקים.
      זה לא מה שאמיר טוען. הטענה שלו היא שזו זכות ושבעצם כל אדם רשאי לשאת נשק אלא אם יש סיבה קיצונית לא לאפשר לו.
      אלו טיעונים הפוכים שנובעים מהשאלה האם נשיאת הנשק היא זכותו של אדם או לא. אם כן אז הרגולציות צריכות להיות על למי אסור. אם לא אז הרגולציות צריכות להיות על למי מותר.
      זה עניין עקרוני )חצי פילוסופי

  9. מאמר מאוד מעוניין ומעורר הרבה מחשבות. גם אני חושבת שכיום אין מספיק אזרחים שומרי חוק ונושאי נשק ומסכימה שהיכולת להגן על עצמינו ועל משפחתינו מוגבלת מאוד בשל כך. מצד שני גם לי ישר עולות השאלות על ניצול לרעה של הנשק כלפי חסרי ישע- נשים, ילדים, קשישים או שאר בני אדם- בעת וויכוח מתחמם וכעס בלתי נשלט. מצד שלישי, רציחות כאלה מתבצעות גם ללא נשק- דקירות, חניקה, השלכה מהגג, שריפה…המפגעים שרוצים ברעתינו ימצאו את הדרכים לעשות זאת גם עם נשק וגם בלעדיו. לפחות אנחנו נגדיל את הסיכוי להקטין את הפורענות הזו ולעצור את המפגעים לפני שהאסון יהיה גדול יותר. באופן אישי אני מודה שאם מדיניות החזקת הנשק תתמתן, אני בהחלט אגיש בקשה להחזיק נשק להגנה עצמית ולהגנת משפחתי.

  10. סוף סוף דיברי נאורות ,כל מילה בסלע!!! רק חלילה מלבלבל את מדינתינו היקרה עם העובדות.