המלך הוא עירום: וידויו של מצביע אובמה לשעבר

דוד אומן, מצביע דמוקרטי מסורתי, על תהליך ההתפכחות שעבר בעקבות הפקרת המיעוטים במזרח התיכון מצד ברק אובמה. טור אישי.

כתבנו דוד אומן, אזרח אמריקני ומצביע מסורתי של המפלגה הדמוקרטית, על תהליך ההתפכחות שעבר בעקבות מדיניות החוץ חסרת המוסריות של אובמה, שמפקיר את המיעוטים השונים במזרח-התיכון לחסדי הגל האסלאמיסטי חסר הרחמים • טור אישי

  נבחר כנציג המיעוט ומפקיר את מיעוטי המזה"ת. ברק אובמה נואם בירושלים. צילום: פלאש 90
נבחר כנציג המיעוט ומפקיר את מיעוטי המזה"ת. ברק אובמה נואם בירושלים. צילום: פלאש 90

יש מחברי המקשרים בין הקרחת המבריקה על ראשי לבין מריטת שערות לנוכח התנהלות ממשל אובמה בשש השנים האחרונות. הקרובים שבהם יודעים שזהו גורל גנטי ולא בהכרח תולדה של מדיניות, אך יודעים הם גם שכרבים וטובים אחרים (כן ירבו), עברתי תהליך התפכחות כואב: בבחירות האחרונות לנשיאות עברתי מתמיכה בנשיא אובמה להצבעה עבור המועמד הרפובליקני מיט רומני.

כישראלי בעל אזרחות אמריקנית, בן להורים אמריקנים שגדל בארץ, הקפדתי מאז גיל 18 לממש את זכות הבחירה שלי בבחירות בארה"ב, הן הנשיאותיות והן לקונגרס. רוב משפחתי המורחבת מתגוררת בארה"ב ואני מרגיש קשר חזק לאומה גדולה זו, וזכות שניתנה לי האפשרות להשפיע גם על הגדולה שבידידותינו.

המצביע היהודי כאוהד ספורט מצוי

בדומה לרוב יהדות ארה"ב, שמצביעה באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית, הצבעתי בעקביות במהלך השנים למועמדים הדמוקרטיים. וזה כולל גם את מזכיר המדינה הנוכחי ג'ון קרי (גוועאלד!), שהתמודד מול ג'ורג' בוש הבן בשנת 2004. לא התעמקתי יתר על המידה בסיבות שהעלו בפניי בני משפחתי להצבעתם למפלגה הדמוקרטית: ייצוג של המיעוטים ופחות של ה-WASPS (לבנים אנגלו-סקסים פרוטסטנטיים), העשירים והנוצרים הפונדמנטליסטיים; קירבה יחסית לגישת עולמם הליברלית של מרבית היהודים ובכללם משפחתי ואני; תמיכתה  בקיום רשת בטחון סוציאלית וכדומה.

הרגשתי 'דמוקרט' כשם שמרגישים אוהדי קבוצת כדורגל או כדורסל: אוהדים כי ככה זה, זו קבוצתם, נקודה. אך בניגוד לאהדתי ללייקרס, ששרדה את תקופותיהם הטובות והקשות מאז ימי מג'יק ג'ונסון והשואו-טיים של שנות ה-80, תמיכה מפלגתית ניתן ואף רצוי להחליף.

כמו כל מי שתמך באובמה, באמת חשתי ברוח רעננה מנשבת ובתקווה באוויר בטקס השבעתו של מי שהפך למגה-סלב; טקס בו הופיעו אמנים מהשורה הראשונה דוגמת אייקון הפולק פיט סיגר. אכן, הרגשתי ש-"This land is your land, this land is my land".

אף שהתרשמתי עמוקות מתמיכתו של הנשיא בוש (הבן) בישראל ומראייתו המוסרית הצלולה – "או שאתם אתנו או שאתם עם הטרוריסטים" – תפיסת עולמו נראתה לי מעט פשטנית, ומקרה הפלישה לעיראק ב-2003 על חשבון תשומת הלב לאיראן רק חיזקה את השערה זו. חוץ מזה, מילדותי ינקתי את הרעיון שהתמיכה האמריקאית בישראל היא מעל ומעבר לממשל זה או אחר.

תחילתו של חשבון נפש

מתייצב תמיד בצד הלא נכון. אובמה והאסלאמיסטים. צילום: פלאש 90
מתייצב תמיד בצד הלא נכון. אובמה והאסלאמיסטים. צילום: פלאש 90

הסדק הראשון באופוריה נוצר עם נאום אובמה בקהיר ביוני 2009. מעבר לכל מה שנכתב לגבי תוכן הנאום, עצם העובדה שאובמה הזמין את מנהיגי תנועת 'האחים המוסלמים' לשבת בשורה הראשונה, חרף מחאותיו של מובארק, הדליקה אצלי נורה אדומה בגודל מדינת טקסס.

סדק זה התעבה לרוחבו של הגרנד קניון במהלך הקדנציה הראשונה, בעקבות שורה ארוכה של מהלכים ומחדלים, שקצרה היריעה מלכלול. אלו העידו לא רק על העדר כמעט מוחלט של מדיניות חוץ קוהרנטית, העדר הבנה בסיסית של המזרח-התיכון, סלידה ממעמד מעצמת-העל וממראית עין של מנהיגות שאיננה במסגרת "הקהילה הבינלאומית" או "הובלה מאחור", אלא גם על איבוד טוטלי של המצפן המוסרי בדמות התמיכה באסלאמיזם, וב'אחים המוסלמים' בפרט.

אגב, האבחנה המקובלת בממשל בין אסלאמיסטים "מתונים" לבין "קיצונים" – המהווה את הבסיס לתפיסה על פיה הראשונים, כאשר הם בשלטון, יהפכו לקליינטים של ארה"ב וילחמו באחרונים – גרמה לי להתגעגע לנשיא בוש ה"אנטי-אינטלקטואל". אם זהו תוצר האינטלקטואלים והיועצים הסובבים את  ממשל אובמה, אז אני מעדיף נשיא "פשוט" אך מוסרי ובעל הגיון בריא. לא שאבחנה זו עומדת במבחן המציאות: השנאה והבוז אותו רוחשים 'האחים המוסלמים' וארדואן למערב ולארה"ב מראה שבניגוד לציטוט המפורסם שיוחס לנשיא רוזוולט על הדיקטטור של ניקרגואה, "He may be a son of a bitch, but he's our son of a bitch", האסאלמיסטים הם ממש לא הקליינטים הממושמעים שלהם ציפו אובמה ואנשיו. ואם ברוזוולט עסקינן, הגיוס המאסיבי של תמיכת המיעוטים בארה"ב, ובכללם היהודים, במפלגה הדמוקרטית החל רק ב-1936, במהלך כהונתו הראשונה. היה זה, ככלות הכל, נשיא רפובליקני (לינקולן) ששחרר את העבדים.

ליברל אבל לא מתאבד

מתישהו במהלך הקדנציה הראשונה של אובמה החלטתי להשיל מעלי את כל הסיבות הנ"ל ללויאליות למפלגה הדמוקרטית ולראות את עצמי בראש ובראשונה כמי שאני: ישראלי ויהודי – זאת אומרת, בן מיעוט מזרח-תיכוני. התמיכה באסלאמיזם במסדרונות הבית הלבן ומחלקת המדינה איננה טובה ליהודים, אך עוד פחות טובה לשאר המיעוטים במזרח-התיכון: הנוצרים על עדותיהם השונות העוברים כרגע טיהור אתני בעיראק ללא כל תגובה מצד הממשל, נשים, מוסלמים חילונים וליברלים, הכורדים, האמזיגים (ברברים), הבהאים ועוד.

לאחר רצח השגריר האמריקאי בבנגזי הבנתי שאם כך מפקיר ממשל אובמה את חיילי ושליחי ארה"ב משיקולים פוליטיים קרים, אזי איזה סיכוי יש למיעוטים במזרח-התיכון? וכך החלטתי להצביע למועמד מיט רומני הרפובליקני, רחמנא ליצלן, ואף שכנעתי בכך את אבי. אחרי הכל, כמו שאמר בוב דילן האגדי, "I'm liberal, but to a degree".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. Obama is a traitor president, whether or not he is a secret Muslim, he just cant say what his agenda is, which is to weaken the Judeo-Christiam civilisation, the outpost and a beacon of which is Israel.
    Shame that so many US Jews, bright an successful in the "micro" of life, cant see the real "macro" and are still giving this Sgt Brodie of President their vote money and moral support when he consistently supports the enemies of Israel.
    עיניים להם ולא יראו

  2. לאחרונה הגעתי למסקנה כי שיטת הממשל בישראל טובה עשרת מונים מזו של ארה"ב (אחרי שנים שבהן כל מיני מומחים כאן טוענים את ההפך). לפחות בישראל, כשיש ראש ממשלה גרוע, אפשר להחליף אותו לפני תום הקדנציה. ואילו האמריקאים תקועים עם הנשיא הזה עד לסוף הקדנציה… מעניין אם יתעשתו וידיחו אותו בהליך נדיר.