גולן היה אבי תעשיית הקולנוע המודרנית בישראל. הוא דאג לקדם את אפרים קישון, אורי זהר ומשה מזרחי, והפך את אנשי ישראל השניה לגיבורי קולנוע
גולן היה אבי תעשיית הקולנוע המודרנית בישראל. מלבד הסרטים שביים בעצמו כמו 'אלדורדו', 'פורטונה', 'קזבלן ו'מבצע יונתן', הוא דאג לקדם את אפרים קישון, אורי זהר ומשה מזרחי • גולן לא נולד מהים ולא בא מהמדורה. הוא הפך את גיבוריה של ישראל השניה לדמויות שאיכלסו את הקולנוע • בשנות ה-60 וה-70 הצליח הקולנוע הישראלי לתפקד מחוץ לרחם האידיאולוגי אך מזה דור שלם הוא נשלט בידי פקידים ו"לקטורים"
מנחם גולן, שהלך אתמול לעולמו בגיל 85, בא משום מקום. לא, הוא לא הגיע כאילו מאפס בלי שידעו מיהו. הוא מ"שום מקום" במובן הזה שהוא לא נולד מהים ולא נולד מהחבר'ה. לא מ"הקיבוץ" ולא מהפלמ"ח. לא היתה לו שייכות מובהקת לאיזו זהות קולקטיבית. אף שהוריו לא היו בני היישוב הישן, הרקע של טבריה הישנה חיבר אותו ליישוב היהודי הישן שהיה משוחרר מהלחץ הכפייתי של התנועה, ההסתדרות ושאר דפוסי היציקה של החברה הישראלית.
בלי קשר ללימודיו המקצועיים בתחום התיאטרון והקולנוע, באנגליה ולאחר מכן בארצות הברית, נראה במבט רחוק לאחור שהיה בו משהו אינדיבידואליסטי, עצמאי, שהוביל אותו באופן טבעי לקולנוע. מנחם גולן הפך לאבי תעשיית הקולנוע המודרני בישראל. הרקע של "חוסר השייכות" למסגרות הקבוצתיות המסדרות בחברה הישראלית בולט אצלו בהשוואה לדורות הבאים בקולנוע הישראלי. כמעט כל הקולנוענים הבולטים שממשיכים עד היום להשפיע על אופי הקולנוע בישראל צמחו במסגרות כמו הנח"ל או איזו להקה צבאית, גלי צה"ל או "הקיבוץ".
הקולנוע הישראלי המודרני נולד ב-1960-61 בסרט 'הם היו עשרה' של ברוך דינר. קודם לכן הגיעה לארץ ב-1959 הפקת הסרט ההוליוודי הגדול 'אקסודוס' של אוטו פרמינגר. האגדה מספרת, שמלבד התנופה התעמולתית האדירה שהסרט העניק לציונות, הצוות גם השאיר את ציוד הצילום בישראל. הציוד הזה הפך לתשתית תעשיית הקולנוע בראשית דרכה. מנחם גולן זיהה את האפשרויות החדשות ועשה ב-1963 את סירטו הראשון 'אלדורדו' בכיכובם של גילה אלמגור וחיים טופול. הוא גילה את מה שכינו אז ישראל השניה. כמעט כל הסרטים הבולטים שנעשו עד אז עסקו בדמויות על רקע פרקים הירואיים בתולדות הציונות או תקומת המדינה. גולן לקח את הקהל שלו ליפו. לאחר מכן כמפיק – למעברות ולהווית העליה החדשה ב'סלאח שבתי' ולדרום החם, לפריפריה האהובה כל כך על התקשורת בסרט 'פורטונה'.
להמציא את יפו
גולן המציא את יפו. בקולנוע ואולי גם מחוץ לקולנוע. "כאן הוא שטח ההפקר… היוצא תמיד חוזר". אצלו אנשים "מעשנים אשליות". זה בסך הכל תחילת שנות השישים. הוא לקח שם את המודל ההוליוודי של הפושע הטוב מול השוטר הרע. אפשר להשאיר לחוקרים לנתח את יחסו למזרחים בקולנוע. אבל לדעתי הוא פשוט ניסה לגאול את אותו חלק בחברה הישראלית שחי כמו רוח רפאים בסדקים של הממסד ומנגנוני ההגמוניה "הפועלית" של מפא"י ושאר המפלגות הסוציאליסטיות. הסרט הבולט ביותר שלו היה 'קזבלן', שדומה בראייה שלו ל'אלדורדו'. הוא אחד משני הסרטים שמכרו הכי הרבה כרטיסים בתולדות הקולנוע המקומי. 'אסקימו לימון' הראשון מקדים אותו במעט.
הסרט מבוסס על אחת הסאגות התיאטרליות שמלוות את המדינה כמעט מראשיתה. הוא יצא כמחזה שכתב יגאל מוסינזון באמצע שנות ה-50 וכעבור קצת יותר מעשר שנים (1966) הפך למחזמר בכיכובו של יורם גאון. גולן שהמציא את תעשיית הקולנוע בארץ גם המציא את הכוכבים הגדולים המיתולוגיים. גילה אלמגור, טופול, גאון. סרט או הצגה עם אחד מהם היה להיט בטוח. שבע שנים לאחר ש'קזבלן' הושק כמחזמר עשה גולן את הסרט (1973). הוא יצא בעיצומו של הקיץ האחרון לפני מלחמת יום הכיפורים. את כתבת הפריוויו במוסף 'דבר השבוע' כתב עתונאי בשם יוסי ביילין (29.6.73). הוא הדגיש, כי עכשיו כשהפרידמנים למדו להכיר מיהו קזבלן, יכולה בתם להתחתן עם המרוקאי. הקהל רץ לקולנועים. כמיליון ורבע צופים ראו את הסרט בתקופה שבה עוד לא היו 3 מיליון תושבים בישראל, ומספר היהודים היה כ-2.5 מיליון.
כדאי להסביר מה הייתה אז האווירה: הקהל בישראל, שגם אותו לא היה פשוט לבנות כצרכן של סרטים ישראלים, אהב מאוד ללכת לקולנוע. כנראה בגלל היעדר הטלוויזיה, שגם כאשר הושקה ב-1968, היתה דלה וחד–ערוצית. ובייחוד הישראלים התגלו כאוהבי סרטים ישראלים. כל סרט ישראלי חדש היה אירוע. בשנות ה-50, הציבור בארץ לא השתגע בלשון המעטה על סרטים מקומיים. השלאגרים היו סרטים בהפקות חוץ. למשל, 'גבעה 24 אינה עונה' המיתולוגי (1955) בוים על ידי במאי זר. כך שיצירת הקהל הישראלי היא אולי המבצע הגדול של מנחם גולן, יחד עם הבמאים שהוא פרס עליהם את חסותו, אפרים קישון ואורי זהר.
במבט לאחור, 'קזבלן' הוא לא סרט גדול. ברור שהוא הפך ללהיט ענק בזכות יורם גאון ובזכות השירים של חיים חפר ודובי זלצר (וגם עמוס אטינגר ודן אלמגור), שעוד לפני יציאת הסרט כבר היו מוכרים ואהובים. הוא פרט על מיתרי הגעגוע ההוא ל"אצלנו בקזבלנקה", נרות השבת, ואצלנו היו "עושים כבוד".
בין יזם לפקיד
לקו היצירתי שלו כבמאי צריך להוסיף גם את הסרטים של קישון ומשה מזרחי, שאותם הרים כמפיק. גם אלה עסקו בישראל "השניה". אולי זה היה העשור החופשי, בין תחילת שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, כאשר הממסד בישראל טרם הצליח להשתלט על היצירה הקולנועית ולתעל אותה לפסים האידיאולוגיים הרצויים. אלו היו שנים שהבמאים היו צריכים למשוך את הקהל לקנות כרטיסים ולכתריאל שחורי (מנהל קרן הקולנוע הישראלי) ולבתי הספר לקולנוע עוד לא היתה דריסת רגל במוחותיהם של התסריטאים והבמאים. כך נוצרו סרטיו הגדולים של משה מזרחי 'הבית ברחוב שלוש', 'אני אוהב אותך רוזה' ו'אבו אל–בנאת'. כך נוצרו 'סלאח' ו'השוטר אזולאי'.
סירטו המשמעותי האחרון בישראל של גולן היה 'מבצע יונתן' שתפס טרמפ על הגל ההרואי האחרון של מבצע אנטבה. ישראל הפכה קטנה עליו. ב-77' הוא יצא לכבוש את הוליווד. אף כי הפיק שם הרבה סרטים, הוא יזכר בזכות תעשיית הסרטים המקומית שיצר כמעט במו ידיו. ההבדל בין הקולנוע של פעם, שעדיין אהוב על הקהל הישראלי, לבין הקולנוע הישראלי של היום מתמצה בהבדל שבין מנחם לגולן לכתריאל שחורי. בשנות ה-60 וה-70 שלט בתעשייה אדם שהיה יזם קלסי ויוצר; היום הקולנוע נשלט על ידי פקיד.
מרתק