הסתננות הילדים שתשנה את אמריקה

המדיניות עליה הורה הנשיא אובמה – לא לגרש אל מחוץ לארצות הברית ילדים שהגיעו בהסתננות בלתי חוקית, יצרה שיטפון • עוד ועוד ילדים מוברחים ממקסיקו, מגאוטמלה ומשאר מדינות מרכז ודרום אמריקה אל הארץ המובטחת: ארצות הברית • גל ההסתננות הזה הפך לבעיה פוליטית משום שהוא גורם לשינוי דמוגרפי מהפכני בארצות הברית • "ערי מקלט" מאפשרות למהגרים בלתי חוקיים חיים קהילתיים מוגנים משלטונות החוק

הפרשיה שמסעירה בימים אלה את אמריקה היא הסתננות הילדים. סיפור קטן ממחיש את מסלול הברחת הילדים: אנג'ל בן ה-10 ואחותו דולצ'ה בת השבע הם הילדים של אחת, אלווה רוזלס מגואטמלה. שבועיים היא לא שמעה מהם עד שקיבלה טלפון משוטר משמר הגבול האמריקני, שסיפר לה כי הילדים הלכו ברגל מאות קילומטרים במדבר, בחום כבד, בלי שום דאגה או השגחה. המסע אורגן על ידי מבריחים הקשורים לקרטל הסמים שבמקסיקו, הגובים כסף רב עבור השירות. אלפי ילדים עוברים את המסלול הזה.

מקור השטפון הנוכחי (בשנת 2012, דובר על 11.4 מיליון מהגרים בלתי חוקיים שנמצאים בארה"ב) הוא עקרון אמריקני ישן והצהרות בלתי אחראיות של מנהיגי ארצות הברית. ארה"ב התגאתה תמיד בהיותה "כור היתוך". המוסכמה הייתה שכל אחד מגיע ממדינתו אבל ברגע שהוא דורך על אדמת ארה"ב הוא הופך לאמריקני. עיסקה דו-צדדית: מקבלים אותך, אבל אתה נדרש להפוך לאמריקני. במהלך השנים ארה"ב הגבילה את ההגירה ממדינות מסוימות שהיו עניות ופחות משכילות ועודדה את ההגירה ממדינות מפותחות.

אלא שככל שהאוכלוסייה ההיספאנית החוקית גדלה בארה"ב במקביל לצמיחת מדינת הרווחה האמריקאית לממדים מפלצתיים, כך הופך נושא ההגירה לנושא פוליטי טעון. אין ספק שמתחולל שינוי דמוגרפי עמוק, שהדמוקרטים שבלב זה הם הנהנים העקריים ממנו. הפוליטיקאים מנסים למשוך קולות היספאניים שמצדם חיים בקהילות נפרדות, מטפחים מידה של בדלנות ומדברים בשפה הספרדית, ושוללים בכך את התשתית הבסיסית של רעיון “כור ההיתוך”. בולטת עמדת הארגונים הפוליטיים של הקהילה ההיספאנית, הגורסת שדרום ארה"ב בכלל שייכת למקסיקו ולכן היספאנים החיים בה לא חייבים כלל להיות חוקיים מכיון שיש להם "זכויות ילידיות".

המהגרים חוצים את הגבול עם מקסיקו וכדי להגיע אליו הם חייבים לחצות מאות קילומטרים של מדבר לעיתים ללא מים ומזון. מאות מסתננים כאלה מתים בנתיב הזה, כולל נשים וילדים. פעילי זכויות אדם מניחים מאגרי מים בצירי ההליכה. הסטטיסטיקה של שנת 2012 מלמדת שנמצאו 463 גופות במדבריות טקסס ואריזונה. כל זה מתווסף לפן נוסף של ההגירה הבלתי חוקית והיא האלימות שתושבים אמריקנים באזורי הגבול סובלים ממנה. המהגרים עוברים דרך שדות וישובים, יש התקלויות והרבה גניבות, ולא אחת אירועים כאלה מסתיימים ברצח.

הנשיא בוש הבן הרחיב את מדינת הרווחה והבעיה החמירה בתקופתו. במדינות שנשלטות פוליטית על ידי השמאל של המפלגה הדמוקרטית, כמו קליפורניה, ניו-יורק, אלינוי ועוד, נוצרו "ערי מקלט" שבהן הוחלט פשוט לא לאכוף את החוק נגד מהגרים בלתי חוקיים. כך נוצרו קהילות שלמות בערי המטרופולין של ארה"ב של מסתננים לא חוקיים. עד היום לא נעשה כל ניסיון משמעותי מצד הממשל הפדרלי לעצור את התופעה.

אובמה פורץ את הסכר

הנשיא אובמה נכנס לבית הלבן בתמיכה גורפת של הציבור ההיספאני והבטיח שיעזור למהגרים הלא-חוקיים; הוא ובעלי בריתו בקונגרס מציעים כבר שנים לאזרח את כל המהגרים. מתנגדיו בקונגרס טוענים כי הדבר יעניק פרס לעבריינים ויעודד אחרים לעשות זאת. אחת ההצעות שהדמוקרטים הציעו ביחד עם חלק מהמתונים במפלגה הרפובליקנית היה "חוק החלום" (The DREAM ACT) . החוק הציע לאזרח את כל הקטינים שהגיעו לארה"ב ביוזמת הוריהם. המסר: אסור להעניש ילדים על מעשי הוריהם. החוק לא הצליח לעבור בקונגרס, אבל בשנה שעברה הנשיא אובמה הורה באופן חד-צדדי למשטרת ההגירה לא לגרש קטינים שהיו מתאזרחים תחת החוק המוצע.

נדמה שמאז שהנשיא אובמה הורה לא לגרש קטינים משטחי ארה"ב, השמועה פשטה במרכז אמריקה שבארה"ב מקבלים בידיים פתוחות ילדים מהגרים ושכל מה שצריך לעשות הוא לעבור את הגבול. הורים שרוצים עתיד טוב יותר עבור ילדיהם משלמים למבריחים שלוקחים את הילדים בדרכים לא דרכים לגבול עם ארה"ב, שם הם משאירים את הילדים והולכים להביא את הנגלה הבאה. משטרת ההגירה האמריקנית לוקחת את הילדים ומנסה לשכן אותם במבני קבע ובמבנים ארעיים, אך שטף הילדים לא פוסק וכבר אין מקום לשכן אותם. נכון להיות פשוט לוקחים את הילדים לתחנות אוטובוס באריזונה וטקסס ומשאירים אותם שם. רק בשנה האחרונה נכנסו לתוך ארה"ב 52 אלף קטינים ללא ליווי הוריהם ו-39 אלף בגירים שמלווים את ילדיהם לשטחי ארה"ב, עלייה של-92% מתקופה זו בשנה שעברה. דובר הרשות הלאומית של משטרת ההגירה אמר שכל עוד לא יגרשו את הילדים לא יהיה סוף למשבר ההומניטארי, כי הילדים ימשיכו להגיע בנתיב היסורים שמתחיל בהוריהם.

אם יש משהו שאפשר ללמוד מהמצב הקטסטרופאלי בגבול האמריקני הוא שלהצהרות יש השפעה משמעותית בנעשה בגבולות, ובעיקר כשמדובר במדינת רווחה מפותחת. מה שבפועל קורה בארה"ב הוא שמשלם המסים צריך לעבוד קשה ולשלם עבור טיפול ושיכון הילדים שרק ימשיכו להגיע.