חשיפה: צה"ל תקף רק כעשירית מהמטרות שאותרו בעזה

מידע שהגיע לידי 'מידה' מאשש את ההשערות כי מרכזי טרור רבים בעזה נהנו מחסינות בשל השימוש של חמאס במגן האנושי • ישראל ידעה על מראש על 32 מנהרות, אולם רק עשר מתוכן אכן חדרו לשטחנו • מניתוח צה"ל עד כה עולה כי כ-50% מההרוגים העזתיים היו מחבלים • וגם – למה הנייה כמעט התעלף ואחר כך אושפז? • 'צוק איתן': דו"ח רווח והפסד לישראל ולחמאס

"קרובה הפסקת אש. קרובה הפסקת אש". זה המסר הברור שהעבירו גורמים בכירים ביותר בחמאס לאנשיהם, ימים ספורים לפני הפסקת האש. כל אחד כמובן יכול לפרש את ההתבטאויות האלה איך שהוא רוצה. בהתחשב בעובדה, שחלק מהגורמים הבכירים האלה, כמו למשל איסמאעיל הנייה, לא גילו כמעט כל נוכחות בחלל המלחמתי של מבצע 'צוק איתן', נראה שיש משמעות למסר הזה שהועבר. מתוך השתיקה המתמשכת, בקעה פתאום בת קול עם כמיהה עזה שכל זה ייגמר כבר. לאחר מכן, בטקסי הניצחון המבויימים, איסמאעיל הנייה כמעט התעלף.

בישראל רואים פער עצום, בין הנהגת חמאס בעזה לבין ח'אלד משעל, שמתואר כמי שמקבל החלטות בין הג'קוזי לחדר הכושר והקשר בקטאר. עכשיו הזמן לסקור את ההפסדים של כל צד בעימות, כאשר במקרה של 'צוק איתן' הפסד לצד אחד הוא הישג לצד היריב. מבחינה עובדתית, מגדלי הטרור, אותם בנייני רבי קומות, 14 ו-12 קומות, שאיכלסו מפקדות חמאסיות ומפקדים בכירים ופעילים רבים היו ידועים לישראל לפני המערכה. כאן ב'מידה' דיווחנו על כך מיד עם פרוץ המלחמה, בידיעה שאותם בכירי חמאס ממוגנים אנושית עם עשרות משפחות אזרחיות המתגוררות במגדלים. לקח איפוא זמן רב עד שירדו החסמים, וגם אז לא לגמרי וישראל מוטטה את מגדלי הטרור. מי שברח משם היה ניצוד בדרכים בתוך כמה ימים.

ישראל ידעה מראש על המנהרות

ישראל ידעה על 32 המנהרות (ואנחנו לא יודעים מה שאיננו יודעים), אבל מה שצריך להרגיע במידה חלקית זו העובדה שמתוכן 10 היו מנהרות שחודרות לשטחנו. השאר היו בתהליך חפירה לעבר הגבול. צה"ל הרס את הפרויקט האסטרטגי הזה באיבו. על-פי מי שאמון על הנושא, לא ברור בכלל שאכן תוכננה מתקפת מנהרות בזמן הקרוב. יצא מידע על כך שחמאס תכנן חדירה המונית לשרשרת פיגועי מיקוח וטבח המוניים בראש השנה, אך זהו מידע לא בדוק. לפי המידע הקיים, חמאס כן חשב על החדרת מספר גדול של מחבלים לישובים – פחות ממאה מחבלים. הרבה פחות. השאלה הייתה מתי? לאמ"ן יש קבלות על כך, שהיה מודע לסכנה והתריע: ראש חטיבת מחקר תא"ל איתי ברון דיבר על הכל בפומבי, בסעיף מיוחד בהרצאתו בכנס הרצליה מוקדם יותר השנה. תא"ל ברון ציין בפומבי את המנהרות ככלי אסטרטגי, שנועד להעביר לשטחנו "כמויות פעילים גדולות".

מאחר שהיו 32, אולי יותר מנהרות, בשלבי חפירה ניתן לשער שתיכננו להשלים את הפרויקט בטרם מתקפה. אפשר רק לשער את משך הזמן שזה היה לוקח להם. מבחינה זו לא התאים לחמאס להתפס עם המלחמה הזאת בקיץ הנוכחי.

הבעיה של צה"ל: הוא נאלץ לתקוף רק כעשירית מהמטרות שאותרו. כך לדוגמא, המרגמה שממנה נורה הפצמ"ר שהרג את הילד דניאל טרגרמן היתה ממוקמת בבית ספר בשכונת זיתון. כל איתור כזה מייצר התלבטויות בקשר לתגובת האש של צה"ל. היו מרכזי פעילות המוגדרים כפעילות "מפלצתית" שנהנו מחסינות בגלל אופי המיגון האנושי. לא נגעו בהם. ביה"ח שיפא, למשל. גם ביה"ח ופאא בסג'עייה, בי"ח פסיכיאטרי. משם נורתה אש מסיבית. כשסוף סוף ירינו חזרה היתה כמות אדירה של פיצוצי משנה. כלומר היה שם הרבה אמל"ח. הפיצוצים גרמו להרס של הרבה בתים בסביבה. הכל מצולם על-ידי צה"ל.

במספרים ואחוזים, הנתונים הם כאלה: צה"ל עוסק עכשיו בזיהוי ושיוך כל אחד מהמחבלים שנהרגו. זה תהליך ארוך. חמאס מנסה לאורך המלחמה להסתיר את אבידותיו, את זהות ההרוגים שלו, ואת מראות ההרג שהוא סבל מהם. התהליך הפרטני מלמד עד עכשיו כי כ-50 אחוז מכלל ההרוגים ברצועה אלה מחבלים, פעילי טרור. אם מדברים על 2,000 הרוגים כמספר כולל, אז כאלף הם מחבלים וגיל ההרוגים כבר נותח בלא מעט ערוצי תקשורת ומוכיח את הנתון. נסיון הסבבים הקודמים מלמד שמספר ההרוגים הכולל גדול יותר, וכך גם מספר המחבלים מתוכם. אם עכשיו מדברים על 2200 אולי זה 2400. התחשיב עולה. זה מספר גבוה מאוד של אבידות בקרב לוחמי חמאס ושאר ארגוני החבלה הג'יהאדיסטיים.

תשתיות ייצור אמל"ח (בעיקר רקטות) – הושמדו כמחצית. כמות הרקטות ירדה אל מתחת לשליש. חוסלה צמרת הפיקוד של חמאס בעזה. בישראל גם הגורמים המוסמכים ביותר אומרים שהם מעדיפים לשמור את סוד גורלו של מוחמד דף "בסימן שאלה". יושב או שוכב? זה בסימן שאלה, אבל נראה שנוטה למאוזן.

לעולם נמאס לשלם על שיקום עזה

בהפסקת האש הראשונה דיברו על האפשרות שמבוקשו של חמאס ינתן לו, ויחולקו משכורות לאנשיו בצורה לגיטימית מקטאר. אפשרות זו ירדה מהפרק. "האם קטאר לא תמצא דרך להבריח?" שואלים בישראל. נראה שהיא תוכל לעשות זאת, כפי שהעידו השטרות הירוקים החרוכים שעפו באויר בעקבות אחד החיסולים האחרונים. אבל כמו שדובי ויסגלס אמר פעם: יש גבול כמה דולרים אתה יכול להכניס לתחתונים. וגם למזוודות.

הכסף שיוזרם לעזה החל משלב ההתארגנות של "ועידת המדינות התורמות" יהיה תחת כנפי אבו מאזן. פורסם כבר שמזכ"ל האו"ם באן קי מון אמר שזו תהיה הפעם האחרונה שהקהילה הבינלאומית מממנת את "שיקום עזה" – חמאס הורס פעם בשנתיים ומצפה שהאו"ם ואירופה ואמריקה ישלמו. המזכ"ל באן אמר שזה הסבב האחרון שיעשו את זה; גם ככה התורמים כבר מראים סימנים של "תשישות כספית" בנוגע לעזה. הם מאוד לא רוצים לשלם.

מלחמה אף פעם לא באה בעיתוי טוב, אבל כאשר התברר לישראל גודל העימות היא ניצלה אותו היטב לריסוק וגימוד היכולות של חמאס; הוא ינסה להתחמש מחדש, אבל בישראל סבורים שלא יצמח הרבה מעבר לגיזום הדרסטי שנעשה בו הקיץ הזה. זה לא רק גיזום צמרות, זה הורדת מלאים ותשתיות ופגיעה בכוח האדם האיכותי ביותר בכמות גדולה. כל ההתגלגלות למלחמה התרחשה כאשר הארגונים הסוררים בעזה התחילו לירות פה ושם, ואז צה"ל איתר פעיל חמאס שהלך למתקן השיגור שלו. בוצע נגדו סיכול ממוקד. לא ברור בכלל שהתכוון לירות. כתוצאה מהחיסול, חמאס הצטרף לחגיגה ומשם התרחשה ההסלמה.

ככלל הסלמה זה לא רעיון טוב לניהול מערכות. אלא שבתנאים שישראל פועלת בהם היא נאלצת לשלם – בזמן, בימים ארוכים ובדם – עד שהיא מסירה בהדרגה, שלב אחרי שלב, את החסמים משפטיים מבית היוצר של ה-NGO's ומבית המדרש של המשפט הבינלאומי, המופנה רק נגד מדינת ישראל.

את ירי המרגמות המסיבי בימים האחרונים של המלחמה מייחסים לרצון חמאס שלא לבזבז רקטות. לא לשם ירי פצמ"רים הם הקימו את "ארמיה 60", יחידת הטילים האחראית לפגיעה בעורף הישראלי. אלא שתוך כדי ירי המרגמות הם גילו שהם משיגים תוצאות: שלושה הרוגים, ביניהם ילד קטן. בשלב זה, כמעט שבוע לאחר הפסקת האש, הרוב הגדול מתוך מאות האלפים שתפסו מחסה במתקני או"ם, כבר עזבו. נשארו במחסות כ-30 אלף. לאן הם הלכו? קרוב לוודאי שהפליטים הלכו לקרובי משפחה. זה אומר שהם משוחררים עכשיו מאימת חמאס ואת גלי ההדף הציבוריים עוד נראה.

בישראל צופים, שאת תוצאות המלחמה האמיתיות נקבל בתצורות שונות בעתיד. מנהיגי חמאס תמיד יוצאים מההריסות ולא מודים בתבוסה. כמו חסן נסראללה. חמאס ציפה שתפרוץ אינתיפאדה באיו"ש – זה לא קרה; ציפה לחיזבאללה – חיזבאללה לא הצטרף לחגיגה. במדינות ערב, בייחוד ירדן ומצרים, העימותים של חמאס עם ישראל תמיד מדליקים את הרחוב האללהו-אכברי. הפעם לא הייתה שום תגובת רחוב למכות שצה"ל הנחית בעזה, ובאקונומיסט המתייחס לישראל בעוינות קרה, הגדירו את התגובה בעולם הערבי כמשיכת כתף.

תהליך מדיני כזרז להתלקחות

האם התקבלה בישראל הערכה שתפרוץ התלקחות עם חמאס בעזה השנה? הנושא נמצא עכשיו בתחקור פנימי. אבל גורמי הביטחון בהחלט צפו למשהו שבין הסלמה להתלקחות. הדרג המדיני הופנה לאפשרויות השונות שכללו תחזית מלחמתית בחצי השני של 2014. בחצי שנה הראשונה של 2014, הסבירות לפרוץ מלחמה נחשבה במגמת ירידה; זאת בעקבות התהליך המדיני שכביכול היה אז. כשיש תהליך מדיני עיקר הסבירות להתמוטטות התהליך גדולה והופכת למקדם התלקחות. בהערכת מצב חצי שנתית נצפתה הסלמה בדגש על עזה. זה נבע מהבנת מצבו האסטרטגי של חמאס ההולך ורע – מה שעלול להביאו ל"פריצה קדימה". "ידענו להצביע על הארסנל ועל התווך התת קרקעי". לא הייתה הערכה ודאית שתהיה פריצה קדימה (דהיינו היחלצות ממצוקה על ידי פתיחה באש).

יש אחדים שרואים במערכה הארוכה בת 50 הימים כשלון ישראלי ומדד לירידת ההרתעה של ישראל. אך בהערכה אמינה של נקודת המבט של חמאס – הוא לא דמיין מערכה של 50 יום. כיוון שכך, סביר שאורך הנשימה שגילתה ישראל הפך למקדם הרתעה רציני כי פירושו שישראל המיירטת טילים, מסוגלת להתמיד בכתישת האויב חודשים ארוכים. בנוסף: האורך לא קובע ביחסי ישראל-חמאס. קובע מדד הנזק ואילו משך המבצע נשכח. זו היתה מערכה עם הגיון מתהווה. היא פרצה ללא הגיון, אך קיבלה הגיון משלה. ישראל רצתה לסיים את ההתקלות ולחזור הביתה בשלום, אך הבינה שזו מערכה גורלית שהפכה למלחמת קיום. אז השקיעה הרבה מאוד כדי להשיג את אכיפת רצונה על רצון האויב ובכך הצליחה.

משעל בין הג'קוזי לחדר הכושר היה מוכן להלחם עד העזתי האחרון, אומרים בישראל, והכל כדי לשים אצבע על "הישג משמעותי". את ה"הישג המשמעותי" הוא לא קיבל. במקום זה קיבל מצב שקשה מאוד להשתקם ממנו.

איפה כן היה לחמאס הישג: בתחום האופרטיבי – הם הצליחו לשמר פיקוד ושליטה. נראה שישראל העדיפה לא לפגוע במערך השליטה כדי שתוכל לקבל מידע וכדי לאפשר להם לאכוף הפסקת אש. כמו כן, למרות ירידת מלאים דרמטית, הצליחו לשמר יכולת ירי.

הנקודה העיקרית שבישראל עומדים עליה היא, שברמה האסטרטגית כל מה שחמאס רצה בתמורה להסדרת הפסקת אש – הם לא מקבלים. מקבלים את התנאים של עמוד ענן, התנאים של מצרים מה-17 ביולי. חמאס מבודד מבחינה בינלאומית ונותני החסות שלו קטאר וטורקיה מחוץ ללופ המדיני. הנשיא ברק אובמה, שניסה לחלץ את את חמאס מהשמדה, נכשל, והמדיניות המוזרה של ארצות-הברית עברה דיסקרדיטציה. הערכתי היא, שגם בתחום ועדות החקירה למיניהן יתברר שאלו חקירות נפל משום שמועצה לזכויות האדם איבדה אמינות ואמון. ספק רב אם אבו מאזן באמת יפנה להאג, בניגוד לרצונו של ח'אלד משעל.

עם תום המערכה, ישראל נדרשת לטיפול בגורמי התארכותה – בעיקר ארגוני זכויות האדם והאפקט המצטבר המרתיע שלהם. יש דם על-ידי דוברי "המשפט הבינלאומי" וארגוני זכויות האדם. במקביל, נדרש בדק בית צבאי מערכתי.