המשאל בסקוטלנד: עתיד המערב מונח על הכף

מהלך פוליטי שהתחיל ב-1934, עלול להפוך מחר לזעזוע פוליטי-מדיני בכל העולם המערבי • פיצול הממלכה הבריטית יהפוך את בריטניה ממעצמה גרעינית חזקה למדינה מפוררת, המתפרקת מכוח ההרתעה שלה • יורשיו של אדם סמית, נביא השוק החופשי, דוגלים היום בסיסמאות "הצדק החברתי" • ככה זה כשיש הכנסות עצומות מעתודות הנפט

עצמו את עיניכם ודמיינו את סקוטלנד. מה אתם רואים? גבעות ועמקים ירוקים משתפלים מסביב? פרות רועות באחו וחמת חלילים? עוגיות חמאה והמפלצת מלוך-נס? אולי מל גיבסון בימים לפני ששמו נקשר עם קללות אנטישמיות ושכרות, כשהוא היה ההתגלמות ההוליוודית של הלוחם הסקוטי המיתולוגי ויליאם וולאס?

הסמלים הלאומיים האלה מההיסטוריה והתרבות של סקוטלנד חשובים הן לסקוטים והן לתעשיית התיירות – אבל הם אינם מגלים את התמונה בכללותה.

מה אם אגיד לכם שסקוטלנד היא ארץ עשירה בנפט, היא ערב הסעודית של צפון-מערב אירופה, עם עתודות נפט הנאמדות בשווי שנע בין 16 ל-25 מיליארד חביות בים הצפוני (תלוי מי המומחה שאליו תפנה)? ותמ"ג של 130 מיליארד ליש"ט, או 148 מיליארד כולל חלוקה גיאוגרפית של ההכנסות מהנפט הזה? ומה בקשר לזה שבקלייד, בחוף המערבי של אותה ארץ, ממוקמת מערכת ההרתעה הגרעינית 'טריידנט' של הממלכה המאוחדת?

כחלק מהממלכה הבריטית המאוחדת, לסקוטלנד יש מושב במועצת הבטחון של האו"ם והיא חברה באיחוד האירופי, מה שמאפשר לה לייצא סחורות בשווי 11 מיליארד ליש"ט ל-26 החברות האחרות בקהילה. הודות למעמדה של הממלכה המאוחדת בשווקים הבינלאומיים, סקוטלנד מסוגלת לסחור ברמה שמרבית העמים הקטנים מסוגלים רק לחלום עליה. יצוא הוויסקי שווה יותר מ-4 מיליארד ותעשיית התיירות שלה מקפיצה את הכלכלה הלאומית בממלכה המאוחדת ב-10 מיליארד ליש"ט.

המשך מגמת הירידה במעמד בריטניה

כל זה נשמע אולי כמו מתכון לעם מאושר אך סקוטלנד מתייסרת ומתפתלת בתוך עצמה. מחר (חמישי) ילכו בני העם הסקוטי לקלפי להכריע בשאלת עזיבת הממלכה המאוחדת וקבלת עצמאות. אם יבחר ציבור הבוחרים 'כן', ולפי הסקרים יש סיכוי שכך יקרה, יהיה זה הסוף לשותפות בת 300 שנים עם אנגליה, וכן עם וויילס וצפון אירלנד. האיחוד שאיפשר לבריטניה לשלוט בימים ובאימפריה הבריטית שהשתרעה בשיאה על פני שליש מכדור הארץ יתפורר.

למרות הירידה העקבית במעמדה של בריטניה בעולם מאז סוף מלחמת העולם השנייה, עם התאוששות קצרת טווח בשנות שלטונם של תאצ'ר ושל בלייר, אין לזלזל במהפך היסודי שיחול במעמד זה אם סקוטלנד תפרוש. המדינה בעלת המוניטין של הימנעות אמיצה מביטוי רגשות בעת צרה והידועה בשמרנות הזהירה שלה תיכנס אם כך יקרה למשבר חוקתי, תסתבך במשא-ומתן עם סקוטלנד הפורשת ותיאלץ לצייר מחדש את מפת הממשל של עצמה על מנת להבטיח שאף אחד מהעמים השותפים האחרים שלה בממלכה לא יפנה בעקבות סקוטלנד לכיוון היציאה.

אז מדוע, לאור המצב הכלכלי הבריא וההשלכות האפשריות של העצמאות, עשויה סקוטלנד לעזוב את הממלכה המאוחדת?

ישנן מספר תשובות, כאשר הראשונה ביניהן היא מוסדית ומחזירה אותנו אחורה לתקופה שלפני מלחמת העולם. המפלגה הלאומית הסקוטית נוסדה ב-1934 כדי לערוך קמפיין למען פרישתה של סקוטלנד מהממלכה ולהפיכתה למדינה עצמאית. האיחוד ראשיתו בשנת 1707 כשהממלכות של סקוטלנד ואנגליה התמזגו ב"מעשה האיחוד". הלאומנים הבדלנים טוענים שהאיחוד הזה לא שירת את האינטרסים של סקוטלנד ולמעשה החניק את התרבות ואת הזהות של העם שהיה פעם עם הגאה במורשתו. המפלגה הלאומית הסקוטית SNP נותרה בשוליים של הפוליטיקה הסקוטית ושל הפוליטיקה בממלכה המאוחדת במשך עשרות שנים, לשם הגיעה עקב התחרות בין הימין והשמאל של מפלגת הלייבור מול המפלגה השמרנית ועקב התהפוכות האידיאולוגיים שלה עצמה. מדי פעם, היא הדהימה את הממסד בווסטמינסטר על-ידי זכייה בבחירות-משנה בתקופות של אי שביעות רצון ממפלגת הלייבור, שהייתה דומיננטית בפוליטיקה הסקוטית במחצית השנייה של המאה ה-20, אך בדרך כלל היא הפסידה את המושבים האלה בפרלמנט בבחירות הכלליות הבאות.

אך הבדלנים זיהו הזדמנות עם עלייתה של מרגרט תאצ'ר, שמדיניותה הכלכלית והחברתית שתמכה בשוק החופשי התנגשה עם החזון של בני העם הסקוטי שראו את עצמם כעם הגון ומתקדם. (באופן אירוני, מפלגת ה-SNP סייעה לתאצ'ר לעלות לשלטון כשהצביעה יחד עם המפלגה השמרנית שלה על מנת להפיל את מפלגת הלייבור ב-1979). לאורך העשור של שנות ה-80, הצביעה סקוטלנד עבור מפלגת הלייבור אך מצאה את עצמה נשלטת על-ידי ממשלות בראשות תאצ'ר שהנהיגו מדיניות בלתי-פופולרית בתחומי התעשיה והמיסוי. כשהתקרבה מפלגת הלייבור אל המרכז הפוליטי, מיקמו את עצמם הבדלנים הלאומיים  כמפלגת שמאל וניצלו את חוסר הפופולריות של תאצ'ר כדי להפיץ את מסר העצמאות.

הנצחון הסוחף שהביא את טוני בלייר לשלטון ב-1997 הביא גם למשאל עם שבו הצביעו הסקוטים בעד יצירת פרלמנט סקוטי. בידי הגוף המחוקק הזה, שבסיסו באדינבורו, הופקדה הכלכלה הסקוטית, יחד עם תיקי הבריאות, החינוך והמשפטים, בעוד שהסמכויות בתחומי ההגנה, מדיניות החוץ, הרווחה, והחלק הארי של נושא המיסוי נשמרו בידי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת בווסטמינסטר. ה"דבולוציה", כפי שנקרא ההסדר החדש הזה, נועדה "לחנוק את הלאומיות למוות" כדבריו של פוליטיקאי בכיר אחד ממפלגת הלייבור. אך ככל שגבר חוסר הנחת של הבוחרים ממפלגת הלייבור הם פנו אל ה-SNP, ואל המנהיג הכריזמטי שלה אלכס סלמונד, ואחרי שניצחו בבחירות צמודות בסקוטלנד הקימו הלאומנים ממשלת מיעוט. למרות ששיטת הבחירות לפרלמנט הסקוטי עוצבה על-מנת לעודד קואליציות, הובילה מפלגת ה-SNP לרעידת אדמה פוליטית כשהיא השיגה רוב בבחירות ב-2011.

צאצאי אדם סמית מרדו בתורתו

סלמונד עשה שימוש במנדט שקיבל מהמצביעים להפעלת לחץ על ממשלת הממלכה המאוחדת כדי שתבצע משאל עם בנושא עצמאות סקוטלנד. כשהסכים ראש הממשלה דייויד קמרון להרשות את קיום משאל העם, זה היה כמעט בלתי מתקבל על הדעת שהלאומנים עשויים לזכות במשאל, כשרק כשליש מהסקוטים תמכו בהיפרדות מהממלכה המאוחדת. אך סלמונד, שהנו אסטרטג פוליטי חריף, הכיר בכך שהרגש הלאומי לבדו לא היה חזק דיו כדי לזכות ברוב למען עצמאות. עבור הישג כזה הוא החליט לפנות אל תחום הכלכלה.

הכלכלה של הממלכה המאוחדת ושל סקוטלנד, והפער בין העשירים והעניים מהווים את התשובה השנייה לחידת העצמאות שלנו. בעוד שסקוטלנד ידועה בעולם כמקום לידתו של הכלכלן הליברלי אדם סמית, נטשו הסקוטים באופן הדרגתי את עקרונות השוק החופשי ועד מחצית המאה ה-20 התבסס השוויון בחסות המדינה בתור העקרון המנחה של האתיקה הפוליטית המקובלת בסקוטלנד. מאז פינה את מקומו הסוציאליזם לטובת קפיטליזם של חלוקה מחדש אך הדימוי העצמי של סקוטלנד כחברה שוויונית נותר על כנו. "כולנו שווים" היא סיסמה מקובלת בסקוטלנד. הדחף השוויוני בולט במשאל העם, כשהקמפיין למען הצבעת "כן" ממסגר את העצמאות כהזדמנות להגשמת חברה "צודקת יותר מבחינה חברתית".

תומכי הקמפיין מצביעים על חוסר השוויון בהכנסות ועל העוני כראיות לכשלון הכלכלה בממלכה המאוחדת. המדד המקובל לאי-שוויון בחלוקת ההכנסות, "מדד ג'יני", נותן לממלכה המאוחדת דירוג של 0.345 אחרי תשלום מיסים והעברות, ומציב את בריטניה במקום ה-28 מתוך 34 המדינות החברות ב-OECD. רק מדינות כמו ארה"ב, ישראל ותורכיה הן פחות שוויוניות.

הלאומנים מדגישים גם את הסטטיסטיקה לפיה אחד מכל חמישה סקוטים, כולל 200,000 ילדים, חיים ב"עוני יחסי", כהוכחה לכך שרפורמות הרווחה של ממשלת הקואליציה של השמרנים עם הדמוקרטים הליברלים פוגעות בעניים.

ניקולה סטורג'ן, סגנית-שר בממשלה הסקוטית ודמות מובילה באגף השמאלי של מפלגת ה-SNP, טוענת: "חיוני שנשיג את מלוא הסמכויות של עצמאות על מנת לבנות סקוטלנד טובה יותר, שתגן על האנשים מפני העוני ותסייע להם להגשים את הפוטנציאל שלהם בעבודה ובחיים".

מסיבה זאת נושאים פוליטיים כמו כלכלה, רווחה ו"צדק חברתי" – במקום שאלות חוקתיות הנוגעות למבנה הממשל – הובילו את סדר היום במשאל העם בסקוטלנד. הלאומנים מעריכים שאם הם יוכלו למשוך את מצביעי הלייבור המאוכזבים, הם יוכלו להשיג רוב למען עצמאות. אך המתנגדים להם בקמפיין ה"לא" מצביעים על כך שה-SNP נכשלה בשרטוט מדיניות מיסוי שתגשים את השאיפות הסוציאל-דמוקרטיות שלה בד בבד עם עידוד היוזמה והיצרנות.

ההפרדות היא פגיעה במערב

רבים ממאמצי קמפיין ה"לא" התמקדו בדיבור על התוצאות של הליכת סקוטלנד לבד. כיצד, הם שואלים, תהיה סקוטלנד מסוגלת לעמוד בתנאים הנדיבים של מדינת הרווחה המתקיימים כיום, הכוללים את מערכת הבריאות הסוציאליסטית ופטור מתשלום שכר לימוד באוניברסיטאות? מה יקרה לכלכלה כשיגמרו ההכנסות מהנפט? באיזה מטבע תשתמש סקוטלנד העצמאית והאם היא תתקבל כחברה באיחוד האירופי? האסטרטגיה הזאת המדגישה את הסיכונים הכרוכים בעצמאות והידועה כ"פרוייקט ההפחדה", הגיעה למבוי סתום בקמפיין ה"לא", ורוקנה את ההובלה הניכרת בסקרים של הדוגלים בתשובה שלילית, כשהמצביעים הפכו לספקניים יותר בקשר לאזהרות נגד העצמאות.

כשהסקרים מראים על תוצאות צמודות, הבטיחו המפלגות המרכיבות את קמפיין ה"יותר טוב ביחד" המתנגד לעצמאות להעניק סמכויות נוספות לסקוטלנד, אך לא עצמאות מלאה. הם מקווים שהצעה זאת תשכנע את הסקוטים שהם יוכלו ליהנות מ"הטוב בשני העולמות": פרלמנט סקוטי חזק יותר עם גיבוי בטחוני של הממלכה המאוחדת.

מדיניות החוץ תפסה מקום פחות חשוב במשאל העם. אחרי הכשלונות בעיראק ובאפגניסטן, קיים תיאבון מועט למעורבות סקוטית בזירה העולמית. אך נדבך מרכזי בפלטפורמה של הלאומנים היא סילוק מערכת ההגנה הגרעינית טריידנט מסקוטלנד. יש בכך אתגר משמעותי לממשלת הממלכה המאוחדת – האומרת שאין לה בסיס אחר שבו יוכלו הצוללות הגרעיניות שלה לעגון. היא עלולה למצוא שעתיד הארסנל הגרעיני הבריטי יוטל בספק. לפי התסריט הזה, ארצות-הברית עלולה למצוא את אחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר מתפרקת מנשקה באופן חד-צדדי, זאת בתקופה שסדר היום הבינלאומי עוסק במאבק נגד המדינה האיסלאמית ואיראן.

לכן הזהיר הפוליטיקאי הסקוטי לורד רוברטסון מפורט אלן, ששירת בעבר כמזכ"ל נאט"ו וכשר הבטחון בממשלתו הראשונה של טוני בלייר, שהעצמאות עלולה להשליך על המצב הגיאופוליטי הרחב יותר.

בנאום שנשא באפריל לפני מכון ברוקינגס בוושינגטון, הוא אמר: "קריאות העידוד החזקות ביותר למען פירוקה של בריטניה יגיעו מכיוון היריבים שלנו ומכיוונם של האויבים שלנו. התפוררות המעצמה הצבאית השנייה בגודלה במערב עלולה להיות הרת אסון במונחים גיאופוליטיים. "אם תיאלץ הממלכה המאוחדת להתמודד עם היפרדות דוקא בתקופה הזאת ואם היא תמצא את עצמה שקועה למשך מספר שנים בתהליך גירושין לוהט, מסובך, קשה ומתיש, הדבר יגזול מן המערב שותף רציני בדיוק כאשר יציבות, חוסן ועצבים קרירים יהיו חיוניים עבורו. שאף אחד לא יזלזל בהשפעה שתהיה לכל זה על האיזונים הגלובליים הקיימים וכוחות האופל יצאו מגדרם מרוב שמחה".

הערותיו כונו "זורעי בהלה" על-ידי התומכים בהצבעת "כן", אך הנשיא אובמה והילרי קלינטון גם הם ביטאו את העדפתם שסקוטלנד תישאר במסגרת הממלכה המאוחדת. פתאום, עלולה ההצבעה במדינה קטנה של כחמישה מיליון בני אדם לנפץ את מערכת היחסים הבינלאומיים בדרכים שאף אחד מעולם לא ציפה להן.

סקוטלנד תומכת באמברגו על ישראל

תחום אחד במדיניות החוץ שבו קיימת מידה מסוימת של וודאות הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הלאומנים הסקוטים נוטים להעדיף את הפלסטינים על פני ישראל. במבצע 'צוק איתן' שנערך לאחרונה העבירה ממשלת סקוטלנד ביקורת על ירי הרקטות מצד החמאס אל עבר אזרחים ישראלים, אבל גינתה את תגובת ישראל כ"בלתי-פרופורציונית". השרים הבטיחו משלוח סיוע הומניטרי בסכום של 500,000 ליש"ט לפלסטינים, הציעו לקבל אזרחים עזתים פצועים לסקוטלנד לקבלת טיפול רפואי בשירות הבריאות הלאומי שמנהלת המדינה, וקראו להטלת אמברגו נשק על ישראל. ממשל ה-SNP בולם גופים ציבוריים סקוטיים הרוצים לקיים מסחר עם עסקים ישראלים הפועלים מעבר לקו הירוק ביהודה ושומרון.

ככזאת, סקוטלנד העצמאית תהיה קול נוסף למקהלה רבת המשתתפים נגד ישראל. שתי נקודות עשויות להעניק לישראלים תקווה מסוימת:

השר הראשון של סקוטלנד אלכס סלמונד הנו מתנגד פעיל לאנטישמיות. כשנערכה חקירת לווסון על האתיקה של התקשורת הבריטית, נשאל מנהיג ה-SNP מעל דוכן העדים אם ניסה אי פעם ליצור קשר עם עורכים כדי למחות נגד הכיסוי שלהם בענייני דיומא. באופן מפתיע, הוא גילה שהוא כתב לעורכים של שני עיתונים מובילים בסקוטלנד כדי לבטא את דאגתו בנוגע להערות אנטישמיות שהופיעו בטורי ההערות של אתרי האינטרנט שלהם. זה אינו נוהג מקובל בקרב אנשים בעלי מעמד פוליטי כמו זה של סלמונד.

יתר על כן, בסקוטלנד קיימים מגזרי היי-טק וטכנולוגיה רפואית הגדלים במהירות, תחומים שבהם עשויה סקוטלנד להרוויח משיתוף פעולה עם ישראל ומשיתוף כוח אדם ורעיונות. הפוליטיקה עלולה להלהיט את הרוחות אך הכלכלה משלמת את החשבונות. בלי קשר לחילוקי הדעות הפוליטיים בסקוטלנד, רק מעטים מבין הפוליטיקאים מוכנים לפגוע בכלכלה הסקוטית כדי להרוויח נקודות בהקשר לסכסוך הממוקם בקצה השני של העולם.

אף אחד אינו מסוגל לנבא את תוצאות משאל העם. התחרות פשוט צמודה מדי כדי להעריך את התוצאה מחר. הסקרים האחרונים מראים על יתרון קליל של 51% למתנגדי הפירוד, מצביעי ה"לא"; ו-49% להצבעת התומכת בעצמאות. העתיד החוקתי של סקוטלנד אולי אינו מעסיק את משרדי החוץ בעולם כעת אך אם יצביעו הסקוטים בעד עצמאות מחר, ההשלכות עשויות להיות מורגשות הרבה מעבר לגבעות הירוקות של הלוכים הסקוטים.

___________

סטיפן דייזלי הוא כתב לענייני משאל העם עבור תחנת הטלויזיה הסקוטית STV, גוף השידור המסחרי המוביל בסקוטלנד. הוא מחבר הטור היומי Indyref Daily וכן כותב על ישראל, אנטישמיות ותרבות פופולרית.