תקציב ללא רועה

בימים האחרונים מתהדר שר האוצר בתקציב ה"חברתי" שהוא יצר: "התקציבים החברתיים יגדלו השנה במיליארדי שקלים", הוא הודיע תחת כל טלפרומפטר רענן, והכריז על תוספת של לא פחות מ-7 מיליארד שקלים לחינוך, בריאות, בטחון פנים ו"ניצולי שואה".

הצהרות אלו אולי עוברות טוב באולפני הטלוויזיה, אך מבחינה כלכלית הן לא בהכרח מבטיחות שינוי ממשי: "יש אשליה, שכלכלנים רבים שותפים ליצירתה, לפיה תוספת תקציב היא אוטומטית תוספת לטובת האזרח" אומר ל'מידה' פרופ' עומר מואב מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "כאילו שהגדלת תקציב החינוך תביא לחינוך טוב יותר והגדלת תקציב הבריאות תביא לשירותי בריאות טובים יותר, ותוספת לתקציב הביטחון תביא לביטחון טוב יותר. קח לדוגמה את ההשכלה הגבוהה, תחום שקרוב אלי. לצד איי הצטיינות יש בה בינוניות ובזבוז של כספי ציבור, גם בגלל הפנסיות התקציביות. מאז התוספת של מיליארד שקל לתקציב המערכת, הישג של פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הות"ת, המערכת הזו המשיכה לטפח בינוניות ובזבוז".

עד לפני שבועיים היו סימני שאלה רציניים כתוצאה מהמחלוקת בין שר האוצר לראש הממשלה סביב שאלות כמו תקציב הביטחון, גודל הגרעון והעלאת מסים. היה אפילו חשש שהם מוכנים להרחיק עד כדי בחירות כי ליאיר לפיד, כך היתה המחשבה, כדאי להיפטר בהקדם מהתפקיד המיניסטריאלי כפוי הטובה. השאלה הזאת נפתרה, וכאמור עצם פתרונה הוא סימן חיובי לכלכלה. על אף שהיו כאלה שסברו שהמהלך הצפוי של לפיד יהיה ללחוץ על כפתור ה'גיים-אובר', הוא לא עשה זאת. תחזית הבחירות מבחינתו גרועה יותר מהתחזית הכלכלית.

מסגרת תקציב 2015 אינה מאפשרת גידול בהוצאות מעבר ל-8 מיליארדי שקלים, שהם 2.6% תוספת על תקציב 2014. במילים אחרות, כל תוספת מעבר לכך תדרוש מהממשלה למצוא מקורות תקציבים חלופיים. האפשרויות הן: הגדלת הגירעון, הגדלת נטל המס, או קיצוץ בהוצאות. וכאן המקום להזכיר מגבלה נוספת: יעד הגירעון. ראש הממשלה ונגידת בנק ישראל, קרנית פלוג כבר הסכימו על יעד גירעון מרבי של 3% – יעד שמתאים לרמה שתתקבל בעולם כסבירה לישראל. רמה גבוהה יותר עלולה לפגוע באמינות המשקיעים ובדירוג האשראי של ישראל.

עכשיו הוסכם שיעד הגרעון יעלה ל-3.4 אחוז. למעשה, רק כלכלן בכיר אחד רואה בשיעור גרעון דומה או אף גבוה ממנו מצב סביר ואף רצוי למשק. כפי שמסביר ירון זליכה בשיחה עם 'מידה': "בעניין זה שר האוצר צודק בהתנגדותו להעלות מיסים. גם אני הייתי מעדיף להעלות את שיעור הגירעון על פני העלאת מיסים. התקציב הנוכחי, כמו התקציב הקודם, נעדר מנועי צמיחה, לכן הייתי אפילו מוריד מיסים כדי לעודד צמיחה. לא הייתי קובע במסמרות יעד גירעון של 3%. אני לא מפחד גם מ-4%. למעשה 4% גירעון ישאיר אותנו באותו יחס חוב-תוצר בו אנחנו נמצאים כיום, מכיוון שצמיחה של 2% והחלק בחוב שאינו צמוד, ישאירו את היחס הזה על כנו בגירעון של 4% . גירעון נמוך יותר יקטין את יחס החוב-תוצר, אבל אין צורך להקטין אותו בתקופה זו".

איפה השומנים בחינוך?

מאז תום מבצע 'צוק איתן' והתחלת הדיונים הקדחתניים על התקציב נראה שמערכת הביטחון עובדת נמרצות על דרישותיה. כלכלנים ונבחרים מצביעים על המיליארדים שמוקצים מדי שנה למימון פרישת אנשי הקבע באמצע חייהם. מגיל 45 עד גיל 67 (65 לנשים), מערכת הביטחון נושאת בנטל משכורותיהם. אין מי שלא משמיע דעה נחרצת נגד פרישת אנשי מטה בגיל צעיר, אך הדעות המנומסות בראיונות עיתונאיים עדין לא הבשילו ללחץ ציבורי.

ביקורת על תקציב הביטחון כבר מזמן הפכה לספורט הלאומי. "השומנים" וחוסר היעילות של המערכת נעשו לססמאות התקציב האוטומטיות, ונדמה שהקיצוץ בביטחון הפך למפלטם הקבוע של רבים. האמת המטרידה היא שבמדינה כמו ישראל, שמדיניותה ביחס לאיומי הטרור מובילה לסבבים חוזרים של עימות צבאי מדי שנתיים שלוש, אין מנוס אלא להגדיל את תקציב הביטחון ולשפר את היכולות של צה"ל. הדבר נכון שבעתיים כאשר בפרספקטיבה היסטורית, תקציב הביטחון ביחס לתוצר נמוך מאוד: בעוד שבשנות ה-80 הביטחון הגיע לכדי 20 אחוז מהתוצר הלאומי, הרי שבשנים האחרונות הוא נע סביב חמישה אחוזים בלבד.

לא רק זאת: בהשוואה לפקידי השירות הציבורי קציני הקבע בצה"ל הם הרבה יותר יעילים וניתן לפטר אותם הרבה יותר בקלות מכל משרת ציבור אחר.

אנשים שמכירים את המערכות לפני ולפנים מספרים על בורות השומן במשרד החינוך, שתקציבו גדול אף יותר מתקציב הביטחון. ואפשר לומר שהתוצר שלו ירוד יותר. אחרים מצביעים על רפורמות חיוניות שאינן מתבצעות במערכת הבריאות ובמערכות נוספות. אך כולם מודים שחבל על הדיבור, כי "אין מנהיג שיכול כרגע להוביל רפורמות כאלה", אומר פרופ' ירון זליכה.

הבעיה היום היא, ש"הדיון הזה מתקיים בראייה צרה. אם היה לנו היום ראש ממשלה עם נחישות לתרום לכלכלה, כמו שר האוצר בנימין נתניהו של 2002-2003, היינו מקבלים פתרון כולל לבעיות הכלכליות", אומר פרופ' עומר מואב. "אלא שהפתרונות כעת מאוד נקודתיים. אני לא אוהב את הדיון על ההוצאה ביחס לתקציב. צריך לחתור לצמיחה שתגדיל את סך התקציב".

להגדיל בשקל תשעים?

ח"כ מאיר שיטרית, שהיה שר אוצר בעברו, סבור שיש צורך דווקא להגדיל את תקציב הביטחון: "תקציב הביטחון לא יכול להישאר במתכונתו הנוכחית. אין ספק שצריך להגדיל אותו כדי להשלים את המלאים. אלא שאסור לתת למערכת הביטחון אפילו שקל אחד לפני שיציגו תקציב רב שנתי שמורה על התייעלות. הצבא חייב לטפל בסיפור של הפנסיות. כבר לפני יותר מ-25 שנים נלחמתי על הפנסיות והזהרתי שזה יאכל את כל התקציב. ב-99 אני חתמתי עם עמיר פרץ על המעבר לפנסיה צוברת. אבל המדינה עדיין משלמת פנסיה מגיל הפרישה בפועל עד גיל הפרישה הרשמי".

לגבי יעד הגרעון שיטרית בעד שמירה על כ-3%: "אם ישראל תאבד את הדירוג שלה זה לבד יביא לכך שעלות הגיוס תגדל במיליארדי שקלים. הבעיה היא ששר האוצר רוצה להגדיל את הגירעון וזה קטסטרופה. לזה אני מתנגד".

"אני גם לא מסכים עם ההיגיון שבהצהרה "אני לא מעלה מסים". אפשר להעלות מיסים לאלה שיש להם מבלי לפגוע באוכלוסיות החלשות", אומר שיטרית. "יצואנים משלמים מס נמוך יותר – למה? אין סיבה להפלות אותם לטובה על פני יצרנים אחרים. מיסוי קרן השתלמות – זו הטבה לא צודקת שהחזקים נהנים ממנה. אני גם בעד הגבלה נוספת של תקרת הפטור על החיסכון הפנסיוני. כל אלה חוסכים מיליארדי שקלים מבלי לקצץ ומבלי להעלות את הגירעון, או את המיסים".

שיטרית מזכיר את "הקרן לדורות הבאים מרווחי הגז". לדעתו, זו טעות שלא לומר שטות. "אני לא מבין את ההיגיון בהקמתה. מדובר במערכת מורכבת של בעלי משכורות ואנשי מטה שדואגים לדורות הבאים. אבל מה עם הדור הזה?"

לסגור את הבור

פרופ' שלמה מעוז מציע "מקורות רבים לכיסוי גירעונות בתקציב", מבלי להעלות מסים: "צריך לבטל פטורים ולא צריך לקצץ בתקציב. לדוגמה, לבטל את הפטור על הפקדות בקרן ההשתלמות – זה לבד חוסך 4 מיליארד שקל. ביטול התכנית של לפיד להוזלת מחירי הדיור יחסוך 2.5 מיליארד. צריך לבטל את הפטור על מע"מ פירות וירקות".

פרופ' אבי בן בסט, מנכ"ל האוצר לשעבר, גורס שאת הפער בין ההכנסות להוצאות בתקציב צריך לסתום באמצעות ביטול פטורים שונים מתשלומי מס: "היקף הפטורים האלה כיום הוא כ-47 מיליארדי שקלים וניתן לבטל פטורים באופן מידי, מה שיזרים לקופה הציבורית כ-15 מיליארדי שקלים. כך למשל, אין סיבה לפטור ממע"מ על פירות וירקות; אין סיבה לפטור ממע"מ באילת – מדובר בפטור שמפלה לטובה את אילת על-פני אזור ים המלח, הצפון ויישובים בדרום כשהסיבה היחידה לכך היא הישג פוליטי של ראש עיר מסוים, אין לכך סיבה כלכלית הגיונית. גם הפטור במסגרת החוק לעידוד השקעות הוא פטור שנותן עדיפות לחברות גדולות מסוימות והוא עולה למדינה 5 מיליארדי שקלים. כאמור, מלבד העלות שלו הוא פוגע בצמיחה. גם פטור מחיסכון בקרן השתלמות אינו הגיוני. הדרך הזו דורשת להתעמת עם הפרוטקציונרים במשק".

שאלנו את פרופ' בן בסט כיצד ישראל יכולה לחזור לשיעור צמיחה מניח את הדעת. "אנחנו צריכים לזכור שישראל היא חלק מהעולם ויהיה לה קשה לצמוח הרבה מעבר לצמיחה בעולם", הוא אמר. "ארה"ב מדשדשת בצמיחה של 2% ואירופה בצמיחה אפסית – זו סביבה בעייתית לצמיחה. אך כאמור, ביטול העיוותים במשק והגדלת ההוצאה האזרחית יתרמו לכך. מעבר לזה חשוב להנהיג רפורמות שייעלו את השירות הציבורי וישפרו את התחרותיות במשק בתחומי האנרגיה, התקשורת, מזון וכדומה".

ויכוח בין סוציאליסטים

את הוויכוח המתנהל בין כלכלנים היום בנושא התקציב מגדיר גלעד אלפר, אנליסט בכיר באקסלנס-ברוקראז', כוויכוח בין סוציאליסט א' לסוציאליסט ב'. "באופן כללי אני חושב שהמיתון הוא בלתי נמנע. המדינה איבדה את הבלמים בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. אבל יש כל מיני סוגים של מיתון וזה שהממשלה מכוונת אליו הוא מהסוג הגרוע יותר. מה שמכונה 'תמרוץ פיסקאלי' הוא לקיחת כסף נוסף מהמגזר הפרטי שיכניס אותנו לדשדוש מתמשך. מצבו של העובד במגזר הפרטי, זה שמצבו טוב מספיק כדי לשלם מיסים, רק ילך ויחמיר".

אבל, "יש מיתון טוב", הוא אומר. "אני חושב שאנחנו צריכים ללכת למיתון מסוג אחר –כזה שנובע מקיצוץ מאוד דרסטי בהוצאות הממשלה. ברור שקיצוץ כזה יביא למיתון, אבל הוא ישחרר כספים למגזר הפרטי, להורדת מס ורגולציה. מיתון כזה יביא לצמיחה אמתית".

אז למה רוב הכלכלנים המכובדים לא מצביעים על הכיוון שאתה ממליץ? אלפר: "נראה לי שכלכלנים רבים גדלו בתוך מציאות של ממשלה גדולה והם לא התנסו בסביבה שונה, גם לא בסביבה עסקית. זו גם הבעיה בעולם. כיום כולם אנשי אקדמיה שלא ממש מבינים איך העסקים עובדים. הם לומדים מגרפים ומודלים, אבל צריך לזכור שכלכלה זה לא מדע, זה הגיון פשוט".

האם התרסקות כלכלית בדרך? שאלנו. "לא התרסקות. יש לנו מזל שאנחנו לא כאלה גדולים וחשובים. בארה"ב, למשל, אפשר להתעמר באנשי עסקים אבל עדיין יהיה כדאי להם להישאר, כי זה שוק ענק שניזון מעצמו. לנו אין את שכבות הגנה האלה, וכאמור זה גם לטובה. אצלנו ההשפעה יכולה לבוא מהר יותר. וככל שהתוצאות חריפות יותר אפשרות הטעות קטנה יותר".