האם תוניסיה היא הזירה הבאה של דאע"ש

תוניסיה נאבקת נגד כ-2,000 אנשי אל-קאעידה, רבים מהם כבר מזדהים עם דאע"ש. אירופה גם כן בסכנה: המרחק מתוניסיה לאיטליה הוא לילה אחד.

כוחות הביטחון של תוניסיה עסוקים עד מעל לראש במאבק נגד כ-2,000 טרוריסטים המסונפים באופן רשמי לאל-קאעידה, אלא שמתוכם רבים כבר מזדהים עם דאע"ש • כרבע מהם הם בוגרי סוריה ועיראק הפיגועים מתרכזים בגבולות אך מגמת ההתפשטות היא לשכונות העוני בערים הגדולות • סירת מחבלים יכולה להגיע מתוניסיה לאיטליה בלילה אחד

בדרך לתוניסיה? אנשי דאע"ש מתרברבים. צילום מסך
בדרך לתוניסיה? פעילי דאע"ש מתרברבים. צילום מסך

עוקבה בן נאפע היה אחד מהמצביאים הבולטים בראשית תקופת האסלאם, שעמד בראש צבא האסלאם כשכבש את צפון אפריקה בשנות ה-70 וה-80 של המאה השביעית. עוקבה היה ידוע בעוז רוחו, כמו גם במיומנותו הגדולה בשימוש בחרב, והיה דוגמה ומופת לחייליו ולפקודיו בטכניקה להפרדת הראש מהכתפיים של לוחמי עמים נכבשים. גבורתו זו זיכתה אותו במקום של כבוד ברשימת גיבורי האסלאם.

מזה שנתיים פועלת קבוצה של ג'יהאדיסטים באזורי הגבול בין תוניסיה ולוב, כשהם פוגעים מדי פעם בכלי רכב המשמשים את כוחות הביטחון התוניסאים. לתוניסאים חללים רבים במערכה המתמשכת הזאת. הקבוצה מכנה את עצמה "גדוד עוקבה בן נאפע". סדר היום  הג'יהאדיסטי של הגדוד ידוע מאז החל לפעול, כמו גם היכולת שלו לגייס לוחמים, להצטייד בכלי נשק מגוונים ולהטיל את חיתתו על אזורים נרחבים. נהוג לשייך את הגדוד לקבוצה ג'יהאדיסטית רחבה ומוכרת, "אל-קאעדה של המגרב האסלאמי" – שלוחת אל-קאעדה בצפון אפריקה.

אלא שלאחרונה עלתה שאלה לגבי הנאמנות של הגדוד, שכן הגיעו ידיעות שהנהגתו נוטה להישבע אמונים לח'ליף אבו בכר אל-בגדאדי, מנהיג "מדינת האסלאם" (דאע"ש). השאלה הזו חשובה לאור הפילוג – שעדיין קיים – בין אל-קאעדה ומנהיגה אימאן אל-זוואהירי מצד אחד, לבין "מדינת האסלאם" ומנהיגה אל-בגדאדי.

חידוש הברית בין הכורדים לאיראנים

המתקפה המערבית נגד "מדינת האסלאם" מעלה בעוצמה גדולה את סוגיית הפילוג מאז הוקמה דאע"ש בשנת 2004 כסניף של אל-קאעדה בעיראק. עתה, ובגלל המתקפה המערבית, עולים קולות הקוראים לשני הארגונים הג'יהאדיסטים הסונים להתאחד כדי לעמוד בפני מתקפת הכופרים.

חשוב לציין שאחד הכוחות הנלחמים נגד "מדינת האסלאם" הוא צבא הפש-מרגה הכורדי. צבא זה נחל כמה תבוסות במלחמתו נגד "צבא האסלאם" של דאע"ש בחודשים האחרונים, אך בימים האחרונים זכו לוחמיו לכמה ניצחונות בשטח, בזכות נשק חדש וקטלני – בעיקר טילים נגד טנקים – שהגיעו אליהם מאיראן.

עובדה זו מעניינת במיוחד לאור העובדה שאיראן היא מדינה שיעית, והפש-מרגה הוא סוני, אבל שני הצדדים רואים את הסכנה המשותפת ומשתפים – בשלב זה –  פעולה. ייתכן מאוד שהיה במערב, ואולי גם בוושינגטון, מי ש"עודד" את איראן לספק נשק מתקדם לכורדים, עם הבנה שכשיגיע הזמן לדון בתיק הגרעיני האיראני ייזכר לטובה הסיוע שלהם למלחמה נגד "מדינת האסלאם" (דאע"ש).

לוחמי פשמרגה כורדים מסורתיים. צילום: Jen Sefti CC BY-SA 2.0 Via Flick.com
לוחמי פשמרגה כורדים מסורתיים. צילום: Jen Sefti CC BY-SA 2.0 Via Flick.com

התפשטות צפויה מהגבול למרכזי הערים

עכשיו כאמור נפתחה חזית בגבול תוניסיה. שר הפנים, לוטפי בן ג'דו, גילה שאל-קאעדה העביר לאנשיו בצפון אפריקה הוראה לחסל, שוב: לחסל, את כל מי שינסה להביא את רעיון "מדינת האסלאם" לאזור זה, שהיה עד היום "שייך" לאל-קאעדה ללא עוררין. הגילוי הזה מזכיר לשומעים את סכסוך הדמים המתנהל בין "מדינת האסלאם" ובין "ג'בהת אל-נוסרה" על אדמת סוריה, סכסוך שקרבנותיו הם גם האזרחים הפשוטים שכל צד מנסה – באמצעיו האלימים – למשוך לצידו. הפחד של ממשלת תוניס, וגם של תומכי הג'יהאד, הוא שמאבק דומה על אדמתם יביא לטבח המונים כפי שמתרחש בסוריה, ולא רק באזורי הגבולות של תוניסיה, במזרח בגבול לוב ובמערב בגבול אלג'יריה, אלא גם במשכנות העוני בפרברי הערים, שכונות שהאוכלוסייה בהן דתית למדיי.

השמות הבולטים בין תומכי אל-קאעדה באזור הם עבד אל-מאלכ דורקדאל האלג'יראי, ולוקמאן אבו צח'ר התוניסאי. נוח להם בינתיים שארגון "מדינת האסלאם" עדיין לא הוכרז רשמית בתוניסיה, אך יש סימנים מעידים על התגברות הנוכחות של אנשים הנוטים לארגון זה. הדבר מופיע במדיה החברתית, בצורת דברי שבח והתפארות במעשי "מדינת האסלאם" בסוריה ובעיראק, והזדהות עימה, עם מטרותיה והאמצעים שהיא מפעילה.

אבל הסכנה המוחשית יותר נשקפת לתוניסיה ממאות תוניסאים ששבו משדה הג'יהאד בסוריה ובעיראק, אחרי שצברו ניסיון רב במבצעי חבלה ושחיטה, ולאחר שעברו אימונים נוספים במחנות הג'יהאד בלוב. אלה, אם יצטרפו לגדוד "עוקבה בן נאפע", יהפכו אותו לסניף התוניסאי של "מדינת האסלאם". ייתכן שזה כבר קרה, שכן יש ידיעה על כך שהגדוד נשבע אמונים לח'ליף אבו בכר אל-בגדאדי, וקרא לו "להתקדם, לחצות את הגבולות ולרסק את כסאות העריצים הכופרים בכל מקום".

2000 טרוריסטים, רבע מהם בוגרי סוריה

המדינה התוניסאית רודפת את הגדוד מאז החל לפעול באזורי ההרים בגבול תוניסיה-אלג'יריה, במיוחד בהר אל-שעאנבי, ולאחר שהצליח להרוג עשרות חיילים ושוטרים. רדיפת הארגון חשובה במיוחד לאור תכנית הממשלה לקיים בחירות לפרלמנט ולנשיאות במהלך אוקטובר ונובמבר השנה.

תוניסיה רואה במלחמתה נגד הג'יהאדיסטים מאבק של חיים ומוות, בעיקר לאור מה שקורה בסוריה ובעיראק. בשנה האחרונה נעצרו – על פי טענת שר הפנים של תוניסיה – יותר מאלפיים טרוריסטים, כרבע מהם אנשים ששבו מהג'יהאד בסוריה ובעיראק. לטענתו, למנגנוני הביטחון התוניסאים יש נוכחות צפופה בקרב האוכלוסיה, ואנשיו איתרו ניסיונות לבצע פעולות טרור במדינה במהלך חג הקורבן הנחוג בימים אלה. כוחות הביטחון ערכו מעצרים המוניים בקרב חשודים בשכונות העוני של הערים, המהווים תאי טרור רדומים.

אלא שהבעיה העיקרית של תוניסיה היא העובדה שגבולותיה עם לוב ואלג'יריה הם על המפה בלבד, ובשטח מדובר באזורים הרריים שלכלי הרכב של הצבא אין בהם יתרון על חמורים, פרדות או אנשים עמוסי נשק ותחמושת, הצועדים בביטחה בשבילים צרים, תלולים ומפותלים, "בין הרים ובין סלעים". ראה מקרה סיני, הג'יהאדיסטים והצבא המצרי שלא מצליח להשתלט עליהם.

הממשל בתוניסיה איננו דיקטטורה אלא משחק פוליטי דמוקרטי במידה רבה, שבו משתתפות מפלגות, חלקן בעלות אופי חילוני ליברלי, וחלקן דתי אסלאמי, ורבים מהפוליטיקאים מושחתים. לכן המערכת שבירה ופריכה, ומשברים פוליטיים מלווים את המדינה מאז שסולק הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי בינואר 2011.

הכלכלה של תוניסיה מקרטעת ומגזרים רבים חשים שהדמוקרטיה לא שיפרה את מצבם האישי והכלכלי. הציבור החילוני עדיין מזדהה עם המדינה במידה רבה, אך המגזרים הנוטים לאסלאם קרובים יותר לקבל את הפתרון האסלאמי לתחלואי החברה והמדינה. המרחק בין הפתרון האסלאמי ובין סדר היום של אל-קאעדה ומדינת האסלאם הולך ומצטמצם ככל שהמשברים הפוליטיים שתוניסיה סובלת מהם מתמשכים ללא סוף.

כוחות ביטחון של תוניסיה במרדף אחר אנשי אל קאעדה. צילום: CC BY 2.0 - Magharebie
כוחות ביטחון של תוניסיה במרדף אחר אנשי אל קאעדה. צילום: CC BY 2.0 – Magharebie

זכויות הלוחם של דאע"ש

לא ברור אם המערב יכול לסייע לממשל בתוניסיה בשלב זה, מעבר לסיוע מודיעיני חשאי על התארגנויות וקבוצות ג'יהאדיסטיות, שכן כל סיוע מערבי גלוי מערער את הלגיטימיות המוגבלת של הממשל בעיני הנאמנים לאסלאם. אלא שברור שאם הממשל התוניסאי ייכשל במאבק נגד הג'יהאדיסטים – המערב יישאב לתוך הכאוס הטרוריסטי כפי שנשאב לתוך הביצה הטובענית בעיראק ובסוריה.

הסכנה הנשקפת מתוניסיה לאירופה קרובה בהרבה מבחינה גאוגרפית. סירת מחבלים חמושים יכולה לעבור את המרחק מתוניסיה לאיטליה במשט מהיר של לילה אחד. התערבות אירופית בתוניסיה תתרחש בשלב מוקדם בהרבה מההתערבות בסוריה ובעיראק, ולכן הזירה התוניסאית עלולה להיות נפיצה יותר אפילו מזו של סוריה ועיראק.

להתפשטות הצפויה של המלחמה נגד 'המדינה האיסלאמית' יש השלכות ברמה המשפטית. הגיע הזמן לנסח מחדש את כללי המלחמה ואת האמנות הבינלאומיות העומדות בבסיס הדין הבינלאומי הנוגע לניהול קונפליקטים. אלו נקבעו כשהעולם דיבר על צבאות ומדינות, והן אינן רלוונטיות למלחמה העכשווית, שבה מדינה מודרנית מוצאת את עצמה נלחמת נגד מיליציות הפועלות בשיטות הלקוחות מהמאה השביעית.

מושגים כמו "הרחקת הלחימה מאזרחים", "זכויות אדם של לוחמים" ו"יחס לשבויים" שנקבעו באירופה אחרי מלחמות העולם, אינם רלוונטים היום. מרבית המלחמות ב-20 השנים האחרונות נערכות מול ארגונים שהדין הבינלאומי חסר משמעות בעיניהם. כל תפקידן של מיליציות אלה הוא לשתק את כוח הצבאות הסדירים הנאלצים להילחם נגד לוחמים לבושי בגדים אזרחיים המתחבאים באזורים מאוכלסים לצורך מיגון אנושי מול גופים צבאיים מודרניים.

בתוניסיה עלולים המושגים המערביים על ניהול מלחמה ליפול בין החללים הראשונים בקרב.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. אירופה תתערב בתוניסיה בדיוק כמו שהיא התערבה בפעם הקודמת שהיו בה מהומות
    תפסיקו לתת תחזיות חסרות ביסוס

  2. סקירה מדאיגה. שתי שאלות- איפה עומדת הנהגת הצבא התוניסאי לעומת ההנהגה האזרחית (האם יכולים הדברים להתפתח פי שקרה במצרים?) ושנית, אם המדינה תקרוס וכוחות מערביים יתערבו, האם לא סביר להניח שטוניסיה תדרדר כמו לוב

  3. שפועל בכל צפון אפריקה (הגיע גם לסוריה).

    אנסר א-שאריעה זה ארגון שהוקם עם פרוץ "האביב הערבי" ומונה כיום עשרות אלפי איש בצפון אפריקה. אם כבר מדברים על השכבות החלשות – הארגון הזה מנסה להתסיס את הציבור החלש (בכל המגרב), עם הפגנות גדולות נגד הממשלות.

    ביוטיוב רואים לוחמים של אנסר א-שאריעה בלוב מכריזים על מדינה איסלאמית בעיר הנמל דרנה ליד מצרים ונשבעים אמונים לבגדדי.

    לגבי המדינה האיסלמית, תוניסיה היא המדינה שמייצאת את מספר הלוחמים הזרים הרב ביותר למדינה האיסלאמית (הערכות בקונצנזוס מדברות על 2,500-3,000 איש, אך יש שטוענים גם ששלחו לשם 8,000 איש). כלומר יש להם ייצוג שנע בין 10% ל-20% בין הלוחמים.

  4. סליחה על הבורות אבל למה זה צריך להפריע לנו,
    אם דעא״ש יקימו חליפות אסלאמית בכל המדינות המוסלמיות?
    הרי הם מכנים אותנו כופרים, שונאים אותנו באותה מידה, כ
    מחנכים לשיאה באותה מידה וממשיכים למכור למערב נפט
    אז למה באמת זה אכפת לנו?