למה דאע"ש כל-כך מפריעים לאובמה?

כדי להבין את ההיגיון שבשיתוף פעולה עם מדינות מממנות טרור ועם ציר הרשע האיראני, יש להקשיב היטב ולהבין את ההיגיון שמאחורי המעשים.

קרי מנגח את ישראל, אובמה משתף פעולה עם מדינות מממנות טרור ועם איראן – מה עובר על הנהגת העולם החופשי? • לפי אובמה, המפתח למזרח תיכון חדש נעוץ בכך שהסונים והשיעים יבינו שיציבות אזורית היא אינטרס משותף • מהלך כזה ניתן לבצע רק עם מדינות רגילות, ומכאן האיום שמציבה דאע"ש הלא-מדינתית • אך מה אם הקמפיין האמריקני נגד ארגון הטרור מעצים למעשה איום גדול בהרבה?

3611566830_c134d8b498_z
מסתדר לא רע עם מוסלמים. אובמה מקבל אות כבוד מהמלך הסעודי עבדאללה

יום אחרי נאומו של הנשיא אובמה באו"ם, ב-25 בספטמבר פורסמו דיווחים על תקיפה כימית נוספת של משטר אסד ליד דמשק. במידה והם נכונים, הרי שאסד הסיק את המסקנה הלוגית המתבקשת מנאומו של הנשיא ומפעולות ממשלו במהלך השבועות האחרונים: המדיניות של הבית הלבן מתמקדת ברדיקליזם הסוני. המשמעות היא שאסד ושותפיו בציר ההתנגדות האיראני בלתי-פגיעים. ואכן, ממשל אובמה הרגיע את טהראן לפני שפתח בתקיפות על דאע"ש וג'בהת אל-נוסרה כמה ימים לפני כן, ומסר כי הוא לא יפגע בנכסים של משטר אסד.

לכן, לא רק שאסד זיהה שהוא חסין, אלא גם את ההזדמנות לנצל את יתרונו: עם מתקפה כימית על כוחות המורדים או על אזרחים, הוא מודיע שגם הוא הצטרף לקואליציה האמריקנית נגד הרדיקליזם הסוני. אחרי הכל, כפי שאסד רואה זאת, מה ההבדל בין הטילים והרקטות שנורות על-ידי חיל האוויר האמריקני וחביות הנפץ שחיל האוויר הסורי מטיל על האופוזיציה הסונית? כפי שדווח בתקשורת הסורית, מעתה המשטר הדמשקאי וממשל אובמה חולקים באויב משותף: הטרור – על צורותיו הסוניות השונות.

בנאומו באו"ם, הנשיא אובמה אמר שדאע"ש "מטילים טרור על כל מי שנקרה בדרכם, בעיראק ובסוריה. אונס אמהות, אחיות ובנות הפך לנשק מלחמה. ילדים תמימים נורו. גופות הושלכו בקברי ענק". כל זה נכון. אני הכרתי את אחד מאותם "בני אדם תמימים… שנערף ראשם" על-ידי דאע"ש. אך במונחים של מספר נפגעים ואכזריות טהורה, המשטר של אסד עדיין קובע את הקצב בלבנט, עם יותר מ-200,000 מתים במהלך כשלוש וחצי שנים של מלחמת אזרחים. אז מדוע הבית הלבן חס על אסד?

"לא יכולה להיות כל הבנה – כל משא ומתן – עבור סוג כזה של רוע", אמר אובמה על דאע"ש. "השפה היחידה שמובנת על-ידי רוצחים כאלו היא שפה של כוח". שוב, נכון. אך במהלך ה-35 שנים האחרונות הרפובליקה האסלאמית של איראן הרגה אלפי אמריקנים יותר מאשר דאע"ש, מאז הופיעה לראשונה בגלגולה הנוכחי, לפני פחות משנתיים. ועדיין, במקום להשתמש או לאיים בשימוש בכוח מול איראן, "אמריקה", אמר אובמה בנאומו, "תרה אחר פתרונות דיפלומטיים לסוגיית הגרעין האיראני".

אובמה יאזן את העולם

העובדה היא שלא קיים שום טיעון מוסרי להתמקדות בדאע"ש בזמן שהציר האיראני מתחמק מעונש לרצח המוני. הטיעון של אובמה, כך הוא חושב, הוא אסטרטגי. הקמפיין שמובילה ארה"ב נגד דאע"ש הוא מקרה מבחן עבור "תוכנית המסגרת" הביטחונית של המזרח התיכון החדש, אותה פרש אובמה במספר ראיונות ומאמרים. כפי שהוא אמר בחודש ינואר לדייויד רמניק מה'הניו-יורקר', העניין הוא להשיג "איזון המתפתח בין הסונים, או בעיקר אצל הסונים, מדינות המפרץ ואיראן, שיש ביניהם תחרות, אולי חשדנות, אבל לא פעילות מלחמתית פעילה או באמצעות פרוקסי".

מה שאובמה מבקש להשיג הוא איזון בין השיעים לבין הסונים. הם לא חייבים לאהוב אחד את השני – הם רק צריכים להפסיק להילחם אחד עם השני, ישירות או באמצעות נציגים, ובסופו של דבר הם יגיעו למסקנה שיציבות אזורית היא אינטרס משותף עבורם.

מנקודת מבטו של אובמה, סוגיית דאע"ש היא הזדמנות לבחון את התיאוריה הזו. ברור שלאיראנים ובעלי בריתם יש סיבה לחשוש מהמיליטנטים הסונים, אך כך גם לרבות מן המדינות הסוניות, בעלות בריתה המסורתיות של ארה"ב. ירדן, למשל, חוששת מכך שהיא הבאה בתור ליפול לידי מיליציית 30,000 הלוחמים של דאע"ש, שמורכבת גם מאזרחים ירדנים רבים. ערב הסעודית, החשדנית כלפי כל תנועה אסלאמית למעט הווהאביזם שלה, אינה מחבבת במיוחד את רעיון ה"ח'ליפות", המאתגר את הלגיטימיות האסלאמית שלה.

לאובמה מגיע קצת קרדיט על שהצליח לגייס כוחות סוניים לקואליציה נגד דאע"ש. ניתן לשער שעשה זאת באמצעות שילוב בין איומים להבטחות. כן, הוא ודאי אמר לסעודים ולאחרים שהוא מבטיח לאמן ולחמש סוף-סוף את המורדים הסורים, כפי שהבטיח לפני כמעט שלוש שנים מהיום. וכן, בטח גם הוסיף כי ברגע שיסיים עם דאע"ש הוא יפנה את תשומת הלב שלו לעצירת האיראנים מלהשיג את הפצצה. אולם בסופו של דבר הערבים הבינו שאין להם ברירה אלא להצטרף לקואליציה, שאחרת הם יצטיירו כחלק מהבעיה: אם אינך מעוניין להילחם ברדיקליזם, כנראה שזה בגלל שאתה רדיקלי בעצמך.

לא משחקים לפי הכללים. טבח חפים מפשע בסוריה. צילום: טוויטר

למה האיראנים מקבלים פטור?

כמובן, אותו ההיגיון לא חל על האיראנים. רק לפני מספר שבועות איראן דחתה את הבקשות האמריקניות להצטרף לקואליציה נגד דאע"ש. "אמרתי לא, מכיוון שידיהם אינן נקיות", אמר המנהיג העליון עלי ח'אמינהאי. הוא האשים את הבית הלבן בחיפוש אחר "תירוץ לעשות בעיראק ובסוריה מה שהם כבר עושים בפקיסטאן – להפציץ בכל מקום ללא אישור".

ההצעה האמריקנית העניקה לח'מינהאי הזדמנות להציג את עצמו כאביר הפן-אסלאמיות, ואת ממשל אובמה כמדכא מוסלמים. ומנקודת מבטו של ח'מינהאי, אז מה אם המוסלמים שאובמה תכנן להרוג הם אותם מוסלמים שאיראן הכי הייתה רוצה לראות מתים. אחרי הכל, האמריקנים הולכים לעשות זאת גם ככה, אז מדוע שהאיראנים ילכלכו את ידיהם עבור האמריקנים – שעתה, כבונוס נוסף, נראים יותר קנאים מהאיראנים עצמם?

הסיבה שאובמה מקל עם האיראנים היא שמבחינתו הם המפתח בהפיכת החזון שלו עבור האזור למציאות. הוא יודע שהם לא מלאכים. כפי שאמר לרמניק, הוא רוצה "לשכנע את איראן לפעול באופן אחראי", כך שהיא "לא תממן ארגוני טרור, לא תנסה לעורר חוסר שביעות רצון עדתי במדינות אחרות ולא תפתח נשק גרעיני".

במילים אחרות, נראה שאובמה מאמין, ובצדק, שהקיצוניות האיראנית מסוכנת בדיוק כמו הקיצוניות השיעית. אלא שזו האחרונה מתגלמת ומופעלת על-ידי גורמים חסרי מדינה או שהם תת-מדינה כמו דאע"ש, ג'בהת אל-נוסרה ואל-קאעידה. זה מה שמטריד את אובמה: לא הקיצוניות כשלעצמה, אלא הקיצוניות של שחקנים אזוריים שאינם רגישים לכלים המסורתיים של המדינאות. מבלי להתחשב בפעולותיה הרעות של איראן, מנקודת מבטו של אובמה זוהי מדינת לאום, ומכאן שחקן רציונלי בעל אינטרסים שאותם ניתן לערב, להרתיע, להכיל, או אם צריך – להפציץ. עם ארגונים כמו דאע"ש, כפי שאובמה אמר בנאומו מול העצרת הכללית של האו"ם, ניתן להתמודד רק באמצעות כוח.

יש גם רוצחים עם מדינה

הבית הלבן להוט שלא לעשות את הטעויות, כך הוא מאמין, של הממשל שקדם לו, כמו לפרק את הצבא העיראקי, למשל. זו הסיבה שפקידי הממשל הנוכחי מדברים תדיר על שימור "מוסדות המדינה" הסורית – אין הכוונה למוסדות שתפקידם לאסוף את הזבל או לשמר את תאורת הרחוב, אלא שירותי הביטחון, משרדי הפנים והצבא. כפי שאמר אובמה לרמניק, הוא רוצה "לעבוד עם מדינות מתפקדות כדי למנוע מהרדיקלים להתפשט שם".

הבעיה היא שנראה שאובמה לא חכך בדעתו בשאלה – מה יקרה כאשר רדיקלים שולטים במוסדות המדינה? אחרי הכל, רוב הסבל שנשאה האנושות במהלך ההיסטוריה נגרם לא על-ידי שחקנים חסרי מדינה, אלא על-ידי מדינות כמו גרמניה הנאצית, ברית המועצות, קמבודיה וסין, בחצי המאה האחרונה בלבד. מה אם הקמפיין של אובמה נגד אותם רוצחים חסרי מדינה של דאע"ש, מעצים למעשה איום גדול בהרבה מצד הרוצחים שמנהלים מדינה בטהראן?

_________

לי סמית' הוא כתב ופרשן לענייני מזרח-תיכון, ועורך בכיר במגזין ה-Weekley Standard.

המאמר פורסם במקור ב-Weekly Standard. אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. חייב לומר שהמאמר הזה שכנע אותי לטובת הקו שמוביל אובמה

    1. מלבד הפסקה האחרונה כל המאמר מסביר את עמדת אובמה לכן זה הגיוני, אבל אני חושב שהפסקה האחרונה היא משמעותית ומשנעת.
      מעבר לזה בבלבול שבו הממשל האמריקאי מתנהל בשש השנים האחרונות לא נראה לי שבאמת יש מדיניות לאובמה.
      לא ניתן להסביר את כל מה שהם עושים אם מנסים לטעון שיש להם מדיניות.
      המדיניות היא רצון לנשיאת חן ודמיונות אוטופיים ארוכי טווח שנשברים על קרקע המציאות ואז הם פועלים העודף פרקטיות רגעית על חשבון אינטרסים ארוכי טוח.
      סוג של מאניה דיפרסיה מתובלת בטיפלה אנטישמיות

  2. המערב כרגיל לא מסוגל להבין קבוצה של אנשים שלא חושבים כמוהו. עם כל הזיוף אודות קבל תרבות האחר וכיבודה, אין הם טורחים בכלל להבין מה סט הערכים של האנשים שעומדים מולם, מה סולם העדיפויות שלהם. הם משתמשים במשקפיים המערביים שלהם כדי לנתח את תושבי המזרח התיכון בלי להבין שתושבי מזרח התיכון השבטיים הערבים והמוסלמים לא חושבים כמוהם והרציונל שלהם שונה לחלוטין.

  3. מאמר מצוין שמציג יפה את העמדה של אובמה, והבעייתיות שבה. השאלה באמת האם אפשר למתן את אירן, כפי שניקסון עשה לסין?
    לעומת זאת ברור שדאע"ש אי אפשר למתן.

    וזו אמנם בעיה לעמדה האנטי-אירנית של נתניהו, אבל מצד שני העמדה המזהה את חמאס עם דאע"ש מתחזקת. שניהם כוחות לא מדינתיים שאינם מכירים בריבונות לאומית, ובלי טירור אין להם מה למכור.

    ויש טעות קטנה במאמר, בציטוט:
    בזמן שהציר האיראני מקבל מתחמק מעונש לרצח המוני.

  4. כ"כ הרבה מלים בשביל לענות על שאלה שאפשר לענות עליה בשלוש מלים פשוטות: דעא"ש מצטלמים רע.

    למה אובאמה נלחם בדעא"ש? כי הם מצטלמים רע. ראשים ערופים זה מחזה ברברי, לא נעים ומזעזע. קל להתרגז ממנו, קל לגייס תמיכה נגדו, קל להציג אותם כ"איש הרע" בסיפור שצריך למכור לציבור.

    ולמה הוא לא נלחם באיראנים? כי האיראנים לובשים חליפות. מדברים יפה בד"כ. קשה לגייס תמיכה ציבורית – הם הרי לא עשו (עדיין) שום דבר כדי לפגוע בארה"ב. הם מצטלמים די טוב.

    העובדה שפצצה איראנית תהיה מסוכנת עשרות מונים מאשר עריפת כמה ראשים,ואפילו מאשר מדינה איסלאמית סונית, לא מהווה חלק מהשיקולים של ארה"ב. גם לארה"ב, כפי שקבע קיסינג'ר לגבינו בזמנו, יש בעיקר מדיניות פנים, ואובאמה הולך על מה שקל, לא על מה שחשוב.

    1. צודק.
      הסיבה העיקרית להתמקדות המערב בדעא"ש היא במילה אחת יוטיוב.
      בשלוש מילים: רצח מערביים ביוטיוב.
      אם דעא"ש היה עושה מה שעושה קרי רוצח כמו שמקובל ללא התגרות במערב באמצעות פרסום סרטים פרובוקטיביים הוא היה יכול להמשיך במעשיו כמו כל הארגונים והמדינות הרצחניות הערביות האחרות. אפילו יכול היה לקבל אמפתיה והבנה למעשיו מפרשנים ומדינאים שונים.
      אולם האסטרטגיה שבחר דעא"ש של פרסום סרטים ביוטיוב והתגרות מכוונת במערב לא מאפשרת למנהיגי המערב להתעלם מהם.
      יש להבין שהמוסר כיום הוא מוסר של אסתטיקה. לדוגמה סרטון מזעזע של רצח של אדם ובמיוחד של מערבי שיפורסם בתקשורת שווה הרבה יותר בדעת הקהל מרצח עם של מיליון איש שלא צולמו ולא זכו להגיע לפריים טיים.

  5. רבים במערב מבינים היטב שהחמאס, בוקו חראם, ג'האת אל-נוסרה, דוולאת אל-אסלאם, אנסאר בית-אל-מקדס ואל-קעידה הם אותו דבר. הם גם מכירים את האמרה של צ'רצ'יל "פייסן הוא מי שמאכיל את התנין, בתקווה שהוא יאכל קודם מישהו אחר." השיבוש בציטוט מכוון, כי כך הם מבינים אותו, וזו מטרת הפעולה שלהם. הם יודעים שהיחידים במזרח התיכון שיכולים להילחם בהצלחה בטרור האסלאמי, לשרוד ולהסיח את דעתו משאר המערב היא ישראל. הם גם יודעים שבסירוס מתאים של היכולות של ישראל, המלחמה הזו תימשך לנצח. זו המטרה המקיאווליסטית שלהם. לתת לנו להקיז את דמנו מול המוסלמים כדי שהמערב יוכל לחיות בשלווה.
    אסור לנו להיות הפראיירים שלהם. אסור לנו להתערב במלחמות לא לנו. אסור לנו לוותר בנושאי עזה ויהודה ושומרון באופן שיאפשר להביא לפה את הארגונים הללו כדי שנצטרך להילחם בהם. לא להוציא לאף אחד ערמונים משום אש. עד אשר המערב ירד על ברכיו ויתחנן בפנינו שנציל אותו מהטרור האסלאמי, רק אז נתערב ולא לפני שיתמלאו תנאינו:
    א. מושב קבע וזכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם,
    ב. חיסול אונר"א וכל הגופים האחרים באו"ם שפועלים נגד ישראל.
    ג. הכרה בינלאומית בריבונות ישראל ביהודה ושומרון ובירושלים כבירת ישראל.
    ד. מתן אזרחות של מדינות ערביות אחרות לכל מי שמוגדר "פלסטיני", ביטול ההכרה בהם כעם, והסכמה בינלאומית לטרנספר של כל הערבים ושאר השוהים הבלתי-חוקיים שאינם אזרחי ישראל מכל השטח שבשליטת ישראל.