מחקרים מוכיחים כי הקביעות במקום העבודה פוגעת בפריון, מקטינה הזדמנויות ומגדילה את יוקר המחיה.
הנה פתרון טוב ליוקר המחיה: הגדלת ההכנסה • שוק העבודה הישראלי חנוק ברגולציה ותקנות שפוגעות בצמיחה, ובראשן – מוסד הקביעות • מחקרים מוכיחים כי הקביעות במקום העבודה פוגעת בפריון, מקטינה הזדמנויות ומגדילה את יוקר המחיה • באירופה כבר הבינו, ומאמצים את מודל של חופש תעסוקתי וגמישות בפיטורין. לרווחת העובדים כולם
מעבר למחירי המוצרים יש ליוקר המחיה צד נוסף שממעטים לדון בו: רמת ההכנסה. שהרי, ככל שאזרחי ישראל ירוויחו יותר, כך הם יוכלו לקנות יותר וממילא רמת החיים שלהם תעלה. אך מה מונע מההכנסה לגדול? גם כאן זו המעורבות הממשלתית, והפעם בדמות חוקי עבודה שנועדו "להגן" על העובד. כפי שנראה מיד, חוקים אלו מאפשרים אולי לשמור על מצבם של מספר מצומצם של עובדים, אך כתוצאה מכך הם פוגעים בצמיחה, מקטינים את התפוקה ומונעים מהציבור להרוויח יותר.
במשק הישראלי ישנם כ-900 אלף עובדים במגזר הציבורי, כאשר לכ-80 אחוזים מהם יש קביעות במקום עבודתם, כלומר כ-700 אלף עובדים במשק הם בעלי קביעות. אם מתחשבים בכך שגם במגזר העסקי נחתמו בשנים האחרונות מספר רב של הסכמים קיבוציים (הכוללים סעיפי קביעות) בהובלת ההסתדרות, ניתן להבין עד כמה משמעותית השפעתה של הקביעות על משק העבודה הישראלי.
לקביעות יש השפעה הרסנית על המשק, והיא אחד הגורמים החשובים המשפיעים על יוקר המחיה. מדובר בסך–הכל בהיגיון פשוט: עובד שזוכה לקביעות מאבד את התמריץ להשקיע בעבודתו והתפוקה שלו יורדת. כך נוצרת שכבה רחבה של עובדים יקרים ולא יעילים שהמעסיק לא יכול לפטר אותם והם הופכים ל"מסמר בלי ראש", שלא ניתן לחלצו.
כתוצאה מכך מעסיקים מהססים לפתוח משרות חדשות, דבר הפוגע בראש ובראשונה בעובדים עצמם, ובעיקר בשכבת העובדים הלא מקצועיים וחסרי ההשכלה. לא צריך גרפים מסובכים כדי להבין שכשלא נפתחות משרות חדשות וכשיש פחות יזמות עסקית, הצמיחה נפגעת והיוקר מאמיר.
פריון במצוקה
אבל הקרבן העיקרי של מוסד הקביעות הוא פריון העבודה במשק. הפריון מוגדר כיחס בין שעות העבודה המושקעות במשק לבין התוצר שהמשק מייצר. או במילים אחרות: כמה עובד מייצר בשעה. ברמה המעשית מדובר בסופו של דבר בגובה השכר שלנו, שהרי ככל שנייצר יותר נרוויח יותר.
והרי החדשות: הפריון בישראל נמוך מאוד. במחקר שפרסם בנק ישראל מתבררת התמונה העגומה:
אתם רואים נכון: ישראל מדשדשת בתחתית יחד עם כלכלות מקרטעות כמו יוון, פורטוגל וסלובקיה. הפיריון האמריקני הוא כמעט פי-3 מזה הישראלי, ובגרמניה עטורת מעדני החלב, העובדים יעילים פי שניים.
כדי להבין איפה נמצאת הבעיה, בדקו חוקרי בנק ישראל את הפריון במדינה לפי מגזרים:
המגזר היחיד בו לישראל יש ייתרון, הוא המגזר התעשייתי בו ישראל עוברת במעט את ממוצע הOECD. הסיבה לכך היא פשוטה: מגזר זה מורכב רובו מחברות יצואניות והיי-טק והתחרותיות בו גבוהה. בחברות מסוג זה כמעט ולא נוהגת הקביעות, כך שהעובדים יעילים יותר ומייצרים יותר.
הקשר בין הקביעות לפיריון נבחן במחקרים רבים, שאת חלקם הציג פרופ' עומר מואב במאמר שפורסם לפני מספר שנים בכתב העת 'תכלת' ("מי צריך בטחון תעסוקתי”).
במחקר שערך הבנק העולמי נמצא כי היה זה דווקא הבטחון התעסוקתי שהפחית את שיעור התעסוקה בקרב הצעירים והחלשים באוכלוסייה ואף הוביל לפליטתם אל מחוץ למעגל התעסוקה.
מחקר נוסף, שנערך באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, בדק את פרודוקטיביות החוקרים באקדמיה וגילה שעם הינתן הקביעות נרשמת ירידה משמעותית במספר המחקרים שחוקרים אלו מפרסמים מדי שנה.
מחקרים אחרים מראים כי מיד עם קבלת הקביעות פריון העבודה של העובד עולה עקב הרצון "להוכיח" למעסיק כי הקביעות אכן ראויה לו. אך אפילו מחקרים אלו מראים כי מדובר באליה וקוץ בה: לאחר זמן מה, פריון העבודה מתייצב ואז יורד באופן עקבי כך שבתמונה הכוללת הפריון למעשה ירד (הקו הכחול בתרשים הבא מתאר התנהגות זו):
עקומה זו מתמצת היטב גם את הקולות שעולים מהשטח. כפי שציין מואב, מנהלים במגזר הציבורי מדווחים כי תפוקת העובד עולה בדרך כלל בתקופה שמיד לאחר קבלת הקביעות, ואולם לאחר שנה עד שנה וחצי שבה תפוקת העובדת מתייצבת, ואט אט היא מתחילה לרדת. תחושת הביטחון שמעניקה הקביעות גורמת לעובד אדישות מסוימת. לאחר שנים אחדות, אומרים המנהלים, הקביעות היא בבחינת גולם הקם על יוצרו.
מנכ"ל לשעבר במשרד ממשלתי סיפר לאחרונה לכתבת 'דה–מרקר': "היה לי עובד שהיה מגיע בבוקר, קורא עיתון כל היום והולך הביתה, אבל לא יכולתי בשום אופן לפטר אותו, אפילו במצבים אבסורדיים של מרמה, קשה כיום לפטר עובד בעל קביעות. המערכת פשוט לא מאפשרת את זה."
לפעמים מגיעים הדברים למצבים אבסורדיים, כפי שסיפר ב'דה-מרקר' יוסי קוצ'יק, לשעבר הממונה על השכר באוצר, שבאחד מתפקידיו דרשו ממנו לדווח על עובד כ'מצטיין' בניגוד לאמת. "כשהמערכת פועלת כך שכל העובדים הם 'מצטיינים' ולכולם ניתן שכר עידוד, אין להם כל סיבה להצטיין באמת” הוא אמר. "נהפוך הוא: עדיף להם להיות בינוניים".
הקביעות תורמת גם לאי-השיוויון במשק. מסתבר ש"המחוברים" שקיבלו קביעות במגזר הציבורי ובמוסדות הפיננסים מהווים את האחוז הגבוה ביותר מבין העובדים במשק שבבעלותם דירות להשקעה. על אף שהשכר הממוצע במגזר הציבורי נמוך מבמגזר הפרטי, אנשי המגזר הציבורי יחד עם עובדים בתעשיית הבנקאות והפיננסים מהווים 52% מסך רוכשי דירות להשקעה בעוד שמשקלם באוכלוסייה עומד על 31%.
מה ההסבר לכך? הקביעות והתנאים הנלווים לה מאפשרים ליטול משכנתאות לטווח ארוך ללא חששות ואי-וודאות בנוגע ליכולת ההחזר עתידית. כך מעניקה מדינת ישראל שי צנוע לבעלי הקביעות: דירה.
יש פתרון: המודל הסקנדינבי
במקום קביעות יש לאמץ את המודל הסקנדינבי. בדנמרק נטבע המושג "Flexicurity" (המשלב Flexibility – גמישות עם Security – בטחון): מצד אחד כ-80 אחוז מהעובדים חברים באיגודים מקצועיים, אך מצד שני למעסיקים יש חופש מוחלט לפטר עובדים. כך נוצרת ניידות עובדים מהירה בין מקומות עבודה שתורמת להגברת היעילות ובסופו של דבר גם להורדת מחירים.
"האינדקס לחופש כלכלי לשנת 2014" ממחיש את ההבדל בין שוק התעסוקה הישראלי לזה הדני. בתרשים ניתן לראות השוואה של מדד חופש התעסוקה בין דנמרק (הקו האדום), ישראל (הקו הירוק) והממוצע העולמי (הקו השחור). דנמרק נמצאת בצמרת העולמית של החופש התעסוקתי (ציון 91. מקום 5 בעולם) בעוד שישראל מדשדשת הרחק מאחור (ציון 63. מקום 44 בעולם).
על אף שהיא סוציאל-דמוקרטיה, הבינו בדנמרק שחירות תעסוקתית היא מרכיב חיוני בכלכלה ובשגשוג.
האופי של הישראלי הממוצע שיש בו יכולת הסתגלות לשינוים, דינמיות, יוזמה ויכולת למידה בהחלט יכול להתאים למודל הדני. בטווח ארוך יכולה ישראל אף לעקוף את דנמרק ולהעפיל לצמרת העולמית של חופש תעסוקתי לצד שביעות רצון העובדים, אבל לשם כך יש לאפשר את הכלים ולהחיל מדיניות של חופש תעסוקתי.
בניגוד לתעמולת השמאל הישראלי, הנהנים העיקריים מכך יהיו דווקא העובדים: במדד זכויות העובדים דנמרק זוכה לציון המקסימלי (1 מתוך 5), בעוד שישראל, מקבלת את הציון 3 (מתוך 5).
השיטה הדנית מוכיחה את עצמה גם ביחס ליוקר המחייה. מדד הבוחן את כח הקנייה של אזרחי הOECD, ממקם את דנמרק בעלת החופש התעסוקתי במקום ה-9. ישראל, אם שאלתם, נמצאת הרחק למטה: במקום ה-24. וכרגיל, בחברת ספרד, יוון וסלובקיה.
החופש התעסוקתי, אפוא, עובד היטב ומועיל לכולם, עד כדי כך שהמעבר לשיטה הדנית נבחר כיעד כלל אירופאי על ידי האיחוד האירופי.
כדי לזכות ברמת חיים מערב אירופאית יש לנהל קודם כל כלכלה מערב אירופאית. להיפטר מהקביעות יכולה להיות התחלה טובה.
מעניין ביותר. נקודת מבט חדשה על המצב.
אכן קשה לפטר עובד שקיבל קביעות, אך הקביעות היא שאיפה של כל עובד, ומה שמניע את העובד לתת תפוקה (בהקבלה למעמד הוותיקות בצבא). לא בטוח שביטול מעמד קביעות הכרחי כמו אולי שינוי הרגלוציה שתקל על פיטורי עובד בקביעות במידה ואכן הפיריון/ התפוקה של העובד ירדה באופן ניכר, ניתן גם להקשיח התנאים לקבלת קביעות. מה גם שצריך לבחון כיצד התחושה של "חרב מעל ראש העובד" משפיעה על תפוקת העבודה, לא בטוח שהיא בהכרח תביא לתפוקה גבוהה יותר.
תודה. מסכים שניתן לחשוב איזה מנגנון הוא הטוב ביותר שיתן מענה חלופי לקביעות אך קביעות היא לא המנגנון הרצוי בכל מקרה.
לגבי חרב מעל ראש העובד – לא פעם דווקא העובדים המיועדים לקביעות נפגעים מחרב פיטורים זו רגע לפני הקביעות מאחר והמעסיק לא רוצה שיקבלו קביעות ומאחר והם לא מספיק מחוברים לועד העובדים. לכן – הקביעות היא היא זו שגורמת לא פעם לפיטורים.
ברוב החברות (כמובן לא בכולן) בהם אין קביעות אין מצב של פיטורים המוניים אלא יש תרבות ארגונית סבירה ובמסגרתה מפטרים במקרי קצה.
הבעיה בארץ נעוצה במועסקים הבוגרים .לקראת גיל 50-60 זה מאוד נוח שיש קביעות.כי מי יעסיק אותך היום במשרה אחרת עם אותו שכר?! כך שיש לכך גם יתרונות.זה מציל את החיים לאנשים הללו.
הנחת העבודה שלך היא כי מטרת חברה או מקום העבודה זה לספק עבודה ושכר לעובד וזו כמובן הנחת עבודה שגויה באשר להגדרה של מקום העבודה. השכר הוא רק נגזרת מהתפוקה של העובד.
כולנו רוצים שיעור השתתפות גבוה של כלל האוכלוסיה הדרך לעשות זאת היא בדיוק לא ע"י קביעות של בני 50 ומעלה כפי שהצעת – דבר שעשוי לתפוס את מקומם של עבודים חדשים ולהשאיר אותם מחוץ למעגל התעסוקה אלא ע"י גמישות וניידות עובדים אשר המדינה תעשה הכל בכדי להכשירם לתפקידי עבודה חדשים במקרה והם יסיימו את עבודתם במקום עבודה המקורי. וזאת ע"י מתן כרית סוציאלית לצד מכוני הכשרה -. זה למעשה המודל הסקנדינבי.
לאדון קובי צוקר. הקביעות אצל העובדים שהם דור א' זה משהו שכבר משורש למעלה משלושה עשורים, וזה מה שומר על הרבה עובדים וותקים, עם קרן התשלמות עם חיסכון של הפנסיה , למה תמיד לחפש איך לפגוע בעובדים שעברו את גיל ה50 במקום ליצור מעבר נכון להגמיש את השוק העבודה???
מי אמר שאדון צוקר קורא לפגוע בעובדים בני חמישים ומעלה?! למה לא להסתכל על הנקודת המבט החדשה שאומרת שאולי צריך לשנות את הסטטוס קוו ולייצר מנגנונים חדשים המתאימים יותר לשוק המערבי?
זה לא שאני חושב שמנגנון הקביעות צריך להיות מבוטל כליל, אך בהחלט הניתוח מראה על בעייה מסומיית שהמנגנון מייצר, וצריך לחשוב על פתרון.
כן מסכים שצריך ליצור מנגנונים חדשים לשוק העבודה , שיכלו להגמיש שוק עבודה(שמייצר פריון ותסעוקה) שיכול להכניס למעגל עובדים פנסיונרים, חסרי מיומנות, חרדים, ערבים, צעירים, עובדים לא איכותים.
הקיבעות ניתנת היום לשיעור גילאים הללו שמעל 50 ופחות לצעירים מתחת לגיל ה50. עובדים הללו הם דור ההורים של רובנו ובזכותם אנחנו נעזרים ביכולת להשכיר דירה, לשלם משכתנאות, לשלם שכר לימוד בנוסף לכך שהם חסכו כסף והשיקעו בגידלנו.
שהכותב רושם כבר שתי מאמרים שקשורים לשוק העבודה בישירין או בעקיפין לשכבת גילאים הזו, משתמע שמדובר על נורה אדומה לא מידתית , לא לעת הזו, נכונה ככל שתהיה.
אני באמת חושב שראש הממשלה רוצה ליצור שוק פתוח ככל הניתן, אבל לעשות זאת לא על חשבון שכבות חברה חלשות יותר וותיקות יותר שלא תינתן להם הזדמניות לעתיד.
גם פה הנחת העבודה שלך שאומרת שמקום העבודה נועד במקור בשביל לתת משכורת לעובד היא לא נכונה. היא רק נגזרת מפריון העבודה שהוא למעשה מטרת קיומו של אותו מקום עבודה.
הנחת העבודה שלך בדבר פגיעה בשכבות גיל של 50 ומעלה גם היא איננה מעוגנת בנתון כלשהו. קביעות דווקא פוגעת בשכבת הגיל הצעיר שנאלץ לא פעם רגע לפני קבלת הקביעות להיות מפוטר כדי להמנע ממנו להכנס לאותה קביעות.
בנוסף תפקיד הכלכלה היא לא לדאוג דווקא לשכבת גיל מסוימת כפי שאתה שם דגש עליה.
המודל הסקנדינבי שיכול לעבוד נפלא בישראל מציע בדיוק את אותה גמישות תעסוקתית אותה אתה מבקש. גמישות תעסוקתית פירושה היא שעובד – גם אם הוא מעל גיל 50 יוכל לעבור למקום עבודה חדש בהינתן וזה יהיה הכרחי תוך קבלת כרית סוציאלית לצד הכשרה והכוונה למקום העבודה החדש שלו.
להשיאר תקוע באותו מקום עבודה למרות שאתה כבר לא מייצר דבר אבל רק בגלל שאתה מקבל משכורת שממנה אתה משלם את המשכנתא לדירה להשקעה שרכשת עבור הילד שלך – תסלח לי אבל זו ממש לא הדרך הנכונה בראיית מקרו כלכלה
מניין לך שהעובד שמקבל קביעות לא מייצר דבר???
אולי דווקא העובדים הצעירים שאין להם קביעות לא מייצרים דבר. אני לא מדבר על וועדי עובדים פרטיזים שאיתם באמת יש בעיה, אני מכוון על כל אותם דור א' שבאמת עובדים משקעים נותנים על בסיס יכולתם. "ואין חכם כבעל הניסיון".
הסכמים של עובדים שנכנסו למעגל הקביעות צריך לכבד ותו לא!
נכון אני לא מתסכל על ראיית מקרו כלכלה, ולהבנתי אדם בעשור שמבוגר לחיו ומרוויח מעל 4000 ש"ח ועובד כללי(כגון אריזה, נקיון מפעל) מייצר בכך שעוזר לתפעל בחלקו את המותגים או את המפעל, ברגע שישברו את האיזון הזה והעובדים הללו שמגיעים לעשור הזקנה שלהם והיו מחוץ למעגל התעסוקה איכות החיים האישית של אותם אנשים תרד, תיפגע יכולת הקיום שלהם, ורמה הבריאות תדרדר, יצרכו יותר כסף לסל תרופות , יותר תורים למרפאות ובתי החולים, מישהו יצטרך לשלם על כל הנזקים הללו!!!
יש קשר הדוק שפוגעים בכוח האינרציה של האנשים לבין זה שיש עלויות לכך , וזה הכלכלה והמיקרו כלכלה מראים מדי יום על גרפים ועקומות צירים.
כשתהיה מוכן לשלם יותר על שירותים ציבורים, לעשות מדינת רווחה , לעלות מיסים, ותעבוד עבודה יצרנית שאתה מרוויח עליה מעל 14,0000 ש"ח תדבר איתי על מודל סקדיניבי, בישראל והחברה בישראל לא מתאימים לכך.
אגב אני עוד לא הגעתי לעשור ה30 בחיי, ויש כלל אחד שאני מבין אותו טוב: "והדרת פני זקן".
רם, ההתנשאות השחצנית שלך , הכאילו-מוסרית, לא במקום. צוקר מוכיח לך שמה שאתה דורש אמנם נראה טוב על הניר ונשמע כמו לב רחום וחנון, אבל פוגע באלה שאתה מתיימר להדור. מה שצוקר מציע, נשמע פחות טוב על הניר, אבל מועיל לכולם. אז מי באמת מהדר, ומי רק דורש כבוד, וחשוב לו יותר מראית העין מהתכלס?
רד מהאולימפוס שלך ודבר לאנשים בגובה העיניים, לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. ההתקפות האישיות שלך רק מראות שאין לך טיעון .
אדוני Anonymous דברתי לגופו של העניין, ולא לגופו האדם. זכותי לבקר מאמר שנכתב בשם האדם, ממש אני לא רואה את עצמי "מתנשא", בנתיים אתה זה שלא מדבר לעניין שאתה מקניט אותי.
נ.ב אני אכתוב מה שאני רוצה! לא מזיז כחוט השערה הערות שלךאו של אחרים, אני מתייחס לתחום וזכותי לחשוב אחרת מאדם שלא כמוך או אחרת!
יודע מה???
חוזר בי מנימת ההודעה , אם מישהו הרגיש שפגעתי בו או רישמתי דברים שמתחת לכל רמה אז אני מבקש את סלחתי ומיחלתי
מבקש סליחה ומחילה מצוקר אם פגעתי בו, אך עדיין לא שינה את דעותיי מאומה.
מחינתי אמרתי את מה יש להגיד. סגרתי את הנושא!
כתבה מעניינת שחידשה לי
תודה
יאללה ג'ונגל!!!!!!!!!!
. מאמר מעניין..קובי אתה עוד תגיע רחוק..עלה והצלח
אוהד, גם אתה תגיע רחוק
לא בטוח. דווקא במדינה כמו גרמניה – היום זה טרנד לקחת את גרמניה כדוגמה – שבה רמת החיים והפריון מאד גבוהים, מוסד הקביעות די מקובל ונפוץ, ולא נראה כמשפיע שלילי על כלכלת המדינה.
וואו, תודה, עודדתם אותי וגרמתם לי להרגיש כל כך טוב עם היותי עובד זמני ללא קביעות. חירות תעסוקתית, איך לא חשבתי על זה קודם. זה נתן לי תמריץ להתאמץ עכשיו בעבודה שלי- ולנסות להגיע לשכר מינימום
פיתרון ממש מעניין, רק צריך לחשוב באמת איך לא פוגעים בשכבה הבוגרת יותר.
היום יותר חושבים על זכויות העובדים מאשר על העסקים עצמם, לא מתייחסים לזה שזה נגזרת של זה.
המאמר מלא אי דיוקים. וחבל. כמה דברים שקפצו לי לעיניים: בהנחה שקו התכלת בגרף הראשון מייצג את ישראל, הרי שבארצות הברית התפוקה רק כפולה, ולא פי שלושה, וגם ההשוואה לגרמניה שונה בגרף מאשר בתיאור שלו. אז באיזו מידה אפשר לסמוך על הדברים המובאים בלי הגרפים?
חוץ מזה, הכותב נופל שבי בדמגוגיה כאילו מי שמקיע בדירות מעלה את מחיריהן או עושה איזה עוול אחר. מי שמשקי בדירות מעביר דירות משוק הקנייה לשוק ההשכרה, וגם דירות להשכרה חסרות ומחירי ההשכרה מרקיעי שחקים. אז תרדו בבקשה ממשכירי הדירות. אם אנשים לא היו קונים דירות להשקעה לא הייתם בכלל יכולים לשכור דירה.
פרט לכך, המקורות מעניינים, ונקודת המבט רעננה. תודה. ,
לגבי הגרף של ארה"ב וגרמניה – ביקשתי עם פרסום המאמר לתקן את המלל לפי 2 בארה"ב וכן לתקן את היחס של גרמניה. אמנם הדבר טרם עודכן בדבר אבל אתה נתפס פה לדבר הכי לא חשוב במאמר – האם הפריון הוא שלשי מארה"ב או חצי מארה"ב- לא על זה נקום .וניפול
לגבי משקיעי הדירות – לא ברור מהיכן הגעת למסקנה שהבעיה במשקיעים זה שהם מעלים את מחירי הדיור – הנתון של משקיעי הדירות בא להראות עד כמה בעלי הקביעות מחוברים ומסודרים עד כדי כך שהם רוב בעלי הדירות להשקעה במשק. אין לי שום בעיה שיהיו בעלי דירות להשקעה הבעיה היא שכאשר העובד עם הקביעות לא תורם דבר אבל עדיין מקבל משכורת ובעזרתה רוכש דירה להשקעה – הדבר רק מגביר את חוסר ההגינות כלפי עובדים אחרים שאינם בעלי קביעות וממחיש עד כמה המצב אבסורדי.
אחלה מאמר, אהבתי
עוד הערה אחת: ישראל אמנם מקבלת ציון 3 ודנמרק ציון 1, ב"מדד זכויות העובדים", אבל עיון במדד מראה שהוא לחלוטין בלתי אמין, ולא ברור כלל מה הוא מודד. לדעת המודדים, למשל, עדיף להיות עובד באנגולה, רואנדה, או טוניסיה, מאשר באוסטרליה.
אז לפני שמנופפים במדדים, שווה לחשוב רגע אם אנחנו מסכימים שהם מודדים משהו מעניין.
מדד זכויות העובדים כשמו כן הוא – הוא מדד שמודד את טובת העובדים בלבד ללא קשר לטובת הכלכלה או המשק בכללותו. לכן אתה יכול למצוא שם מדינות עם כלכלות נחשלות במיקום גבוה בגלל סיבות כדוגמת חוסר יכולת לפטר את העובדים . כל המטרה בלצטט מדד זה היתה להראות שאפילו מבחינת מדד זה דנמרק נמצאת במקום הראשון במדד וזאת על אף שאין בה קביעות לעובדים. כלומר ניתן להיות במקום מאוד טוב מבחינת זכויות העובד גם ללא קביעות!
לכן, זה שיש בציון הגבוה כלכלות חלשות ובמקומות האחרונים כלכלות חזקות זה ממש לא רלוונטי לדיון.
קראתי את המאמר והדבר הראשון שעבר לי בראש הוא: אל תשפוט אדם עד שתעמוד במקומו. על פי התמונה נראה קובי צוקר בחור צעיר. לבטח מחזיק בתארים שונים. משהו בסביבות גיל השלושים. אני רוצה לראות מה הוא יכתוב עוד 20 שנה. כשיבוא עוד קובי צוקר חדש ויכתוב על ניידות בעבודה ותפוקה נמוכה וכו'. עד אז ימצא עצמו קובי צוקר המקורי במשרה באחת האוניברסיטאות עם קביעות ופנסיה תקציבית וממרום מעמדו יסכים עם קובי צוקר הצעיר אבל… אבל לא על חשבונו כמובן. קובי צוקר המקורי עוד יעיל ומועיל ומה פתאום אומרים עליו כל מיני דברים רעים ולא נכונים. בכלל זה לא עליו מדובר אלא על "ההם". על אלה שלא יעילים ולא עושים כלום…
לא מבין מה הטיעון בדברים שלך. תנסה להתמקד.
בכל מקרה מנהיגות (שר אוצר וראש ממשלה) צריכים להוביל מדיניות שטובה לכלל האזרחים בלי לחשוב כרגע על מישהו ספציפי אלא מה טוב לכולם. ביטול מוסד הקביעות ייטיב עם כולם.
כמו כל דבר במדינה, יעשו חצי עבודה. את החצי שנוח וקל לעשות מבלי להתמודד עם החצי הקשה. נניח ויצליחו להתגבר על עניין הקביעות, ואז מה? מי שידך יתקע שיהיו משרות שהן מעבר לשכר מינימום? ג'ונגל תעסוקתי בו כל אחד נלחם בשני כדי לשרוד. תוך זמן קצר יהיו שני עמדות: עשירים כקורח ועניים מרודים. מצד שני אולי אז תהיה מהפכה. כשאנשים יבינו שאי אפשר להמשיך כך..
שלום קובי,
איך אפשר להגיע לכמות העובדים בישראל בעלי הקביעות בעבודה.
אשמח לתגובה במייל
תודה