הארגונים המוסלמיים שואפים להקים ח'ליפות חדשה שבירתה ירושלים. ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק הוא רק ההתחלה.
"ירושלים איננה רק בירת המדינה הפלסטינית אלא בירת הח'ליפות האסלאמית המגיעה, אינשאללה" • כך אמר השיח' כמאל ח'טיב, סגן ראש התנועה האסלאמית בישראל, בעת ביקורו בהר הבית לאחרונה • שאיפותיהם של הארגונים המוסלמיים אינן סודיות, והן כוללות תכניות מדאיגות לגבי המשך קיומם של יהודים ולא-מוסלמים אחרים באזור • ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק הוא רק ההתחלה
הכוונה לבצע חיסול ממוקד ביהודה גליק היא רק חלק ממאבק ארוך זמן על ירושלים, בין האסלאם הרואה את עצמו כ"דין אלחק", "דת האמת", ובין היהדות (וגם הנצרות), שבראיית האסלאם הן "דין אלבאטל", "דת השקר". האסלאם בראיית עצמו בא לעולם לא כדי לחיות לצד היהדות והנצרות אלא בשביל להחליף אותן ולרוקן אותן מתוכנן, מנכסיהן ומהאנשים שיסדו אותן. כך אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, ישו ויוחנן – כולם הפכו בשיח האסלאמי למוסלמים. הר הבית הפך למסגד, כמו מאות כנסיות (ברמלה, בדמשק, באיסטנבול, בספרד ועוד) שהכובשים המוסלמים הפכו למסגדים.
על פי גישת קנאי האסלאם, במאה העשרים קרו כמה תקלות: בשנת 1948 היהודים השתלטו בכוח הזרוע ובסיוע הנוצרים (הבריטים) על פלסטין הקדושה, בשנת 1967 היהודים כבשו את ירושלים, ומה יהיה השלב הבא? הם יבנו את בית המקדש, וכך תחזור היהדות להיות דת חיה, קיימת ורלוונטית. מכאן רואים קנאי האסלאם סכנה תיאולוגית לאסלאם, שכל "סיבת הקיום" שלו היא לבטל את היהדות (והנצרות). לכן בראיית קנאי האסלאם המאבק על ירושלים בכלל ועל הר הבית בפרט הוא מאבק תיאולוגי, לפני שהוא מאבק לאומי, פוליטי או טריטוריאלי. מי שלא מבין זאת, או מי שמסרב להבין זאת, טומן את ראשו בחול.
מכאן נובעת הכוונה לחסל את יהודה גליק, שפעילותו מבטאת את הכמיהה היהודית לשוב לארץ, לירושלים ולהר הבית, ולחדש את הריבונות היהודית במקום המקדש. ברקע נמצא גם הגל האסלאמי הגואה בעת האחרונה, כשקנאי האסלאם רואים ברכה בעמלם המתבטא ב"מדינת האסלאם" ובהצלחותיה בשדה הג'יהאד בסוריה ובעיראק כמו גם בתקשורת החברתית. המושג "מדינת ח'ליפות" מנסר באוויר ויוצר אווירה טעונה המוציאה לפועל חלומות אסלאמיים על חיסול האיומים, על הבסת האויבים ועל המטרה העליונה – השלטת האסלאם על כל העולם.
מי לא מבין את האסלאם?
בשנת 2011 פורסם באוניברסיטת תל אביב, בעריכת אלי רכס ואריק רודניצקי, קובץ מאמרים תחת הכותרת: מיעוטים מוסלמיים במדינות רוב לא־מוסלמי: התנועה האסלאמית בישראל כמקרה מבחן. בקובץ זה פרסמתי מאמר בכותרת: "החזון העתידי של התנועה האסלאמית". את מאמר זה סיימתי בפסקה:
המטרה האמיתית, שהתנועה איננה מסתירה אותה [היא] להקים בארץ ח'ליפות אסלאמית שבירתה ירושלים. לא פעם שמעתי את הדבר מראשי התנועה, […] הם אף כותבים זאת בלא היסוס: מטרתם האמיתית היא להקים על חורבותיה של ישראל היהודית, הציונית, מדינה אסלאמית שבירתה אל־ֻקדס אל־שריף. את הקביעה הזו ביססתי על דברים שנאמרו לי במפורש מפי ראשי התנועה, והם עולים בעיקר מנאומיהם, משירים שחיבר שיח' ראא'ד וממערכונים המועלים בעצרות התנועה. מדובר ברוח כללית הנושבת מהשיח בתנועה ומדברי ראשיה בגלוי ובפומבי.
אחרי שהמאמר פורסם פנו אליי כמה עמיתים וטענו בפניי שהקביעה הזו איננה מבוססת, ואמירות של ראשי התנועה הן סיסמאות בלבד ואינן מבטאות את האמת של כוונותיהם. טענתי אז, ואני טוען גם כיום, שאסור לעם היהודי לנסות ולתת פרשנות לדברי שונאיו ואויביו, ועליו לקבל אותן כפי שהן, ללא כחל וללא שרק. בעבר לא לקחנו ברצינות את איומי אויבינו, והתוצאה הייתה שואה נוראה ואיומה.
לפני שבועיים, נערכה בירושלים הפגנה של מנהיגים מהמגזר הערבי בישראל, והשתתפו בה – בין השאר – שיח' כמאל חטיב, סגנו של שיח' ראא'ד צלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, וחברי הכנסת מטעם בל"ד, באסל ע'טאס וחנין זועבי. בהפגנה זו עמד שיח' כמאל ח'טיב ונאם ברמקול באזני המפגינים, לאחר שסקר את המשבר בו נמצאת התנועה בעקבות סילוק שלטונו של מורסי במצרים (תוספותיי בסוגריים, מ"ק):
מצב הרוח הזה מחייב (שיקומו) אנשים נחושים, שיאמרו: אנחנו כאן מול המאורה (הציונית) אשר משחקת בכל המולדת הערבית. במרכזה של המאורה העושקת הזו אנחנו מדגישים את זכותנו לעמוד איתן, בסבלנות, ולהיקשר לאדמה כאן בירושלים. אכן, אמרתי ואני מדגיש: ירושלים איננה רק בירת המדינה הפלסטינית אלא בירת הח'ליפות האסלאמית ישרת הדרך (רמז לארבעת הח'ליפים הראשונים, המכונים "ישרי הדרך"), המגיעה, אינשאללה.
דבריו של ח'טיב נפלו על קרקע פורייה, שכן שמענו את הדיבורים על ח'ליפות אסלאמית יוצאים כבר מפיהם של האחים המוסלמים במצרים, ובעיקר שיח' צפות חיגאזי, שזעק באזני המונים בקהיר בפתח מערכת הבחירות לנשיאות במאי 2012, שמוחמד מורסי, אם ייבחר, יביא לאיחוד מדינות ערב ויקים כך את מדינת הח'ליפות שבירתה לא מכה, לא קהיר, אלא ירושלים. אמנם הוא תיאר זאת כחלום, אבל מורסי לדבריו אמור להגשים את החלום. בתחילת יולי 2013 העיר הגנרל עבד אלפתאח אלסיסי את המצרים מהחלום, סילק את מורסי וחבריו והשליכם לכלא, לקבר או לחו"ל.
דברי ח'טיב כמעט ולא זכו להד בתקשורת העברית בישראל. עודה בשאראת תקף אותו ב"הארץ" (27.10.14): "האם אנו צפויים לכונן משטרת צניעות שתעניש נשים שיילכו בלי רעלה? האם יקום לנו מערך של מרגלים שיעקבו אחר חייהם האינטימיים של התושבים, ובבוא העת ייסקלו הנשים שעברו על הוראות המוסר? האם יוקם שוק לסחר בשפחות, שיהפכו לרכושו של כל המרבה במחיר? האם נהיה עדים לעריפת ראשיהם של כופרים בכיכרות הערים? שאלות אלו אינן בגדר הפרזה — דברים דומים מתרחשים כרגע בקרב אלה שמקיימים משטר ח'ליפות ממש מעבר לגדר."
לעומת זאת, בתקשורת הערבית בישראל קמה בעקבות דברי ח'טיב סערה לא קטנה, בשל העובדה שקרבנות "מדינת הח'ליפות" בסוריה ובעיראק הם – בראש ובראשונה – ערבים שאינם מוסלמים: נוצרים, דרוזים ואחמדים. ח"כ באסל ע'טאס מבל"ד, נוצרי בדתו, השתתף באירוע בירושלים, עמד סמוך לח'טיב אך לא הגיב לדבריו. מאוחר יותר, כשקמה הסערה, הוציא ע'טאס את ההודעה הבאה: "הדיבורים על ירושלים כבירת הח'ליפות האסלאמית הם דיבורים המוציאים מחוץ לכלל (את בני הדתות האחרות) והם חורגים מאחדות השורה הנחוצה בימים אלו כדי לצאת נגד התכנית הישראלית. במקום שירושלים תהיה מקום של קונצנזוס פלסטיני וערבי, הדיבורים הללו הופכים אותה למקום מחלוקת ותסבוכת דתית שאנחנו לא זקוקים להן". אחרים מאשימים את ח'טיב בגניבת המאבק הלאומי הפלסטיני והפיכתו למאבק דתי מוסלמי.
מתנער מדאע"ש
ח'טיב נבהל מההד השלילי שדבריו עוררו בקרב הערבים בישראל, והוציא הודעה בה הוא מסביר את הרקע ההיסטורי לח'ליפות האסלאמית "אני מבין שיש אצל כמה אנשים הבנה שטחית לגבי ההיסטוריה, שכן מושג "הח'ליפות האסלאמית" איננו קשור עם ארגון דאעש או ארגון אחר. זו תקופה קודמת של ההיסטוריה האסלאמית ואשר תשוב בעתיד". לדבריו, מוסלמים המאמינים בעתיד האסלאם יודעים כי "למרות כל מה שקורה, והמדינה האסלאמית תחזור מחדש וירושלים תהיה בירתה. זה מתבטא בביטחוננו ובהיותנו משוכנעים שהכיבוש הישראלי הזה יסתלק, וזה לגבנו איננו רק תקוה או משאלה, אלא זה גם דברו של הנביא, שאמר שביום מן הימים תהיה ירושלים מקום מושב הח'ליפות האסלאמית".
ח'טיב הוסיף: "אין קשר בין מה שאמרתי ובין מה שקורה שם (סוריה ועיראק) ועמדתנו בתנועה האסלאמית כלפי ההתנהגות של הארגון הזה ברורה וגלויה". יחד עם זאת, הוא מדיש כי "הטרוריסטים האמתיים בעולם הם אלו אשר מנהיגים את הברית נגד הטרור", בהם נכללים בסדר הזה (!) ארצות-הברית, אסד, נתניהו וא-סיסי.
יתכן שכמאל ח'טיב משוכנע ש"מדינת האסלאם" ההיסטורית שהוא מדבר עליה איננה דומה ל"מדינת האסלאם" שקמה בשנה האחרונה בסוריה ועיראק. הבעיה בדבריו היא שספרי ההיסטוריה של האסלאם שכתבו מוסלמים מתעדים את "מדינת הח'ליפות" שהייתה במאה השביעית ואת המעשים שעשו שליטיה וצבאה לעמים הנכבשים, ואלו דומים להפליא למה שקורה היום בסוריה ועיראק. כך או כך, יש לראות בדאגה רבה את פעילותה המוגברת של התנועה האסלאמית, ובמיוחד הפלג הצפוני שלה, ולטפל בפעילות זו בנחישות וללא כל רגישות, באופן שימנע את הידרדרות מדינת ישראל ל"מדינת הח'ליפות" שצצה בסוריה ובעיראק, עם סניפים בסיני, בלוב, בניגריה ומי יודע איפה עוד.
למר קידר שלום,
השם בו משתמשים צאצאיהם של מהגרי העבודה שהגיעו לארץ ישראל הינו שם שנוצר ע"י הרומאים לפני כאלפיים שנים, ושם זה מבוסס על שמו של עם ששכן באזור רצועת עזה ואינו קיים יותר.
אנא ממך, השתמש באיות הנכון של השם הזה – "פלשתינאים" (מלשון פלשת, לשון פלישה) ולא באיות "פלסטינאים" שנותן איזושהי יחודיות לאותם צאצאים של מהגרי העבודה.
מי כמוך יודע מאילו אזורים גאוגראפיים הגיעו אבותיהם של אלו המכנים עצמם "פלשתינאים".
מאמר מרתק..
רצית לשאול ולהעלות את התהייה שירושלים תפסה ותופסת מקום לא פחות חשוב ממכה ומדינה..האם זה קורה בעקבות החשש שציינת על הקמת
בית המקדש
אם ירושלים בירת החליפות מה יהיה מקומה של מכה? האם ירושלים לא מסמלת מאבק פלסטיני בלבד?
ירושליים אינה מוזכרת כלל בקוראן, ומעולם לא עניינה את העולם הערבי.
הפלשטינאים מעניינים אותם אפילו פחות.
כדי לתקן את המצב הזה, ועל מנת לגרוף עוד תמיכה מהעולם המוסלמי, מנסים מנהיגים שלהם להצמיד קדושה דתית או משמעות חילונית לירושלים (כעיר בירה).
מדובר בתופעה שהיא חלק מהמאבק הפלסטיני-איסלמיסטי נגדנו, ואין לזה קשר ישיר עם רצונותינו לגבי הר הבית.
לעניות דעתי…
למחבל שירה ביהודה גליק קוראים חיג'אזי.
שאלה טובה היא מה עושה סעודי בארץ ישראל. איך ומתי הגיע, ולמה הוא מתחזה ליישות פיקטיבית הקרויה פלסטינים.
מה שמוכיח שהתנועה האיסלמית הוא גוף עוין בדיוק כמו הגורמים הקומנסטים והלאומנים הערבים החילונים, ואין להפחית בערכם. להגביל אותם עד כדי כך שצריך לסגור להם את המסגדים בישראל!!!!
הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית הוא ארגון טרור שהשלטון הרקוב שלנו פוחד לטפל בו כפי שכל שלטון נורמאלי היה עושה
יש להוציא את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק.
אנחנו לא נהיה שבדיה ולא בלגיה המתאבדות.
יש להוציא את התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק…נקודה
.הפיק ברכיים של ממשלות ישראל לדורותיהם , לא מובן
לא לדאוג השמיים לא יפלו….
מוטי יקירי. לצערי אני קורא עוד ועוד כיצד אתה מוצא עוד ועוד מוסלמים קיצונים. ההפחדה נהפכה למקצוע מבוקש אצלנו. הפחד מזין את המשך הסכסוך. לעניות דעתי, תוכל למצוא אין ספור ציטוטים קיצוניים גם אצלנו, אצל האייטולות היהודיות כמו הרב גינצבורג, הרב דב ליאור, ועוד. היה נחמד לעשות פעם השוואה בין דברי הבלע של הארייטולות משני הצדדים. נראה לי שידם של האייטולות היהודיות לא תהיה על התחתונה. שבוע טוב
יצחק, דווקא הרצון הנאיבי לשלום עם תרבות שלא מסוגלת לחיות עם אחרים, הוא זה שמזין את הסכסוך. אם היתה כאן נחישות מהצד שלנו ואמונה מוחלטת בצדקת הדרך ובבעלותינו על הר הבית והארץ כולה, הערבים לא היו מנסים כל כך הרבה להרוג אותנו. שוחרי הסכמים כמוך נותנים להם תקווה שבאמצעות טרור הם יקבלו עוד פיסת אדמה בדרך לכיבוש מלא של כל הארץ.
מוטי קידר לא מפחיד אלא מראה לך את המציאות. אני דווקא מכירה את "דברי הבלע" הרבניים , והכי קיצוני אצלם מציע לעשות . טרנספר שהיה מונע פה אלפי הרוגים וזה בטח עדיף על מלחמות. , .
. טרנספר עם פיצוי, מה שאתה מציע ליהודי יו"ש.
יצחק יקירי,
עם כל הכבוד הגדול וההערכה האדירה שאני רוחש לך ולפעלך, יש הבדל תהומי בין האיטוללות היהודים כלשונך ובין הדוברים האסלאמיים: האלימות. אני לא זוכר שהרבנים שהזכרת גרמו לאלימות, בעוד שמראות השחיטה, הרג ההמונים והאונס הם לחם חוקם של דרשני שכנינו. נכון שגם אצלנו יש אלימות – רצח רבין לדוגמה ויש עוד בעיקר בין ערבים שנפגעו בגלל טרוריסטים יהודים – ואולי גם הייתה מעורבת פה ושם איזו פסיקת הלכה ודין רודף, אבל אין להשוות את האינטנסיביות של האלימות אצלנו עם זו שאצל שכנינו. עם עובדה שו אתה בוודאי מסכים אתי.
דבר נוסף, גם אצלם יש כמובן אנשים טובים, מתונים ורגועים, אבל הם – ואפילו אם הם הרוב – הם אינם משפיעים על המצב, אלא האלימים, גם אם הם מיעוט.
ודבר נוסף: היהדות אינה בונה את התוקף שלה מבטלות האסלאם.
בהערכה רבה,
מוטי
יצחק היקר,
קיומן של אמירות קיצוניות בשני הצדדים לא מחייב אותנו לבטל אותן או להתעלם מהם. בדיוק כשם שיש קוטב צפוני וקוטב דרומי.
ודומני שלא היית מבטל מאמר ביקורתי של חוקר הקוטב הצפוני משום שלא כתב כלל על הדרומי.
בנוסף, נראה שאיום ה"קיצונים היהודים" גמדי לעומת זה הנשקף מקיצון הערבי. ציבורו של הרב גינצברג אינו עורף ראשים, אינו מחולל רצח עם ואינו זורק אבנים ומבעיר את הרכבת הקלה. נראה ש"האש" הזו בשליטה. (מה שלא תוכל לומר על תופעת המדינה האיסלאמית)
לסיום אכן אזמין א-ו-ת-ך להיות החלוץ המשווה בין דברי ה"אייטולות היהודים" (כינוי מצער מאוד שבחרת) לאלה הערבים ותראה הבדל עצום, כשם שהקוטב הצפוני קטן בהרבה מן הדרומי.
כפי שנראה לי מדבריך, הבנתך של הסכסוך היא שטחית ביותר. ומבוססת על פנטזיית מציאות הוליוודית: שכל העמים רוצים לחיות בשלום וכל הסכסוכים ביניהם מיותרים וקטנוניים.
מאז פרוץ האביב(=חורף) הערבי, קיימת תופעת התפכחות של הבנת המזה"ת. אני מציע לך להצטרף להתפכחות זו ולא לדבוק בפנטזיה אגואיסטית של "האחר" כתמונת מראה של עצמך.
מתי, מתי כבר יפנימו יפי הנפש שאין לנו פה עניין עם אוייב המעוניין במדינה נוספת בארץ ישראל המערבית אלא בחיסולה המחלט של מנידת הלאום של העם היהודי וטיהורה האתני של ארצנו מיהודיה? כמובן שכל מה שצריך אדם לעשות על מנת להבין זאת זה לקרא את אמנת אש"פ ואת אמנת חמאס והשוות בין אמנות אלו למעשיהם במשך עשרות בשנים של אלה שכתבו אותן וקידמו אותן הלכה למעשה: מנהיגי אירגונים אלה. אז מהיכן נובעת הנאיביות הזו אני תוהה?!
צר אך הכרח לומר, מר יצחק פרנקנטל ודומיו סובלים כנראה מהלם קרב שלא מחייב בהכרח טראומה צבאית. גם אם נכון שאין עדיין די מחקרים בנושא וחבל שכך. סבורים שקרוב ל30 אחוז (!) מאוכלוסיית העולם סובלים מפגם מוחי הגורם לחוסר יכולת מוחית 'להוריד מסדר היום' את הטראומה הקשה שהאדם חווה, לדרגה פחות מיידית ב'תיקייה' המוחית. ניתן לומר על אדם בעל פגם מוחי זה שחווה טראומה קשה ביותר, ש'מתו מונח לפניו' בכול רגע ורגע באופן משבש שיקולים, ואין לאדם אפשרות להשתקם. עם כול הצער אי אפשר להתייחס לדברי אנשים אלה ברצינות, כשמדובר בנושאים בטחוניים וקיומיים.