למעלה מאלפיים בדואים לומדים מדי שנה באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית ובירדן. שם הם נחשפים ללימודי אסלאם, ומתחככים באוהדי החמאס ודאע"ש.
הידיעה על מותו של בדואי תושב הנגב בשורות דאע"ש הכתה בתדהמה את הציבור בישראל. אחרי הכל, העובדה שד"ר עת'מאן עבד אל-קיעאן, רופא מתמחה בבית חולים ברזילי, החליט לוותר על קריירה מוצלחת בשביל להצטרף לשורות הארגון הרצחני באמת קשה להבנה.
אולם פרט אחד בביוגרפיה של האיש יכול לפתור חלק מהחידה: את לימודי הרפואה שלו השלים עת'מאן באוניברסיטת עמאן שבירדן. תקופת הלימודים הארוכה בה היה מבודד ומרוחק מהבית הפכו אותו, כפי הנראה, ליעד קל לגיוס.
עת'מאן לא לבד – למעלה מ-2,000 בדואים לומדים באוניברסיטאות שונות בירדן ובשטחי הרשות הפלסטינית. למרות רבים מהם מגיעים ללמוד מקצועות טכניים ופרא-רפואיים למיניהם, הם נחשפים במהלך הלימודים לאידיאולוגיות אסלאמיות קיצוניות.
קחו למשל את האוניברסיטה של חברון, בה לומדים כ-1,800 בדואים. אפילו במסגרת הלימודים בפקולטה לרוקחות ומדעי הרפואה נדרש הסטודנט לקחת כמה קורסי חובה ב"תרבות האסלאמית" וב"גאוגרפיה ודמוגרפיה של פלסטין". בנוסף מוצעים לו מספר קורסי בחירה בנושאים כמו "המערכת האסלאמית", "פולקלור וספרות בפלסטין", "גישות בחינוך המוסלמי" ו"תולדות חברון".
במסגרת קורסים אלו, לומדים הסטודנטים על ה"אתגרים העכשוויים של התרבות המוסלמית, כמו הגבלת הילודה, תעסוקת נשים ולבוש", ודנים באופן שבו רואה האסלאם את "המערכת הפוליטית, המערכת הבינלאומית", וכמובן ב"מערכת דיני העונשין".
כל הקורסים, אגב, נערכים במחלקה ל"שריעה ומשפט" של המכללה ללימודי האסלאם בקמפוס.
באוניברסיטה יש גם השפעה חזקה של חמאס. תעיד על כך העובדה שבעשור האחרון זכה הארגון באופן עקבי ברוב המושבים הבחירות למועצת הסטודנטים. האווירה החברתית החמאסית יחד עם תכני הלימוד הופכים את האוניברסיטה למקום האחרון שכדאי שיכשיר את מורי הדור הבא.
תופעה זו איננה חדשה, וההסברים לה ידועים. תנאי הקבלה הגבוהים בארץ, יחד עם שכר הלימוד הגבוהה הופכים את הלימודים במקומות אחרים לאפשרות היחידה עבור רבים מהפזורה הבדואית. לא מעט מהסטודנטים שלומדים כיום בחו"ל נדחו פעם או פעמיים מקבלה לאוניברסיטאות הישראליות, ובצר להם פנו למקבילות הירדניות או הפלסטיניות.
רוצים לימודי אסלאם
בשנים האחרונות משהו השתנה לרעה. "היום יש מגמה של יציאה לחו"ל גם במקצועות אחרים שלא מצריכים תנאי קבלה גבוהים במיוחד" אומר סלימאן טליקאט, העומד בראש 'מכללת מרכז הנגב', המקדמת השכלת בדואים. "פעם לפחות השקיעו במקצועות קשים ותחרותיים כמו רפואה, אבל היום אנשים יוצאים לחו"ל כדי ללמוד מדעי החברה, שפה ערבית, תרבות אסלאם ומקצועות כמו סיעוד וחינוך מיוחד", הוא מספר ל'מידה'.
הפרשי שכר הלימוד, שבתחומי הרשות הפלסטינית עומדים על כ-40-30 אחוזים פחות מהאוניברסיטאות הישראליות, הם הסבר חלקי בלבד. לדברי טליקאט, מה שמאפיין את התופעה החדשה הוא רצון של חלק מהסטודנטים ללמוד מקצועות הקשורים לתרבות הבדואית והמוסלמית, שלא ניתן ללמוד באוניברסיטאות בישראל.
"אין אפשרות ללמוד שפה ערבית, לימודי אסלאם ותרבות ערבית ברמה גבוהה שמתאימה לסטודנט ערבי", מסביר טליקאט. "אדם שרוצה להיות מורה במגזר הבדואי למשל, לא יכול ללמוד תואר דו-חוגי המשלב חינוך עם ספרות ערבית וכדומה" הוא אומר, כך שסוג זה של אוכלוסייה מוצא את עצמו במוסדות ההשכלה בחברון או בירדן.
ההשפעה שיש לכך על המגזר הבדואי ברורה: סטודנטים אלו משמשים לבסוף מורים ומחנכים במגזר, כאשר השכלתם מבוססת על תכני הלימוד של הרשות הפלסטינית, שכידוע, חינוך לדמוקרטיה וערכים מערביים הוא לא הצד החזק שלה.
מכללה לבדואים
לטליקאט יש גם פתרון. בשנת 2001 הוא הקים את 'מכללת מרכז הנגב' שנועדה לענות על הצרכים הייחודיים של המגזר הבדואי, בין היתר על רקע הנהירה לחו"ל שגורמת למשברים חברתיים ולקשיים באוכלוסייה. בתחילת הדרך העניקה המכללה קורסים והכשרות מקצועיות, בעיקר דרך משרד הכלכלה, ונתנה מענה חלקי ללימודים אקדמאיים באמצעות האוניברסיטה הפתוחה, וכיום לומדים במכללה למעלה מ-200 סטודנטים.
אבל טליקאט חושב על משהו גדול הרבה יותר: מכללה אקדמית מוכרת שתעניק תארים בספרות ערבית, לימודי אסלאם ומקצועות פרא-רפואיים. "אני רוצה שהסטודנט הבדואי ירגיש שיש מקום שמבין אותו, שמכיר את הקשיים שלו, שקשור לתרבות ולערכים שלו ושיכול לתת מענה לצרכים הספציפיים שלו". הוא מסביר.
לדבריו, מוסד כזה יוכל לתת מענה לאותם אלפים שנאלצים לצאת לחו"ל, ולהעניק להם את החינוך וההשכלה שמתאימה לאזרחי מדינת ישראל. "ברגע שיהיה מוסד מקומי המפוקח על-ידי המדינה שילמד את מקצועות הערבית והאסלאם, על-פי תכניות לימוד מפוקחות ומאושרות. זה יעשה הרבה טוב לכולם" הוא אומר. בתוכניות אלו מבקש טליקאט לתת דגש מיוחד על "חינוך הסטודנטים הבדואים לערכים של החברה הישראלית, וערכים דמוקרטיים אוניברסליים".
ש. אתה יכול להבין איך אדם שלמד בירדן הולך ומתגיס לדאע"ש?
"עצם הלימודים במקום זה או אחר הם לא הסבר להצטרפות לדאע"ש. אבל סטודנט שנמצא בחו"ל עם בעיות עם קשיים כלכליים, מרחק מההורים תחושות של תסכול וכדומה עשוי להמשך לכיוונים האלה.
אני נפגש עם הסטודנטים האלו בירדן ומכיר היטב את הקשיים שלהם. באחד הביקורים פגשתי בחורה בדואית, בת למשפחה שמרנית מאוד, שבעבר גם לא נתנו לבנות שלהם לנסוע עד באר-שבע. והנה, היום, הבחורה הזאת גרה לבד בירדן, מנותקת מהמשפחה ומתמודדת עם אתגרים קשים. אם הייתה לומדת רפואה, מילא. אבל היא לומדת מדעי החברה! בשביל תכנית ללימודי ערבית לא צריך יותר מלוח וגיר. למה שזה לא יהיה כאן?".
נכון להיום, מה שמעכב את פיתוח המכללה הם נהלי המל"ג המקשים על פתיחתן של שלוחות אקדמאיות ומכללות חדשות. "אני לא צריך מהמל"ג הרבה. בסך הכל שיאפשרו לנו לפתוח כאן שלוחה של אחד המוסדות הקיימים" אומר טליקאט. לדבריו, הממשלה יודעת להשקיע הרבה כספים ומשאבים ביצירת מסגרות מיוחדות לבדואים, אך "דווקא בנושא ההשכלה אנחנו מפספסים בגדול. מדובר בחינוך, בעתיד של האוכלוסייה הבדואית, והבעיות זועקות לשמיים". בעוד שבעבר עוד היה לו קשה להסביר לחברי כנסת ואנשי ציבור את הבעיות, היום כבר מבינים "פעם הייתי צריך להגיע עם מצגות, עם מספרים ועם סיפורים ולנסות לשכנע שיש בעיה. היום, אחרי שראינו את דאע"ש, הסכנות ברורות לכולם". ועדיין, בירוקרטיה היא בירוקרטיה.
גם סגן השר לשעבר איוב קרא מכיר בהשפעה השלילית שיש ללימודים בחו"ל על הסטודנטים הבדואים. "כשבדואים מהנגב לומדים בחברון שלא יצפו שלא יהיה שם השפעה על הסטודנט שמגיע בתמימות ללמוד. עם הזמן, דברים שקורים ביום יום במקומות אלו יכולים לגרום גם לשטיפת מוח". אומר קרא, העומד היום בראש מטה למלחמה בהקצנה הדתית.
העובדה שלא מאפשרים למכללה להתפתח מרתיחה את קרא: "זה שלא מאשרים סמינר למורות בנגב זה אבסורד בפני עצמו" הוא אומר. "הישראלים לא מבינים מספיק את הצרכים של האוכלוסייה הבדואית, כי הם לא מבינים את התרבות הערבית". והתוצאה מסוכנת מאוד: "אנחנו למעשה מפקירים את החינוך במגזר הבדואי בידי הרשות הפלסטינית".
אני עדיין לא מבין למה מדינה משקיעה כסף גדול עדיין במועצה להשכלה גבוהה?? זה בסדר שמשקעים ביצירת מסגרות והתאמות כדי לטפח הזדמנויות לבדואים.
נושא מעניין.
חבל באמת שהמדינה לא מפתחת את המוסד הנ"ל.
מדהים לראות איזה השפעה חיובית יש למכללות החרדיות על המשק (אני רואה יותר ויותר חרדים בחברות הייטק)
מצד שני, זה גם משפיעה לטובה על הציבור החרדי, כיוון שיש יותר אינטרקציה עם העולם החיצוני. בנוסף גם החילונים זוכים להכיר באופן אישי את המגזר החרדי.
לא היה מזיק לכולנו עם באמת היו מאפשרים פיתוח קורסים ותוכניות לימוד שיעודדו צעירים מהפזורה להשאר וללמוד בנגב, ככה הם גם יכולים לפתח את האוכלוסיה שסביבם (פרוייקט פרח במגזר וכו)
כתוב הרי מאמר שהמדינה דהיינו ממשלה כן משקיעה, אלא שגוף ממשלתי שיש לו כוח להחליט מה יהיה מוסד אקדאמי ומה לא יהיה מוסד אקדמאי הוא הבעיה לא הפתרון!
צעד ראשון הוא שהתארים באוניברסיטאות פסלטיניות לא יוכרו בארץ אז אף אחד מהארץ לא ילך ללמוד שם..
הקדמת אותי.
כפי שיש מוסדות השכלה שאינם מוכרים בישראל – יש להחליט שתארים ממוסדות של הרשות אינם תקפים בישראל.
פתרון פשוט יחסית לבעיה שעלולה להתנפח ולהתפוצץ לנו בפרצוף.
לא פחות גרוע מתופעת נישואי בדואים עם "פלשתיניות" שאת התוצאות אנו מתחילים לראות כיום.
כמי שמכיר את הבעיה מקרוב, אני סבור שהגיע הזמן לפתח מוסד השכלה שייתן מענה לבעיית ההשכלה בחברה הבדואית בנגב.
הבדואים סובלים פעמים ,מערכת חינוך ממלכתית ירודה ,הישגים נמוכים של בתיה"ס התיכוניים והתוצאה גם אי עמידה בתנאי הסף לאקדמיה ,ומכאן הדרך היחידה היא לצאת לחפש אלטרנטיבות בחו"ל או בתחומי הרשות הפלסטינית שהפכה ל"טרנד" לאחרונה!!
סוף מעשה במחשבה תחילה .
ורק ליהודים לא מגיעה מדינה משלהם. מדינת הבדואים היא בסיני, משום מה המדינה הזו היא של כולם
לא מפקירים כלום!
.נח להם ללמוד בשפת האם, אז הם לומדים שם.
אדם שרוצה להיות משכיל וטוב, לא מתחכך עם אוכלוסיה שונה ממנו.
צעירים שגרים בב"ש שכונה ד', או בגבעת אולגה, או בדימונה, זה אומר שהם אמורים להיות פושעים ונרקומנים???
לא, ולא! כמו שאני לא אחראי על חינוך של צעירים משכונות עוני, אנחנו לא אחראים על הבדואים שמתחכחים ברוצחים.
דבר נוסף, חייבים לעשות חוק, שמי שנוסע למדינת אויב, בכוונה וביודעין, תשלל לו האזרחות הישראלית!
היש מדינה יותר מטומטמת מאתנו?? לימודים במדינת אוייבה??