היהודים האלה נרצחים ומסרבים להיכנע

מטרת הטרור לחולל דמורליזציה בקרב הישראלים: סובלים בביתם ונראים רע בחו"ל. את האסטרטגיה הזו משלימה מתקפה תעמולתית שמטרתה למוטט את ישראל.

מדוע התגברות האלימות הפיזית מצד הפלסטינים רק מעצימה את מתקפת המלים של פרשני התקשורת וכתבי העתונות? • ומדוע מתקפת הרצח שהחלה ביוני עם חטיפת שלושת הנערים ולא פסקה מאז, מגיעה לשיאה בהחלטות של פרלמנטים באירופה להכרה במדינה פלסטינית? • בעקבות הטבח בבית הכנסת בהר נוף נחצה סף סמלי במתקפה התעמולתית-מדינית נגד ישראל

יהודיה עזת מצח שמסרבת להישחט. צילום: פלאש90
יהודיה עזת מצח שמסרבת להישחט. צילום: פלאש90

"עכשיו תראו מה הם עשו!" – זה מסכם את התגובה בחוגים מסוימים לטבח ה-18 בנובמבר בקהילת בני תורה. "הם", מי? הפלסטינים? הערבים הישראלים? המחבלים? הג'יהאדיסטים? הפעילים? אנשי ההתנגדות? לא. היהודים. ישראל – כלומר, היהודים – תראו מה הם עשו עכשיו. הם לא ילמדו אף פעם?

הטבח זוכה לגינוי, זה הצעד הראשון. ואז הגינוי עושה פניית פרסה ומתחיל לשעוט לכיוון ישראל כמו אותן מכוניות מחבלים שדורסות מאז ש… ממתי, בעצם? מאז מבצע 'צוק איתן' שהחזיר מהלומה קשה למתקפה הכוללת מעזה והשאיר לחמאס לחגוג ניצחון מזויף על ערימת ההריסות, בעוד הישראלים נשארו עם גוש מכווץ בבטן. הפסקת האש בעזה הביאה בעקבותיה שלב ב' של התקפה מתמשכת נגד יהודים. היא כוללת רציחות אקראיות מלוות במערכה "דיפלומטית" ליצירת מדינה פלסטינית מזויפת שניתן להשתמש בה בתור נשק אמיתי.

אך זה אינו מספיק. כיוון שיש משהו כל כך לא ייאמן באכזריותו בתקיפת גברים בתפילתם עם אנקול בשר, סכין קצבים ואקדח; ועם זאת יש משהו בלתי-נסבל ברהיטות ובבהירות של מראה הדם הסמיך על מחזורי התפילה והטליתות, יש משהו כל כך ברברי בהתפרצות אל תוך בית כנסת כדי לשחוט רבנים, מורים רוחניים. עד כדי כך ברברי ומקומם שכמה פרשנים בתקשורת האירופית מרגישים צורך להתגונן מפני האשמות בנקיטת דעות קדומות. אתם אומרים שהמערכה ליצירת מדינת קרטון פלסטינית מתבצעת באמצעות פגוש קדמי של מתקפה תקשורתית? אין בכך כל פגם, הם אומרים, ונמאס לנו מהתלונות שלכם. יצירתה של מדינה פלסטינית באישור פרלמנטרי אירופי היא התגובה המתאימה למתקפת "הזאבים הבודדים" של פלסטינים חסרי תקווה. כך אומרים בעלי הדעות, תוך שהם מיישרים קו עם המחוקקים, המנהיגים ושאר המומחים בתחום. קיצונים משני הצדדים הם שמכניסים את הסכסוך המדיני והטריטוריאלי הזה לסחרור, והופכים אותו למלחמת דת. כך הם מזהירים. ויש לקטוע זאת מיד בהתחלה.

בעקבות מתקפת "כן, אבל"

דניאל האיק, פרשן פוליטי ב-I24 ניוז בצרפתית מתמודד מול כתב בלגי עם קצת עזרה מהמגיש ז'ן שרל באנון. האיק רומז בנימוס שיש משהו מעוות בכיסוי של ההתקפה האחרונה. "mais non, mais non!" עונה הכתבלב הבלגי. "אנחנו מגנים את זה! כולנו מגנים את זה". 15 דקות, נצח של "כן, אבל…", "כן, אבל!" לא הצליחו לדחוק באלכסון טיפה סרוחה של ביקורת עצמית. הם גינו את זה, וזה הכרטיס שלהם לתיבת נוח של הצדיקים. והם נותנים לטבח את "ההקשר הנכון". זה החלק שגורם לנו להתכווצות. לשים את הכל ב"הקשר" משמעותו שזה באשמת ממשלת הימין הקיצוני של נתניהו, המשך הקולוניזציה, כשלון שיחות השלום, חדירת יהודים לירושלים הערבית ומחרחרי התפילות הפנאטים היהודים ב"מתחם מסגדים" (כך הם קוראים בצרפתית להר הבית).

נו אז מה אתם מעדיפים? לכתוב ל'הארץ' ולהיות מוזמנים לארוחת צהרים עם עמיתיך הצרפתים, או לקבל בעיטה בישבן כמו קבצן שמתחנן על פירור לחם?

אפשר להיחנק ממנת יתר של שגיאות עובדתיות, פרשנויות שגויות, ניתוח גרוטסקי, שולחנות עגולים הפוכים, ראיונות מעוקמים, והצלפות לשון נטולות קורטוב של הגינות – וזאת כלפי כל מי שרק רומז במעורפל שהטבח בהר נוף ומעשי טבח רבים לפניו אינם באשמת ישראל. הם לא רוצים שתוציא אפילו ציוץ קטן בנושא.

האם הם צודקים? האם אני איזו פריזאית פראנואידית הסובלת מרגישות יתר? האם אני יהודייה גונחת? האם אני כל כך חובבנית שאני לא יודעת איך עתונות עובדת? איך מומחים מנתחים? איך פרלמנטרים אירופים מעבירים חקיקה (שנוגעת לישראל)? אני צריכה להתבייש אם אני מחוללת סקנדל רק בגלל ש-CNN פתח את הדיווח על הטבח בהר נוף ב"התקפה קטלנית על מסגד בירושלים"? אתם רוצים להגיד שאתם לא יודעים שחדשות עוברות במהירות האור? ואתם עוד מנסים לטעון שמדובר בטעות פשוטה ושזה לא מעיד על דעה קדומה?

"מקורות חסויים" הוא שמה של תכנית שבועית גבוהת מצח של הרדיו הצרפתי הממלכתי. עתונאים מאפשרים הצצה אל מאחורי הקלעים, מספרים איך חולבים מקורות, איך הם מנווטים בחוגים הממשלתיים, עוקפים מכשולים, עומדים בכל סכנה ומביאים את הסיפור. והסיפור בשבת שעברה, 22 בנובמבר, היה כמובן המזרח-התיכון. רק הליין-אפ מספר את חצי הסיפור: שרל אנדרלן מפראנס 2, פיליפ אגרט מסוכנות הידיעות הצרפתית, אוליבייה רבנלו מערוץ טלה-1 וגדעון קוץ מקול ישראל. לא היה שם אף אחד שיאתגר את הצביעות הנפוחה משביעות רצון עצמית של החבורה הזאת. מלבד, לרגע, כשגדעון קוץ העז להעיר שתי הערות שפגמו באחדות הדעים. אני מניחה שפשוט סגרו לו את הקו. לא שמענו ממנו יותר אחרי זה. שרל אנדרלין, אביה של עלילת הדם של מוחמד א-דורה, חלש ללא מצרים על הפטפטת העקובה מדם.

אנדרטה לזכר מוחמד א-דורה בעיר במקו בירת מאלי
העלילה נמשכת. אנדרטה לזכר מוחמד א-דורה בעיר במקו בירת מאלי. צילום: PetterLundkvist

הזוועה התרחשה בפייסבוק

ואם מדברים על גניחות. לא מגיע קצת צדק לאלה המדווחים באמונה טהורה על הסכסוך שטחן את העצבים הבינלאומיים עד דק? הנה, הם מחליפים ביניהם אנקדוטות על הרדיפות שהם סובלים מהן. בזמן "מתקפת עזה" רבאנלו לא הציץ אפילו פעם אחת בדף הפייסבוק שלו! מה אתם אומרים?! אליך, שרל. כן, אוממם, למעשה הופנו כלפיי כל מיני איומים ברצח אחרי הדיווח שלי על ילד פלסטיני… השם א-דורה לא עולה. אנדרלין הוא אדם תרבותי ומאופק. זה עולה לפעמים, השם הזה, יש עלבונות פה ושם ומה לא. אבל מבחינתי זה נגמר. אותי במקרה ראיינו ב-I24 על הספר שלי 'אל-דורה: טיל בליסטי מיתולוגי ארוך-טווח'.

אנדרלין זורק ש-I24 ניוז הוא רשת רדיו "פרו-נתניהואית" (זו טלויזיה בעצם), והיא מכריחה את הכתבים שלה להגיד "שטחים במחלוקת" ולא "שטחים כבושים". זו כמובן עתונות גרועה. מנגד, מציגים עמיתיו של אנדרלין את מדריך המושגים שלפיו הם עובדים. רבאנלו צריך לשים קרח על הצואר כשהוא מדבר על המושג "טרוריסט" ו"לוחם התנגדות". פעולה יכולה להיקרא "טרוריסטית" אבל לא ארגון! אתם הבנתם את זה? חמאס הוא תנועת התנגדות.

הרושם הכללי שהם מנסים ליצור הוא, שעתונאים שמציגים את המזרח-התיכון בצורה אובייקטיבית נתונים לסכנת מוות מצד יהודים ממורמרים. גדעון לוי! ידעתם שהוא מסתובב עם שומרי ראש?! ומפה לשם הם מצליחים לתאר את הסכנה הנוראה המרחפת על ראשו של גדעון לוי בצורה הרבה יותר משכנעת מבוקר הסכינים הארוכות בבית הכנסת בירושלים והחגיגות ברחוב המוסלמי. הזוועה המדממת הרי מתרחשת על עמוד הפייסבוק שלהם.

להזמין את שרל אנדרלין כמגלם יושרה עתונאית זה כמו לדווח על הטבח כהתקפה על מסגד. זו טעות של אי-יושר. בחומר הגלם שצילם הצלם שלו בצומת נצרים בפרשת א-דורה בשנת 2000 נראות לא מעט סצינות מבוימות. כמה מהן שודרו בתחנה שלו פראנס 2.

מחר הדיון בפרלמנט הצרפתי

וזו רק דוגמא אחת למתקפת מדיה. מגישים ומגישות באולפנים קופצים מתוך עורם כשהם נתקלים במקרה במישהו שמגן על ישראל. עתונאים ומומחים שופכים מהפיות ביוב של נאצות על החברה הישראלית של היום, פערי העושר, מחאת האוהלים, וכמובן הסירוב לשאת ולתת עם האיש המפורסם במתינותו מחמוד עבאס. אורח בתכנית שאותה מגיש אותו רבאנלו אמר, שישראל מצטמצמת בעצם להדוניזם התל-אביבי כנגד ירושלים הפנאטית הדתית. והצבא המאוכזב הובס על ידי חיזבאללה ב-2006. בסוף הצביעו 67 אחוז מהצופים בעד הכרה במדינה פלסטינית. הוויכוח האמיתי יתקיים מחר (יום שישי) בפרלמנט הצרפתי. ההצבעה תתקיים ב-2 בדצמבר.

וישנו הפילוסוף המוערך אלן פינקלקראוט, חבר במעמד רם באקדמיה הצרפתית. הוא לא מצטרף לגירסה האירופית של J-STREET בקריאה להכרה במדינה פלסטינית. בשלב זה. פינקלקראוט מבין באופן עמוק את המשמעות המבהילה של הטבח בבית הכנסת. סף סמלי נחצה. האנשים האלה לא נרצחו כמתנחלים, לא כישראלים, הם נטבחו בגלל שהם יהודים. ופינקלקראוט מכיר בכך ש"הכיבוש" שכביכול מצדיק פשעים כאלה כולל את ישראל כולה. הוא מכיר בקיום הסתה. מחמוד עבאס מאיים במלחמה "אם אל אקצה יזדהם על ידי יהודים". אבל! אבל… לאחר שאמר את כל זה הוא פורץ לפתע בהתקפה על בנימין נתניהו ונפתלי בנט. הוא נתקף גועל מה"חגיגות" שלהם. הם נאחזו באירוע כדי להתחפר בעמדותיהם וסירבו לשאת ולתת עם מחמוד עבאס! וכל מה שבא אחר כך פורץ כמו מטחי אבנים של השבאב: קולוניזציה, קנאי הר הבית, קואליציית הימין הקיצוני, סירוב למשא ומתן, סירוב לוויתורים. מדיניותו של נתניהו מסוכנת, גורס הפילוסוף, והיא גם לא יעילה. הם יובילו ל"דיאספוריזם!" (האידיאולוגיה המעדיפה את הגלות על הציונות)

אז מה קורה פה? מה יכול להסביר את ההתעצמות הפתאומית של הביקורת על ישראל והצורך הדחוף לפברק מדינה פלסטינית? מדובר במתקפה בלתי-מתפשרת שהחלה בחטיפתם ורציחתם של שלושת נערי הישיבה ונערכה בכמה שלבים: מתקפות טילים,  חדירות של מנהרות, שעטת אספסוף פרו-חמאסי ברחובות המערב, התנקשויות באמצעות מכוניות דורסות, טבח בסכינים שמגיע לשיאו בקמפיין להכרה במדינה פלסטינית. מתקפת מאמרים ודעות משודרות נגד ישראל, מתעצמת לפי קצב התקפות הטרור של חמאס, וההתקפות האלה מתקבלות בתשואות על ידי הרשות הפלסטינית והכוחות האיסלאמיסטיים העולמיים.

קואליציה אנטי-ישראלית. צילום: פלאש90
קואליציה אנטי-ישראלית. צילום: פלאש90

הפתרון הסופי: למוטט את מדינת ישראל

זה מה שאני קוראת אסטרטגיית הנרטיבים הקטלניים. אלימות פיזית שמטרתה לחולל דמורליזציה בקרב הישראלים – סובלים בביתם ונראים רע בחו"ל – וכל זה מגיע לשיאו במתקפות פוליטיות ורטוריות שכוונתן לערער את יציבות המדינה. הפתרון הסופי: למוטט אותה. אנו עדים לגילויים של הגיון סוטה בחוגי ממשלה ותקשורת שבא במקום תחושת הזוועה כאשר יהודים נרצחים בצורה כזאת; הזוועה מתחלפת בזעם מתפרץ כלפי המדינה שנהפכת לנרדפת. ההשוואה המתבקשת בין מרחץ הדמים של הר נוף לבין אורגיות כריתת הראשים של דאע"ש מוכחשת בעקשות ובחרי אף. לא, הפנאטים אינם אלה שמנופפים בסכיני קצבים ורוצחים אלא אותם יהודים שחושבים משום מה שיש להם זכות להתפלל על הר הבית. מקור הסכסוך שחוסם כל פתרון של משא ומתן איננו הלשון המפוצלת של אש"ף, אלא הסרבנות של הימין הקיצוני בממשלת ישראל, שמסרבת לעשות את הוויתורים הדרושים ולהקים מדינה פלסטינית. ולבסוף, מה המקור האמיתי של גל התוקפנות שנמשך מחודש יוני ועד היום? במבט לאחור זהו כשלון הסבב בן תשעת החודשים של מערבל השלום שהונע על-ידי מזכיר המדינה ג'ון קרי.

כל הגורמים האלה ניתנים לבדיקה. חוץ מאחד. תהליך השלום הכושל. זהו הגורם העיקרי. על מה דובר באותן שיחות? מה היו הבעיות שנדונו? מה היו אבני הנגף? באיזו מידה דומה המשא-ומתן הזה למאמצים הקודמים? אלה וכל שאר הפרטים השונים נעולים בכספת שאיננה ניתנת לפריצה. הסיבה הראשית לא ניתנת לפענוח. וישראל אשמה.

המשאים-ומתנים רק מסבירים משהו על הגאות והשפל באלימות הערבית. בשבוע שעבר תפסו כוחות הביטחון משלוח מסין שהגיע על תקן "קישוטי חג המולד". היו בו 5,200 סכינים, 1,000 חרבות, 18 אלף זיקוקים, 4.300 פנסי טאזר, 5,000 שוקרים חשמליים – כמובן, הכל לטובת "הפגנות ספונטניות".

אותם כוחות הרוכשים נשק רחוב הם שמחליטים מתי ואיפה להתקומם בצורה "ספונטנית". צעדי ענישה נגד מבצעי האלימות ומשפחותיהם הכוללים הריסת בתים, עיכוב אישורי בניה והפסקת תשלומי סעד מישראל אולי לא היו יעילים אם אותם "זאבים בודדים" היו באמת בודדים. אבל הם לא. משלמי המענקים למחבלים האלה ומשלחיהם יצטרכו לשקול את צעדי הענישה החדשים בחישוביהם.

אבל עדיין אנחנו צריכים לנסות להבין למה "הקהילה הבינלאומית" מרגישה צורך דחוף במדינה פלסטינית? הסכסוך מתמשך כבר יותר מדי זמן, הם אומרים. שום דבר לא עבד עד עכשיו. עכשיו זה נעשה יותר אלים ויותר גרוע: זה הופך לדתי. אם דאע"ש איננה "איסלאמית" (ראה הכרזותיו של אובמה) והשאיפות הפלסטיניות הן מדיניות טריטוריאליות בלבד, אז מי כאן עושה הצרות הדתי? דומה שהתשובה ברורה מבחינת האנדרלינים.

אם משקיף מבחוץ – האיחוד האירופי, האו"ם או העתונאי השכונתי שלכם – מתיימר לכפות פתרון על סכסוך שמתמשך בצורה עיקשת, צריך לפחות לצפות ממנו שיחשוב לעומק על ממדי הסכסוך. אחרת, זה לא מציאותי לדמיין שהמשקיף החיצוני יודע משהו טוב יותר מהצדדים המעורבים. כשמדובר בבחינה יסודית של הסכסוך "הישראלי-פלסטיני", יש יסוד אחד שנעול היטב ואינו מסור לניתוח ובדיקה: פתרון שתי-המדינות. זוהי אבן הפינה, הגביע הקדוש, קליע-הקסם.

אז למה הפתרון מסרב מגיע?

זוהי אשמת היהודים. זו הסיבה שהם מותקפים בטילים וברקטות, במנהרות, באנקולי בשר, באמצעים פירוטכניים חצי-צבאיים, ובהחלטות פרלמנטריות. כמו קמצנים הם חוסמים את "הפתרון". הברנשים הטובים הצופים בעניין מהחלונות הגבוהים בכל המהומה אינם חסרי חמלה. הם מוקיעים את שפיכות הדמים. וכופים את התרופה. מדינת פלסטין… מדינה שתעניש את היהודים על כך שהם מסרבים להיכנע.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. אין שום משותף בין נתניהו לבנט וכדאי להבין ש"הבית היהודי" בראשות בנט רק "עושה קולות של ימין" אבל למעשה חותר תחת המחנה הלאומי. אם עוקבים היטב אחרי פעילות “הבית היהודי” בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד, מבינים שהמפלגה הזאת לא נועדה לייצג את הציבור הדתי-לאומי אלא רק לנגוס במצביעי הליכוד כדי להעביר את קולותיהם לשמאל. התנהלותו של בנט בתקופת מבצע צוק איתן היתה כשל סוס טרויאני בממשלה, וחבירתה של איילת שקד למגישי הצעת החוק נגד פרסומו של “ישראל היום” מלמדת על האוריינטציה שלה. על פי פרסום של קלמן ליבסקינד באתר אן-אר-ג’י, כל ההתנהלות של בנט במערכת הבחירות לכיבוש ראשות “הבית היהודי” היתה נגועה בעורמה וגניבת דעת:

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4349

    כנראה ש”הבית היהודי” הוא עוד תעלול אלקטורלי מאסכולת השמאל כדי לסרס את הנהגתו של המחנה הלאומי, ובתוכו המחנה הדתי-לאומי.

  2. את מאות הילדים הפלסטינים שנרצחו בקיץ שכחת ואת מאות הנשים הפלסטיניות שנרצחו בקיץ שכחת ואת מאות הזקנים הפלסטינים שנרצחו בקיץ שכחת
    ככה זה כאשר נדמה שפלסטינים רוצחים יהודים אבל יהודים רק הורגים פלסטינים
    טקסט מתקרבן צפוי ובנאלי שמתכחש למציאות

    1. הינה לכם שאלה רטורית – האם הבחור (איתמר) הוא כסיל אשר לא יודע להבדיל בין לחימה בחסות החוק (כן, כן , גם הבינלאומי) ובין מעשי רצח בניגוד לחוק? האמת, הבחור לא שווה תגובה אפילו

    2. 'בחייכם, 'איתמר' אינו יהודי ואינו שמאל. הנה לכם דוגמית מהחשיבה הערבסקית שלו ושל דומיו, שלא מכבדת את האמת העובדות ואת יסודות החוק. ועם אנשים כאלה אנו אמורים לעשות 'שלום'. אבל 'איתמר' על אזרחותו הישראלית לא יוותר כי פה טוב, לא מוטרד מהשאלה איך אני יכול ליהנות מאזרחות במדינה שאני מכפיש. האזכור המוסרי מצחיק אותו. לפי האיסלם ב. לאומי למשל הוא.. מס ג'זייה שהכופרים חייבים לשלם לו.

  3. האמת, כתבה מתלהמת ומעצבנת. אין כמעט שום אינפורמציה, ויותר מדיי התחכמויות. יכול להיות שבגלל שזו כתבה מתורגמת?

    לא היה מזיק קצת מידע על העיתונאים הצרפתים שמקבלים כאן מנה הגונה כזו. אנחנו לא ממש מכירים אותם כאן בישראל

  4. לא יעזור להם. מדינת ישראל עולה ופורחת וימותו הקנאים, או בעצם יזדקנו בלי ילדים באירופה ויטופלו ע"י אחים טורקים ומוסלמים.

  5. ממשלת צרפת (בעיקר ע"י משרד החוץ שלה) לא זנחה את האימפריליזם שלה, כשהפסיקה את שליטתה הישירה באזורי הכיבוש שלה, אלא שלטה בהם ע"י תמיכה בשליטים עריצים, שבטריטוריות רב לשוניות משתמשים בשפה הצרפתית. גם מעצמות אחרות אימצו את העקרון הזה. לפי העקרון האירופוצנטרי הגזעני תושבי אסיה ואפריקה לא ראויים להגדרה העצמית. לכן ישראל וכורדיסטן בעיתיות כי הן מתבססות על עקרון ההגדרה העצמית באסיה