מהומות פרגוסון: מיתוס בהתהוות

מהומות פרגוסון הפכו למכשיר תעמולתי: רוסיה מלגלגת על התפרקות ארה"ב, התקשורת מלבה מלחמות גזעיות ו'הארץ' רואה בכלל את כפר כנא

כל העולם ממוקד במהומות בעיירה פרגוסון וברחבי ארה"ב · העובדות לא מפריעות לסיפור המוכן-מראש אצל האינטרסנטים: רוסיה רואה בכך דוגמה להתפרקות ארה"ב ומערכת 'הארץ' רואה דרך הפילטר של מיזורי את כפר כנא · תושבי העיירה ישארו לבדם לאסוף את השברים

מיתוס בהתהוות. מהומות בפרגוסון. צילום: fixedgear CC BY-NC-SA 2.0 דרך FLICKR
מיתוס בהתהוות. מהומות בפרגוסון. צילום: fixedgear CC BY-NC-SA 2.0 דרך FLICKR

רוסיה רואה במהומות בעיירה פרגוסון ראיות להתפרקות ארה"ב. דעא"ש מנסה לנצל אותן לגיוס חיילים ותומכים. ב'הארץ' משווים ביניהן לאירועי כפר כנא. זהו סיפורו של  פרבר של העיר סט. לואיס במדינה מיסורי, בה נורה למוות צעיר שחור על-ידי שוטר לבן בנסיבות שעד היום אינן ברורות. אז מה יש באירוע הזה שהדליק תבערה כזאת, גם בממדים הסמליים?

אירוע מקומי מעורפל, השלכות לאומיות

לכאורה, פרגוסון היא לא עיירה שעולה מיד על הדעת כשמדמיינים מקום בעל משמעות כלל-אמריקנית. מדובר בפרבר קטן למדי, עם אוכלוסיה של קצת מעל 20,000 איש, רובם שחורים. הרבה מהשחורים עניים, אך ככלל מדובר במקום עם מעמד כלכלי יציב, גם אם נמוך. מה שצורם מיד במבט שטחי על פרגוסון זוהי העובדה שעל-אף הרוב הלא-לבן בעיירה, הרוב המוחלט של השוטרים ובעלי הסמכות בעיירה הינם לבנים. רואים זאת מיד מעל מסכי הטלוויזיה של כל מי שצפה באירועים שם בזמן האחרון.

מקרה הירי עצמו הוא פשוט למדי. שוטר בשם דארן ווילסון ניסה לגרום לנער שחור גדול-ממדים בשם מייקל בראון שעמד באמצע הכביש לעבור למדרכה. ווילסון ובראון רבו בתוך מכוניתו של השוטר; לטענתו של ווילסון, בראון נכנס ותקף אותו, לדעתם של אחרים המצב היה ההיפך. אחר-כך בראון התחיל ללכת, וילסון קרא אחריו לעצור. בראון הסתובב – וכאן הגרסאות חלוקות אם התחיל לרוץ לעברו של  וילסון לצורך התקפה, האם הלך? או שהרים את ידיו – ווילסון ירה בו למוות.

הפרטים המדויקים של הסיפור קשים יותר לקביעה. הראיות הפיזיות מאשרות את סיפורו של ווילסון לגבי ההיתקלות במכונית, אבל העדויות לגבי מה שקרה אחר-כך סותרות אחת את השנייה. סוכנות חדשות אחת ארגנה טבלה כדי לנסות לעשות סדר בחלק מהנושא. גם עכשיו, כשכל הראיות מהחקירה המקפת שוחררו, אין הסכמה מוחלטת בעניין. אפשר להבין מדוע חבר המושבעים הגדול  (המורכב מלבנים ושחורים), שראה את כל הראיות, החליט שפשוט אין מספיק יסוד להעמיד את וילסון לדין.

לכשעצמו, מדובר במקרה רגיל של היתקלות טראגית עם שוטר שנופלת ב"תחום האפור" בו ניתן לפרש את מעשיו של ווילסון לשבט ולחסד, לקולה ולחומרה. בדרך כלל,  דנים לכף זכות כשהדבר מגיע לשוטר המבצע את תפקידו. אבל מאחר שמדובר בשוטר לבן שהרג נער שחור "לא חמוש" (אך יתכן שהיה מסוכן), הדבר נגע בעצב חי של הקהילה השחורה בארצות הברית. רוב נפגעי הירי המשטרתי בארצות הברית, כמו גם אחוז בלתי פרופורציונלי של האסירים הפליליים, הינם שחורים. הרבה גברים שחורים עברו חוויה של חשד  על-ידי המשטרה כפושעים – על לא עוול בכפם. מה שיותר חמור, שוטרים כמעט אף פעם לא מועמדים לדין על אירועים שמסתיימים במוות, גם כאלה שמעלים חשד רציני ומבוסס להרג לא מוצדק לפי כל קנה מידה.

התוצאה היא שהרבה שחורים (ותומכיהם מקבוצות אתניות אחרות) הגיעו במהרה למסקנה שמדובר ברצח סתמי של נער שחור מסיבות של הטיה גזענית. התוצאה הייתה לא רק מבול של מאמרי דעה וציוצים, אלא גם הפגנות כמעט יום-יומיות בעיירה. על אף שרוב מי שהפגינו בפרגוסון לא היו אלימים, היו מספיק אנשים שניסו לבזוז, להרוס ולגרום נזק סביבתי בחוצות העיירה. כך הפכו ההפגנות  למהומות, עם הרס רב של רכוש ונפגעים.

מפמפמים נראטיבים. הפגנת "תמיכה" בפרגוסון במילווקי. צילום: Light Brigading - (CC BY-NC 2.0) דרך FLICKER
מפמפמים נראטיבים. הפגנת "תמיכה" בפרגוסון במילווקי.
צילום: Light Brigading – CC BY-NC 2.0 דרך FLICKER

המשטרה מאפשרת לעולם להישרף

מי שליבה את האש והפך את האירוע לחמור יותר היו גורמים מבחוץ, בעיקר תקשורת ופוליטיקאים. אם מרצון להשיג רייטינג ואם מתוך תמיכה אינסטינקטיבית של ליברלים במה שנחשד כמקרה של הרג על רקע גזעני, התקשורת הדליפה שוב ושוב פרטים חלקיים ולא פעם מוטים. מייקל בראון הוצג כ'ענק ידידותי' שלא מזיק לאף אחד, דבר שהוזם אחר-כך עם הגילויים על התנהגות פלילית מצדו של בראון. ישנם כאלה המאשימים רשתות מסוימות שבפעולתם הם סייעו או עודדו מהומות. פוליטיקאים בכירים, ובמיוחד מנהיגים שחורים בכירים כמו הכומר אל שרפטון, דיברו תדיר על עוולות גזעניות מהעבר וההווה. מטרתם היתה להרשיע את השוטר ווילסון עוד לפני שהחליטו אם לתבוע אותו או לא.

הטיפול של הרשויות במקרה לא עזר ויתכן שאף ליבה את האש שלא במכוון. בכלל, מקרה פרגוסון הוא מקרה מבחן של איך לא לטפל במקרי ירי משטרתי. הטיפול בזירת האירוע התנהל מאוד בעצלתיים, וילסון לא תושאל באופן מידי על האירועים, וההודעות על התקדמות החקירה היו מאוד מאוחרות וחלקיות. בתחילת ההפגנות, המשטרה הפעילה הרבה מאוד כוח, ולפעמים היא הפעילה כוח במצבים שלא חייבו זאת, כולל מעצר עיתונאים ואפילו מעצר של פוליטיקאים בכירים. מאידך, ביום בו נמסרה הודעת התובע לגבי הכרעת חבר המושבעים, לא נעשה כל תיאום עם רשויות החוק, ומסיבות שאינן ברורות עדיין, המשמר הלאומי (יחידה צבאית מקומית לשמירת הסדר במקרי חירום) לא גויס על אף שהיה ברור לחלוטין שיפרצו מהומות לאחר ההודעה שווילסון לא יועמד לדין.

המשמעות האמיתית

אבל למרות הכל, וזאת בניגוד לתחזיות האימים שמריצים כתבים מקומיים ובינלאומיים, לא נראה שארצות הברית על סף התלקחות חברתית אלימה וכוללת. הרוב המוחלט של ההפגנות בפרגוסון ובערים אחרות היו שלוות יחסית וללא נפגעים. לרוב מדובר בהפגנות שראויות לכל דמוקרטיה שקוראת לעצמה כך. אירועי פרגוסון גם העלו לסדר היום דיון ציבורי על עניינים כמו אחריות שוטרים ופיקוח עליהם. הדיון הציבורי המתנהל עכשיו צפוי להגביר את המגמה של חיוב שוטרים להרכיב  מצלמות על הציוד שלהם כשהם בתפקיד, דבר שלפחות בכמה מקומות הביא לירידה דרסטית בתלונות על אלימות משטרתית ואפילו הציל שוטר אחד מתלונת שווא על הטרדה מינית.

אם יש "לקח" עיקרי באירועי פרגוסון, זה שיותר משאנשים צורכים עובדות, הם צורכים אותן כדי לתדלק את הסיפור שהכינו מראש; התקשורת מעכלת את העובדות כדי לספר את נראטיב הגזענות, הפוליטיקאים שרצו לעשות רווח אלקטורלי, הרוסים שרוצים להסיח את תשומת הלב מאוקראינה וגם לצורכי תעמולת-פנים; ו'הארץ', שסתם רוצה לאנוס מקרה מקומי מצער כדי לנגח שוב את ישראל כגזענית. כל הגורמים הללו ימצאו מקורות מחיה אחרים בעוד כמה שבועות, אבל התושבים המקומיים בפרגוסון הם אלה שיישארו עם עבודת השיקום הארוכה. עם טרגדיה שצמחה לכדי מיתוס עולמי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. כתבת יפה, ואולי אפשר גם להדגיש שמייקל בראון היה אכן ענק (1.93 מטר, 130 קילו). רק למה לנגח את ״הארץ״? מה הקשר? חייבים תמיד לחפש איך להיכנס בשמאל, גם כשאין קשר לסיפור? אולי הלקח – שכולם מחפשים עובדות כדי לתדלק את הסיפור שהכינו מראש – תקף גם לגביך…

    1. הארץ הוא שהחליט כי פרגסון וכפר כנא הם מקרים דומים בניסיון פתטי להשיג סולידריות ותמיכה והשפעה בקרב השמאל האמריקאי נגד ישראל אז שלא יתפלא כשיכנסו בו בחזרה ויפריכו את ההשוואה המטומטמת והמפגרת שלו

  2. מהכותרת ציפיתי למשהו הרבה יותר מוטה, אבל הופתעתי לטובה. כתבה מצוינת ומאוזנת.

  3. די היה מעניין לקרוא את הכתבה הזאת במיוחד לאור העובדה, ששמעתי רק את הגרסא של השמאל הדיקטטורי בתשקורת העולמית.