חוק המסתננים: יועצים משפטיים ללא גבולות

אחרי שנים שלוחות רסן, היועצים המשפטיים אינם מבינים את מקומם ומכתיבים הוראות לדרג הנבחר. האם יש בכנסת מי שישים לכך סוף?

מי עובד אצל מי?; המשנה ליועמ"ש דינה זילבר (משמאל) ופרקליט המדינה שי ניצן (מימין). צילום: יוסי זמיר, פלאש90

הדיון אתמול בוועדת הפנים של הכנסת בעניין חוק המסתננים החדש סיפק – שוב – הצצה מרתקת אל יחסי הכוחות בשלטון בישראל. הפעם, את הפרחים צריך לשלוח ליו"ר הוועדה מירי רגב. ח"כ רגב מנהלת דיונים כמו שהיא גם מתבטאת – באופן וולגרי ופופוליסטי – אבל בחושיה הקמאיים היא מבינה היטב היכן נעוצה הבעיה. "אצלנו בכנסת", פנתה ח"כ רגב אל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, "זה לא עובד כמו בממשלה: כאן מי שמחליט הם נבחרי הציבור, ולא היועצים המשפטיים".

השאלה האם בכנסת זה באמת עובד אחרת ראויה למאמר בפני עצמו. אבל ברור שלגבי הממשלה רגב צודקת לחלוטין: בישראל של 2014 הרשות המבצעת הנבחרת איננה חופשית להחליט ולקדם מדיניות לפי שיקול דעתה. היא חייבת לבוא בדברים עם הרשות המבצעת הלא-נבחרת, היועץ המשפטי לממשלה, ולהגיע עמה להבנות (הרחבה על התהליך שהוביל למצב הזה והשלכותיו תתפרסם בימים הקרובים ב'מידה').

ואכן, עד מהרה התברר לנוכחים בדיון כי מלאכת גיבוש הצעת החוק לשם הבאתה לכנסת הייתה משא-ומתן מתיש בין שתי הרשויות המבצעות בישראל – הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה. שר הפנים הנכנס, גלעד ארדן, סיפר בהתנצלות כי הממשלה רצתה תקופת משמורת ארוכה יותר למסתננים חדשים במתקן סהרונים. היועץ המשפטי חשב על תקופה קצרצרה אם בכלל, ולבסוף הוסכם בין הצדדים על תקופת משמורת של שלושה חודשים. שתי רשויות, שני מוקדי כח, משא ומתן ולבסוף הסכמה.

אז ארדן היה רוצה תקופה ארוכה יותר, ומסתמן שגם בכנסת יש לכך תמיכה. חברות הכנסת איילת שקד ומירי רגב העלו את הטענה כי אין בתקופת כליאה זו די כדי להרתיע. שמונה חודשים, דרשה שקד; שישה חודשים, בהתאם למדיניות הדירקטיבה האירופית, ביקשה רגב – לא ולא. עו"ד זילבר מסרה לכל הנכבדים הנבחרים הודעה לקונית והחלטית מטעם היועץ המשפטי לממשלה. שלושה חודשים הסכמנו, יותר מזה לא נסכים: "היועץ המשפטי לממשלה לא יגן על החוק בבג"ץ". אילו חיינו במדינה נורמלית היה ארדן משיב מיד: "התפטרותך התקבלה".

אבל אנחנו לא.

כשדינה גערה בסער

אולי אין מה לבוא בטענות לארדן. את המצב הזה הוא יורש מקודמו לתפקיד, השר הנוטש גדעון סער. בדוגמה לעליונות היועמ"ש על מעסיקו חזינו אך לפני חודש, בישיבת הפרידה החגיגית של הוועדה משר הפנים היוצא סער. סער הציג את עיקרי חוק המסתננים החדש שמגבש משרדו, וציין כי יש לו ויכוח עם הייעוץ המשפטי לממשלה. החלק המעניין התחיל כשדינה זילבר קיבלה את רשות הדיבור, ובחרה להעביר לשר היוצא סדרת חינוך פומבית.

מהלך נועז אחרי התנכלויות רבות; שר הפנים גדעון סער. צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש90
לא בית"רי מספיק; שר הפנים לשעבר גדעון סער. צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש90

המשנה ליועמ"ש פתחה בשבחים לסער, שהחל את הקריירה אצל בני האור, כלומר במשרד המשפטים. אבל כשסער עבר לשדה הפוליטי הוא החל לאכזב אותה. כחניך של תנועת ז'בוטיסקי ציפתה זילבר מסער שיגשים את השורה הנודעת מהמנון בית"ר, על הגזע ה"גאון ונדיב ואכזר". למרבה הצער – כך סנטה המשנה ליועמ"ש בשר בממשלה – סער לא היה חניך ממושמע בתנועה: את תכונות ה'גאון והנדיב' הוא לא הצליח לסגל (ולגבי ה'אכזר' הנוכחים הבינו בעצמם). תכניותיו לגבי חוק המסתננים החדש לא הלמו לדעתה את ההדר הבית"רי.

זילבר לא החמיצה את ההזדמנות ונזפה בשר גם על יוזמת חקיקה נוספת של הממשלה. הכוונה להוסיף גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו סעיף התגברות, כדי לאזן את כוחה של הכנסת מול בג"ץ, לא נראתה לזילבר מתאימה לקו התנועתי. כאן שלפה זילבר ציטוט של מנחם בגין על חשיבותו של בית המשפט מול כוחה של הכנסת, וגערה בסער כי בתור ליכודניק מצופה ממנו לנהוג אחרת, ולא לנסות לחוקק חוקים שיעקפו את פסיקת בג"ץ. לדעתה זהו נשק בלתי-קונבנציונלי שאין הצדקה להשתמש בו (ממשלת רבין-מרץ קבעה סעיף כזה בחוק יסוד חופש העיסוק ב-1994, אבל מי זוכר).

אילו חיינו במדינה נורמלית היה גדעון סער משיב לזילבר דברים קצרים ונחרצים: "גבירתי, את פקידה בייעוץ המשפטי לממשלה. כלומר את יועצת שלי. בפרלמנט ישנם נבחרי ציבור, והם בסוף יחליטו אם להעביר את החוק שאני מכין, ואם ירצו ייעוץ משפטי אז יש להם כזה בכנסת. אז נא להמשיך עם הערות מקצועיות קצרות המסייעות לעמדתי בלבד, בלי מניפסטים פוליטיים ובלי לערבב השקפות עולם אישיות. ואם יש לך הסתייגות מהתכניות שלי – את מוזמנת להעביר אותן אליי, ואליי בלבד".

החורץ המשפטי

אבל, כאמור, אנחנו לא חיים במדינה נורמלית, וגדעון סער הכיר היטב את כללי המערכת שבתוכה הוא פעל. זו מערכת שבה היועץ המשפטי איננו יועץ, אלא חורץ ופוסק וקובע. זו מערכת שבה האקטיביות של בית המשפט הפכה את היועץ לבעל זכות המילה האחרונה בכל עניין. זו מערכת שבה משנה ליועץ המשפטי "דורש הבהרות" משר בכיר, וטורח ליידע על כך את כלי התקשורת. זו מערכת שבה היועץ המשפטי מרשה לעצמו לקבוע מה ראוי מבחינה מוסרית – איזו הצעת חוק ראוי שהממשלה תעלה ואיזה אדם לא ראוי שייבחר לשמש רב עיר.  זו המערכת שבה משנה ליועץ המשפטי מופיע בפני ועדה פרלמנטרית ומטיף מוסר לשר מכהן על מיהו ליכודניק אמיתי.

גדעון סער לא העז להעמיד את היועמ"ש במקומו כבר אז. את פירות הביאושים של מערכת היחסים הזו קטף גלעד ארדן בישיבת הוועדה אתמול.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. איך נתנו למורטישיה ממשפחת אדמס להיות המשנה ליועמ"ש? האם קיים נפוטיזם בין מערכת המשפט הישראלית לחבורה של זומבים! גוויות ורוחות רפאים?

  2. הגיע הזמן לפטר את כל חברי החונטה המשפטית הזאת ולמנות עורכי דין חדשים שיידעו שתפקידם הוא רק לייעץ ולא להחליט!

  3. כל כך הרבה סיבות ותאוריות שונות עולות בנוגע ללמה המדינה נותנת למסתננים להמשיך ולאמלל את התושבים… זה אחד הדברים היותר מעניינים שקראתי לאחרונה…

  4. שלטון פקידי החונטה השמאלנית במדינה הוא התוצאה של רפיסות נבחרי הציבור מהימין שמקבלים את פסיקות הפקידים, למרות שאין שום חובה חוקית לכך.