אובמה מראיין מועמדים להחלפת נתניהו

ברק אובמה גדל על השיטות הטקטיות לארגון מהפכה נוסח האקטיביסט הפוליטי סול אלינסקי ו'האגודה לארגון חברתי למען רפורמות' (ACORN), תחת הסיסמא של "שינוי חברתי". זה היה עוד בשנות ה-80' בשיקגו כשהיה "מארגן קהילתי". אובמה הבין כבר בשלב מוקדם של הקריירה שלו את חשיבותו של משבר וכיצד לתמרן בגלים של מצבי חירום, כדי לייצר מהפכים יסודיים בחברה.

כמי שעומד בראש הזרוע המבצעת, הנשיא אובמה הפגין יכולת מיוחדת להשתמש במשברים ולגרום להם להתמשך זמן רב כדי לדחוף תכניות פוליטיות שהציבור לא היה מוכן לקבל בתנאים אחרים. זה כולל את חוק ביטוח הבריאות, שרמת הפופולאריות שלו נמוכה ביותר, וכן גם רפורמת ההגירה וחקיקת תקציב ההזרמות העצום בכהונתו הראשונה. אין זה מפתיע אפוא לראות את הייצוא הבינלאומי של משחק "המשברים" של אובמה ויישומו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מבט קר על שרשרת האירועים מראה שממשל אובמה חולל כמות משברים חסרת תקדים ביחסי ארצות הברית-ישראל, משברים שנוצלו בכל פעם מחדש דרך כל התפניות המדיניות, על-ידי יריביו הפוליטיים מבית של ראש הממשלה נתניהו. המעניין הוא, שהם נוצלו בעיקר על-ידי שותפיו לקואליציה כדי לזעזע את מנהיגות המדינה. יש יותר מרמז למעורבות של הבית הלבן בניסיון להתסיס את הדרמה הקואליציונית שגרמה לנתניהו לבצע את החלטתו ההססנית לפזר את הכנסת ולקבוע בחירות מוקדמות. בחירות שיכולות להביא לנפילתו.

איראן, אבו מאזן ועליסה בארץ הפלאות

לפני שמנסים לפענח את טביעות האצבע של ממשל אובמה על האירועים שהביאו את הצרות לנתניהו, השאלה המיידית היא מה בדיוק כל-כך בעייתי בראש הממשלה מבחינת הממשל הנוכחי בבית הלבן? התשובה טעונה בהשלכות מדיניות שנוגעות לליבת ההשקפה קצרת הרואי, האקדמית, והמסוכנת של אובמה לגבי העולם, ומקומה של אמריקה בין ידידים ואויבים.

מה שהוא בלתי-נסלח מבחינת נשיא ארצות-הברית הוא הסירוב העקשני של ביבי להשלים עם עסקה סופית וכוללת עם איראן שמשאירה את האייתוללות, על-פי מומחים רבים, במרחק של חודשים מעטים מנשק גרעיני. שלא לדבר על מספר הפעמים שאיראן איימה למחוק את ישראל מהמפה והיותה נותנת החסות העיקרית לארגוני הטרור הפלסטיניים, חמאס והג'יהאד האסלאמי.

אובמה יותר ממוטרד מהפעלתנות של נתניהו בקונגרס, שם הוא עוסק בשתדלנות למען סנקציות חריפות יותר על טהראן, בדיוק באותו זמן שהממשל האמריקני פועל יחד עם בעלות בריתו האירופיות להרחיב את ההקלות בסנקציות עד הדד-ליין החדש, 30 ביוני. זאת, לאחר שקו הסיום להגעה להסכם שוב נדחה. נתניהו חזר והאשים שוב ושוב את איראן שהיא משתמשת בסחבת של המשא-ומתן כמסך עשן לפיתוח תשתית גרעינית לא מפוקחת.

מה שעוד בעייתי מבחינת הבית הלבן הוא התמוטטות שיחות "השלום" עם הפלסטינים. ממשל אובמה מלווה את ההתמוטטות הזאת ברטוריקה שמצביעה על כך שארצות-הברית מאשימה בעיקר את נתניהו בהתמוטטות המשא-ומתן. מנקודת המבט של אובמה, הרואה את המזרח התיכון דרך עולם המראות ההפוכות של עליסה בארץ הפלאות, הרגליים העבות של שולחן המשא-ומתן נשברו בגלל החלטתו של נתניהו לבנות בתים ליהודים בשכונות ירושלמיות, שבכל מקרה יישארו תחת ריבונות ישראלית בהסכם סופי. כמו כן, כמו כל ראש ממשלה לפניו, נתניהו העז להתעקש על כך שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית, דבר שהישראלים רואים כנושא מרכזי לדו-קיום בשלום.

ושוב: האם צריך להזכיר שנתניהו נקט בצעד חסר תקדים של הקפאת הבניה היהודית בגדה המערבית בחלקים שונים של ירושלים ואף שחרר מחבלים כ"מחווה של רצון טוב" – זאת כדי לאפשר התנעה של השיחות עם המנהיגות הבלתי מתפשרת של הפלסטינים.

הבית הלבן רואה את הפלסטינים דרך עדשה אחרת ועוצם עיניים נוכח הפרות הסכמים מצדם, כולל הסתלקותו של מחמוד עבאס מהשיחות וחתירתו להשיג במקום זאת הכרה חד צדדית באו"ם: ההסתה היום יומית האנטי-ישראלית ואנטי-יהודית בתקשורת הרשמית של הרשות הפלסטינית; ההתעלמות מחלקו של פתח, ארגונו של עבאס, בהכוונת המהומות בירושלים; וכמובן ההתעלמות מהשאלה אם עבאס בכלל מייצג את הפלסטינים נוכח הפופולאריות של חמאס בעזה ובגדה המערבית. אובמה מתעלם גם מההיסטוריה הארוכה של הסתלקות הפלסטינים בכל סיבוב בינלאומי חדש של ניסיונות להשגת שלום.

הבית הלבן בחר לסמן את נתניהו כמי שעומד בדרכו של אובמה להגשמת חזונו האוטופי של מזרח-תיכון חדש ומפרץ פרסי חדש. האם יש דרך טובה יותר לעקוף מכשול כזה מאשר לעזור בהפלתו של נתניהו מראשות הממשלה?

החתרן שבפנים

הבה ונבדוק את הסימנים. החלטתו של נתניהו לפרק את הקואליציה באה כאשר פיטר את שר האוצר שלו יאיר לפיד ואת שרת המשפטים ציפי ליבני, שניים שלא הסתירו את שאיפותיהם להגיע ללשכה הרמה ביותר במדינה. שניהם, באופן שחושף את כוונותיהם, ניצלו את הזרם הקבוע של ביקורת מארצות-הברית כפי נתניהו כדי להגביר את המסע הציבורי נגדו. הם האשימו אותו פעם אחר פעם בכך שהוא גורם לקרע המסוכן ביחסים בין ישראל לבעלת בריתה החשובה ביותר.

הנה דוגמא. באוקטובר דיווח אתר YNET שבקשתו של שר הביטחון יעלון לפגוש את סגן הנשיא ג'ו ביידן, מזכיר המדינה ג'ון קרי והיועצת לביטחון לאומי סוזן רייס במסגרת ביקורו בוושינגטון, נדחתה על-ידי הבית הלבן. צעד כזה הוא מאוד לא רגיל, ומהווה התרסה חסרת תקדים כלפי ממשלת נתניהו. הוא גרם להתחוללות סופת אש נגד נתניהו בישראל בחוגי המרכז והשמאל, ומי שהובילו את ההסתערות היו ליבני ולפיד.

עוד באותו חודש, ארצות-הברית השתמשה בשפה קשה שאינה אופיינית לדיפלומטיה, כדי לתזמר קמפיין נגד תכניות בניה של 2610 בתים חדשים במגרשים ריקים בגבעת המטוס.

מיד בעקבות פגישה בין נתניהו לנשיא אובמה, דוברת מחלקת המדינה ג'ן פסקי ודובר הבית הלבן ג'וש ארנסט הפתיעו את המשלחת הישראלית כששלפו הודעות כמעט זהות בהן תקפו את הבניה בירושלים. הם הזהירו שתכניות הבניה עלולות לגרום להתרחקות בין ישראל ל"בעלות הבריתה הקרובות ביותר". זה כינוי לארצות-הברית. ההודעות הטילו ספק אם נתניהו באמת רוצה בשלום. נתניהו, מצדו, אמר שאין לו מושג מה עומד מאחורי הביקורת האמריקנית, ואמר שהעמדה הזו "לא משקפת באמת ערכים אמריקניים".

כאילו על-פי אות מוסכם פצחו ליבני ולפיד בהגנה על הודעת ארצות-הברית המגנה את ישראל, ושוב האשימו את נתניהו בגרימת נזק ליחסי ישראל-ארצות הברית. לפיד המשיך ותקף את תכניתו של נתניהו לבנות כ-400 יחידות דיור בהר חומה וכ-600 ברמת שלמה. "התכניות האלה יובילו למשבר רציני בין ישראל לארצות הברית, ויזיקו למעמדה של ישראל בעולם", אמר לפיד.

עוד התפתחות שנראית לגמרי מתוכננת היתה כאשר ג'פרי גולדברג תיאר באטלנטיק את היחסים בין ישראל לארצות הברית כ"משבר חריף ביותר". הוא דיווח כי פקידי ממשל בכירים כינו את נתניהו "קשקשן פחדן" (צ'יקנשיט) בכל הנוגע למהלכי השלום. גולדברג  עוד הוסיף מתוך כפיות טובה שביבי הוא "פחדן" בכל הנוגע לאיום הגרעיני האיראני.

רמה כזאת של דיבור בעימות דיפלומטי בין ארצות שאמורות להיות בעלות ברית הוא חסר תקדים. האטלנטיק פרסם חילופי דברים גסים יותר שנראו ממש קומיים. אבל זה היה בין אויבים. זה לא הפריע ליאיר לפיד לעוט על ההערות הוולגריות כדי לשחרר ביקורת מרומזת כלפי נתניהו: "רק לפני כמה ימים אמרתי שיש משבר אמיתי ביחסים וצריך לטפל בו בצורה אחראית". והטיף לפקידים ישראלים ואמריקנים לגבי "הצורך לטפל במשבר מאחורי הקלעים".

מה שהוסיף שמן למדורה נגד ביבי היה הדיווח לפני כשבוע וחצי של 'הארץ' שממשל אובמה ניהל דיונים סגורים על האפשרות לנקוט בצעדים מעשיים נגד "ההתנחלויות", ושוקלים סנקציות נגד ישראל או צעדי ענישה באו"ם. בעוד שמחלקת המדינה טוענת שהדיווחים האלה הם "חסרי בסיס וחסרי תוקף", הכתבה ב'הארץ' כבר הצליחה לספק דלק להתקפות על נתניהו.

האמריקנים בחנו את לפיד

וזה המקום להזכיר מידע משמעותי. בחודש מארס, מקור דיפלומטי בירושלים, אדם שיודע דבר או שניים מהנעשה, אמר לי שנציגים של ממשל אובמה קיימו פגישות עם לפיד כדי לעשות לו בידוק פוליטי-מדיני. הם רצו לדון בסוגיה, איזה מין ראש ממשלה הוא יהיה אם ינצח בבחירות בעתיד. המקור הדיפלומטי אמר שממשל אובמה מזהה את לפיד כ"מתון" שיתמוך בשיחות בין ישראל לפלסטינים. בעוד שהפגישות המדוברות היו אולי תמימות, סוג של פגישות היכרות עם שר האוצר החזק, בכל זאת יש בהן כדי לתדלק את התחושה שממשל אובמה פועל בחשאי כדי לשנות את הסדר הפוליטי במדינה היהודית.

בסופו של יום, התערבות פוליטית מסוג זה יכולה לחזור כמו בומרנג ובעוצמה רבה. התמיכה שלה זוכה אובמה בציבוריות הישראלית היא עלובה. סקר של הג'רוזלם פוסט הראה לא מכבר שאחוז הישראלים שמאמינים כי לאובמה יש יחס חיובי או נייטרלי כלפי ישראל צנח פלאים. הישראלים ברובם הגדול רואים באיראן את האיום הקיומי הגדול ביותר ומגיבים בחיוב לעמדתו הקשוחה של נתניהו נגד המשא-ומתן שארצות-הברית מובילה. באופן יוצא דופן נתניהו זוכה לתמיכה של ממשלות מצרים וערב הסעודית במדיניות האזורית שהוא נוקט. נצטרך להמתין ולראות אם הישראלים מוכנים להפקיד את ביטחונם בידי טירון פוליטי יחסית כמו לפיד או בידי אישיותה המתפתחת ומשתנה ללא הרף של ציפי ליבני נוכח האיומים המצטברים נגד מדינת ישראל.

__________

אהרן קליין הוא שדרן רדיו, מגיש תוכנית אירוח שבועית, סופר ופובליציסט. את מאמריו ניתן למצוא באתר www.kleinonline.com

המאמר פורסם במקור באתר הג'רוזלם פוסט. אנו מודים להם ולמחבר על הרשות לתרגמו.