אובמה ותרומתו לדה-לגיטימציה של ישראל

ההלבנה הבלתי-פוסקת מצד ממשל אובמה לפשעים המתבצעים ברחבי העולם המוסלמי ומגיעים ממנו למערב, מהווה גורם עידוד לאנטי-ישראליות • במקביל ליחס המתעלם כלפי האיסלאם הרדיקלי מתופף אובמה בנושא הישראלי בתופי הטם-טם • לא פלא שבאמריקה נוצרה אווירה נוחה לפעילות אנטי-ישראלית

האם המתח בין ממשל אובמה וממשלת נתניהו הוביל בסופו של דבר להתגברות האנטי-ישראליות והאנטישמיות בארצות-הברית, והעניק רוח גבית למסע הדלגיטימציה נגד ישראל? אמנם אי-אפשר לענות לשאלה בצורה מדעית, אך ישנם גורמים שונים שבאמצעותם ניתן לדון בנושא.

הבעיה העיקרית נמצאת בהזנחה שמאפיינת בדרך כלל את אובמה ביחס לפשעים שמקורם בעולם המוסלמי. הגישה המעוותת הזאת הפכה לגלויה בביטוייה השונים מאז תחילת נשיאותו, ולמעשה עד היום. הגילוי האחרון והאבסורדי ביותר של גישת אובמה לנושא נחשף בשנה האחרונה, בעקבות גל כריתת הראשים ומעשי הרצח ההמוניים בסוריה ובעיראק, מעשי ידיה של 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש). כמה משקיפים, כולל ברק אובמה עצמו, התחילו להציג את דאע"ש כהתגלמות הרשע הטהור. במקביל, מלביני האסלאם טענו שאין שום קשר בין דאע"ש לאיסלאם. בנאום שהתייחס לארגון אמר אובמה שדאע"ש "איננו איסלאמי" והוסיף: "שום דת אינה מצדיקה הרג של חפים מפשע". זה כמובן היה שקר גס.

המלך התיאולוג

רגשותיו של אובמה מקובלים גם על ראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון, שאמר על דאע"ש כי "הם מתרברבים בברוטליות שלהם. הם טוענים שפעולותיהם נעשות בשם האיסלאם. זה שטויות. האיסלאם הוא דת של שלום. הם לא מוסלמים. הם מפלצות".על כך אפשר לומר, שאם אפלטון דיבר על המלך-הפילוסוף, אובמה וקמרון משיקים מודל מקביל: של המנהיג הפוליטי כתיאולוג. זהו בכל מקרה תרגיל יוצא מגדר הרגיל בהתחשב בעובדה שמדובר בתיאולוגיה של האיסלאם, דת ששניהם אינם נמנים על מאמיניה.

כותב אנדרו מקארתי, מומחה הטרור האמריקני: "התפיסה שהמדינה האסלאמית היא תופעה חדשה ושונה אף סוטה בהשוואה לאיום העליונות האסלאמיסטית שאנו חיים איתו מזה שלושה עשורים היא מוטעית, ואולי אף מסוכנת. עריפת ראשים איננה שיטת טרור ג'יהאדיסטית חדשה, ובוודאי שאינה ייחודית למדינה האסלאמית. למעשה, צבא סוריה החופשית הנתמך בידי ארצות הברית והדוגל גם הוא בעליונות-איסלאמית, השתמש לאחרונה באותן שיטות עריפה כנגד המדינה האסלאמית". בכך שהוא מכריז על דאע"ש כי "אינו-אסלאמי", אובמה מכבס ומלבין את האיסלאם הג'נוסיידי. גם הגישה לגבי חמאס היא דוגמא לפעולת המכבסה של ממשל אובמה, כי הרי ההגדרה היחידה לאידיאולוגיה של חמאס היא איסלאמו-נאציזם. ממשל אובמה רואה בחמאס גורם רצוי באחדות הפלסטינית. האם צריך להזכיר, כי באמנת חמאס יש קריאה לרצוח את כל היהודים רק כדי לרצות את אללה?

אובמה מפנה את מבטו שוב ושוב מבעיית חמאס. בראיון לתומס פרידמן בניו יורק טיימס, הוא אמר: "במידה מסוימת ביבי חזק מדי ובמובנים אחרים עבאס (אבו מאזן) חלש מדי מכדי להביא את שניהם לבצע החלטות נועזות מהסוג שמנחם בגין ואנואר סאדאת היו מוכנים לעשות". זו הייתה השוואה מופרכת ברמות קיצוניות. זאת, משום שמאחורי עבאס ותנועת הפת"ח שלו ניצבת התנועה האיסלאמו-נאצית חמאס. חמאס פופולרית הרבה יותר מפת"ח. היא זכתה ברוב פרלמנטרי בבחירות הפלסטיניות היחידות, בשנת 2006. סאדאת, לעומת עבאס, ייצג ממשלה מצרית לגיטימית.

אובדן פרופורציה מוסרית

הבעייתיות של השקפת עולמו המעוותת של אובמה לגבי העולם המוסלמי היתה ברורה כבר בנאום קהיר שלו ב-2009. אובמה השתמש בביטויים מתנצלים ופייסניים והמעיט מאוד בערכה של ההתנהלות הנפשעת המאפיינת חלקים רבים בעולם המוסלמי. אובמה עשה שימוש במוסר כפול על ידי השמטת עובדות חשובות רבות. הוא הודיע שהגיע הזמן לשים סוף להתנחלויות הישראליות. הוא לא אמר, ש"הגיע הזמן שמצרים ומדינות מוסלמיות אחרות יחדלו מההסתה האנטישמית הרצחנית נגד יהודים". אובמה, המגדיר עצמו כנוצרי, לא הזכיר בכלל את הרדיפות נגד נוצרים הנמשכות ללא הפסק בארצות מוסלמיות שונות. הוא אפילו התעלם מאינטרסים לאומיים אמריקנים: הוא לא אמר דבר בנוסח, "במאה החדשה הזאת כבר חזינו במתקפת טרור חסרת תקדים ב-11 בספטמבר, התקפה שהמניעים של הפושעים שביצעו אותה היו מוסלמיים דתיים".

לכל מנתח רציני ברור ומוכח שהבעיות המתמשכות והסכנות הנובעות מתוך העולם המוסלמי הן המאיימות על שלום העולם ועל החיים עצמם ברוב הדמוקרטיות המערביות. ואף על-פי כן, בנאומו בעצרת האו"ם ב-2013 אובמה אמר, כי "בטווח הקרוב המאמצים הדיפלומטיים של אמריקה יתמקדו בשני נושאים ספציפיים: המירוץ של איראן לנשק גרעיני והסכסוך הישראלי-ערבי. בעוד ששתי הבעיות האלה אינן הסיבה לבעיות האזור, הן בכל זאת מקור עיקרי לחוסר היציבות בו מזה זמן רב מדי. פתרונן יוכל לעזור להניח יסוד להסדרת שלום נרחב יותר". חלק גדול מנאומו הוקדש לסכסוך הישראלי-פלסטיני, במקום להתמקד בבעיות הגדולות והחשובות יותר שבפנינו.

לא חלף זמן רב מאז ואובמה החליט שעל ארצות-הברית להיכנס שוב למעורבות צבאית בעיראק כדי להילחם בדאע"ש. לאחר מכן הורחבה הפעילות הצבאית האמריקנית לסוריה, שם לא היה הצבא האמריקני מעורב אי פעם בעבר. ולמרות זאת – שתיקה מצד ממשל אובמה – מלבד בנושא הגרעין האיראני – בכל הנוגע להתפתחויות בעולם האסלאמי שיש בהן כדי לאיים על שלום העולם.

מנהיג יהודי אמריקני שדיברנו איתו הזכיר גם הוא את הקשר המוסלמי. הוא אמר, כי "הדחיפה החוזרת ונשנית בנושא הישראלי, הדיבורים הבלתי-פוסקים בנושא ישראל, מצד אנשים המקורבים לממשל, תורמת, גם אם לא באופן מפורש, לאווירה נוחה עבור אלה התוקפים את ישראל בקמפוסים, ובמידה פחותה יותר בכנסיות מסוימות. וכמובן קשה שלא לראות שהממשל עדיין תופס את האחים המוסלמים כגורם חיובי שאמריקה יכולה לעשות איתו עסקים; זה למעשה מספק לחמאס את עורק החיים שלו". והוא הוסיף עוד: "ובקשר לאנטישמיות. הממשל לא דרבן במיוחד את משרד התובע הכללי לחקור תקריות אנטישמיות. משרד המשפטים בממשל אובמה התמקד בעיקר בסוגיות גזע. בצד החיובי, אפשר לציין את כוונותיו הרציניות של אירה פורמן, הנציב המיוחד לנושא האנטישמיות, בדרך שהוא ממלא את המנדט שניתן לו".

זה האסלאם, טמבל

היה מאוד קשה לאנשי אקדמיה ומחרימים אחרים של ישראל לקדם את ענייניהם אם אובמה היה פועל ביושר בנושא האיומים האדירים לאנושות שמקורם בחלקים שונים של האיסלאם. אנשי החרם היו נחשפים בקלות כפי שהם – כאנטישמים. זאת משום שכולם היו רואים, שהם מתמקדים בנושא שולי ביותר, בזמן שהעולם התרבותי מחכה למענה לאיומים מצד האיסלאם הרדיקלי.  איומים אלה כוללים אלימות קיצון, ג'יהאדיזם, גירוש נוצרים, אפליה נגד נשים, עבדות ואלו רק כמה סעיפים בגליון המכשלות של העולם המוסלמי.

העובדה שממשל אובמה מכנה את נתניהו "צ'יקנשיט" ועוד ביטויי שנאה שהוזכרו על-ידי העיתונאי ג'פרי גולדברג, לא הייתה רלוונטית אם ההתמקדות של הממשל היתה על פשעים שמקורם בחברות המוסלמיות. היו רואים בביטויים כאלה סטייה של כמה אנשים, שאסור להם להיות מועסקים על ידי הממשל האמריקני.

התשובה אם כך לשאלה שפתחנו בה, נראית חיובית. כן, ממשל אובמה מקדם דלגיטימציה של ישראל וכן מהווה גורם תורם לאנטי-ישראליות. בעיקרו של דבר זה לא נובע מעמדתו הדו-משמעית ביחס לישראל, אלא מהלבנת רבים מהפשעים החמורים שמתרחשים בעולם האיסלאם.