העולם זקוק לשוטר אמריקני חזק

עורך ה'וויקלי סטנרדרט' ויליאם קריסטול: על חשיבות השימוש בכוח, למה 'צוק איתן' לא היה כישלון והסיבה האמיתית מאחורי המשבר בין ישראל לארה"ב.

"הטעות הגדולה לדעתי הייתה הנסיגה מעיראק והפקרתה ללא כוחות אמריקניים"; ויליאם קריסטול. צילום מסך

"בשנים 2005-2003, לאחר שפלשנו לעיראק, האיראנים פחדו שהם הבאים בתור. זו הייתה הפעם היחידה שהם באמת עצרו את תוכנית הגרעין שלהם. מבחינתי מדובר באירוע מאיר עיניים. אז למדתי שהאיראנים מגיבים רק לאיומים ולכוח. אם אתה מאותת פעם אחר פעם שאתה לא רוצה ולא מעוניין להשתמש בכוח – גם כאשר אתה צריך להשתמש בו, כמו בסוריה – יש לכך השפעה רעה מאוד".

עבור ויליאם קריסטול (62), המייסד והעורך הראשי של המגזין השמרני 'הוויקלי סטנדרט', כשמדובר באינטרסים הלאומיים של אמריקה ושימור מעמדה כמעצמה עולמית, אסור להתפשר. דוגמה לכך הוא רואה בסוריה שלאחר פרוץ מלחמת האזרחים. "למצב בסוריה יש השפעה נוראית ברחבי העולם ביחס לתדמיתה של ארצות הברית", הוא קובע. עד כמה הוא משפיע למד ביל קריסטול לפני כשנה, כאשר יצא ליפן יחד עם משלחת של אנשי מדיניות חוץ. "במהלך הסיור נפגשנו גם עם ראש הממשלה היפני", נזכר קריסטול. לאחר שהתיישב לידו, קריסטול עוד לא הספיק להודות על האירוח ומיד קטע אותו ראש הממשלה: "לפני הכל, אני חייב לשאול אותך שאלה: מה קרה לכם בסוריה?".

"פתאום קלטתי כמה תשומת לב מקדישים בחלק הזה של העולם להחלטה שמתקבלת בארצות-הברית בנוגע למזרח-התיכון", אומר קריסטול. "זו רק דוגמה אחת שמסבירה כמה כולם מוטרדים מהשאלה, 'האם אי-אפשר לסמוך על ארה"ב'". לדבריו, זוהי תופעה ייחודית. "למשל, עם על הכבוד לאוסטרליה, זה לא משפיע ולא משנה כל כך מה עמדתה ביחס לסוריה. זה היה לקח חשוב ותזכורת למרכזיותה של ארה"ב בעולם".

הדיקטטור צריך לשלם מחיר

את גישתו של קריסטול, בעל דוקטורט לממשל מאוניברסיטת הארוורד, מכנים בשם ניאו-קונסרבטיזם (ובקיצור: נאו-קון), וקריסטול, כיום ברשת החדשות ABC ומבכירי הפרשנים השמרנים בארה"ב, נחשב בעיני רבים לאחד מדובריה המרכזיים. תפיסת עולם זו עולה מתוך המחנה הרפובליקני ודוגלת בשימוש בכוח צבאי וכלכלי אמריקני במטרה להילחם בטרור, להשליט סדר עולמי, להפיל דיקטטורות ולקדם יצירת משטרים דמוקרטיים-ליברליים.

מי שייצג את התפיסה הזאת הלכה למעשה בצורה מובהקת היה ממשל ג'ורג' וו. בוש: הפלישות לאפגניסטאן ולעיראק ב-2001 ו-2003 היו התוצאה. למרות שמעולם לא עבד באופן רשמי כאיש הממשל, קריסטול היה אחד מתומכיו הגדולים של הנשיא בוש הבן. על כך הוא סופג מטחי ביקורת עד היום.

ביל קריסטול, כיום עיראק מפורקת לגורמים, דאע"ש מחוללים זוועות בשטח ואיראן פועלת בגלוי במטרה לבסס את כוחה באזור. במבט לאחור: האם הפלישה לפני 11 שנים הייתה טעות?

"קשה לומר כרגע האם הפלישה לעיראק הייתה הצלחה או כישלון, מכיוון שלא הייתה לנו מדיניות עקבית אחת. אם היינו שולחים מספיק חיילים לעיראק, כפי שקרה לבסוף ב-2007 [ראו בהמשך, א.ג], הייתה לנו תוצאה טובה יותר ומצב טוב יותר היום מאשר בתקופת סדאם או במצב הנוכחי. בהיסטוריה של מדעי המדינה אתה צריך להשוות את התוצאה בשטח עם התוצאה הסבירה שהייתה יכולה להיות [אלמלא פעלת]. אם סדאם עדיין היה בשלטון כש'האביב הערבי' התרחש, ואיראן הייתה משיגה נשק גרעיני, סביר להניח שסדאם היה מוחץ את מתנגדיו ומשיג נשק גרעיני משלו כדי להבטיח את מעמדו. לחלופין, סדאם היה מודח מהשלטון ואז האזור היה מידרדר לכאוס, כפי שאנחנו רואים כיום בסוריה ובמדינות נוספות".

ובכל זאת, אין ספק שהפלישה לעיראק היוותה זרז לכאוס השורר בה בימים אלה. איפה לדעתך הדברים השתבשו?

"באופן כללי, הטעות הגדולה לדעתי הייתה הנסיגה מעיראק והפקרתה ללא כוחות אמריקניים. 'אביב ערבי' שמתרחש כאשר לאמריקה יש עדיין כוח ונכונות לעצב את האירועים נראה אחרת לגמרי מאשר מצב שבו ארה"ב בנסיגה. או אז ה'רעים' מתחזקים וה'טובים' – והיו חבר'ה 'טובים' בסוריה בהתחלה – חוטפים מכל הכיוונים ללא גיבוי אמריקני, והמצב הופך עבורם לגרוע בהרבה. לכן, אני לא מתנצל על התמיכה שלי בפלישה לעיראק. אני חושב שאם היינו מותירים את סדאם בשלטון אחרי כל מה שקרה בעשור שלפני כן, היה זה סימן משמעותי לחולשה אמריקנית; סימן שכל המשמעות של ה-9.11 הייתה רק הפלישה לאפגניסטן".

"ככל שאתה מוכן לעשות יותר כך אתה צריך לעשות פחות"; לוחם אמריקני בעיראק. צילום: צבא ארה"ב. CC BY 2.0
"ככל שאתה מוכן לעשות יותר כך אתה צריך לעשות פחות"; לוחם אמריקני בעיראק. צילום: צבא ארה"ב. CC BY 2.0

דרוש שוטר אמריקני לעולם

קריסטול ממשיך: "אם היית אומר לי באותו זמן שאובמה עומד להפוך לנשיא ולהסיג את הכוחות בכל מקרה, יכול להיות שהייתי חושב שהתוצאה לא תהיה טובה, ולא כדאי לפלוש לעיראק מלכתחילה. אבל מה לעשות, ואין לנו את היכולת לחזות את העתיד. בסופו של דבר, כל החלטה כזו היא הפעלה של שיקול דעת, ואי אפשר לתכנן  את הכל ברמה הטקטית. אבל באופן כללי, באותו זמן חשוב היה להדגיש את העובדה שבוש היה חזק, שאנו תומכים בחברינו ובבעלי בריתנו, ושאנחנו דוחפים גם את הארצות הערביות בכיוון של משטרים טובים יותר. האם הרעיון הזה היה יותר טוב, בהשוואה למדיניות של אובמה? הייתי אומר שכן".

שנים לפני מלחמת המפרץ השנייה, גם בתקופת ממשל קלינטון, דחף קריסטול להפלתו של סדאם. "אני טענתי שלהשאיר את סדאם בשלטון ב-1991 הייתה טעות", הוא מסביר. "איזה מן מסר אתה שולח לדיקטטור שפולש למדינה, כאשר אתה דוחק אותו חזרה אבל משאיר אותו על כנו? איזה לקח הוא למד? הוא למד שהוא לא משלם מחיר. לבסוף אפילו קלינטון עשה מהלכים נגדו".

אתה מדבר רבות על הנחיצות של כוח אמריקני במזרח-התיכון. מדוע בעצם ארה"ב צריכה בכלל להיות כאן?

"במהלך השנים למדנו שהמזרח-התיכון הוא חלק חשוב בעולם. יש אינטרסים של מקורות אנרגיה; יש בעלות ברית חשובות, כמו ישראל – שזו סיבה טובה כשלעצמה. אבל באופן כללי הייתי אומר שארה"ב משחקת תפקיד חשוב וייחודי בעידן שלאחר המלחמה הקרה, ואם אנחנו לא נשמור על איזה שהוא מושג בסיסי של שלום וסדר, או נעזור לאחרים לשמור על השלום והסדר, יהיה אי-סדר שנוטה לגלוש לכאוס. וזה מצב שהוא מסוכן לנו, ולעולם כמובן. ראינו זאת באפגניסטאן – מדינה הרבה פחות חשובה במזרח-התיכון. במהלך עשור התעלמנו ממה שהתחולל שם, מה שהוביל לעליית אל-קאעידה ולאירועי ה-9.11.

"באזור הזה, ההתעלמות עלולה להוביל לאירועים גרועים בהרבה – כמו למשל מירוץ חימוש גרעיני הכולל את איראן, מצרים, טורקיה וסעודיה. כך שאני מאמין שבסופו של יום על ארה"ב למלא את תפקיד 'השוטר של העולם', במובן מסוים. אף אחד לא אוהב את הביטוי הזה; אף אחד לא אוהב להשתמש בו כי הוא נשמע פרובוקטיבי. אבל האמת היא שאם אין 'שוטר', אז יש יותר פשע. חלק מהפשעים, כמובן, אי אפשר למנוע, וארה"ב לא יכולה להסתובב בכל מקום ולכלוא דיקטטורים. אבל במקום כמו המזרח-התיכון, בו יש כזה פוטנציאל לשילוב של טרור, נשק להשמדה המונית, פנאטיות ורדיקליזם, אם אנחנו לא נפקח עליו עלול להיווצר מצב מאוד מסוכן כי אין אף אחד אחר שיעשה זאת במקומנו".

אתה לא סומך על הכוחות האזוריים המתונים שימצאו את הדרך להסתדר בעצמם?

"ייתכן שאם ניסוג אז ישראל תמצא דרך לדאוג לגבולותיה וא-סיסי ידאג למצרים, בתקווה שמלך ירדן יחזיק מעמד. אבל אפילו ישראל, מצרים וירדן יהיו הראשונות להודות שארה"ב חזקה מועילה להן. אז אני לא חושב שאנחנו צריכים לשלוח כוחות לכל מקום ולהיות בכל מקום. בחלק גדול מהמקרים אנחנו יכולים רק לתמוך בבעלות בריתנו ולדאוג שהן תהיינה חזקות. אבל בסופו של יום אנחנו צריכים להיות שם כדי לוודא שיש סדר עולמי בסיסי".

כיצד "השוטר של העולם" בוחר איפה לפעול? אם ניקח לדוגמה את פרו וקולומביה – סחר הסמים פוגע ומשפיע בצורה רחבה על ארה"ב. למה לא לפלוש לדרום אמריקה?

"ברוב המקרים, ארה"ב לא פולשת למדינות אחרות. אנחנו כן עוזרים לשכנינו בדרום אמריקה. כך למשל, בקולומביה השקענו הרבה מאמצים, משאבים ומימון כדי לסייע לממשלה ידידותית. כנראה שהיינו צריכים לסייע אפילו יותר. כשאני אומר שמירה על הסדר העולמי, אני לא מדבר בהכרח על פלישה. צריך לזכור שבמהלך עשרים השנים האחרונות ארה"ב פלשה בדיוק לשתי מדינות: אחת זו אפגניסטאן והשנייה זו עיראק.

"כשאתה עומד מול סיטואציות מהסוג הזה אתה צריך להיות סלקטיבי ולהפעיל שיקול דעת ביחס למה חשוב ומה פחות חשוב. ואני לא אומר שאנחנו צריכים להתערב בכל מקום במזרח-התיכון. יש הרבה מקומות בהם קורים דברים שאינם לרוחנו אך אנו חושבים שהם לא מספיק חשובים, ואנחנו נשארים בחוץ. באלג'יריה יש מלחמות, בסודאן מתרחשים אירועים איומים, בתימן יש בלגן גדול ואנחנו לא שולחים לשם כוחות, למעט התקפות המל"טים שנועדו לבלום את הטרור ולחזק את החלק הפחות-גרוע של המשטר שם".

קריסטול מבהיר כי גם סיוע של תמיכה מבחוץ חייב להיות מגובה בנכונות לפעול. כפי שהוא רואה זאת, "ככל שאתה מוכן לעשות יותר, כך אתה נאלץ לבסוף לעשות פחות. זה לא מדע טילים. איך ישראל שומרת על גבולותיה? היא לא ממהרת לפתוח במבצע צבאי על כל תקרית, אבל אם יש איום אמיתי, איום טרור או אירוע שיכול לצאת משליטה – זה עניין להפעלת שיקול דעת. אז פעם ישראל פועלת בתגובת-יתר, ולפעמים היא מגיבה פחות ממה שצריך". כשאני אומר לו שאני לא מכיר מקרה שישראל הגיבה "יתר-על-המידה", הוא צוחק: "טוב, גם אני לא. אבל בתיאוריה היא יכולה. לפחות על הנייר צריכה להיות לך היכולת לפעול, ובתקווה שבינתיים אתה בונה כוחות מקומיים ידידותיים ואמינים, שיוכלו לעשות עבורך את העבודה".

הנסיגה מוטטה את ההישגים; אובמה והזוג קלינטון, 2008. צילום: Barack Obama, CC BY-NC-SA 2.0
הנסיגה מוטטה את ההישגים; אובמה והזוג קלינטון, 2008. צילום: Barack Obama, CC BY-NC-SA 2.0

 האם הביקורת על 'צוק איתן' מוצדקת?

 בשנים שלאחר הפלישה לעיראק המצב באזור הלך והידרדר. הגופות הלכו ונערמו והפופולריות של הנשיא בוש הגיעה לשפל חסר תקדים. הסכסוכים העדתיים בין הסונים, השיעים והכורדים הובילו להתעצמות פעולות האיבה, והטרור פרח. השינוי חל בשנת 2007, אז הגה ההיסטוריון הצבאי פרד קייגן, חברו הטוב של קריסטול, תוכנית בשם "לבחור בניצחון: תוכנית להצלחה בעיראק", פעולה שכונתה לאחר מכן בשם "הנחשול" (Surge).

"לא היו לנו מספיק כוחות", טוען קריסטול. "חשבנו שנוכל לטהר את האזור במהירות. מה שקרה בפועל הוא שהסכסוך בין הסונים לשיעים התגבר והיו אז דיונים מה לעשות. אני אמרתי –  או שאנחנו יוצאים משם, או שאנחנו שולחים עוד כוחות כדי לייצב את האזור. בסופו של דבר [בהתאם לתוכניתו של קייגן, א.ג] אכן שלחנו כ-40,000 חיילים, ועד סוף 2008 המצב היה הרבה יותר טוב. לא מושלם, כיוון שהמתחים העדתיים עדיין נותרו, אבל לפחות הם לא הרגו אחד את השני".

תוכנית התגבור הזאת הייתה יכולה לעבוד לטווח ארוך, אומר קריסטול. אך אז, המחיר הכבד שגבתה הפלישה מהאמריקנים – בנפש ובממון – הכריע את הכף. "ברגע שהתחלנו לאותת שאנחנו עומדים לצאת מעיראק, כל התמריצים התהפכו לרעה: השיעים פנו לחפש את תמיכת איראן, הסונים דאגו גם הם לעתידם, הקצינו, ופנו לכיוון אל-קאעידה ושאר הארגונים הרדיקליים. הכורדים הבינו שאין להם על מי לסמוך אלא על עצמם, וכך באמת הגענו למצב שבו אנחנו נמצאים היום".

 אתה נחשב לאחד התומכים הגדולים בפעולות קרקעיות רחבות היקף ("נעליים גבוהות על הקרקע"). האם זוהי הנוסחה לניצחון גם בעידן של לוחמה בטרור?

"באופן כללי, הייתי שמח אם כולנו היינו יכולים להשתמש רק בחיל האוויר ולא לשלוח כוחות קרקעיים. זה קל יותר ויש פחות נפגעים וכד'. יש הרבה מקרים בהם ארה"ב מפעילה רק כוחות אוויר, כמו במקרה של המל"טים [בתימן] ועכשיו מול דאע"ש. אז אני לא בעד לשלוח לכל מקום כמות גדולה של כוחות קרקע. שוב, זה עניין של הפעלת שיקול דעת".

בקיץ האחרון עברנו את מבצע 'צוק איתן' בעזה, בו נעשה שימוש רב בחיל אוויר, אך תקיפה קרקעית מוגבלת ביותר. דבר דומה ראינו גם במלחמת לבנון השנייה. מה דעתך, כצופה מבחוץ, על הצורה שבה ישראל ניהלה את המערכות הללו?

"אני מכיר את הביקורת הקיימת בישראל על כך שלא עשו שימוש מספיק בכוחות קרקעיים בעזה, אבל אני לא מרגיש שאני מספיק בקיא כדי לבקר את הפעולות הללו. סך הכל, כצופה מבחוץ זה נראה שנתניהו פעל בצורה טובה אל מול הביקורת והלחצים החיצוניים שהיו עליו. אם ישראל רצתה לפגוע בצורה קשה יותר בחמאס, היה צורך לכבוש את כל עזה ולחסל את משטר חמאס בצורה כלשהי, מה שלא נראה לי שמישהו היה רוצה לעשות. אז אני מזדהה עם עמדתו של ביבי ונראה שהוא ניווט את הקרב בצורה די טובה, וכך הייתה גם התוצאה. גם בנוגע ללבנון, קשה לי להגיב על כך כצופה מן הצד, אך למרות כל הביקורות עברו כבר שמונה שנים של שקט. זה לא דבר מובן מאליו".

 למרות שלמעשה האיום לא הוסר.

"למרות הכל, הייתי אומר שאנשים קצת מגזימים בכמה התוצאה הייתה גרועה או טובה. כמו בעזה, אני לא חשוב שמישהו מעלה על דעתו לכבוש את לבנון עד בירות, כמו שהיה ב-82'. ככה זה במדיניות חוץ: אתה עומד בפני שורה של החלטות גרועות; שורה של ניצחונות לא-גמורים ולפעמים גם תבוסה חלקית. אי אפשר תמיד לנצח".

אבל צריך לדרוש לפחות תוצאה טובה סבירה.

"זו בעיה בשיח הפוליטי שלנו, בדגש על מדיניות חוץ, אותה גישה אוטופית – כאילו מישהו יכול שלא לטעות לעולם. והדבר נכון בעיקר במזרח-התיכון, שם לפעמים ניצחון חלקי הוא לא כזו תוצאה גרועה. ברור שזה יהיה נהדר אם יכול היה להיות ניצחון מושלם, וקיווינו לעשות את זה בעיראק. אך הלקח שלמדתי הוא שמדיניות חוץ היא קשה ולפעמים אתה משיג רק שני שליש ממה שניסית, וזה לא תמיד רע בעולם בו אנו חיים. בפרספקטיבה רחבה, ואני לא מתכוון להפחית בערך הקורבנות והאבדות או בגודל הסכנה, אבל צריך לזכור שישראל נלחמה מספר מלחמות וכמה אינתיפאדות ועדיין הצליחה להישאר מדינה מתפקדת, ואפילו משגשגת, זה בהחלט מרשים".

.
אי אפשר לצפות לניצחון מלא; צה"ל מפגיז את עזה במהלך 'צוק איתן'. צילום: מרים אלסטר, פלאש90

אובמה התרחק מהאופציה הצבאית

 מעבר לכל הדיון על מדיניות בטחונית בסביבה מזרח תיכונית מתדרדרת ובלתי צפויה, ביל קריסטול מאמין שהאיום הגדול ביותר שמעיב על האזור הוא עדיין הגרעין האיראני.

"זה איום גדול עבור ישראל", מדגיש קריסטול. "אפילו מועצת הביטחון של האו"ם אמרה שוב ושוב, שאיראן גרעינית זה דבר שאינו מתקבל על הדעת. היא עצמה אמרה שזהו משטר לא אחראי, תומך טרור, שההתחמשות האיראנית תוביל למרוץ חימוש אזורי ואף ייתכן שהיא תעשה שימוש בנשק הזה. כך שאני חושב, שאנחנו חייבים למנוע מהם להשיג נשק גרעיני ואני חושב שזה רע, שהנשיא אובמה התרחק כל כך הרבה מהאופציה הצבאית – האפשרות היחידה שיכולה לעצור אותם; לא בהכרח השימוש ביכולת התקיפה כמו האיום בתקיפה".

אומרים שהניסיון של נתניהו לעקוף את אובמה במטרה להחמיר את הסנקציות על איראן הוא אחת הסיבות להידרדרות היחסים בין ישראל לארה"ב. זה נכון?

"אני לא חושב שאובמה פועל לדרדור היחסים בכוונה [סביב הנושא הזה]. הרי הוא כבר אמר בעבר, שהוא מבסס איזשהו סוג של דיסטנס בין אמריקה לישראל. מההתחלה זה היה המסר שהוא העביר לעולם הערבי.

"נכון שיש מחלוקת בין ישראל לממשל אובמה בנוגע לאיראן אבל זה לא מסביר את העוינות הרבה כלפי ישראל. זאת אומרת, לגרום למהומה רבה סביב כמה בתים בירושלים, בתוך גבולות גדר ההפרדה – זה פשוט מטופש. אני בטוח שהמשטרים הקודמים של ארה"ב לא היו עושים זאת באותו אופן, גם אם הם מתנגדים עקרונית לבנייה. נראה לי שכאשר אובמה הפך לנשיא, בגלל הרקע האישי שלו, הוא חשב שהוא יהיה זה שישנה את יחסי ארה"ב עם העולם המוסלמי, וישראל, באופן טבעי, היא סוג של מכשול לכך. אז הוא ניסה להרחיק אותה. אני חושב שזה היה צעד די מטופש ונאיבי לחשוב שהעולם המוסלמי יחשוב שיש הבדל בינו לבין בוש הטקסני. זה לא משנה עבורם. אבל אובמה באמת האמין בכך. ראה למשל את נאום קהיר, ואיך הוא לא עמד במבחן המציאות".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. נעזוב את העבר ונתקדם.
    על סוריה להפוך ל3 מדינות.שיעית.סונית.כורדית.
    הדרוזים והנוצרים ונאמני אסד הסונים יגורו במדינה העלווית השיעית.
    עיראק תתחלק ל3 מדינות.שיעית.סונית.כורדית.
    הנוצרים יקבלו אפשרות להגר לאירופה או לחיות עם הכורדים.
    ירדן תתחלק ל2 מדינות.בדוית.ופלסטינית.
    תוקם מדינה פלסטינית קטנה עם חיבור לירדן כולל ערביי מזרח ים.
    איראן תופצץ והשלטון יופל והמדינה תחולק ל3 מדינות.סונית בלוציסטן.
    שיעית וכורדית.
    תימן תחולק ל3 מדינות.צפון.דרום.חותים.
    בחריין תפוצל לשיעים וסונים.
    סיני ימסר לבדווים.הקופטים במצרים יקבלו אוטונומיה או יהגרו לאירופה.
    לבנון תחולק בין נוצרים לשיעים.
    סודן תופצץ והשלום יאכף כולל בדארפור.
    צפון קוריאה תופצץ ותאוחד אחרי הפלת השלטון.
    העולם ינהל מערכה לחיסול מלחמות וטרור
    ומדינות מיעוטים המסוכסכות יחולקו לפי המיעוטים.
    כל מדינה בעולם שיש בה מיעוט בדלן המיעוט יקבל עצמאות.
    ברוסיה.בצרפת.בסקוטלנד.בקטלוניה.במלאווים.ובכל פינה.
    כולל קנדה בקויבק.ובלגיה תחולק
    זה יקרה במאה הנוכחית שהעולם יקבל מדינות חדשות.