הציטוטים של ברל שלבני לא רוצה שתקראו

לבני מגייסת את ברל וז'בוטינסקי להגנת מפלגת העבודה נגד "הקיצונים". אבל ברל היה קיצוני כמו גנדי: "ערביי הארץ עתידים לעבור לסוריה ועיראק".

האמת מסתתרת מאחורי הפוטושופ. ציפי לבני ליד האישה מהקמפיין. צילום: פלאש90

בילדותי ברל כצנלסון היה מישהו מהצד השני. אני לא עברתי צד ואת ילדיי אמשיך ללמד על תורת ז'בוטינסקי. האחדות של הרצוג ושלי היא בבחינת גר זאב עם ברל – הבנתי, הבנו, שחייבים לצאת למאבק משותף מול הקיצוניות שמאיימת לפגוע בערכים ששני המנהיגים הגדולים האלה – כצנלסון וז'בוטינסקי – האמינו בהם וחינכו עליהם. בבחירות האלה אנחנו יוצאים לקרב על עתידה של מדינת ישראל – זהו קרב על הציונות, על מגילת העצמאות. זהו קרב שבו מחנה ערכי, גדול וחזק מתאחד מול הימין הקיצוני כדי להחזיר את ישראל לעצמה ואת המדינה לאזרחיה. 

– ציפי לבני בבית ברל, באירוע לציון 70 שנה לפטירתו של ברל כצנלסון.

בגדול, ציפי לבני לא מעניינת והאיחוד של התנועה עם העבודה הוא בעיקר עבודה בעיניים ופליטת כדור לפני תחילת הקרב. תזמון אינו הצד החזק של הרצוג. מרוב לחץ שלבני תסגור עם לפיד, הוא התחפש לשטיח. בינתיים הצמד נשחק. אין לי טענות ללוליינות האידיאולוגית של לבני, אופורטוניזם אני מכבד. תכונה אנושית עתיקה ונושנה שלא נס ליחה בעולם הפוליטי. פעם זה כלנתר, פעם זה גולדפרב ושגב, ופעם זו לבני. מה שפחות נסלח לפוליטיקאי רציני היא בורות וסילוף. לבני יוצאת לקרב על דמותה של מדינת ישראל ועושה שימוש בברל כצנלסון וזאב ז'בוטינסקי כמי שהחזיקו בערכים מתונים, ערכים שהאמינו וחינכו עליהם, ערכים המנוגדים מן הסתם לימין הקיצוני, שהגברת לבני אוסרת מלחמה עליו כדי לנצח בקרב על מגילת העצמאות. מילים כדורבנות ומתוכן המסר ברור, לבני והרצוג הם ממשיכי דרכם של ברל וז'בוטינסקי, נתניהו ובנט הם ימין קיצוני הרחוק ת"ק על ת"ק פרסה ממשנתם המתונה של ברל, ז'בוטינסקי ובן גוריון. וואלה?

הטרנספר של ברל

עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בודאי לא. בחשבון אחרון – הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות… אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה 'אל מחוץ לארץ ישראל' פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק.

את הדברים הללו לא אמר הרב כהנא, אלא אחד ששמו ברל כצנלסון, בנאום במועצת איחוד פועלי ציון – התאחדות, בשנת 1937. זה היה בעקבות המלצות ועדת פיל באותה שנה לפיה יש לחלק את הארץ ולבצע חילופי אוכלוסין בין המדינות היהודית והערבית (כדוגמה ציינה הועדה את הטרנספר בין טורקיה ויוון)‏.

בניגוד לרבים בממסד הציוני, כצנלסון התנגד לרעיון חלוקת הארץ אבל כן תמך בטרנספר. בן גוריון משיקולים טקטיים זמניים, תמך בחלוקה ובהמלצות הועדה. "אם יתכן להעביר ערבים מכפר אחד לשני בתוך תחומי המנדט הבריטי – קשה למצוא איזה נימוק פוליטי או מוסרי נגד העברת אותם הערבים משטח העומד תחת שלטון יהודי לשטח שיעמוד תחת שלטון ערבי", טען בן גוריון. "אנו לא היינו יכולים להסכים להעברה – גם אם היא מוצעת ומוצאת לפועל על ידי אנגלים – אילו הייתה ההעברה כרוכה בנישול, כלומר בהריסת הקיום הכלכלי של האנשים המועברים. אבל גם מתוך חסידות יתירה וקפדנות מוסרית מקסימלית אי אפשר להתנגד להעברה, המבטיחה למועברים גם תנאים חומריים מספיקים וגם ביטחון לאומי מקסימלי, כפי שמחייבת ההעברה המוצעת על ידי הוועדה. בשביל הערבים שנתיישבו במדינה ערבית יהא בהעברה זו משום סיפוק מלא ושלם של מאווייהם הלאומיים, ואם ההעברה תבטיח להם גם תנאי-חיים חומריים לא גרועים מאלה שהיו להם במקומם הישן – ורק בתנאי זו תיתכן ההעברה – הרי גם מבחינה אישית וכלכלית אין לראות בהעברה כל פגיעה במצבם ובזכויותיהם".

Adari008-2
לא המצאה של לבני. קריקטורה של יהושע אדרי, הארץ 1939

אין לנו קיטבגים עם מורשת

‏רעיון חלוקת הארץ לשתי מדינות נולד במסקנות ועדת פיל (1937) שקמה בעקבות פרוץ המרד הערבי ב-1936 (בעצם, האינתיפאדה הראשונה). משום מה, נוטים להתעלם ממסקנה נוספת והיא רעיון הטרנספר שהופיע בהמלצות הועדה. כל בכירי הממסד הציוני הסכימו לרעיון ה"פאשיסטי", ה"חשוך" והלא מתון בעליל של העברת אוכלוסיה ממקומה. ההיסטוריון בני מוריס מצטט בספרו את דוד בן גוריון מיוני 1938, ישיבת הנהלת הסוכנות היהודית: "נקודת המוצא לפתרון שאלת הערבים במדינה היהודית (לפי תכנית החלוקה של ו. פיל)… היא עקירתם למדינות ערב… לאחר שנהווה רוב גדול בעקבות הקמת המדינה – נבטל את החלוקה. נתפשט על כל ארץ ישראל… המדינה היא רק שלב בהגשמת הציונות… להכשיר את הקרקע להתפשטותנו בארץ כולה". הכי מתון שאפשר. בן גוריון מנסח תורת שלבים ציונית. גם אם נתעלם משאלת ההיתכנות ומההשלכות לימינו, ברור שמבחינה מוסרית ערכית, רעיון הטרנספר היה מקובל אז.

וכן נסכם ונאמר, שכל הדיבור העבש על ארץ ישראל הישנה והטובה ועל אבות הציונות שהיו מתונים ודמוקרטים לפחות כמו דוברים בכנס של הקרן החדשה הם הבל ורעות רוח. עד שנת 66' הכפרים הערבים היו תחת ממשל צבאי, השב"כ היה זרוע מפלגתית ועדיין רב הנסתר על הנגלה. הניסיון לנכס היום את בן גוריון, ברל, ז'בוטינסקי או בגין כדוברי המחנה השפוי והמתון הינו מעשה מגונה בפומבי.

ראשית, היום זה היום ומה שקרה אז – היה אז. אין לדעת כיצד היו נוהגים ונוקטים ברל, בן גוריון וז'בוטינסקי נוכח המציאות הנוכחית. לא אני יודע איך, לא מר בנט ולא הגברת לבני. ובכל זאת, אם להסתמך על התבטאויות ובודאי על מעשים, הרי שהפרשנות החופשית של לבני והרצוג למה היו אומרים היום אבות הציונות נוכח "המצב", אין לה הרבה על מה להתבסס. כפי שההיסטוריה בלי פילטרים מלמדת אותנו. ואני מדגיש, גם אני לא יודע מה היה אומר ברל הציוני הסוציאליסט על עו"ד הרצוג ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן, ומה היה חושב על תנודותיה הפוליטיות של ח"כ ציפי לבני.

כשמאיר שטרית (עוד פליט לבני) התגאה ביוני 2006 בכנס בחירות של קדימה, כי "התנתקנו מכל האידיאולוגיות למיניהן. זה הייחוד של קדימה. יושבים כאן חברי מפלגת העבודה לשעבר, חברי הליכוד לשעבר, וחברים שלא היו במפלגות אחרות קודם לכן. כבר אין לנו קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון על הגב. אנחנו מסתכלים רק לעתיד". זה היה שטחי, חלול ורדוד ותוסיפו בעצמכם סופרלטיבים שליליים, אבל – האיש דיבר אמת. אמת עלובה שהתגלגלה עד כדי שני מנדטים בבחירות האחרונות, אבל אמת. ציפי לבני וכל כנופיית "מה בן גוריון היה אומר", פשוט מבלבלים את השכל עם ילקוט הכזבים.

Palestinian_refugees
בנט לא עשה את זה. פליטים ערביים בורחים מהגליל, 1948

מבצע 'מטאטא' של מפלגת העבודה

לסיום, למיטיבי לכת וקרוא. טקסט נוסף שמרחיב את היריעה.

ביום רביעי, י"א בתמוז התשנ"ג , 30 ביוני 1993, התקיימה הישיבה המאה-ואחת-עשרה של הכנסת השלוש-עשרה. בשעה 17:11 הזמין היושב-ראש רפי אדרי (עבודה) את ח"כ רחבעם זאבי ז"ל (מולדת) להעלות את הצעתו לסדר היום, הצעה מס' 1949 בנושא: תנועת העבודה לאן? זאבי ביקש לדבר בעקבות הצעת חוק של ח"כ תופיק זיאד לפסול את מפלגתו, הצעה שזכתה לתמיכה של חלק מחברי מפלגת העבודה.

"אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנוכחים, גדלתי וחונכתי בתנועת העבודה הציונית, החל מבית אבא ובית-חינוך לילדי עובדים, דרך תנועת הנוער וההכשרה בקיבוץ, ועד לשירות בפלמ"ח וחברות בקיבוץ, ואף רעייתי היא בת קבוצה. בתחנות אלה של חיי לימדוני לאהוב את המולדת ולהכירה, להאמין בציונות גדולה ואקטיביסטית, לשרת את העם בהתנדבות וללא שיור…

בפלמ"ח ובצה"ל למדתי, שהפתרון לסכסוך היהודי-הערבי טמון בהיפרדות העמים, מה שקוראים טרנספר. ממנהיגי בתנועת העבודה, ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון, למדתי ש'כל פקפוק שלנו בהכרח הטרנספר הזה, כל ספק שלנו באפשרות הגשמתו, כל היסוס שלנו בצדקתו – עלולים להפסיד שנסה היסטורית שאינה חוזרת', ציטוט מדברי בן-גוריון; וכי 'עלינו קודם כול להשתחרר מרפיון המחשבה והרצון והדעה הקדומה, שהטרנספר הזה לא ייתכן', ציטוט מדברי בן-גוריון; וכי 'ייתכנו מצבים אשר יעשו העברת אוכלוסים רצויה לשני הצדדים', ציטוט מדברי ברל כצנלסון.

יגאל אלון פיקד על מבצע 'מטאטא', שבו סולקו הכפרים הערביים שבין טבריה לצפת, ואפילו השם שנתן למבצע אומר על כוונותיו. יגאל אלון פיקד על כיבוש צפת וגירוש תושביה הערבים. יצחק רבין הורה לגרש את ערביי לוד ורמלה במצוותו של בן-גוריון.
וכך היה בכל החזיתות – בעכו, ביבנה, בבית-שאן, בבאר-שבע ובכל מקום שהדבר התאפשר.

ולא רק בתש"ח, גם במבצע 'קדש', שהיה בסיני, סילק אלוף פיקוד הצפון את הכפרים הערביים מהאזור המפורז המרכזי, ושמו של האלוף – יצחק רבין. במלחמת ששת הימים סילק דדו את כל הכפרים הערביים מרמת-הגולן באישורם של רבין, דיין ואשכול, ושלושתם מפא"יניקים. עוזי נרקיס סילק את כפרי לטרון ואת תושבי מחנות הפליטים ביריחו באישורם של הנזכרים לעיל. לוי אשכול הקים מחלקה ב'מוסד', שתפקידה לעודד טרנספר מרצון של ערבים מיש"ע, וגולדה מאיר ירשה אותו והמשיכה באותה דרך.
כל אלה היו טרנספריסטים שבאו ממפלגת העבודה. הם לא נמנו עם 'מולדת', אבל 'מולדת' הולכת בדרכם. אומנם איננו גורסים טרנספר בכפייה או גירוש כפי שדרשו וביצעו מנהיגי מפא"י, אלא אומרים טרנספר בהסכמה או טרנספר מרצון. כל הקיבוצים שאני מכיר התיישבו במקומם של כפרים ערביים שנקנו, או שברחו, או שנכבשו, או שטרונספרו. וכל ההתיישבות העובדת, פאר היצירה של תנועת העבודה, מבוססת על טרנספרים.

אני מבקש לבוא חשבון עם חברי כנסת מהעבודה על תמיכתם הנלוזה והמפוקפקת בהצעת חוק של חבר הכנסת זיאד, הידוע כ'ציוני ותיק ודורש טובת המדינה משחר הקמתה. תמכתם בהצעה, שלפיה אסור לי ולחברי ב'מולדת' ולכל ישראלי ללכת בדרכם ובעקבותיהם של בן-גוריון וברל.לפי זיאד ומחאמיד, להטיף לאמנה הפלשתינית התובעת את חיסולה של ישראל – מותר; להטיף לתמיכה בארגוני מחבלים – מותר; להטיף לפעול נגד צה"ל 'בכל האמצעים' – מותר. אבל להטיף לכך שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל, בלי שותפים – זוהי עבירה; להטיף לכך, שכל עם חוזר לארץ אבותיו כדי שתיפסקנה המלחמות – זוהי עבירה. אינני יודע אם תמכתם בזיאד כי אתם בדעתו, או שאתם משלמים לו אתנן בשל שותפותו ב'גוש החוסם'.

כאשר היה בן-גוריון לראש ממשלה, הוא מינה ועדת טרנספר להוצאתם של הערבים. לעומתו, רבין כשהיה לראש ממשלה, בחר כשותפים את שרידי הקומוניסטים האנטי-ציונים שרוצים לעשות טרנספר למפלגה ציונית של לוחמים וחלוצים. כיצד לא יבשו הידיים ולא כיסתה כלימה את פניכם כאשר הצבעתם יחד אתו? האומנם בשביל לשלוט מותר הכול, גם לחבור לשטן ולשונא? זקנותה של תנועת העבודה מביישת את נעוריה ובחרותה. לעת בלותכם דבק בכם הסרטן הממאיר של אובדן הדרך, המצפן והמצפון.

לשיטתכם ולשיטתו של 'המשורר' מנצרת, צריך להוציא את בן-גוריון רטרואקטיבית אל מחוץ לחוק. צריך לשרוף את כתביו ואת כתבי ברל, המטיפים לטרנספר ולסילוק הערבים מארץ-ישראל, ואוי לנו, שאנחנו עומדים כעת בקריית בן-גוריון.

האומנם אתם ממשיכיהם של בן-גוריון, של מפא"י, של 'אחדות העבודה'? או שכתר זה ראוי דווקא לאחרים? ואהיה ראשון השמחים אם אתם תחזרו למקורות התנועה שלכם, למשנתם של האבות המייסדים. אתם הרימותם את הידיים לתמוך בהצעת חוק אנטי-דמוקרטית של סתימת פיות. אתם, אבירי זכויות האזרח והחופש לסוגיו ולצורותיו, וכל זאת כדי לגמול ל'צדיק' מנצרת על תמיכתו בממשלת הכניעה והתבוסנות. תופיק זיאד הוא מנהיגה של מפלגה שסגדה לסטלין, הרודן והרוצח הכי גדול במאה שלנו, האיש שביצע טרנספרים בכפייה למיליוני בני-אדם, לעמים שלמים. הוא היה האלוהים שלהם, 'שמש העמים' קראו לו. עכשיו זיאד מדבר על מוסר?"

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. נכתוב זאת שוב – כל ניסיון לייחס לחדלת האישים לבני עמדות או אידיאות צפוי לכישלון.
    לבני היא בסה"כ תוצר של משרדי פרסום, מעבר לכך אין בה כלום. אפילו אנשי המחנה שלה, דוגמת גנגב-השלטון אהרן ברק, הגדירו אותה כ"חלולה",

  2. כשלאדם חסר עוצמה ואמינות אזל כל התחמושת כדי לירות על שונאיו, וכשאפילו חסידיו כבר מיצו ממנו, הוא משתמש בנשק התעמולה הכי אמולל:
    ש–ק–ר ! ! !

  3. כתבה טובה מאוד! המשפט הכי חשוב בעיניי הוא:

    "היום זה היום ומה שקרה אז – היה אז. אין לדעת כיצד היו נוהגים ונוקטים ברל, בן גוריון וז'בוטינסקי נוכח המציאות הנוכחית. לא אני יודע איך, לא מר בנט ולא הגברת לבני"

    אם אפשר ללמוד משהו מהמנהיגים בקום המדינה הוא הפרגמטיות. הם כבשו שטחים לא בשביל לקיים איזושהיא אידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה, אלא כדי להבטיח היתכנות מדינה יהודית. אידאולוגיה שסוברת שיש לתת לפלסטינים שטחים כמעשה מוסרי, כי "מגיע להם", אינה תואמת את מה שחשבו המייסדים. אבל גם אידאולוגיה שסוברת ששטחים מסויימים שייכים ליהודים כי ככה כתוב בספר בראשית היא לא שהובילה למלחמת העצמאות וששת הימים.

    המכנה המשותף של המייסדים הוא הרצון להקים פה מקום שקט ובטוח בשביל העם היהודי. למה אנחנו עדיין נותנים לקיצוניים משני הצדדים להרוס את זה ולמשוך אותנו ל"מדינת כל אזרחיה" מחד, או ל"מלכות דוד ושלמה" מאידך? גם אנחנו סך הכל רוצים לחיות כאן כיהודים, חופשיים ובבטחון.

  4. המשאלות שלך הם לא המשאלות של הערבים
    לטענתם כל הארץ שלהם
    והם דורשים חזרת הפליטים
    והערבים עומדים על העקרונות שלהם לנצח
    שלא כמו היהודים שמשנים מנטרה כל בוקר.
    אלה שמתנגדים לנסיגות הם אלה שדואגים לך
    כשיצאו מעזה הדרום נחשף לאיום גבוה ואף המרכז ועוד חלקים רבים
    כשיצאו מלבנון כל הצפון נחשף לאיום.
    ואם נצא מיוש כל המרכז ייהיה נתון לאיום מיידי.
    לצערי לצהל אין יכולת לעצור לא טרור ולא רקטות
    צהל יכול להגיב ולהעניש
    אבל לא לנצח ולעצור טרור
    למה? כי בשביל לעצור טרור
    צריך לכבוש את עזה.לבנון.יוש.
    וההנהגה ממש לא רוצה לשלוט חזרה עם כל המשתמע
    לכן צהל אין בכוחו להושיע
    אלא להתעמת כל פעם מחדש עם הפסקות מידי פעם
    אין נוק אאוט אלא ניצחון בנקודות.
    הוכח שכל שטח שמסרנו הפך לשטח טרור
    סיני.עזה.לבנון
    ולא כדאי שיהיה עוד

  5. אילו ז'בוטינסקי חי כיום, לבני המתהדרת לריק, כמו רוב נסיכי הליכוק והשפל, בנוצותיו של ז'בוטינסקי היתה עותרת לבג"צ נגדו ומאשימה אותו בהסתה:
    "אם אינך רוצה לפגוע בחף מפשע – גווע – ואם אינך רוצה לגווע תירה ואל תפטפט".
    (בתקופת המאורעות 1937)

    גם האוטו-אנטישמים היו מצטרפים אליה נגד ז'בו בגין דבריו לבנו ערי:"למה מותר להצהיר עקרונות ציונים בשם הרצל(אם כי אפשר להצהיר אותם בלי הרצל).. ולמה רק התורה נתבייש לצטט? הלוא אין זה אלא סנוביות ממין ידוע, סלידה ממשהו הקשור ב'ז'רגון' וממלבושים המוניים וכ"ו. אבל אצלי לא רק זה מכריע, לא רק המרד נגד 'הסלידה' והרצון להחזיר לחברה הגונה את התנ"ך ואת – הכול יכול – אני מרחיק לכת הלאה מזה: הפתוס הדתי כשהוא לעצמו נחוץ לנו..לו אפשר היה לברוא דור שכולו מאמין. הייתי שמח".

  6. ברל כצנלסון שרבים בשמאל מתהדרים לריק בנוצותיו,ספק אם למדו את דבריו הבאים על הבוגדים בעם:"היד המשלחת בנו את הפגיון ואת האבן ואת האש היא גם המשלחת בנו את הדיבה והעלילה. היד המשלחת בנו את המוות מבקשת לתת לשמצה גם את חיינו ולסלף את האמת שבחיינו ואנו נתבעים להגן על עצמנו לא רק מפני הפורעים הגופניים כי אם גם מפני פורעים רוחניים"!

    עוד מפניני ברל על קדושת 'הדמוקרטיה':"האם החלום שלנו על מדינה יהודית הוא דמוקרטי, כאשר מיליון ערבים הגרים בארץ ישראל אינם רוצים בנו? אם ננהג בדמוקרטיה בנושאים ערכיים, הרי שלא רק מדינה יהודית אסורה – כל מה שאנחנו עושים בארץ אסור עלינו".

    עוד על דת הדמוקרטיה של השמאל, אבל זהירות, הדרה והסתה לפניך, וזה לא הרב כהנא, זהו ברל, ראו הוזהרתם:"הזכיויות של עם ישראל על ארץ ישראל אינן עניין של דמוקרטיה. הזכויות שלנו כתובות בספר הספרים, ועמנו מזכיר בתפילותיו, במשך אלפיים שנה, שלוש פעמים ביום, את ירושלים וארץ ישראל. הזכות הזאת כתובה בלבו של העם, ולכן נלחמו היהודים ובמשך דורות סיכנו את נפשם ונתנו חייהם למען הארץ. זוהי זכות אנושית כבירה, שעומדת מעל תורות של סוציאליסטים, ליברלים ושמרנים".

    על הטרנספר:"טוב שכן רחוק מאויב קרוב".

    על הקושאן:"התנ"ך הוא המנדט שלנו. אין זו מליצה, זהו אחד הניבים המעמיקים של המחשבה הציונית…אל נעזוב את המיסטקה של ארץ ישראל ההיסטורית למען המיסטיקה של מדינה יהודית".

    ועל מעוותי הנפש החמוצים הרקובים כתב ברל:"היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף שכזה? שכלי ונפשי? שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח ואונס…ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות? וכאן בארץ ישראל ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו…אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מיני רנגטים ודגנרטים. כל עוד אפשר שיבוא ילד יהודי לא"י…ויטריפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאליסטית בנאצים הפלשתינאים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – אל ידע מצפונינו שקט".
    (אל מול פני המערכה).

    גב' לבני הציפורטוניסטית, די לשטות בציבור.