הפריימריז: שיטה לא מושלמת

שיטת הפריימריז הגיעה לארץ כהבטחה גדולה, אך כיום הפגמים בשיטה חשופים לכל. הפריימריז מאפשר לקבוצות לחץ להשתלט על המפלגות הגדולות

שבויים בידי קבוצות לחץ. צילום: פלאש90

ב1 במאי 2012 ירדו מחירי ביטוח האופנועים בישראל בכ- 30%. הסיבה היא לא ירידה בשיעור תאונות הדרכים או שינוי אחר בתחום הכלכלי אלא תזוזה מספרית בתוך מתפקדי הליכוד. מי שדאג להוזיל את הביטוח לאופנוענים הם כמה חברי כנסת מהליכוד שלאו דווקא מתעניינים באופנועים ובמחירי הביטוח, ויותר בלרצות כמות קטנה של 3,000 מתפקדי מטה האופנוענים בליכוד. לובי רוכבי האופנועים נחשב ללובי החזק בקרב רוכבי הרכב בישראל, וכשהם הבינו שהמפלגה שהולכת לשלוט בשנים הקרובות היא הליכוד, הם המירו את האיומים בחסימות כבישים המוניות לחתימה קלה על טופס בצירוף ו-64 שקלים שנותנים הרבה יותר ובקלות. את הסבסוד הגדול במחירי ביטוח האופנועים מממנים נהגי שאר כלי הרכב בישראל שפוליסת הביטוח שלהם התייקרה בעוד 130 ש"ח. כך יכולה קבוצה קטנה של נהגי אופנועים, ללחוץ נקודתית על חברי כנסת ולקבל יותר משאר הציבור שבוחר רק בקלפי: 3,000 אישים שכפו על יותר מ-2,500,000 נהגי רכב לסבסד אותם. ולמקרה שדאגתם, הם גם ידעו לגמול היטב לחברי הכנסת שתמכו בהם.

משמעות הביטוי "פריימריז" (primaries) היא בחירות מקדימות. כל פוליטיקאי זוטר יודע שקבוצות ממוקדות שמחליטות להתאגד, להתפקד למפלגה ולהצביע בבחירות המקדימות בתור גוש אחד שוות וחשובות בפועל הרבה יותר מכמות גדולה הרה יותר של מצביעים בבחירות הכלליות. לפי הערכות, קול אחד בפריימריז שווה כמו 45 קולות בבחירות הכלליות. כלומר, קצת יותר 2% מבעלי הקולות יקבע במי 98% האחרים יבחרו.

חברי "קבלה לעם", למשל, העוסקים בהפצת תורת הקבלה הצליחו בבחירות האחרונות לעיריית פתח תקווה והם הסיעה הגדולה בעייריה. אולם, השלב הבא שלהם בדרך לפוליטיקה הארצית הוא לא להקים מפלגה ולרוץ איתה אלא דווקא להתפקד למפלגת השלטון. הם כמובן לא היחידים: נציג השיטה בכנסת הוא חיים כץ, יו"ר ארגון העובדים של התעשייה האווירית, ובמקביל ולא בלי קשר, אחד מהח"כ החזקים במפלגה החזקה בישראל. ח"כ אחר במפלגה, כרמל שאמה הכהן, טען שעובדי התעשייה האווירית שכץ הוא נציגם בכנסת וחברה, מובלים באוטובוסים לקלפיות הפריימריז ואף מאוימים שהם לא יצביעו יאבדו את מקום העבודה. שאמה הכהן הבין היטב את הדברים, ולא במקרה עמד בראש שדולת האופנוענים בכנסת שקידמה את הוזלת הביטוח.

לפני כץ ושאמה עשו זאת בהצלחה קבוצת 'מנהיגות יהודית' בראשות משה פייגלין שהצליחה להתפקד בכמות משמעותית וליצור לובי אידיאולוגי תומך התנחלויות שנחשב על ידי חלקים אחרים מהליכוד כנטע זר. עם הצלחות כאלה, אין פלא שברשימה המתמשכת והבלתי נגמרת נמצאים בין היתר גם 'עלה ירוק', תנועת 'חינוך ישראלי' שקוראת להתפקד כדי להשפיע על כל החינוך בישראל, ואפילו חברי כפר ורדים שהגדילו לעשות והציבו עמדת התפקדות בסוף אספת חברים, במטרה להתפקד לליכוד כדי לקבל בחזרה את הטבת המס שנלקחה מהם.

פריימריז
השיטה הכי פחות גרועה? צילום: פלאש90

איך הפירצה עובדת

הבוחרים בבחירות הכלליות קובעים כמה נציגים יכנסו לכנסת מכל מפלגה, אבל את המיקום בתוך המפלגה של אותם נציגים קובעים קבוצה קטנה בהרבה, מתפקדי המפלגה. השיטה עובדת כך: קבוצה מאוגדת עם מטרה ברורה וממוקדת מתפקדת למפלגה מרכזית, בשנים האחרונות כמעט תמיד הליכוד, ומבטיחות הצבעה כבלוק אחד לכל חבר כנסת שיקדם את מטרותיהם. חבר הכנסת הסביר דואג מאוד מהפריימריז שיתרגש עליו במוקדם או במאוחר, ומבין שכדי להיבחר שוב לכנסת ולקדם את ערכיו האמתיים עליו להקריב אידאולוגיה או שניים ולרצות את מי ששולט באמת בגורלו: קבוצות המתפקדים. כולם מבינים זאת, ויודעים שאת עיקר פעילותם עליהם לכוון אל קבוצות אלה על מנת לשכנע אותם להצביע להם בפריימריז הבא.

באופן תיאורטי, אין מניעה מכל אדם וקבוצה להתפקד למפלגה ולהלחם על האינטרסים שלהם. אילו התפקדו 4,000 מנהגי הרכבים בישראל כדי לבטל את הסבסוד של נהגי האופנועים, הם היו מצליחים בהיותם קבוצה גדולה יותר. אלא שקיימת בעיה אינהרנטית בקידום אינטרסים של רוב, שלעולם לא מאוגד כמו קבוצות קטנות וממוקדות. כך באופן פרדוקסלי הרוב נסחט שוב ושוב על-ידי קבוצות קטנות.

במטרה להתמודד עם בעיות אלה נקבעו כללים שונים במפלגות שונות, כמו תקופות חברות מינימלית של 16 חודש בליכוד ומגבלות נוספות. אך למתפקדים המאורגנים יש מרווח נשימה, והם מתכוננים לעתיד מראש ובחכמה. כבר היום כמעט כל הקבוצות שהוזכרו לעיל, קוראות לחבריהן להתפקד למפלגות הגדולות. לא בשביל הבחירות הקרובות, אלא בשביל אלו שיגיעו אחריהן – בשנת 2019 (אלא אם יוקדמו, כמובן).

במפלגת 'הבית היהודי' אפילו אין תקופת צינון ואפשר עדיין להתפקד כדי להצביע בפריימריז הקרוב. כדי לסבר את האוזן ולהמחיש את כוחם הגדול וחשיבותם של מתפקדים – ניתן להתפקד למפלגה ולהצביע בפריימריז שלה כבר מגיל 17, אף שהצבעה בבחירות הכלליות מותרת רק מגיל 18. וזה עוד לפני שדיברנו על בעיית מפקדי הארגזים, המתפקדים כפולים, מתפקדים שמצביעים למפלגות אחרות, הכסף הנדרש להתמודדות ושלל בעיות נוספות הנמצאות בשיטת הפריימריז.

שיטת הפריימריז הינה "מיני-דמוקרטיה" המאפשרת ייצוג רחב ומעורבות לכל חברי המפלגה. זהו כוחה, אך כאמור, זהו גם חסרונה, ולא בכדי מפלגות רבות כבר לא פועלות בשיטה זו, ומעדיפות שלל אלטרנטיבות כמו וועדה מסדרת, מועצת חכמי תורה או שליט יחיד – שיטות עם חסרונות רבים משל עצמן. מה יהיה עתידה של שיטת הפריימריז? האם כדברי חלק מהפרשנים היא הגיעה אל קיצה? אין לדעת, מה שבטוח, לתסיסה, לפעילות ההמונים ולסחף הפופולרי שמביאה עמה הפריימריז עדיין לא מצאו תחליף.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. השיטה בליכוד המחייבת חברות של 16 חודשים (כלומר צריך לשלם חברות עבור לפחות שנתיים) היא הטובה ביותר, ומונעת מפקדי ארגזים. העובדה שחלק גדול מהמפלגות לא מקיימות פריימריז היא חלק מהגורמים לבעיה. כידוע, אסור להיות חבר ביותר ממפלגה אחת. כאשר רק שתיים וחצי מפלגות מקיימות פריימריז, אין בעיה להיות "חבר" רק בהן, מתוך ידיעה שבמפלגות האחרות ממילא לא תוכל להשפיע. אם כל המפלגות יחויבו לקיים פריימריז, המתפקדים יאלצו לבחור, ובמקרה כזה ברוב המקרים הם יבחרו להשפיע בתוך מפלגה שבה יש זיקה לדעות שלהם מלכתחילה, וגם מתוך ידיעה שבמצב כזה יקטנו מראש הסיכויים לגרור למפלגה הזו אנשים לגמרי שונים ממהותה המקורית.

  2. פריימריז מעפן, קיוויתי שפייגלין ייבחר, אבל ביבי הברברן אפילו לא נתן לו הזדמנות…

  3. שהמצביע בבחירות למפלגה מסוימת מסמן את מועמדי המפלגה בהם הוא רוצה לתמוך וכך רק מי שמצביע בפועל עבור מפלגה יכול להשתתף ב״פריימריז״ של המפלגה.

  4. שמעתי מחבר אמריקאי ששם הבוחרים הרגילים בוחרים לא רק רשימה אלא גם את האנשים בתוך הרשימה,וכך ניתן לסכל את הניסיון של קבוצות לחץ להשתלט על מפלגות כנגד האינטרס הציבורי – הצעה טובה לא?

  5. תמיר, זו הצעה מעניינת, אבל כדאי לשים לב לכמה חסרונות: ראשית, בשיטה הזאת אין שום אפשרות לאדם אלמוני להיבחר, כי עליו להיות מוכר לכל הציבור, ולא רק לחברי המפלגה. יתרה על כך, אין לו שום אפשרות להשפיע על בחירתו, כי הוא לא יודע מי קובע, הוא לא יכול לדבר איתם, לשמוע מה מעסיק אותם, וכו'. דבר נוסף: בשיטה הזו אתה צריך לבחור ברשימה כשאתה לא יודע מי מאכלס אותה. חוץ מזה, בצורה כזאת אין סיבה להיות חבר מפלגה, ואתה מגדיל את אדישות הציבור לפוליטיקה. יכול להיות שזה רעיון לא רע, אבל הוא בטח לא מושלם.

  6. דידי, אתה כותב "3000 איש שכופים על שניים וחצי מיליון נהגים לסבסד אותם". עכשיו, שניים וחצי מיליון כפול 130 ש"ח שכל נהג משלם, לטענתך, זה 295 מיליון ש"ח. אם היו צריכים לשלם את זה 3000 אופנועים, הם היו צריכים לשלם בערך 100 אלף ש"ח כל אחד. ברור שהצגת הדברים כאן מעוותת. גם לא ברור כלל שהפוליסות הגבוהות שנדרשו רוכבי האופנועים לשלם מלכתחילה נבעו מסיבות אקטואריות, או פשוט כי הם אוכלוסיה שאפשר לסחוט ממנה כסף, כמו מהמעשנים.
    האמת היא, שיש כחצי מיליון רוכבי אופנועים בישראל, ולא 3000. לכן, ההצגה ששניים וחצי מיליון מסבסדים 3000 היא מעוותת. לכל היותר, שנים וחצי מיליון מסבסדים 3 מיליון (ולא ברור כמה מהם מסבסדים את עצמם. אני מניח שבעלי אופנועים רבים הם גם בעלי רכב) ולא ברור בכלל שיש סבסוד או תיקון עוול.

    אין שום סיבה שכל סיעה עירונית מוצלחת תהפוך למפלגה בכנסת. הרבה יותר סביר שאנשים יצביעו לעירייה לפי שיקולים מקומיים ולכנסת לפי שיקולים לאומיים. לכן אין פלא שאנשי "קבלה לעם" לא הקימו מפלגה. למעשה, זה מצויין שלא הקימו: גם כך יש יותר מדי מפלגות סקטוריאליות שאכפת להן מהסקטור ולא מהמדינה.

    עכשיו, מנהיגות יהודית זה סיפור שונה לגמרי: מדובר באנשים שמאמינים בעקרונות היסוד של הליכוד והתפקדו לתנועה כדי שחוקת התנועה לא תישאר אות ריקה. יש אנשים שקוראים להם נטע זר, אבל הם לא קראו כך לציפי לבני שהייתה חברת ליכוד עד לפני עשור. למעשה, משה פייגלין הוא ליכודניק שורשי יותר מהרבה חברים אחרים, שנשארו בליכוד מתוך הרגל, ושינו את עמדותיהם. הוא לא הלך לרעות בשדות זרים גם כשהליכוד נשאר עם 11 מנדטים בלבד. והוא רוצה להיות ראש הממשלה מתוך ראייה של מה שנכון לכולם, לא מתוך ראייה של מה שנכון למתנחלים. מדובר באחת התופעות הדמוקרטיות החיוביות ביותר במדינה, ולשים אותה באותו הסל כמו את חיים כץ זה באמת עלבון לאיטליגנציה.

    1. שניים וחצי מיליון מסבסדים חצי מיליון, לא שלושה. טעות שלי.

  7. דידי,אני מוכרח לציין שמעולם לא חשבתי ששיטת הפריימריז היא שיטה טובה כל כך עד שראיתי כמה חלשה ההתקפה עליה מצדך. יכול להיות שאפשר לתקוף אותה טוב יותר.
    למשל, אתה מתעלם מהעובדה שכרמל הכהן הפסיד את מקומו הריאלי בכנסת . מה קרה? האופנוענים פרשו מהליכוד? או ששאר חברי הליכוד לא אהבו שמישהו משחק משחקים על חשבונם והרחיקו אותו מהרשימה? או אולי מה שבאמת קובע זה נאמנות לערכי הליכוד (אשאמה היה בעל עמדות בלתי ליכודיות בעליל). ומה בנוגע לפוליסות מאז? שמונים אלף נהגי הרכב הארבע גלגילי שהם חברים בליכוד עדיין "מסבסדים" את שלושת אלפי החברים שאין להם אבא בתנועה? מוזר.

    בנוגע לחיים כץ, אתה עצמך כותב שהוא מכריח אנשים להגיע לכלפיות, שלכאורה זה לא חוקי. אז כנראה במסגרת החוק מצבו לא היה טוב כל כך. דרך אגב, אני גם לא מבין איך הוא יכול להשפיע על מה האנשים מצביעים. הרי כל אחד יכול להצביע כרצונו בכלפי. הוא יכול להביא אותם עד השוקת. הוא לא יכול להכריח אותם לשתות.

    בדמוקרטיה יש מדרג: מי שלא מגיע כלל לבחירות (או שמצביע בפתק לבן) לא מתחשבים בעמדתו כלל. מי שמגיע לבחירות, מתחשבים בו במידה מסוימת, ומי ששותף עוד יותר פעיל בחיים הפוליטיים: מתפקד למפלגה, משלם דמי חבר, משתתף בפריימריז, יש לו השפעה גדולה עוד יותר. האם זה טוב? נראה לי שכן. האם אפשר לשפר את זה? מן הסתם. האם זה מיצה את עצמו? בוודאי שלא. בליכוד יש כעת ראש מפלגה שהולך נגד המפלגה שלו, אז הוא ניסה במשך שנים למנוע את כינוס המרכז, ודורש להקטין את יכולת המתפקדים להשפיע. אבל במצב נורמאלי, שבו אין ניגוד בין הנהגת המפלגה לבין מתפקדיה, אין שום סיבה לחשוב שהשיטה מיצתה את עצמה. לפחות במאמר שלך לא מצאתי סיבה כזאת.