הפריימריז בליכוד הסתיימו ברשימה מתונה שקורצת לקולות המרכז • הקלטת של הרב עובדיה התפוצצה לישי בפנים ואת ש"ס דווקא חיזקה.
הליכוד קורץ למרכז
רק סקר אחד הספיק להערך לאחר פרסום התוצאות הסופיות בפריימריז בליכוד. הסקר, שהתפרסם בוואלה! ב-1 ליונאר, מעניק לליכוד לא פחות מ-26 מנדטים. מדובר בזינוק מרשים של 3 מנדטים שמכניס אפילו את ציפי חוטובלי לכנסת. חשוב מכך, "הבית היהודי" נשארת על 16 מנדטים. משמע, לפי הסקר המדובר, העלייה של הליכוד היא רווח נקי של הימין על חשבון המרכז. עם פייגלין וחוטבלי בחוץ ודנון שבקושי נכנס לעשיריה הראשונה, הליכוד מצליח לקבל כותרות חיוביות על רשימה מתונה. כמובן שצריך לסייג שמדובר רק בסקר אחד ויש לחכות לסקרים נוספים כדי לדעת האם מדובר במגמה של ממש או בסטייה סטיסטית חסרת תוקף. כך או כך, ראש הממשלה יכול להיות מרוצה. הוא לא יכל לקוות לרשימה טובה יותר, וזאת עוד לפני שיבוצם של שני השריונים ששמורים בידו.
מלחמות מרן
ההתפתחות הפוליטית הדרמטית ביותר השבוע הייתה ללא ספק חשיפתה של הקלטת שהראתה את הרב עובדיה קורא לאריה דרעי "רשע" ובמידה מסויימת גם "גנב". מה שנראה בעניניים רגילות כהצצה מעניינת לבית הרב, נראה בעיניים חרדיות כרעידת אדמה עצומה. לכאורה, היינו מצפים לראות את ש"ס מתרסקת באופן מוחלט ואת מפלגתו החדשה של אלי ישי, "יחד-העם איתנו", נוסקת מעלה. כרגע, הסקרים מספרים סיפור שונה. שבעה סקרים נערכו לאחר חשיפת הקלטת. בממוצע, הסקרים העדכניים מעניקים לש"ס שישה מנדטים (אחד יותר מבשבוע שעבר) ואילו דווקא אלי ישי הוא זה שלא עובר את אחוז החסימה.
אז מה בעצם קרה כאן? הסקרים לא נותנים תשובה ברורה ואפשר רק להעריך. אפשרות אחת היא שהספין של דרעי עבד למופת. כזכור, דרעי התפטר מתפקידו כיו"ר התנועה ובמקביל פרש גם מהכנסת. הפרישה של דרעי נועדה להראות עד כמה הוא מזועזע מ"הפגיעה בכבודו של מרן". פרישתו של דרעי הייתה רק גולת הכותרת בקמפיין בזק שפורסם תחת הכותרת: "אבא, מה עשו לך?". מאז פרסום הקלטת, העתונות החרדית עסוקה כמעט אך ורק בשאלה מי הדליף את הקלטת, ואלי ישי נאלץ להכחיש שוב ושוב שהוא עומד מאחורי ההדלפה. הכחשתו של ישי מפוקפקת במיוחד לאור העובדה שהוא מקפיד להמשיך ולאיים בחשיפת הקלטות נוספות בעתיד. מעניין לציין שהשבוע "יהדות התורה" החרדית-אשכנזית מתחזקת במנדט ועולה ל-7 מנדטים. יתכן שמדובר במעבר של ש"סניקים למפלגה חרדית שקטה יותר.
פרשיית ישראל ביתנו
השבוע "ישראל ביתנו" מאבדת עוד מנדט ועומדת על שבעה מנדטים בלבד. קשה לראות את ליברמן ממריא בזמן הקרוב. פרשיית השחיתות במפלגתו היא אמנם מכה קשה, אך אין לשכוח גם את הבעיות המבניות מהן סובלת המפלגה. בפשטות, לא ברור מי הקהל הפוטנציאלי של ליברמן. בנט דומיננטי בימין ואילץ את ליברמן להגר למרכז הפוליטי. אלא שליברמן מצא את המרכז מאוכלס היטב על-ידי לפיד וכחלון שיחלקו בינהם את מצביעי המרכז לפי מפתח כלכלי- העשירים יותר יצביעו ללפיד והעניים יותר לכחלון. ליברמן, מצידו, פועל במרץ לצמצום נזקים. כבר הספקנו לראות התפטרות מדומה של חברת-הכנסת פאינה קירשנבאום, גיבורת פרשת השחיתות, שחזרה בה מהתפטרותה כעבור מספר דקות לבקשתו של ליברמן שהאשים את המשטרה וטען שלא מדובר ב"פרשת ישראל ביתנו" אלא בפרשת "להב 433". בנוסף, ליברמן הודיע על שני חברים חדשים ברשימת המפלגה לכנסת: שאדי חלול ושירה מיסטריאל. חלול, סרן במיל', שימש כדובר הפורום לגיוס העדה הנוצרית. מיסטריאל, רק בת 24, כיהנה כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל. מדובר בשני מינויים שנראים ימניים למדי ולא תואמים את מדיניות המרכז שליברמן ניסה לשווק לאחרונה. ייתכן כי מדובר בסימנים ראשונים של שבירה חזרה ימינה תוך קמפיין שמאשים את המשטרה והפרקליטות ברדיפת המפלגה על רקע דעותיה הימניות.
נתוני הסקרים באדיבות "פרוייקט 61" של נחמיה גרשוני.
הקהל העיקרי של ליברמן מורכב מרוסים "אסליים" בני 55+ שנאמנים לו כשם שמצביעי ש"ס נאמנים לאריה דרעי. פרשת השחיתות הנוכחית, האמיתית או המפוברקת, רק מחזקת את האווירה הכללית של "כל העולם נגדנו, רודפים את ליברמן כי הוא יוצא ברה"מ כמונו".
בדיוק אבל ההבדל עם ש״ס היא שמצביעי ישראל ביתנו מתים כל שנה ולא מתחדשים. אבל לש״ס גם המון בעיות. 6 מנדטים זה באמת כרסום ממשי בכוחה של המפלגה וכנראה שדרעי ישלם את המחיר אחרי הבחירות.
התנודות האלו חסרות משמעות בכל מקרה תקום כאן ממשלת שמאל. בבחירות הקודמות ביבי רצה להקים ממשלת שמאל אבל יחימוביץ' סרבה וללפיד היה ברית עם בנט אז נתניהו בעל כרחו הקים ממשלת מרכז ימין עם מובלעת שמאל קיצוני של ליבני ופרץ. בבחירות האלו לא יהיו לו שום בעיות להקים ממשלת שמאל.וכמובן אם לשמאל יהיו מספיק מנדטים בלי ביבי הם לא יחשבו אפילו לשתף אותו. וזה בהחלט יכול להיות גם אם לליכוד יהיה 26 מנדטים נניח 16 לבית היהודי ביחד 42 יש מספיק מנדטים בלי הערבים להשאיר את ביבי ובנט בחוץ
ככל שהזמן עובר, העבודה והליכוד מתחזקים. זה תהליך שמחזק את עצמו – הליכוד עולה, מתנדנדים עוברים לשמאל כדי לחסום אותו. העבודה עולה – מתנדנדים עוברים לליכוד.
לפני עשרים שנה היו שתי מפלגות חזקות, והתנהל דיון ברור יותר על מדיניות ועקרונות. ראש ממשלה עם ארבעים מנדטים יכול היה לפעול, וגם אם טעה – העם יכול לתקן בבחירות. היום עם כל כך הרבה מפלגות קטנות – כבר לא יודעים מה מציעים לנו המועמדים, וגם רה"מ לא מצליח להוביל מדיניות, כך שאי אפשר ללמוד ולהשתפר, וברור שאין מקום לערכים.
יכול להיות שבוז'י ולבני גלגלו תהליך שיחזיר את הפוליטיקה שלנו למצב יציב וערכי יותר. זה טוב לתומכי הימין לא פחות מלתומכי השמאל
יש מספר תופעות בולטות במסע הבחירות שהתנהל עד כה:
א. מספר רשימות "מרכז" רצות על מצע כלכלי כנגד הליכוד ומצניעות את המצע המדיני שלהן.
ב. אנשי העבודה/המחנה הציני/איך שיקראו להם בסופו של דבר/ טוענים שבחירות על מדיני רעות להם וסוטים לנושאים כלכליים. ראה כתבלבים כמו שומפלבי בטוויטר.
ג. מזכיר המדינה ג'ון קרי אומר לשרי חוץ אחרים שכדאי שהישראלים יתרכזו בנושאי פנים.
ד. ראש הממשלה מתחיל לנטות ימינה בהצהרותיו.
לרוב הגורמים א'-ד' יש כנראה סקרי עומק, ועל פי התנהגותם, הם חושבים שהעניין המדיני לפחות לא מזיק לליכוד, ואילו העניין הכלכלי מרחיק מצביעים מהליכוד. אני עדיין לא מבין כיצד המערכת הגיעה למסקנה ההפוכה. ויותר מכך, הקו כאן הוא אולטרא-ימני כלכלית (יחסית לסקאלה שלנו) – עד כדי כך שאפילו בנט נקרא כאן "שמאל כלכלי". נראה לי שאולי כדאי שתטלו קצת מהעצה של עצמכם בנושא מרכוז?
קפיטל וואי קיי, ההבדל בינינו לבין מפלגות הוא שאנחנו לא צריכים למשוך בוחרים, אלא להציע מדיניות. חשוב להבין את ההבדל הזה שבין פוליטיקה לבין תיאוריה כי אחרת לא מבינים כמעט כלום.